אז נזכרתי שיושב פה איזה סרטון.. שהיה רגע כזה שבו חוויתי אושר אמיתי. מעיין רגע מדליק כזה כשחזרתי הבייתה, הדלקתי רדיו … ולמרבה השמחה הייתה תכנית Funk-R&B שמייד חיברה אותי. ואז הרגיש לי להדליק מצלמה. לבחון את זוויות הצילום בבית החדש.
ובכלל לתעד איך זה מרגיש לחגוג את הרגע הזה, שבו הנשמה שלי מתעוררת בתוך תנועה חופשית.. בלי כוונה שיהיה מלוטש או שייצא יפה.
ואיפשהו גם בעריכה .. אהבתי את הרגעים האלה של “לסדר רגע את החולצה” וכו..
כי איך זה נראה החוצה, זה לא מה שמשנה. אלא איך שהרגשתי תוך כדי הדרך. האם תהליך היצירה עצמו הסב לי עונג או לא? האם יש כאן איזו השראה מבחינתי כשאני צופה?
והאמת היא שזה שימח אותי כשצפיתי. והרים לי את האנרגיה. אז החלטתי שזה “מספיק טוב” גם בלי איזו פואנטה בומבסטית.
אז הנה אני, בימים שכאלה (צולם באמצע הסגר).. רוקדת. מתרחבת לעוד הנאה ואנרגיית חיים מזוקקת.
וה”חוט” הזה שבו אני מושכת בפליאה ובנוכחות מלאה, מלמד אותי את הנתיב שבו אני הולכת בעולם.
* המוסיקה הוחלפה בגלל ענייני זכויות יוצרים *
תרקדו קצת, הא? 
השאירו תגובה