תגית: ריקוד

בחודשים האחרונים החיים שלי נראו כאילו יצאו מגן עדן. השראה. כיף. יצירה. מוסיקה ושירה. חברים אהובים. אינסוף נסיעות וטבע. חיים של חודש על הנחל. זולות בים. חופים פראיים. אהובים. התרחבות של הלב. וקסם אינסופי שזרם ולא הפסיק..

הרבה כאב רגשי עלה וצף אל מול כל העונג והאושר הזה. וקיבל תמיכה הכלה ומקום, ממני ומחברים אהובים. היו ימים שהרגשתי שהגוף הפיזי והאנרגטי שלי מתמוסס ומתחלף בגוף חדש. אכלתי שפע של אוכל טעים ובריא ורזיתי לא מעט.
גן עדן, כבר אמרתי ?

אממא .. חיים כאלה לא מאפשרים לי, נכון להיום, להכניס מספיק כסף. לא כי אין דרכים. אלא כי טרם יצרתי לזה תשתית מתאימה. כזאת שמרגשת אותי, ומאפשרת לי את החופש הכלכלי שאני זקוקה לו כדי להתקיים בנוחות ובזרימה טבעית בתוך החיים.

זה, יחד עם החורף שמראה את אותותיות,
בתוספת התחושה שבא לי רגע להיות במקום אחד ולנוח.. החזירו אותי חזרה לעסק.
להסתכל לאן אני הולכת עכשיו?
ממה בא לי להרוויח כסף עכשיו?
האם העסק הקיים בכלל עדיין רלוונטי?
האם העשיה שלי יכולה להמשיך להתקיים כשאני ..
שרה, יוצרת ועושה דברים שכיף לי ואני אוהבת,
ומקדישה לזה *הרבה זמן* כמו שבא לי כרגע?

יותר שאלות היו ויש לי מתשובות.
התחלתי להקשיב לזה כבר לפני שנה בערך..
ההבדל הוא שעכשיו.. איך נאמר?
לא יורדים בתדר מגן עדן אינסופי, רק כדי לחזור לאיזו עשיה ולהרוויח ממנה כסף.
לא. בעולם מתוקן פשוט לא עושים את זה !

והרי לאחרונה השלתי ממני כל כך הרבה – אמונות. רעיונות.
קבעונות על מי ומה אני צריכה או אמורה להיות. ומה באתי לעשות בעולם.

והבנתי שיש נתיב אחר לגמרי.. שונה. נתיב שאני עדיין לא רואה,
אלא מפלרטטת איתו בתחושות. הוא נתיב אנרגטי מאוד!
כשאני בנתיב הזה, כמות אנרגית החיים שזורמת בגופי ומענגת אותי בכל רגע
היא עצומה.
כרגע אני מרגישה רצון וצורך להתרחב, כדי להתאזן אל תוך הערוץ הזה.
באמת אין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה.

דבר אחד ברור לי שעליו אני לא מתפשרת: תדר.
החגיגה הסוחפת והיצירתית שאני נמצאת בה הולכת להימשך!
להתעצם אפילו. מאוד.

וזו הכוונה שהצהרתי ליקום –
אני נהנית מהדרך כמו שלא נהניתי בחיים.
זה קל. טבעי ופשוט עבורי. זה כיף.
ואני מרוויחה מזה שפע של כסף.

חוזרת לאט לאט.. מקשיבה ומדייקת את הצעדים בדרך.
וכל הזמן מבחינה בשני דברים:

1. האם כיף לי עכשיו?
(אם לא, אז למה? ואיך אני יכולה לעשות שיהיה לי כיף?
מה לשנות? מה אני רוצה וצריכה?)

2. האם אני מחוברת לתדר העונג היצירתי ?
** כשאני מחוברת אליו נעים לי בגוף. אני חווה עונג שזורם בתוכי.
אני מתרגשת מהאוויר שאני נושמת. בא לי ליצור המון ואני מאוד יצירתית.
והעולם הוא קסם!

(ואם לא, איך אני מתחברת אליו בחזרה?)

מלאת סקרנות לגבי המשך המסע.
שיהיה בעונג!

כל החיים האמנתי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בכל רגע. בכל פעם שמישהו רק ניסה להגביל אותי, בין אם במילים לבין אם במעשים, הוא או היא פגשו שאגת לביאה.
בעומק אני חיית פרא בלתי מרוסנת. אי אפשר להוביל אותי, אלא אם כן אני מרפה ומתמסרת באמת.

אבל איפשהו לאורך הדרך האמון שלי הלך לאיבוד. במקומות מאוד כואבים שם נלקחה ממני זכות הבחירה, עוד כילדה. קולי הושתק. עוצמתי התכווצה ולמדתי שאין לי בחירה באמת. ושכדאי שאלמד לרצות. אהיה טובה. שקטה. לא אעמוד על שלי.
לא אהיה מי שאני באמת.

ובמקום שבו הנתק הזה נוצר.. שבו נאלם קולי. שם הפסקתי להרפות. להתמסר כבר לא הייתה אופציה.. כי האמון שנלקח הוא הקול הבסיסי שאומר
“OK,
מותר לעזוב לרגע את ההובלה ולתת למישהו/משהו אחר לסחוף אותי להרפתקה שלא דמיינתי”.

מאז החיים רק מאתגרים אותי להחזיר לעצמי את הזכות והעונג שבהתמסרות. להחזיר את האמון.

ואני .. בתור אחת שאוהבת ריגושים והפתעות. לא חסכתי מעצמי את כל הקצוות האפשריים.
חייתי ביג טיים. עם ולמרות החרדה הקיומית שמתעוררת בשלב שבו אני עוזבת הכל ומאפשרת לחיים להוביל, בלי לדעת לאן הם לוקחים.

אחד הדברים המעניינים .. זה שהנסיעה המטורפת הזאת מפגישה אותי עם הכיווץ הכי גדול, לצד האורגזמה הקוסמית האלוהית .. גם בעשיה שלי.

לאורך שנים אני קופצת ראש למים לא מוכרים. לא ברורים. כאלה שאין לי מה לנסות לשחות בהם בכלל אם אני לא נותנת אמון מלא, אומרת כן מוחלט לאלוהים ולהדרכה הפנימית שלי.
אלוהים כמה שזה מפחיד!
מדובר כאן בחיים של אנשים for gods sake.
אלוהים .. הוכיח-ה לי מעל ומעבר שהוא-היא סומכ-ת עלי יותר ממני

אז הנה הגיע פרק חדש במסע הזה.
ומשהו אומר לי שהוא הולך להיות מפתיע ומדויק מתמיד.

אני פורשת ידיים וכנפיים לצדדים ואומרת ״כן״ מלא ומוחלט גם לחיים, גם לעצמי וגם לאלוהים ולהדרכה שלי.

אחרי השנה האחרונה שבה הכל היה מדהים, כיף ומאתגר (לטובה) יותר מתמיד.. אני מרגישה שעברתי את ההכשרה של הלייף. וכן, גם למדתי לסמוך על עצמי כמו שלא דמיינתי שאפשר.

אז מי ומה ששומעים שם למעלה, למטה ובצדדים
Take me in !
אני מוכנה לחיים החדשים שלי.
מוכנה לתת ולקבל מעל ומעבר למה שהסכמתי אי פעם.
ואני מוכנה להתמזג ולהתחבר בכל החלקים (הלפעמים פאקינג מנוגדים שלי) ליחידה אחת. לראש חץ בוער ויציב שיודע לאן ומתי הוא הולך. גם בלי לדעת את זה בשום חלק שכלי או הגיוני.

החיים שלי חסרי כל הגיון ברור.
הדבר היחיד שמניע אותם היא תשוקה !
תשוקה אלוהית שמחוברת לנשמה.
עליה אני סומכת. אני יודעת שהיא יודעת מה היא עושה.
זו היא מהותי. והיא אינה טועה.

תודה על הזכות להיות מי שאני.
להלך על פני האדמה בזמנים מיוחדים אלה.
ולהיות עדה ליצירת העולם הזה מחדש.

מבטיחה להשמיע עוד בקרוב
…

הבוקר התעוררתי וחשבתי לעצמי… מה בא לי לאכול. גלגלתי כל מיני רעיונות בראש. פתחתי את המקרר. הוצאתי החוצה גבינת פטה והנחתי על השיש. שניה אחרי היד שלי הוציאה שני שזיפים. מצאתי את עצמי אוכלת אותם בתאווה. ופשוט מתענגת על הטעם.

ובעוד אני מסתכלת על הגבינה שעל השיש ולא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהוצאתי אותה.. עבר לי בראש התהליך שאני עוברת לאחרונה בעסק. שבו אני הולכת ללמד משהו חדש. לדייק את כל העשיה ממקום פנימי, עמוק וטבעי יותר מאי פעם. אני הולכת להיות מי שאני ! את זה אני יודעת.

ובאותו רגע קלטתי כמה גאוני זה.. הראש שלי חשב מה בא לי. והעלה רעיון – לאכול גבינה. בעוד הגוף כבר ידע מזמן מה אני רוצה. רק שזה לא עלה לי בתודעה.
האמת שאני בדרך כלל לא אוכלת שזיפים. מעדיפה פירות אחרים. אבל אלה ספציפית היום היו… המממ. רכים ובשלים ובדיוק לטעמי. אבל איך הייתי יודעת את זה אילולא הייתי טועמת? אילולא הייתי הולכת מתוך דחף פנימי אדיר ופשוט אוכלת? בלי לחשוב. בלי בכלל לדעת.

וככה ממש אני רוצה ללמוד את העשיה החדשה שלי. כי וואלה.. השתניתי השנה עד כדי כך.. שאני כבר באמת בקושי מכירה אותי. למען האמת.. מעולם לא הכרתי את מי שאני באמת. מתוך הסדנאות שלי, שהעברתי לאורך שנים ב”גלגול הקודם”, למדתי מי אני בתור מנחה. מה אני הולכת ללמד הלאה והכל. ולאחרונה זה כבר ישב אצלי די יצירתי, יציב ומסודר בראש. בתכנון כזה מאורגן יותר ממה שהייתי מתוכננת אי פעם.