לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.
אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז.
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.
והיו חודשים שזה היה נמאס עלי. מרד פנימי של הילדה שבי שאומרת ״די״. זה היה מציף אותי. משעבד אותי לכמויות אינסופיות (לפעמים ימים שלמים) של שיחות על טראומות, אתגרים ותסכול של אנשים. ומשאיר אותי בקונפליקט אינסופי:
מצד אחד, ממש אהבתי ללוות נשים ! זה ריגש אותי עד דמעות ומילא אותי בסיפוק אדיר. מצד שני, היה לי ברור שאני לא יכולה להכיל את זה בכמויות גדולות..
.
לאורך השנים דאגתי לאזן את הגלים הגדולים של המון עשיה, בתקופות ארוכות של שקט.. לפעמים מבחירה. ולפעמים היקום, הרחום והאוהב, היה עוזר לי בזה בכך שפשוט לא היו מגיעים אנשים.
אני זוכרת את התקופות האלה כמייאשות. מזרזות הלקאה עצמית. מלאות בסיפורים על כך ש”שיווק זה קשה”. ש”שום דבר שאני עושה לא עובד”. ודרמה שלמה של כעס ותסכול. בזמן שיכולתי לשכב להנאתי על חוף הים. או לרקוד במסיבה.
אחרי כמה שנים של גלים עקביים כאלה, הבנתי שלמרות היותי
שליחה נלהבת ומאסטרית בתחומי.. ולמרות התוצאות המפעימות, הן באיכות והן במהירות שחוות רוב הנשים שמגיעות אלי (לרוב קפיצות קוואנטיות תוך מפגש אחד או שניים. כאלה שמשאירות את שתינו בפה פעור).
ואולי דווקא בגלל זה… אני מחוייבת קודם כל לעצמי ! לאושר, לשמחה ולחגיגה הפרטית בחיים שלי.
זה היה לא קל בכלל, ולרגעים אפילו הרגשתי שנכשלתי, יחד עם זאת, הבנתי שאת הפרק הזה בחיי אני חייבת לשחרר. וסגרתי אנרגטית את העסק שלי.
.
מפחיד? אמיץ? אולי… מבחינתי לא הייתה אופציה אחרת.
כי לאורך חמשת השנים ההן, ליוויתי נשים ואת עצמי להתחבר לנשיות ולתשוקה. לחיות במציאות את החזון שהנשמה שלנו בחרה לממש.
ליהנות בעשיה. לפעול בעסק ולהשמיע את קולנו מתוך רצון אמיתי ושמחה.
אז באיזה קטע הזוי, אני עצמי אמורה להתפשר על הדברים האלה ממש?
אם יש דבר אחד שאני מאמינה בו, זה שלפני הכל אני מהלכת וחיה את מה שעובר דרכי לעולם. וכך היה.
יחד עם העסק, קמתי והלכתי מחיים שלמים שלא תאמו את האמת שלי.
עזבתי את הדירה במרכז הארץ, בידיעה שאני משחררת הכל, ויוצאת אל הלא נודע. בלי בית משלי. בלי סאבלט זמני. בלי רכב. רק אני וכמה תיקים.
פחדתי. התרגשתי. נכנעתי ויצאתי למסע אל המופלא.
מסע העונג של חיי, שהפגיש אותי עם אינספור אתגרים.
ובו זמנית עם ההנאה הכי גדולה שידעתי מימיי.
פשוט כי אהבתי את עצמי יותר מאי פעם. ונתתי לעצמי רשות מלאה.
להרגיש, לחוות ולחיות ! איך כמה ואיפה שבא לי.
בשפה פשוטה – חגגתי ! ובו זמנית .. בעודי נחה, חיה בטבע, שרה להנאתי. יוצרת ומציירת. רוקדת ועושה אהבה .. חקרתי ועודני חוקרת וחוגגת הזדמנויות להרוויח כסף מזווית חדשה.
To Be Continued …
