מנהיגות מרצון הלב

הפוסט ה”על זמני” הזה פורסם לראשונה ב-14 בינואר 2014.
מאז בכל שנה פייסבוק מעלה אותו אל הזיכרון שלי.
הפעם החלטתי להביא אותו גם לכאן.

“כל החיים הרגשתי בודדה. לא משנה כמה אנשים היו סביבי, עמוק בפנים תמיד הרגשתי לבד. גם כשכבר ידעתי שכולנו אחד, פחדתי לחזור הבייתה אל הלב. שם אני מאבדת את “עצמי” הנפרדת, ונסחפת אחרי זרם בלתי פוסק של אור. אותו אור שיכול לקחת אותי הבייתה גם ברגע הכי כואב. הכי קשה. הכי עצוב. הכי חסר סיכוי.

כל החיים החזקתי בכאבים הישנים שלי. בטראומות ובפגיעות שלי. כדי שיפרידו אותי ולא יאפשרו לי לפתוח את הלב באמת עד הסוף. כי שם קיימת אהבה. ומאהבה כל כך גדולה פחדתי תמיד הכי הרבה. לא מהרע. לא מהחרא. לא מהקשה והמייסר. את אלה אני מכירה על בוריים.
אני רוצה לחזור הבייתה. אני מסכימה לחזור הבייתה אל הלב. נושמת ומסכימה לקפוץ אל תוך המים האלה של התהום הבלתי נגמרת. שם יש אהבה. שם כולנו באמת אחד. אין לי מילים כמה מרגש אותי הרגע הזה. בשביל הרגע הזה נולדתי. להסכים להצליח. להסכים לשרת את האהבה עצמה.

מאז ומעולם ידעתי שהעשיה שלי תחצה ימים וגבולות. שהיא תהיה אימפריה בינלאומית אדירה. כזאת שמפיצה אהבה. כזאת שמחברת את השמים לאדמה. את הרוח לחומר. כזאת שמרפאה ועושה שלום בין הגבריות לנשיות.
תמיד ידעתי עמוק בלב שמה שקורה כאן בעולם הזה, שכל הסבל שיש כאן, הוא באמת לא הכרחי. שאפשר אחרת. וזה מה שאני עושה כאן בעצם.

בשביל זה אני 31 שנים נמצאת על פני האדמה. ועברתי כאן גיהנום אחד אחרי השני, רק בשביל להתעורר ברגע הזה ולהסכים. להגיד כן, להכי גדול. להכי אני ברגע הזה.

כל החיים פחדתי לפגוע עם העוצמה שלי. פחדתי להרוס. פחדתי להכריז בקול גדול, אפילו מול עצמי שאני באמת כזאת גדולה. כל כך יכולה… שאני באמת כזאת מנהיגה. פחדתי שישנאו אותי. שאהיה מנודה. פחדתי שיקנאו בי. שירצו את מה שיש לי. שישפטו אותי שאני חיה בחומר. יש שלי שפע כל כך גדול ממנו.

פחדתי… ומחלק מהדברים שהזכרתי כאן בפוסט הזה, אם לא מכולם, אני עדיין מפחדת. רק שהפעם בניגוד לתמיד אני מסכימה להסתכל לפחד בעיניים, ולסמוך על הלב שלי.
נכון, זאת הרבה אחריות לעשות דברים גדולים. נכון, יש לי מלא מה ללמוד ויש פוטנציאל שאעשה טעויות.
בגוף הזה, בלב הזה, אני עדיין אנושית. וכאנושית מותר לי. מותר לי. מותר לי להיות ולהרגיש הכל. מותר לי לטעות. מותר לי לאכזב. מותר לי גם להגיד לא.

אז אולי יהיו אנשים שיקנאו בי. שישנאו אותי. שיתאכזבו ממני. שלא יסכימו איתי. אולי יהיו כאלה שיחשבו שנטשתי אותם. או כאלה שלא יבינו אותי. פאק איט. הלב שלי יודע. הלב שלי מוביל. והלב שלי זו האמת הכי עמוקה שזכיתי לגלות עד עצם הרגע הזה.

אני עומדת כאן בין השמים לאדמה. מושיטה ידיים למעלה גבוה. מתמסרת. ומסכימה. מסכימה להיות צינור של אור גדול. צינור של שפע עצום מימדים – חומרי ורוחני. צינור של אהבה שאני עצמי עדיין לא מכירה. מסכימה לחבר כל תא ותא בגוף שלי לאור הבריאה שתזרח דרכו. מסכימה להיות אני במובן העמוק ביותר.
מסכימה לממש ולעשות הכל מתוך המקום הזה כאן ועכשיו – ברגע הזה”

כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק – פלייליסט חדש ב-YouTube

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

נתינה וערבות הדדית – החיים אחרי שמתעשרים | Project X

אחד הדברים הכי מרגשים בעיניי, זה לפגוש אנשים שהיו פעם בתחתית המדרגה מבחינה חברתית אישית וכלכלית, והפכו את עצמם למיליונרים (זניח לציין שבדרך ישרה ואתית). והיום אחרי שצברו הון, והפכו לאנשים מצליחים שנהנים מהחיים שלהם, הם מקדישים את רוב הזמן לעשיה משמחת, לעזרה לאחרים ולפרויקטים חברתיים של עזרה לאלה שזקוקים, שבהם מושקע חלק גדול מכספם וזמנם.

בשבוע האחרון זכיתי לבלות 9 שעות בחברתו של רוברט שמין והצוות המדהים שלו מפרוג׳קט x.
כמה למידה והשראה אפשר לקבל מבן אדם בזמן כל כך קצר. שלא נדבר על הקהילה המדהימה שנותנת קרקע ותמיכה, ברמה שעוד לא נתקלתי בה עד היום.

אם אתם רוצים ללמוד מה זה חיבור לרוח ומה זו אהבה וערבות הדדית, שבאים לידי ביטוי במציאות החומרית, הגשמית.. באמת שהמורים הכי גדולים לכך יהיו האנשים האלה. אלה שמצד אחד נמצאים בפסגה, גם חומרית וגם רוחנית. ויחד עם זאת הענווה, הקלילות והאהבה שלהם משפיעים למרחקים שאי אפשר להבין עד שלא פוגשים.
מי שכבר יש לו הכל, ויכל מזמן לפרוש ולחיות חיים שקטים ורגועים, ויחד עם זאת, משתוקק לעבוד למען אחרים ולטובתם בכזאת מסירות.
הוא באמת איש שקומתו גבוהה.

הלוואי שיום אחד יהיה בי כזה שקט וביטחון חד משמעי. ושאהיה עד כדי כך מסופקת ומעונגת בכל הרמות. שיתפנה לי מקום גם לזה.
בינתיים לומדת ומעבירה הלאה חלקים מדרכי. באמונה שהאור שזורח באופן טבעי, נוגע מבמי
שצריך. תודה שאני כל כך מבורכת. ותודה לצוות המדהים בפרוג’קט X :
רוברט שמין ישראל Gilad Pollak Noa Antebi PintoOrit Nachtomi Gordon

קהילה אמיתית

יום הולדתי מתקרב (בשבת הקרובה) ומחשבות רבות מציפות אותי לאחרונה, יחד עם רגשות כואבים ומעוררים. יותר מתמיד מרגישה שייכת רק לעצמי. מאושרת ומעונגת מזה מצד אחד. ויחד עם זאת, יותר מאי פעם רוצה קרבה.

אני מוקפת באנשים מדהימים. ויש בי היזכרות של קרבה לקהילה, שתואמת לתדר הספציפי שלי ולדרך הייחודית שלי.. למה שאני מחוברת אליו בחיים שלי, אחד לאחד.
לא רואה את זה בשום מקום סביבי, בדיוק איך שאני מדמיינת את זה. וברור לי שכזה ממש רק אני יכולה ליצור סביבי. אבל לא מוצאת לזה אנרגיה רגשית בתוכי. נראה לי גדול עלי עכשיו להחזיק מרחב קהילתי עם עוד אנשים. כזה שאני מובילה.

ויחד עם זאת, אני כמהה להיתמך. להישען. לחלוק את מי שאני ואת השפע שלי.
איך אני עושה את זה בלי לקרוס מרוב עשיה ושיחות סביב זה, ואנרגיות רבות שמתערבבות בשלי? אין לי מושג.
ועדיין, ברור לי שאני לא מוכנה להתפשר על ה״בדיוק״ שלי. מעדיפה כבר להמשיך בלי מבנה קהילה ״מאורגן ומסודר״, אלא להמשיך לפגוש על אם הדרך אנשים שאני אוהבת, כמו היום.

בו זמנית (ובסנכרון מדהים) יש לי קריאה לבית ולשקט. לנסיעה ארוכה לחול. ליצירה של הכנסה פאסיבית בתוך השקט הזה. ולהנאה שמעצימה את כל הכיף שאני חווה בחיים שלי כבר עכשיו.

חווה ממש חזק איך נושרות ממני תפיסות ואמונות שהייתי מזוהה איתן רוב החיים. רעיונות שפעם דיברתי בשוטף מרגישים לי חסרי טעם ומשעממים. ורק ברור לי שבא לי אחר.

והוא ישנו בי .. עמוק בתוכי. רק שעדיין לא למדתי לסנכרן אותו למילים.
אז בין המילים שאני אומרת, למה שברור לי בגופי ובליבי יש פער ברור. מכאן והלאה אתן לבריאה להוביל אותי.. יותר באיפשור. יותר בעוצמה ובהרפיה כאחד.
והלוואי שכל מה שאני לא יודעת, או לא רואה את עצמי עושה כרגע.. ייברא וייווצר עבורי ודרכי בתוך אותה הרפיה.

הכוונה היחידה שאני מביעה לתקופה הקרובה היא שאני מאפשרת לאהבה ולהנאה להוביל אותי בדרך, בלי לדעת… ומכאן והלאה הכל כבר נעשה.
תודה לכם וליקום על התמיכה האינסופית והאוהבת בדרכי.

אני נפתחת לאהבה. לתשוקה ולמיניות מספקת ומשמחת. לחופש אנרגטי, פיזי ורגשי. לביטחון פנימי וחומרי. ולשפע כלכלי. מודה על האיפשור והקבלה המסונכרנת שלי, ועל כל האיכויות האלה שיש לי גם לחלוק בשפע עם אחרים.
עם כל מה שאני חווה ומרגישה. וגם אם לפעמים נדמה לי שאני לבד, ושזה לא כך,
אני אהובה.
תודה על כל מי שאיתי ועל מה שיש לי..
איזה כיף לי. וכך קורה.

איך עזבתי חיים שלמים ויצאתי למסע בעקבות קריאת הלב? סיפור החזרת האמון והתשוקה שלי בעולם

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר. אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו. מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי? איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי? ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא? יוליה אור לב

Posted by Yulia Or Lev on Sunday, November 5, 2017

למה העסק שלי לא הרוויח כסף כמעט שנתיים ? ואיך זה שהייתי מאושרת מתמיד דווקא אז ?

לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.

אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז. 
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.

והיו חודשים שזה היה נמאס עלי. מרד פנימי של הילדה שבי שאומרת ״די״. זה היה מציף אותי. משעבד אותי לכמויות אינסופיות (לפעמים ימים שלמים) של שיחות על טראומות, אתגרים ותסכול של אנשים. ומשאיר אותי בקונפליקט אינסופי:
מצד אחד, ממש אהבתי ללוות נשים ! זה ריגש אותי עד דמעות ומילא אותי בסיפוק אדיר. מצד שני, היה לי ברור שאני לא יכולה להכיל את זה בכמויות גדולות..
.

לאורך השנים דאגתי לאזן את הגלים הגדולים של המון עשיה, בתקופות ארוכות של שקט.. לפעמים מבחירה. ולפעמים היקום, הרחום והאוהב, היה עוזר לי בזה בכך שפשוט לא היו מגיעים אנשים.
אני זוכרת את התקופות האלה כמייאשות. מזרזות הלקאה עצמית. מלאות בסיפורים על כך ש”שיווק זה קשה”. ש”שום דבר שאני עושה לא עובד”. ודרמה שלמה של כעס ותסכול. בזמן שיכולתי לשכב להנאתי על חוף הים. או לרקוד במסיבה.

אחרי כמה שנים של גלים עקביים כאלה, הבנתי שלמרות היותי
שליחה נלהבת ומאסטרית בתחומי.. ולמרות התוצאות המפעימות, הן באיכות והן במהירות שחוות רוב הנשים שמגיעות אלי (לרוב קפיצות קוואנטיות תוך מפגש אחד או שניים. כאלה שמשאירות את שתינו בפה פעור).

ואולי דווקא בגלל זה… אני מחוייבת קודם כל לעצמי ! לאושר, לשמחה ולחגיגה הפרטית בחיים שלי.

זה היה לא קל בכלל, ולרגעים אפילו הרגשתי שנכשלתי, יחד עם זאת, הבנתי שאת הפרק הזה בחיי אני חייבת לשחרר. וסגרתי אנרגטית את העסק שלי.
.

מפחיד? אמיץ? אולי… מבחינתי לא הייתה אופציה אחרת.
כי לאורך חמשת השנים ההן, ליוויתי נשים ואת עצמי להתחבר לנשיות ולתשוקה. לחיות במציאות את החזון שהנשמה שלנו בחרה לממש.
ליהנות בעשיה. לפעול בעסק ולהשמיע את קולנו מתוך רצון אמיתי ושמחה.

אז באיזה קטע הזוי, אני עצמי אמורה להתפשר על הדברים האלה ממש?
אם יש דבר אחד שאני מאמינה בו, זה שלפני הכל אני מהלכת וחיה את מה שעובר דרכי לעולם. וכך היה.

יחד עם העסק, קמתי והלכתי מחיים שלמים שלא תאמו את האמת שלי.
עזבתי את הדירה במרכז הארץ, בידיעה שאני משחררת הכל, ויוצאת אל הלא נודע. בלי בית משלי. בלי סאבלט זמני. בלי רכב. רק אני וכמה תיקים.

פחדתי. התרגשתי. נכנעתי ויצאתי למסע אל המופלא.

מסע העונג של חיי, שהפגיש אותי עם אינספור אתגרים.
ובו זמנית עם ההנאה הכי גדולה שידעתי מימיי.
פשוט כי אהבתי את עצמי יותר מאי פעם. ונתתי לעצמי רשות מלאה.
להרגיש, לחוות ולחיות ! איך כמה ואיפה שבא לי.

בשפה פשוטה – חגגתי ! ובו זמנית .. בעודי נחה, חיה בטבע, שרה להנאתי. יוצרת ומציירת. רוקדת ועושה אהבה .. חקרתי ועודני חוקרת וחוגגת הזדמנויות להרוויח כסף מזווית חדשה.
To Be Continued …