12 דברים שלא ידעתם על יוליה אור לב

  1. נולדתי באודסה, אוקראינה. בגיל 4.5, בעודי משחקת בצעצועים, שמעתי שיחה של ההורים שלי שמתלבטים האם להגר לארצות הברית, לאוסטרליה או לישראל. בנונשלנטיות ובידיעה נחרצת, קמתי מהמשחקים שלי ואמרתי להם שאני רוצה לגור בישראל. לשם אנחנו טסים. כעבור כשנתיים כך קרה. באותן שנים לגוף שלי היה קשה לשאת טיסות. בטיסה לישראל הרגשתי כאילו יד אלוהים עוטפת אותי. עשיתי גלגלונים במטוס והרגשתי שאני מרחפת על עננים..
  2. מיד איך שלמדתי קרוא וכתוב בכיתה א’ התחלתי לכתוב שירים (Poems). מאז כתיבה, על כל סוגיה, היא אחת *ה*מתנות שלי בחיים, ואני מתענגת עליה לחלוטין. ברור לי שאני אוציא בחיים לפחות ספר אחד.
  3. תהליכי הלמידה בחיי מאז ומעולם היו קוואנטיים. אני מיומנת ביותר בללמוד שני צעדים, להשלים כמה דברים מאמצע הדרך, ומיד “להתחיל לרוץ מרתון” במסלול האלופים. יש דברים שאני כבר יודעת ופשוט נזכרת. ככה אני חווה את החיים בכלל – מעדיפה לא לבזבז זמן על “ידע לינארי”.

    כשאני רוצה ללמוד משהו חדש, אני מבקשת מהנשמה שלי שתלמד אותי. לפעמים היא גם תפנה אותי למורים ספציפיים. לרוב היא פשוט תגיד לי – “עופי על עצמך! רוצה ללמוד? תתחילי ללמד אחרים. אני אדריך אותך בדרך”. ככה, לפני כעשור, התחלתי להדריך וללמד נשים. ו”על הדרך” יצרתי מזה גם עסק של ליווי אישי, סדנאות והרצאות
    (בתחום “חיבור לנשיות ולתשוקה” והגשמת עשיה מתוך שליחות. בשנים האחרונות שחררתי את ה”כותרות” האלה, ואני עוסקת במשהו אחר).
  4. ככה גם גיליתי את נתיב העונג בחיי. ב19 השנים האחרונות אני הולכת בנתיב, שמלמד אותי להיות “מופעלת” ולנוע בחיים, מתוך מה שאני קוראת לו “עונג נשמתי”. כשהאנרגיה המינית הנשמתית שלי גורמת לי לפעול, אני מאושרת ברמה שאני לא יכולה לתאר במילים. לפני חמש שנים התחלתי לשיר ככה. זאת הייתה הדרך היחידה שידעתי לבטא את האור הזה החוצה. כשאני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת בערוץ הזה, אני מרגישה בבית. מאז למדתי לבטא בדרך הזאת עוד כמה רבדים בחיי, ואני מפתחת עשיה חדשה.

  5. למרות “החזות הרוחנית” שלי, אני עדיין מקשיבה ל Hip Hop ול-Gangster Rap זו המוסיקה המרכזית שגדלתי עליה בנעורים, שמדליקה אותי כמו שלא הרבה דברים יכולים. בשנות העשרים שלי גרתי שנה במנהטן, ניו יורק, שם הגשמתי את “חלום הנעורים” שלי. הייתי יוצאת לבלות לבד בעיר הגדולה במועדונים של התעשיה, לליינים איכותיים של סצינת ה-Hip Hop במנהטן. על עקבים גבוהים, מגפיים מעל הברך, בגדים יפים והרגשה שכל העולם בידיים שלי, העיר הזאת חישמלה אותי.

    לילה אחד, מצאתי את עצמי במועדון שבו אני הלבנה היחידה(!). דמיינו אותי ועוד כמה מאות Black Niggaz רוקדים ביחד באותו מועדון. הרגשתי כאילו נחתתי מהירח. נראה לי שגם הם.
  6. כשאני שרה ורוקדת אני מרגישה בבית. זה המקום שבו הנפש והגוף שלי נחים יחד… כמו מדברים באותה השפה. כשאני מרפה ומשחררת שליטה, אני מרגישה אחדות. זה היה ככה גם במועדונים בתל אביב, בתקופה שעוד לא הבנתי עד כמה אני “מחוברת” טבעי. בתקופת ה-House של חיי, כשרבים עוד היו מנגנים מויינלים, ביליתי שנים ארוכות מאחורי ובתוך עמדת הדי ג’יי. צופה מקרוב ב”אגדות בינלאומיות” מנגנים צלילים סוחפים. “סופגת” מהם את הגאונות.

הייתי עוצמת עיניים, רוקדת בשיא החופש, ובו זמנית, “מתקשרת” ויז’נים עמוקים, שאת חלקם זוכרת עד היום. המסעות האנרגטיים והתודעתיים האלה שינו את חיי (לרוב בלי “משני תודעה”, נטו מוסיקה וריקוד).

  1. כשהתחלתי ליצור ולהנחות סדנאות, את רובן פיתחתי תוך כדי שאני רוקדת, ועוברת את תהליך הסדנה בעצמי. כל כך הייתי “אחת” עם מה שהעברתי החוצה, שהייתי באה בלי סילבוס או לו”ז מסודר. מעבירה את הסדנה בתדר של קלות וקסם. ולרוב מסיימת בול על הדקה, כמעט בלי להסתכל על השעון. זהו עבורי כוחו של חיבור. 

ב-20 השנים האחרונות, למדתי ואימצתי לחיי ולעבודה שלי, כלים רבים – אנרגטיים, רגשיים, תודעתיים ומנטאליים. כיום אני מאחדת את כל העשיה שלי למקשה אחת, בתדר חדש, המתאים לרוח התקופה הנוכחית. תקופה שבה אני יותר מעוגנת ונוכחת.

  1. מזה שנים אני מתחברת לתשוקה שלי ולעונג בחיי דרך עבודה קולית: באמצעות שירה קוואנטית-נשמתית, מוסיקה, ושירה אנרגטית המתוקשרת בשפות עתיקות. השירה המיוחדת הזאת, מגיעה מזמנים קדומים בהם חוכמה עמוקה הייתה קיימת ונגישה לאנשים. השירה מטמיעה את החוכמה הזאת לעומק הגוף, דרך כל תא ותא, ומקודדת את הDNA מחדש. העבודה הזאת תומכת בי עמוקות, ומהווה עוגן בחיי. 

מכיוון שבחיי אני עובדת מאוד חזק עם הבעת כוונות, והגשמתן בדרך כמעט “ניסית”. בין היתר, אני משתמשת גם בשירה להגשמה.

  1. אני בת לאבא אמן-מוסיקאי מקצועי, שרוב חייו התפרנס בשפע ממוסיקה, היה ראש הלהקה ו”הפנים שבפרונט” כסולן וכנגן גיטרה ובס. כילדה חייתי בבית מוסיקאלי, מוקפת בציוד הופעות.

הצד האמנותי של אמא שלי, מתבטא בכישרון סטיילינג נדיר. עד היום היא קונה לי בגדים וקולעת בול לטעמי. במקצועה היא מהנדסת מכונות ואשת מכירות. למעשה, שני הוריי התברכו בכישרון נדיר במכירה טבעית ואותנטית. כמוני כמוהם.
לאורך השנים, שמתי לב איך קיבלתי עוצמות, כישרונות והשראה, בין היתר, מהעשיה של הוריי.

החלק הטכני אצלי, אגב, מתבטא בין היתר בראייה הפתוחה שלי, ובדרך שבה אני מרפאה אנרגטית, ומגשימה דרך עבודת DNA.

  1. בשנה האחרונה אני לומדת ומתעסקת בענייני נדל”ן והשקעות. זה התחיל, בזה שבסך הכל רציתי לברר כל מיני עניינים לעצמי… וגרם לי לצלול ללמידה שריתקה אותי. אני כל כך מאושרת שיצרתי לי בשנים שחלפו גבולות ברורים ויציבות עמוקה.. וכך, גם בתחומים האלה, אני לומדת לעשות רק מה שנעים לי. ועושה בחירות מתוך הסמכות הפנימית שלי.

עוד דבר מפתיע, זה שאחרי שנים בהן עבדתי בעיקר עם נשים, מצאתי את עצמי משחקת במשחק הזה לצד גברים, ומביאה את העוצמה שלי בדרך חדשה. אפילו לא קלטתי לפני, כמה זה יכול להיות מאתגר וכיף, בו זמנית.

  1. השנה האחרונה הייתה עבורי השתרשות ואינטגרציה. כעת, אני ממשיכה לפתח את הגישה שלי, שמאחדת מגוון תחומים ו”עולמות ידע”. מתאהבת במי שכבר הייתי, ובמי שעוד אהיה. 

הגישה שלי לחיים ולעשיה היא חדשנית ופורצת דרך. אני שואפת לחבר בין רוח לחומר. בין מוח ימין למוח שמאל. ובין תודעה נשית משחקית, אינטואיטיבית ומלאת עונג, לכל דבר שאני יוצרת ועושה. 

בין היתר, בדרך אני לומדת להתאחד עם תודעה זכרית מטרתית, וממוקדת אנרגיית חיים חזקה ועוצמתית. להרחיב את הכלים שלי, וליהנות תוך כדי, כמה שיותר. כי הנאה מייצרת אנרגיית חיים, וכוח רב להגשים. 

החלום שלי, הוא לחיות את כל הרבדים בחיי כמעשה אהבה. וכך אני לומדת. אחת השאיפות שלי, היא לכתוב על זה ספר, ולהגיש לאנשים את ההשראה הזאת. חלק מהתוכן כבר נמצא וכתוב. את חלקו השני, אני ממשיכה לחוות ולחקור תוך כדי החיים.

  1. בתחילת 2016 החלטתי לקחת טיים אאוט מהחיים כפי שהכרתי אותם. אפשר לומר שהייתי אז
    “מכורה לעבודה”, עם עסק של ליווי אנשים שעבד. אלא שהרגשתי שמיציתי וסיימתי פרק בחיי. בהחלטה אינטואיטיבית ארזתי את הבית אל תוך מחסן. ויצאתי למסע נוודות בארץ, בלי בית (אפילו לא סאבלטים) ובלי רכב. זו הייתה חוויה משנת חיים, ואחת ה”סדנאות” העוצמתיות שעברתי בחיי. בייחוד מול אנשים שפגשתי בדרך. המסע כולו נמשך כשנתיים, ואפשר לכתוב גם עליו ספר 🙂
  2. משאירה “סעיף בונוס” לבריאה. כי אני רוצה לאפשר לחיים להוביל ולהפתיע לכיוונים חדשים. להחיות תדרים ודרכים שלא ראיתי עד היום. לאפשר לקסם זרימה, חופש וחיות. המסע מסקרן. יותר ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין.
    To Be Continued ….

לחיות את החיים אחרת – “היזמים החדשים” משנים את חוקי המשחק

היזמים החדשים FreshBiz
היזמים החדשים FreshBiz

שלוש שנים אני מסתובבת בארץ בלי בית קבוע, במסע מרתק.. שקצרה היריעה מלתאר. לפחות שנתיים, מהרגע שהספר הזה יצא לאור, הוא מסתובב איתי במזוודה. בשתי שפות (!).
למי שלא יודע, אני מאותגרת קריאה בקטע אחר. המקסימום שיכולה לקרוא בבת אחת זה פרק .. וזה אחרי שהפעלתי קסמים אנרגטיים, ואך ורק בהנחה שיש לי תשוקה מטורפת לדבר.

עכשיו קלטו קטע.. אני מסתובבת בארץ עם מזוודה, בלי רכב.. ושני ספרים, לרוב יחידים, נוסעים איתי לכל מקום (העותק באנגלית מספק הזדמנות מצויינת לתרגל את השפה 😉 )

למה? כי מה שכתוב בפנים, משקף חלקים נרחבים ממסע חיי בעבר, בהווה וכפי שנראה גם בעתיד. הוא מרתק, מרגש, מחבר בין כמה עולמות שאני חיה אותם ונלהבת מהם מאוד.. עולם היזמות, הרוח והיצירה.

עדיין לא קראתי את כל הספר. אבל לעיתים קרובות, כשיש לי שאלה מאתגרת, אני מתכווננת ופותחת בעמוד אקראי. תכלס ככה אני קוראת ספרים.

אין פעם שזה לא קולע בול, ומזכיר לי מה בא לי, מה חשוב לי, ומהו הדבר הבא להתמקד בו בזמן הקרוב.

גם אם אתם לא “אנשי עסקים”, תמצאו שם חשיבה פורצת דרך. תודעה חדשנית לחיות דרכה את החיים. הזמנה לשחק את מה שאתם לרוב רציניים לגביו. לפרוץ גבולות מיותרים, ולאמץ כאלה שחשובים לכם בפנים. להיות נועזים יותר. ייחודיים יותר. ובגדול.. יותר מי שאתם. פלוס אפשרויות שלא חלמתם ולא דמיינתם ליישם את זה.

כמו שקצרה היריעה מלשתף על המסע שלי (שאגב הרבה מההשראה לצאת ככה מהבית, ולקבל שכר דירה כמה שנים, במקום לשלם אותו.. קיבלתי מכמה משחקים ששיחקתי איתם), כך היא גם קצרה מלספר על הכותבים, ועל הדברים המדהימים שהם עושים במשחק היזמות FreshBiz שפיתח רונן. בואו נגיד, שהם חיים את מה שהם מדברים עליו ביג טיים, במעל 30 מדינות ברחבי העולם.

קיצר, פרגנו לעצמכם עותק. אתם תודו לי אחר כך. 
כאן תוכלו להוריד שלושה פרקים מהספר במתנה:  http://upvir.al/ref/s6697111

RevitalPizanti RonenGafni
משחק יזמות עסקית
 FreshBiz

השותפה הכי חשובה ומשפיעה שלי

כשאהבה עומדת במרכז, כל הבחירות הופכות להיות פשוטות יותר. כשאהבה מובילה את הדרך.. עומדת כעמוד זורח וזוהר, שמאחד הכל.. האדמה נושמת לכבודך, ומאירה מעצם היותך. כשאהבה עושה.. הכל עטוף במנוחה לכבודך. כשאהבה מזינה, מזמינה, מחברת לנתינה ולקבלה..

הנשמה שלך יודעת, זוכרת ומזכירה לך בעדינות, את תפקידך במערך ההזדמנויות הפתוחות בפנייך. יודעת וזוכרת כמה כסף לבקש על כל פרויקט. כמה אנרגיה להשקיע באיזו פעולה. מי שותפי הדרך המתאימים לך. מתי זמנם להופיע. ומתי זמנם ללכת.

כשאהבה בוחרת ובוטחת בעצם היותה.. אין הרבה מה לעשות, מלבד להקשיב ולפעול את האנרגיה שהיא מניעה מבפנים..:
גל ענק של אהבה. אורגזמה .. שהיא האישור והרשות מהנשמה להשפיע. להופיע. להראות או להשמיע את קולך.

עכשיו זה זמן טוב לעצור לרגע, ולענות על כמה מהשאלות האלה:

* מה מרחיב את ליבי באהבה?
* איזו בחירה פותחת את הגוף שלי להיות עונג?
* מה מאפשר לי להינמס בשדה הפוטנציאלים, ולאפשר לכל מה שאי פעם
חלמתי להגיע עד אלי?
* מה מעסיק אותי שעות, בלי שאני יכולה לפספס ולו דקה מהדבר הזה?
* מה גורם לי להרגיש שאני הכי חשובה?
נאהבת. מכובדת. מחובקת על ידי האמונה..?
* מה מפתח אותי מתוך השראה?
* מה היצירתיות הטבעית שלי בוחרת לעשות?
* אילו הייתי ילד או ילדה, מה היה הדבר הראשון שהייתי מתנפלת עליו
בהתלהבות היום בערב? או מחר בבוקר?
* מה מעורר את ליבי להעניק? אפילו בלי תמורה. רק כי זה כיף.
* מה הכי כיף לי בעולם לקבל כ”אור חוזר”. כאנרגיה שאני גם מעבירה דרכי
וגם מוזנת ממנה חזרה?
* מה הדבר שאם מישהו היה מציע לי, הייתי מוכנה לשלם עליו זמן. אנרגיה.
שפע של כסף. ועדיין להרגיש מלאה בכל הטוב שיש בעולם?
כי זה כ ל כך שווה לי את ההשקעה.

האמת היא שהקשבה כזאת, היא אמנות מתפתחת.
שתקשורת יומיומית לשותפה המהפנטת הזאת, היא ייצר אלוהי טהור ומזוכך, שרובנו מפחדים לפתח בו אמון אמיתי.

כמה פעמים במסע חיי סטיתי מדרכי המוחשית.. זו שעושה אותי הכי מאושרת. ניחוחה.
מוצפת באורות וחסדים של שקט ושפע אינסופי.

בכל אותן פעמים.. שמתי אותי בצד. ואיזשהו ייצר חיצוני לי במקום ראשון.
כמובן שהתוצאה הייתה – מאמץ. פחד. מתח. לחץ.
עוצמה חסרת איזון. עודף משימות אל מול הבחירה לחיות בנחת.
או חוסר מעש אל מול הבחירה והבקשה לפעול במרץ, ובמלוא הקצב הראוי.

בכל יום שעובר, אני מתמסרת עוד ועוד ללפתח את שדה האמון והאמונה.
עד כדי כך… שהאהבה בכבודה ובליבה מלמדת אותי.
במה לבחור. כך שהאור העמוק והענוג ביותר יוביל אותי בכל החלטה.
שהשפע יזרום מרמת הנשמה בחופש אנרגטי אמיתי.

ושאני אשאר במרכז פתוח ואוהב תוך כדי הדרך. לא משנה במה אני עוסקת.
ממש כמו שאני עושה אהבה עם אהוב ליבי.
כך.. האנרגיה הזאת מלמדת אותי לחיות, לפעול ולבחור בדרכי.

וכשאני אוהבת אותי ככה..
אז כל העולם כולו אוהב אותי ובוחר בי.
והרמוניה מתפשטת בחיי –
בין אם זה זמן של ישיבה על שפת הנחל.
לבין אם הליכה מהירה בעיר סואנת. או נסיעה בכביש מהיר.

אני האחדות שבי. וכל העולם כולו רוקד ומתענג איתי.
וכך קורה.

יוליה אור לב: שירת כוהנות מהמקדשים – שירה אנרגטית

אחרי חודשיים של שקט יחסי, אתמול הרגיש לי להפעיל את מצלמת הוידאו ולשיר. אין לי מושג מה בדיוק קרה במרחב הזה .. רק שבשבריר שניה הבית התמלא באהבה. חוויתי חוויה עוצמתית ומרפאה. שבעיצומה חלק מהלב שלי ששנים חיכיתי לו, חזר אלי בחזרה. ראיתי אותו מונח במקומו בהתרגשות גדולה.

שירת כוהנות עתיקה היישר מהמקדשים, בדרך אליכם לשנת 2019 (זמן ומקום הוא רק אשליה 😉). מוזמנים ומוזמנות להפעיל רמקולים, לעצום עיניים ולהתכוונן לקבלת עזרה, ריפוי וכוונה מהתדר המפואר הזה.

כתיבה זורמת כנביעת תשוקה

עם כמה שאני מאסטרית של ביטוי, לפעמים מילים לא באות לי בקלות. כי אני זוהרת הכי גבוה והכי עוצמתי, גם (ואולי בעיקר) בלי מילים. בייחוד כשאין לי מה “לעורר באחרים” או מה להסביר. לפעמים כל מה שבא לי בעולם הזה, זה להניע אנרגיה מינית. אנרגיית חיים חגיגית, שאינה ניזונה מסיפורים, חישובים או מספרים. שמאפשרת לי להביע אהבה פתוחה ושמחת חיים.

השנה גיליתי עוד יותר.. עד כמה זה משמעותי. מאיזה עולם פנימי אני שרה. מדברת. כותבת. האם אני נמצאת ברוב המקרים בראש? בעננים? בתכניות או ביעדים? או נותנת לגוף שלי להניע אנרגיה מהותית. כזאת שיש לה חשיפה מיידית. שאין לה אג’נדה שמרחיקה, “מזיזה עניינים”, או מנסה להגיע לתוצאות או ליעדים.

ברוב המקרים, הטקסטים שהכי הדליקו אותי. שכתבתי בלי שום סיפור או סיבות מאחוריהם, היו אלה שנראו ומיגנטו אליהם הכי הרבה אנשים.

ברוב המקרים, את אלה ממש, כתבתי כשהייתי בתדר אורגזמי לחלוטין.
אין שם שום סיפוק בעצם “הפרסום” או “התוצאה” של אותן מילים.. אלא בעצם זה, שאני פשוט נהנית לשהות במרחב ההרמוניה הפנימי שבתוכי. ומשם.. להאיר אנשים.
ובו זמנית.. לבטא אותי כמו שאני.

מה מאפשר לחוות את התדר הזה לאורך שנים?
לחיות אותו ולחגוג אותו על בסיס יומי, מבלי לוותר על רגישות ופגיעות אמיתית?
מבלי להפוך להיות “מנטורית” שהופכת את זה לכלים ממריאים וזוהרים?
(אלא אם כן, זו בדיוק בחירת הנשמה שלי ושל האנשים שמתרחבים לצידי)
מה מאפשר פשוט לנוע את זה, ולנוח תוך כדי החיים?
ואיך אפשר להפוך את זה למקפצה לבסיס כלכלי? בלי לעשות מזה אגו גדול שמבקש הכרה, פרסום אינסופי, וחיים שאין בהם רגע להרים את העיניים ולראות את השמים והכוכבים?

אני מאחלת לעצמי לקבל, להכיל ולהסכים לאפשרות לגלות את זה השנה.
הפעם לא רק בעולמי הפנימי.. (לפעמים זה קצת יותר מדי בשבילי לעשות לבד).
אלא ביחד. במרחב הכי הרמוני, אנושי ואלוהי בו זמנית.

לחוות את המסתורין הגדול. את אי הידיעה של הכלים האנרגטיים העצומים האלה. ללמוד לפעול מתוכם בענווה. בלי טלטלה.
אלא באדמה יצירתית יציבה.
ובכך לאפשר לאהבה לגדול, ולהתעצם בעולמי ובעולמם של האמיצים שהולכים יחד איתי.
ורוקדים את בחירת הנשמה.

כולנו מפוטרים לאלתר – בעולם החדש משפיעים בעונג

תזכורת והבהרה חשובה: לכל מי שמרגיש או מרגישה צורך או רצון בוער, להשפיע בגדול יותר באמצעות ה”שליחות”. דחיפות להגדיל את העשיה. להיות משמעותי בחיים של רבים וכו… ההשפעה הכי משמעותית שלנו היא א נ ר ג ט י ת. מי שמשפיע הכי הרבה בעולם שלנו, מייצר שינוי מהותי, פריצות דרך גדולות, ותנועה חדשה .. אלה *לא* אנשים שעושים הרבה, אלא *אנשים מאושרים !* כאלה שרוטטים שמחה ועונג. כאלה שנהנים ביום יום. שחיים בשלמות ובשלווה עם רצונם המתגשם.

אין בהכרח קשר בין כמות האנשים שאנחנו מדברים אליהם, מלמדים אותם או מטפלים בהם. בין העשיה שאנחנו מייצרים. או הרמה שבה החיים שלנו מלאים ב”רעש וצלצולים”, למידת ההשפעה החיובית שלנו החוצה. אין.

סיכוי גבוה שבין חברי הפייסבוק שלי, יש אנשים שבאמצעות הנוכחות האמיצה, האמיתית והעוצמתית שלהם בעולם… משפיעים פי מיליון ממנהיגים כמו טוני רובינס.

נראה לכם הזוי, שאתם שיושבים עכשיו בשדות, מטיילים בחו”ל, או שרים לחבר או לחברה אחת בבית, משפיעים על העולם לפחות כמו ההוא שעומד מול קהל מעל במות ענק? אני מבינה לגמרי. זה כי אנחנו חיים בהתניה חברתית מטורפת, על מה זה אומר להשפיע ו”להגשים את הייעוד”.

האמת היא שאם אתם באמת שלמים עם איפה שאתם נמצאים. נהנים שם. ובוחרים במה שאתם עושים בלב שלם, אפילו כשלמראית עין זה “בקטן”.

אתם משפיעים פי כמה וכמה, מאותו אחד שחי את הקהל הגדול. עובד סביב השעון, מקבל אינסוף מחמאות, אבל משהו בסופו של יום חסר. או לא לגמרי יושב שלם.
למה? כי אם אותו אחד פועל מתוך התניה תרבותית, והפך את עורו ואת חייו כדי להגיע לאן שהגיע, למרות שהנשמה שלו בכלל קראה לו למקום אחר.. אז זו האנרגיה שהוא מגדיל בעולם: של מרדף. ריצוי. שקר כלשהו במסכה נוצצת.

לעומת מי שחי במלאות ובשלמות, שמשדר לעולם אנרגיה של רווחה, של רגיעה. של שלמות ושל שמחה *בכל רגע נתון*.

כמובן שאם הקריאה העמוקה שלכם היא לעשות בומים גדולים, רעש וצלצולים, ואתם מרגישים התרחבות והתרגשות אל מולה, נפלא!! עופו על זה בענק.
לעומת זאת, אם השקט שממלא אתכם חשוב לכם יותר ברמת המהות. אז זוהי הנתינה הכי גדולה שלכם לאנושות בזה הרגע. וגם זה נתון לשינוי.

תודה לאלה הגיעה התקופה שהשיט הרוח’ני מתחיל להתפורר לרסיסים. יחד עם הרדיפה הקולקטיבית, חסרת הפרופורציה, אחרי הכרה, הצלחה וכסף.

שימו לב איפה אתם נמצאים, ולאן אתם באמת ב א מ ת רוצים ללכת?
בהנחה שכל ההשפעה שבעולם כבר קרתה.
שכל החובות שלכם נגמרו. שלא נשאר לכם מה לעשות פה.
ולא, אף אחד לא באמת “צריך” אתכם.

במציאות שבה אתם חופשיים לחלוטין… מה הייתם עושים?
לאן הייתם הולכים?
מי אתם ואיך הייתם חיים בתסריט שכזה?

ברוכים הבאים לעולם החדש שכבר כאן. כולנו מפוטרים מתפקידינו הישנים. אין יותר מה להשיג, לאן להגיע או במה לטפל. כל הריפוי כבר קרה. המרדף אחרי ההגשמה יושב מפהק לו משעמום באיזו פינה.
סוף סוף אפשר פשוט … לחיות. איזה כיף לנו 😊 כמה עונג 😍