תגית: שפע כלכלי יצירתי

בחיי עשיתי כמה קפיצות אמונה מאוד גדולות. כולן נבעו מתוך מחנק פנימי גדול ובקשה לחופש. כמובן שחופש אמיתי נמצא תמיד אך ורק בפנים, ועדיין.. כשהייתי שכירה, ביום יום סבלתי. מצאתי את עצמי כותבת ויוצרת בלילות. עד שקפצתי למים ופתחתי עסק. משנה לשנה של סיפוק עצום, ליווי עוצמתי של נשים וסדנאות מעוררות השפעה. אחרי חמש שנים הרגשתי שנגמרו לי הכוחות. הייתי צריכה אותי. אינטימיות עם אנשים. וחיים יותר פשוטים. הקשבתי לעצמי.

בצעד נועז השכרתי את הדירה במרכז. את הדברים הכנסתי למחסן. מאז כמעט שנתיים וחצי אני חיה חיים שבחיים לא דמיינתי. בלי בית פיזי. בלי לשלם שכר דירה. עם המון תשוקה, יצירה וצילומים תוך כדי הדרך. בוידאו הזה, הראשון מתוך סדרה חדשה, אני חולקת את ההשראה שלי – לכל מי שמבקש לעשות שינוי. לחיות חופשי יותר. ולעסוק במה שהלב מבקש תוך כדי הדרך. תיהנו 

השנה האישית הנוכחית שלי, שנה 7, מוגדרת “שנת שמיטה”. היא מתאפיינת במנוחה והתכנסות פנימה, בחשבון נפש ובחישוב מסלול מחדש. לא שאני צריכה הזמנה מיוחדת, פשוט כי אישרתי לעצמי להיות מה שאני, ולעשות מה שאני רוצה. ויחד עם זאת, השנה גיליתי שאני לא *בדיוק* עושה כל מה שאני *באמת* רוצה. והמפתח טמון דווקא בריצוי במערכות היחסים, ולא באיזה עניין שקשור ב”עשיה”. השנה גייסתי “צוות” מפואר, שמטרתו המרכזית הייתה להזיז אותי מתכנית החיים הגבוהה והמופלאה שלי.

מסתבר שנורא מפחיד אותי להישאר “לבד בצמרת”. ודווקא הרגשתי וחוויתי ועוד איך את גובה הצמרות שלי. בשלב מסויים קלטתי שאני עוד רגע מאבדת כמה קשרים קרובים, רק כי אני עומדת להיות כל כך שונה ואחרת… עד שבסוף ויתרתי על רצוני האישי.

אז… מחר במפגש היזמות אצל Hadas Wiseman המופלאה שבו אני מתארחת, כמנחה, יוצרת, עושה קסמים ומשוגעת סדרתית 

אני מוותרת על שפיטה. ועל שמיטת התכניות הכי גדולות שלי.
על קהילות שהחזקתי בתודעה כ”לקוחות רלוונטיות” למרות שלא היו כאלה.
על מערכות יחסים מצמצמות, מקטינות ומשתיקות.
על פעילויות מיוחדות אך מיותרות ל”תפקידי” האמיתי – להיות מי שאני וליהנות.

אני מרפה לגמרי מכל מה שהיה נדמה לי כאמיתי למי שאני. והתגלה כבורות ומהמורות בדרך.
ולעומת זאת, מאמצת לליבי ולנשיותי את החיים הכי סקסיים, שובבים, מספקים ומשמחים. שיאפשרו ליזמות וליצירה שבי להיווצר דרכי,
בלי טיפת קושי או כובד. בלי אחריות מיותרת.
ובלי התעסקות באף אחד אחר.
גם אם נדמה לי שאם אנטוש אותו לבד, הוא ימות (הוא לא!)

עד כה.. כל דבר אחר התגלה כלא עובד לי. ומצחיק שהדפוס החמוד הזה בכלל הצליח לנהל אותי.. אני קוראת לו “לעזור לאחרים”, כמפתח לאשכרא לתת להם משהו שהם באמת באמת צריכים.

אחרי שנות ניסיון מרובות, אני יכולה להעיד שהתפקיד ה”חשוב” והיבש הזה לא מתלבש יפה על מידותיי. בסוף יוצא שאני לבושה בגדי מעצבים יוקרתיים, בארבע מידות גדולות ממני,
ונראית ומרגישה כמו מישהי שהעלו אותה על המוקד בשנת 2018.
רק שבמקום להישרף באש,
היא בכלל אמורה להלך על מסלול דוגמנות על עקבים לא נוחים.
ולהסתנוור מאור מצלמות, כשבכלל בא לה לשבת על חוף הים.

במה, לעומת זאת, אני ממש טובה?

בלהיות השראה. להביא למרחבים שאני יוצרת תדר עוצמתי ומטורף.
שאיך שאני נכנסת לחדר, כל מי ומה שנמצא במרחב משתנה. הדברים שהתקדמנו לכיוונם מתחילים להתגשם מעצמם.

כל זה, בעודי עדיין יושבת בעיניים פקוחות או עצומות ונחה את מנוחתי 
מה שנקרא, מלאכתם של נהנים נעשית בידי אחרים
(מי אמר “בריאה” ולא קיבל?  )

אז “יום יזמות” הוא מרחב יצירה חופשי ופתוח, כפי שהבנתי עד כה.
וכאורחת נאמנה, אני אומרת לכם מראש, שיש סיכוי שנמצא את עצמנו בסוף היום בחוף הים. איפה שהיוזמות הכי מהממות נולדות.

אז ** תביאו בבקשה בגד ים ** במידה הנכונה 

ובואו מחר למפגש יזמות בקיבוץ החותרים.

תודה ללב הרגע הזה הגיע ואפשר פשוט לנוח מבפנים.
וליהנות בזמן שהכל פשוט קיים וקורה מסביב.

הסרטון הזה הוא מבחינתי בגדר מאסט. לכל מי שאי פעם נתקל באתגר, קושי או כאוס רגשי, שצף במהלך עשיה או תהליך יציאה לאור. שקשור אליה באופן ישיר, או למשהו שקורה בחיינו האישיים בו זמנית.
מצב שיכול להכניס למאמץ או למתח גדול. ואפילו להוציא אותנו מרצף של עשיה או מתפקוד.
אני נותנת פה שישה כלים סופר אפקטיביים ועוצמתיים, שמעניקים בסיס יציב. תומכים בנו להיות נוכחים ומנהיגים בחיינו, בחמלה, באהבה ובקבלה עצמית. ויחד עם זאת, לשמור על עשיה רציפה, עוצמתית ומשפיעה בו זמנית. באהבה ! 

מהפייסבוק הפרטי שלי – פניה לקהילה להתייעצות ושיתוף :
אז… מפלרטטת איתכם פה לרגע. בחודש האחרון שיתפתי כאן את הלב שלי כמעט כל יום. אני עדיין לא מגובשת לגבי “הנושא” שבא לי לתת לו את מירב הפוקוס בתקופה הקרובה. כן מרגישה אותו ממש חזק בגוף. את התדר. את גל העונג שנובע ממני ורוצה לתת. לחלוק. לשתף.

והאמת שמדגדג לי להתחיל לעשות אירועים. ה ר ב ה זמן לא היה בא לי, ובפשטות.. הקשבתי ולא עשיתי. עכשיו מרגישה את הנביעה שרוצה לחלוק… ואווו עולם ומלואו. אז בא לי לשאול אתכם לרגע – ואשמח לשמוע כל מי שמרגיש או מרגישה לשתף אותי..:
.
* מה בא לכן כנשים, לקבל ממני במרחבים של “רק אנחנו” בלי גברים?

* מה בא לכם, גברים ונשים, לחוות וללמוד במרחבים משותפים שלנו?

* האם בא לכם שזה יהיה פרקטי ומלמד? או חוויתי לחלוטין
(כשאת התוכן, בכל נושא שנמצא לנכון להתמקד בו, אפשר להעביר אונליין).

כמובן שאעשה בסוף את מה שהלב שלי בוחר.
שאחזיר את הלב שלי אליכם גם בפיזי, כשהוא שלם, שמח ומוכן להאיר *אותי* ולא את מה שמצפים ממני.

ובכל זאת.. אני שואלת, כי כן חשוב לי ובא לי לשמור את חיבור הזה זורם,
ביני לביניכם.

** אני יודעת שלא כל כך ברור “מה אני נותנת”
“מה אני עושה” או “מי אני” **

זה בכוונה. “מאחורי הקלעים” שאתם לא רואים, מתחבא תדר מסודר תחת כותרות ונושאים ברורים. כלים עוצמתיים מצולמים של 1. 2. 3. וכו..

אז למה אני בוחרת ככה להיות מסתורית ולזרום?
אפילו במחיר של לא להיות מובנת?

למה אני בוחרת להוציא החוצה את ה”כאוס” שנובע ברגע,
ולא לתחום אותו תחת נושא ולהגיד ש”בחודש הקרוב אני עושה X”?

כי “עולמי החיצוני” גם העסקי, נברא מבפנים, מתוכי.
ואין לי אנרגיה מיותרת להוציא על שיטות וכלים,
שלא ממש ממש ממש ממש בא לי להעביר הלאה בתשוקה מתוקה,
מחר בבוקר.

אז כל הכלים האלה יחכו שאני איהנה ואחגוג אותם החוצה,
ואז אתם תקבלו פי מיליון ממי שאני באמת.
באמון אמיתי. כמו שאני.

אז…

אין לי הגדרות. או הסברים. רק שאלה פשוטה,
ממה שאתם חוויתם עד כה.
מכל מה שקראתם. ממי שמכיר או מכירה אותי.
ממשהו הכי הזוי שעולה לכם ברגע.

מה בא לכם לחוות במרחבים משותפים בינינו?

תודה גדולה לעונים. זה ממש משמח אותי שבפעם הראשונה בחיים,
קיבלתי השראה לשאול כזאת שאלה  הללויה.

התעוררתי הבוקר עצובה. עם פחד מכל העוצמה שמבקשת לפרוץ ממני.
אני די רגילה שהיא לוקחת אותי לקצה של כוח כל כך גדול. שבזמן הזה החלק הזכרי שלי משתלט, ואז פשוט קשה לי להיות בקרבה.

יש בפי מילים שיכולות לטלטל עולמות של רוב האנשים שנמצאים סביבי. אמיתות ודברים שאני רואה שאפשר לעשות אחרת (חלקם ממש בקלות), שלפעמים מרגיש לי שאני תמיד מקדימה את זמני ב10 שנים
(מה שבאמת לא מופרך, כי דברים שדיברתי וחזונות שראיתי לפני 10 שנים, מתממשים בעולם הרחב ובעולמי האישי ממש בזה הרגע).

ואני מאפשרת לי לבכות את הפחד מלהישאר לבד. ולהיות כל כך שונה ורדיקאלית, שכל מה שאני אתעסק בו זה להדוף התנגדויות. כי לפעמים מה שאני אומרת (מודה שלא מדברת את זה כמעט) הוא בלתי נתפס. ושבמקום לחגוג, לחוות וליהנות, שזוהי דרכי האישית. האגו הגדול שלי ירצה “לתפוס את הבמה”.

ובמקביל, אני יודעת שיכולה לשבת על כיסא המלכה. להמשיך לשיר. להוביל בשקט בשקט. ולוותר על חלקים כל כך גדולים מהרב מימדיות שלי.
מהחיבור הרוחני שלי, לעולמות ומימדים שמביאים חדשנות. פריצות דרך גדולות. חיבור בין עולמות כביכול לא קשורים.
ידע חי שעדיין לא נשמע על פני האדמה.
וכאב גדול עוד יותר עולה בי.

חוסר שייכות. כאילו, אני בכלל בכוכב הלא נכון, או מה..?

אבל עמוק בפנים אני מרגישה כל כך שייכת… לעולמות ומימדים של עונג והרמוניה אינסופית. ליציבות יצירתית.
לידע חדשני של ריפוי שעובר כל כך בקלות, שלרוב האנשים נשמע הזוי.
לאמון אמיתי בבחירות שמגיעות מהמקור – מקול הנשמה.
להנהגה שמדברת את החיבור והאיחוד הטנטרי והאקסטטי בין הנקבי לזכרי.
לאנרגיה חדשה שאין בה את הקושי, הכאב והכבדות שאנחנו רגילים לחוות על פני האדמה.

ואני מבינה… שזה.. בדיוק זה. מה שנשמע לרוב האנשים כל כך הזוי.
וגם כל כך כואב לפעמים להסתכל במראה שאני מביאה.
זו ב ד י ו ק המתנה הכי גדולה שלי.
ששם בדיוק ההנהגה החדשה שלי.
ואין לי מושג איך זה יתגשם.
ולאילו מיכלים ארציים אמצא לנכון לצקת את האושר הזה בתקופה הקרובה.

אני רק יודעת. וזה ברור לי… שאני מתכוונת לדבר את קול העונג הכי גדול.
ומי ששם.. מהדהד עם הגל הזה ועם התדר הזה, שהלוואי ויזרום דרכי בכוונה מלאה..
אז הוא או היא ישתרשו דרך התדר הזה יחד איתי.

ומי שלא… אני מוכנה להוציא החוצה דרך, גישה, שמאפשרת לכמה שיותר אנשים שזה מרגיש להם נכון ומדויק,
להגיע ולהתחבר לערוץ הזה דרכי.

והלוואי שרק אזכור שאת ההנהגה הזאת אי אפשר לעשות דרך מאמץ.
ולא דרך מלחמה בכל מה שסותר אותה.

שהיא אנרגיה עצומה שמבקשת לעבור דרכי.
והלוואי שאאפשר לה לזרום.
ואניח לה להתחבר עם הקיים בעולמי.

שאוכל לראות כל לב, כל נשמה ולזכור את האחדות הקיימת בי.
ותוך כדי שאני מהלכת את דרכי באהבה,
שתמיד אהיה איתי

יש משהו שאני מאוד רוצה לבקש. פעם ראשונה בחיים, ואחת ולתמיד לא מתוך תודעת קורבן, מה שהיה דפוס חיים שלי כשאני נעזרת או מבקשת. וגם לא מתוך תחושה של חוסר אונים, מה שפעם ליווה את הבקשה של להיות זקוקה. אלא פשוט ככה כמו שזה. כי זו אהבה מבחינתי עכשיו.

אני רוצה להמשיך לתמוך באנשים שסביבי. כפי שאני עושה כל הזמן. הרבה רק מעצם הנוכחות והתדר העוצמתי והמרפא שאני מביאה למרחב, בכוונה מלאה להיטיב. והפעם.. יש בי כוונה להרחיב את ההשפעה וגם את הקבלה שבצידה. ואני מבקשת תמיכה בפרנסה שלי. בשפע הרווחי שלי. בהכנסה הכלכלית שלי, שתבוא בשפע אמיתי וענקי.

אני יודעת שאני מוכנה. ולאט לאט מרגישה יותר ויותר ראויה. להיות ככה סתם.. פשוט אהובה. להבין כמה הנתינה שלי רחבה, גם בלי מילים. רק מעצם היותי קורים ניסים לאנשים. בדקתי את זה היטב, בתשומת לב מלאה לנושא – מה קורה כשאני רק נמצאת עם האדם במה שהוא עובר בלי לדבר אפילו. ויחד עם זאת, מביאה לו כוונה של ריפוי, חיבור, מימוש ותשוקה שנפתחת בחייו.
ראיתי את זה קורה בלי סוף. ברמה שהשאירה אותי פעורת פה.

ועכשיו, אחרי הפוגה של כשנתיים, אני מרגישה קריאה לחזור בקרוב ליצור מרחבים. מרחבים פיזיים שאפיץ דרכם אור יותר קונקרטי ומוגדר. או פשוט באווירה ספציפית, שההשראה שלי והשיטה שלי מביאים אותי אליה.
עם צורת מחשבה ייחודית שהתפתחה לאורך שנים.

וגם – מרחבים וירטואליים. מוצרים אינטרנטיים. מדוברים. קוליים. ועוד…

אני בכוונה כותבת את זה עוד לפני שיש לי משהו קונקרטי להזמין אליו מחר בבוקר. כי אני פשוט מרגישה שזה הטיימינג לכתוב את הבקשה הפשוטה הזאת.

אני אמנם מפנה אותה אליכם, שמקבלים ממני. שקוראים אותי. שנהנים ממני, באופן מאוד הדדי מצידי 
אבל למעשה, אני מפנה אותה ליקום כולו. לקול הפנימי שלי. לאנרגיה הארצית שלי שמוכנה לפרוץ מחסומים וחוסרים של שנים.
בתדר של שמחה, וחוויה אינטימית ואמיתית, עם כל מי שאני.

זוהי תקופה מאוד עוצמתית של אינטגרציה מבחינתי. וכל חוויה שאני חווה כרגע מורגשת לי מצד אחד, כמו שלי האישית. מצד שני, אני מראה והשראה.
כל צעד שלי מבחינתי כשאני מראה אותי, שווה הון תועפות.

ואני מתכוונת מעכשיו והלאה, לקרב אלי את כל מה שהלב והנשמה שלי ביקשו ממני כתמיכה לנושא. מתפללת למראות רכות ואוהבות.
לפרוץ את המגבלות שאומרות שמראות כאלה חייבות להיות קשות. ושאינטימיות עם אנשים, בייחוד כזאת שקשורה לכסף ולמנהיגות, מובילה אותי להיות קורבן.
אני לא! ויחד עם זאת, עד כה היה בי גם חלק כזה.. שאיך שאני זוקפת קומה,
מיד מנסה להוריד אותי. אני מודעת לכוחות החבלה האלה שבי.

ושיהיה ברור – שאני עומדת להשתמש בכל המשאבים שלי- הרוחניים, הפיזיים, הכלכליים הרגשיים והאנרגטיים. כמו גם בקבוצת האנשים המדהימים שעובדת ויוצרת לצידי, כדי ללמוד וללמד חוויה אחרת.
חוייה של רווחה. של שליחות מתוך שמחה. של הרבה יחד, אחרי ששנים שמתי עלי כזאת הגנה גדולה, בגלל כל מה שכתבתי קודם.

אני מוכנה להוביל את אותה הגנה לנוח על האדמה. כי היא לא אישית שלי. ואני סיימתי את תפקידי בלשאת אותה על ליבי ועל גבי. רגשותיי הכואבים, החל מהרגע הזה מתפטרים מלהיות כלי לריפוי של מישהו כחובה. כמו גם אני, מתפטרת מתפקידי לשאת את הכאב של העולם עלי, כדי ללוות וללמד ממנו.

אני יודעת ומכירה שיש חוויה אחרת.
ואני מוכנה אליה. ואני מוכנה להרוויח ממנה שפע של כסף. הון תועפות אם הנשמה שלי בחרה. וכאישה עשירה – בחוויות. באהבה. בעונג. בהנאה.
אני מוכנה גם להיות עשירה בכסף. ולהשפיע פי מיליון. ולהגיע לכל לב בעולם שמבקש את האהבה, העזרה והנחמה שיש בי לתת,
בזמן שאני במנוחה.

אלוהים יודעת לאן זה יילך. ואיך זה יתמגנט לדרכי. אני רק מובילה את העונג והאור שבי, ומרחיבה אותי ממני והלאה לעוד אנשים.
ושכל השאר יישאר בידיים של ההשראה הרגעית. עייפתי מלצעוד באיזו דרך מתוכננת מראש. או לדעת בדיוק “מי אני” ו”מה אני עושה”. ואפילו- מה בדיוק יקרה במרחבים שאני מובילה בהם.

ככל שאני מנתקת את ליבי כדי שהראש שלי יידע את אלה,
אני מוצאת את עצמי עסוקה בי.
ואין לי כבר אנרגיה אלי בצורה הזאת. עייפתי ממלחמות. ממטרות ויעדים ברורים, שמכניסים אותי לקופסאות קטנות מדי לאנרגיה העוצמתית של מי שאני, כשאני באמון אמיתי.

כאן ועכשיו, אני מסכימה ללא ייאומן. לזה שהמוח שלי יהיה בשוק לנגד עיניו.
לזה שהגוף הפיזי שלי יתענג מרוב אנרגיה שנוצרת בי פתאום, בלי ששמתי לב איך זה קרה.
נמאס לי לפתח טכניקה ולשים לב לכל צעד ושעל שלי, כדי ש”אוכל יום אחד להעביר את זה הלאה” (כן, זה מה שעשיתי רוב השנה האחרונה, וזה חסם אותי ממש).
אני מוכנה פשוט להיות עונג ואהבה. ומבחינתי, אם מישהו יקבל מזה השראה, אני את שלי עשיתי.
גם ככה, כבר עשיתי את שלי בחיים האלה, מספיק לעשרה גלגולים.

אז במעמד זה, כמו שפיטרתי אתכם לפני כמה ימים, היום אני מפטרת גם אותי. הנה: “יוליה, את מפוטרת ! נוחי. ותני לי להוביל” (באהבה, אלוהים).

אז הנה הבקשה הקונקרטית שלי מכם – ביום שאני אפרסם אירועים, אני רואה אתכם נרשמים בלי שאני עושה הרבה. כי אני בוחרת לנוח תוך כדי.

עוד דבר שאני מבקשת, זה שתתנו בי אמון, גם כשאני לא יודעת בדיוק למה אני מזמינה אתכם. אולי אני לעולם לא אדע. ואולי זה יתגלה לי איפשהו באמצע הדרך.

כי אני יודעת שהראש שלי לא מוביל. ולא אמור להוביל. כי זה חוסם את מימד הקסם שמאפיין את המרחבים שאני יוצרת – וקסם אהובים, אי אפשר להכניס למסגרת של מילים.
קסם קורה כשמאמינים. אני רק מוכנה ללכת את הצעדים הראשונים,
ולהאמין יחד איתכם. ולתת אנרגיה עוצמתית. לתת אמת. ולהלך את דרכי בהשפעה הולכת וגדלה. מעצם היותי השראה בדרכי.

תודה שקראתם עד לכאן. ואם משהו מזה מדבר אליכם, אז קחו את זה גם לדרככם. אני אוהבת אתכם ומתרגשת מהשבט הנדיר שנברא סביבי. תודה