גם אני … העונג שאחרי

פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק האישי שלי במהלך הקמפיין: 

#גם_אני מכירה את התחושה שפולשים לי למרחב בלי רשות. פיזית או אנרגטית. גם אני רגילה לחיות בקיפאון מוחלט אל מול אנרגיה זכרית בכל צורותיה, בין אם היא בתוכי או מחוצה לי. וגם אני מוצאת את עצמי תוהה לפעמים.. איך היו נראים חיי, אילולא הכאב הבסיסי הזה הסתתר לו אי שם עמוק בפנים כל החיים.

גם אני יכולתי למלא פה יריעת סיפורים מטלטלים וקורעי לב, מגיל 3 ועד 23. הייתי מקבלת המון אהבה, ביטחון ותשומת לב.
אנשים היו מזדהים איתי ומכילים אותי. הייתי מרגישה עטופה.

#וגם_אני אחרי שנים שכבר עשיתי את זה. אחרי שנהניתי וגם סבלתי מהליהוק העצמי הגאוני שלי לתפקיד הקורבנית, חסרת האונים והסובלת (גם למען האנושות כולה ״כי אני כלי לריפוי״ וזה מצדיק את קיומי).
התעוררתי בוקר אחד, וקלטתי שפשוט .. נמאס לי. שזאת לא אהבה בשבילי להתעסק בעבר שוב ושוב. ושאין כבר ריפוי בלרדת לתחתית של התחתית בלי סוף, כדי למצוא שם חיזוק או נחמה..

שמותר לי. עכשיו! שאני ראויה להיות נשית ומינית. להפסיק להסתתר ולהחביא אותי. על כל כוחי – המואר. האקסטרה אפל. וכל מה שביניהם.
שמותר לי להשפיע ולהשמיע את קולי.
פשוט .. כי זהו מקומי הטבעי.

באותו בוקר התעוררתי ובחרתי. בחרתי לחגוג וליהנות מחיי, מעבר למה שדמיינתי או האמנתי שאפשרי.
בחרתי להתעסק אך ורק במה שעושה לי כיף ונעים. ולהפסיק לספר לי ולאחרים את אותם סיפורים ישנים, על מה שקרה לי ומה שזה יצר ב״אין חיים״ שלי.

בחרתי לעטוף את עצמי ב א ה ב ה ובחמלה.
ללמוד לתת אמון בי ובך. ולהחזיר את האמונה שהאהבה הבסיסית והקרובה מגיעה אלי בלי תנאים. גם כשקשה לי וגם כשטוב לי.

כך אני חיה בשנתיים וחצי האחרונות. מדי פעם, מזכירה לעצמי שמותר פשוט להרגיש. גם בלי להזין תודעת דרמה רעבה לטלטלות, ״סיפורי הצדקה״ או בני משפחה אשמים.

אז לא, אני ״לא מעבר לזה״. פשוט חוגגת את החיים. פשוט בוחרת לחיות בעוצמה ובתשוקה. מתוך חיבור להוויה שלי. לקריאת הלב והנשמה שלי.
פשוט בוחרת יום יום .. שעה שעה במה שמשמח ומלהיב אותי. במה שמצמיח ומסקרן אותי. פשוט מבטאת את עצמי .. בעשיה שמספקת את הרעב שלי לעונג ואת אהבתי חיים.

פשוט .. משמיעה את קולי דרך ריקוד, שירה ויצירה. נמצאת הרבה בטבע. וחולקת אהבה עם אנשים מדהימים.

פשוט .. נהנית מהגוף שלי.
מהכיף, האושר והעונג האנרגטי והפיזי שאני חווה .. מעצם היותי.

הנאה מייצרת שמחה. ושמחה, מעצם היותה מרכז הוויה שלנו, תופסת מקום!
הרבה מקום.

** מה שמשמח אותי זה מה שמרפא אותי **
אז אם יום אחד, ישמח אותי לכתוב או לספר את סיפור החיים הכואב שלי מהעבר,
כנראה שפשוט אתמסר.

עד אז .. אני מאשרת לעצמי פשוט להיות מי שאני.
ולחיות את החיים.
.
.
מה באמת ישמח את ליבך אהובה?
איזו הנאה מיוחדת וקרובה לליבך תאפשר לך להניח לעבר, ותמלא את חייך בחוויות חדשות של שמחה וחיות?
למה את הכי זקוקה כדי שזה יקרה?

אני מזמינה אותך לתת את זה לעצמך.
בלי קשר לכמה כבר נרפאת. איך נראים חייך. או מה מצב חשבון הבנק שלך.

את ראויה. כמו שאת.
עכשיו.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *