הבוקר התעוררתי וחשבתי לעצמי… מה בא לי לאכול. גלגלתי כל מיני רעיונות בראש. פתחתי את המקרר. הוצאתי החוצה גבינת פטה והנחתי על השיש. שניה אחרי היד שלי הוציאה שני שזיפים. מצאתי את עצמי אוכלת אותם בתאווה. ופשוט מתענגת על הטעם.
ובעוד אני מסתכלת על הגבינה שעל השיש ולא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהוצאתי אותה.. עבר לי בראש התהליך שאני עוברת לאחרונה בעסק. שבו אני הולכת ללמד משהו חדש. לדייק את כל העשיה ממקום פנימי, עמוק וטבעי יותר מאי פעם. אני הולכת להיות מי שאני ! את זה אני יודעת.
ובאותו רגע קלטתי כמה גאוני זה.. הראש שלי חשב מה בא לי. והעלה רעיון – לאכול גבינה. בעוד הגוף כבר ידע מזמן מה אני רוצה. רק שזה לא עלה לי בתודעה.
האמת שאני בדרך כלל לא אוכלת שזיפים. מעדיפה פירות אחרים. אבל אלה ספציפית היום היו… המממ. רכים ובשלים ובדיוק לטעמי. אבל איך הייתי יודעת את זה אילולא הייתי טועמת? אילולא הייתי הולכת מתוך דחף פנימי אדיר ופשוט אוכלת? בלי לחשוב. בלי בכלל לדעת.
וככה ממש אני רוצה ללמוד את העשיה החדשה שלי. כי וואלה.. השתניתי השנה עד כדי כך.. שאני כבר באמת בקושי מכירה אותי. למען האמת.. מעולם לא הכרתי את מי שאני באמת. מתוך הסדנאות שלי, שהעברתי לאורך שנים ב”גלגול הקודם”, למדתי מי אני בתור מנחה. מה אני הולכת ללמד הלאה והכל. ולאחרונה זה כבר ישב אצלי די יצירתי, יציב ומסודר בראש. בתכנון כזה מאורגן יותר ממה שהייתי מתוכננת אי פעם.
ופתאום קלטתי .. לאן אני הולכת? הרי אין לי באמת מושג.
אני רוצה שהיצירה הבאה שלי תצא ממני כמו אורגזמה.
ומי בכלל יודע לתכנן אורגזמה, תגידו לי אתם?
באמת שחוויתי אינספור אורגזמות בחיים (ברוך השם 🙂 ). אף לא אחת לא ידעתי לתכנן מראש. אף לא אחת לא ידעתי מתי ואיך היא תנבע.
עכשיו, אתן מכירות את זה שאנחנו מנסות לייצר אחת? בכוח קצת?
כזה.. יאללה כבר! בא לי לגמור! אני ממש רוצה! ימינה. שמאלה.. למטה למעלה. נו … אוווף. זה לא יוצא. טוב, יאללה מהתחלה ! 🙂
ככה נראים רוב העסקים שלנו. כמו גם חיי מין של הרבה אנשים שלא למדו להיות. לנשום. לשכוח מהפאקינג אורגזמה הזאת ופשוט ליהנות.
לשכוח מהציפיה. מהניסיון להיות שם. ולנוח אל תוך הרגע. להרפות משליטה. להרפות מניסיון להתאים את עצמנו, ולשנות מקצבים ולתכנן כל תנועה.
אלא פשוט ל י ה נ ו ת !! כמה פשוט. ככה כולנו מפספסים את זה.
את זה אני הולכת ללמוד. ואת זה אני הולכת ללמד (לא את החלק של המין והאינטימיות .. את החלק של היצירה והעשיה מתוך מקום כזה).
אבל מתוך ההוויה. מתוך השטח. מתוך זה שאני חיה שם ומשוחררת במרחב הזה עד כדי כך…
שאני רק נכנסת לחדר וכולם כבר יודעים את זה – איך להיות ככה באמת. כי אני עצמי משדרת את זה עד כדי כך. שכבר לא נשאר לי מה ללמד. אלא פשוט להיות ככה – מי שאני. ולעורר השראה באנשים שרוצים להיות שם.
להזכיר להם להרפות. פשוט להיות. פשוט לנוח. ולתת לדרך להוביל אותם אל המטרה. מתוך הנאה. מתוך עונג. מתוך התשוקה וההשראה של הנשמה.
וכך.. הסכמתי סוף סוף להיכנע. להנמיך ציפיות. להוריד דד ליינים.
להוריד את כל התכנונים שעשיתי. לשנות את האתר שלי אם צריך.
ופשוט לתעד את המסע היצירתי והייצרי הזה בבלוג (שכבר פתחתי מבעוד מועד, מבלי לדעת מה יהיה שם כמובן).
וגם הסכמתי לעשות סדנה בפרדס חנה, שהיא שונה מכל הציפיות והתכנונים שלי מעצמי. והיא ממוקדת למהות שלי. אבל לא למה שתכננתי לעשות וללמד.
ופאק איט ! שיהיה בהנאה 😉