בלי לסנן דבר

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות לאחרונה, זה לזעום את כל מה שסוגר וחונק אותי מבפנים על ציורים (בשיא הפשטות-בלוק ציור של ילדים וצבעי פנדה). ותוך כדי לשיר בפול ווליום שירים מפגרים שמאולתרים ברגע. ומוציאים את כל הצדדים הכי ״לא מבוטאים ביום יום״ שלי החוצה. כולל צדדים שנחשבים מגעילים, אגואיסטיים, פרובוקטיביים ואפלים. כולל הכי ילדיים וחמודים. כולל פגועים ועזובים, ושמחים של ״ביג טיים לעוף על החיים! ומה איכפת לי בכלל?!״
הלוואי שיום אחד יהיה לי אומץ לעשות את זה בלייב מול אנשים.
לא יודעת מה איתכם, אבל השנה שלי מתחילה בשחרור מהסרטים. בעצם .. שחרור מהחיים
שנת ביטוי נעימה לכולנו !