שעתיים אחרי.. עמדתי על המדרגות ותפסתי מרחב כמו שאני רוצה. לא בלב הזרקורים של המסיבה. ועם זאת, בעמדה שמשקיפה על המתרחש. עם מספיק ספייס לרקוד בלי הפרעה. מתוך ידיעה שכך אני מאירה היום במלואי. לא צריכה אף אחד ספציפי איתי, ועם זאת עומדת במעבר של הרבה אנרגיות ואנשים. רוקדת את אורי. מאירה את שמחתי מעצם התנועה.
המוסיקה מושלמת. טראנס שבטי כמו שאני אוהבת. ובא לי להמשיך כך שעות.. משחקת עם האנרגיה, מזיזה עולמות ומימדים. “על הדרך” מתחברת לבורא, מזמינה שינויים מבורכים לחיים. מוחקת תדרים ישנים. מאפסת תדריכים מהעבר שלא רלוונטיים לעצם היותי חוגגת את החיים. ושרה. גם אם בשניה זו בלב.. (בכל זאת, המוסיקה רועשת). אבל שרה ועוד איך.. את בחירת הנשמה שלי. בהודיה לבורא על כל הטוב שהוא מביא. בהודיה לשכינה שעוטפת אותי באהבה אינסופית, בכל המימדים. גם באתגרים.
ואני כל כך אוהבת. כל כך מלאה בתוכי. שרק מרגישה כמה הבאתי אותי לפה היום לרקוד, וגם להיות למען אחרים. כי כשאני רוקדת ומשחררת ממני אנרגיה מכווצת, כ ו ל ם סביבי נהנים מזה. כולם מקבלים. כולם מאירים ומוארים, גם אם לא בהכרח יודעים.
בשלב מסויים, בעודי בונה ויוצרת מרכבות אנרגטיות שעוטפות את כל החלל.. מייצרות מבנה גיאומטרי הרמוני מלא אהבה סביבי וסביב כל הרוקדים..
מופיע אל מולי בחור מקסים. מישהו שלא הכרתי.. “את מהממת” הוא אומר ומיישיר אלי מבט. “תודה שאת מהממת” הוא ממשיך..
ואני בהודיה, מניחה יד על הלב בענווה ומתרגשת מזה שהוא ראה, את מה שחוויתי והרגשתי באותם רגעים. מרוב אהבה ועוצמה של אנרגיה מענגת ומעגנת שזרמה דרכי.
מרוב תחושה שאני פה לאהוב ולפזר את האור שלי. אכן הרגשתי מהממת.
יש לא מעט דרכים לתת מחמאה. ולא מעט דרכים לקבל אותה. אני ראיתי שהוא זיהה משהו עמוק יותר מיופי חיצוני, או אישה יפה. ראיתי בי את אור הנשמה באותם רגעים. וכך הוא בא אלי מאותו מקום.. להזכיר לי שרואים.
איזה אושר זה בשבילי כאישה לקבל מחמאה ממקום תמים ופתוח. מלב אל לב. בלי אג’נדה או ציפיה מצד מי שהעניק אותה. ובלי פחד ממני לקבל אותה במלואה. ממש ככה.. לאשר למילים להיכנס לכל תא ותא ולשטוף אותי.
אז בפורים הזה.. לא התחפשתי. ולא עטיתי עלי מסיכה. רק הוצאתי איזה חלק בי שראה והרגיש משהו אמיתי. ואישר לי ולו להלך בלי ספקות עצמיים. בלי פחד מלא להיות לבד. או פחד מלהיות לבד מידי. שישעמם לי או שארגיש לא מחוברת. שיהיו עלי עיניים “מיותרות” ועוד ועוד..
במקום זה פשוט לקחתי את עצמי לבד. לרקוד. ואיזה עונג זה היה. שעות על גבי שעות לעוף עם המוסיקה. בשמלה אדומה ארוכה (שלא רואים בתמונה), פאה סגולה ועיניים נוצצות.
לחיי אומץ להיות חופש אינסופי ולהאיר אהבה. לא משנה מה.
כדי שמלוא האור הזה יימצא מקום להאיר באופן הכי מיטיב.. כדאי לאשר לו להיות פה במלואו. בלי לצמצם או לכווץ. כך הוא יידע לזהות וליצור לעצמו גם את המסגרת הנכונה, התואמת את מידותיו ומטרתו. שתמשיך לאשר אותו במלואו. בכל גודל, מרקם, צבע וצורה שירצה.
בימים כאלה משוגעים.. הדבר הכי מיטיב שאנחנו יכולים לעשות, זה לרשת את הלב שלנו עם עוד אנשים אוהבים ואהובים שמאירים. ולאחד כוחות.
אין עלינו כשאנחנו יחד. לא משנה איזו שטות חדשה מנסים להמציא מסביב. פורים שמח.
אז … למה התחפשתם השנה?
שימו לי תמונות בתגובות. אני סקרנית 😉