אילו ידעתי באותם ימים בהם חיפשתי .. שאת האושר והשפע הכי אינטימי ואמיתי, אמצא דווקא עמוק בפנים. הייתי מרפה ונחה על אדמתי. שמאז ומעולם הייתה איתי.
ואילו ידעתי שאת השקט וההנאה הכי גדולה, אמצע לפעמים, בניגוד לכל הגיון, דווקא איפה שכואב לי.. הייתי משחררת שליטה בכל כך הרבה רגעי מאמץ ומאבק, מרשה לעצמי להילקח אל מהותי.
ובדרך .. הייתי זורחת. מאושרת. כי סוף סוף מצאתי את עצמי האמיצה והאמיתית. בלי שום צורך לגלות עוד עולמות. או לרעות בשדות זרים, בנסיונות למצוא את הציר שהוא אני.
ואילו הרגשתי עוד אז, לפני שנזכרתי.. כמה נחמה ושקט יש בדברים הכי פשוטים. הייתי מוותרת כבר אז על המרדף. על מיני היאחזויות. על נסיונות להיות מבריקה. יוצאת דופן. מדויקת במיוחד..
ובמקום לחיות במרדף אחרי הישגים, או אחרי אהבה דמיונית.. שאי שם מתישהו רחוק הופכת למציאותית..
הייתי אוספת את שבריי. את כל מה שבתמימותי האמנתי, שנראה כמו מיטב כיעורי. והופכת אותם לזהב טהור בעצם נוכחותי.
נרפית מעצם ההיזכרות. ההכרה בנוכחות אהבתי. שאין לה שום תנאים.
ושום צורך במילים יפות. כי נשמעת היא בצלילי נשימתי.
ובימים בהם הרגשתי כעוסה וכאובה.. והייתי אותה ילדה רעבה לאהבה. האמנתי שצריכה לקנות אותה בהמון נתינה. ריצוי והוכחה..
הייתי פושטת בזה הרגע את בגדי הנוצצים.
מוותרת על הקליפות שקנו לי אהבה מותנית. ומחזירה את הרכות ללב הרך הפתוח והאוהב.
ואז. רק אז.. כשדממה עמוקה ממלאת את עולמי. כששתיקה רכה הופכת לנביעת אהבה טבעית, שזזה ועוברת דרכי..
תשוקה עזה כאש של אלוהים, הייתה מרימה אותי ממקומי.
תשוקת האחדות עם נשמתי,
המייצרת בי יציבות יצירתית.
מראה לי מתנות מפתיעות וחדשות שלא הכרתי בי.
ומראה לעולם אותי.. בתמימותי ובעוצמתי.
המבקשת להתקרב. להיראות. ולהיות חלק..
מתוך ידיעת העצמי האמיתי.
.
.
חג שמח אהובי ואהובותיי.
מאחלת לנו לזכור בשנה החדשה, כמה כולנו מדהימים. מיוחדים. עוצמתיים ומלאי חיים.
וללכת את אותם חיים באחדות מלאה,
עם צירנו המרכזי שיודע.
אהבה לנו 😍