תגית: שליחות

לפני מספר ימים, בהפתעה מוחלטת, גיליתי שאיפסו את מסגרת האשראי באחד מחשבונות הבנק שלי מ12,000 לאפס עגול. עד כה לא הצלחתי לברר אם היה זה מכוון או טעות טכנית. ככה או אחרת, ברגע אחד נשאר לו חוב גדול ללא מענה, ודאגה מטרידה החלה להזדחל אל השדה הרגשי שלי. לקח לי כמה שעות להיזכר שהכל תמיד תומך בי. להבחין בהזדמנות שקיבלתי להתכוונן מחדש לרצון שלי. ולהבין שאני רוצה לבקש עזרה ותמיכה מכם.

אני יודעת שלרוב לא מדברים על זה.. בטח לא מעל דפי הפייסבוק. יחד עם זאת, חשוב לי להוציא את זה לאור. אגיד בכנות, שבשנתיים האחרונות הפכתי לסוג של זן מאסטר בכל הנוגע להתייחסות שלי לכסף. עם או בלי כל קשר למציאות, ברור לי שהכל תמיד מסתדר. שלא משנה אם יש לי עשרות אלפי שקלים בחשבון או 50 ש”ח בארנק, הכל הולך ומשתפר מרגע לרגע. ושבקרוב יהיה לי שפע ב א מ ת גדול מהאנרגיה הזאת..

כבר זמן מה אני רואה בעיניי רוחי תקופה חדשה של שפע כלכלי גדול, שבה אני נזכרת בימים אלו. ימים בהם היו לי בערך 3000 סיבות להתחיל לדאוג ולהיכנס לחרדות . ובמקום זה בחרתי להיות שמחה ורגועה. נהניתי וחייכתי. ובזכות זה הכל התהפך ברגע אחד לטובתי. לקצה השני ממש. ברור לי, שבמציאות כלשהי הדבר הזה כבר קורה ממש עכשיו, ולי נשאר רק להסתנכרן איתה ולהתכוונן מחדש. בעצם, אולי הרגע הזה הוא ממש עכשיו.

אגב כסף וחרדות… בעבר הן ליווי אותי יום יום, במשך כמה שנים. גם כשהיו לי 200,000 ש”ח לזכותי בחשבון הבנק (!). מדהים כמה לפעמים אין קשר בין המציאות החיצונית להרגשה הפנימית. פחדתי פחד מוות שלא יהיה לי, עד כדי כך שלא נהניתי ממה שיש עכשיו.
לשמחתי, כבר אז הבנתי שאין באמת קשר בין החרדה שלי לכסף. הסכמתי להתמסר לתחושת החסר במלואה, ולהסכים למות אל תוכה כדי להסכים לחיות. החרדות ההן מתו בתוכי מזמן. אני נשארתי בחיים.

פעם התביישתי ופחדתי לבקש ולקבל עזרה. היה בי מעין תדר כזה של “לעשות הכל לבד” ו”שלא ידעו”.
באופן לא מפתיע בכלל, התביישתי במיוחד בכל האתגרים הקיומיים הבסיסיים שלי. ענייני כסף. מיניות. זוגיות. בערך בכל מה שקשה או היה קשה לי בתחומים האלה. חלקם בגלל טראומות כואבות מהעבר.
חלקם כי, איזה קטע.. אני אנושית.

ודווקא עכשיו משהו במקום הזה נרגע, אז בא לי להוציא חלק מהערפל הסמיך והכבד החוצה. כי הוא הגיע להתדפק על חלוני. מה שמרגיש כמו מתנה גדולה. מתנה שמעירה אותי לשתף ולהתייעץ. לבקש עזרה.
ולהוציא את השד הגדול והמפחיד הזה מהארון.
שירוץ קצת ויקבל אור שמש. נראה לי שזה יעשה לי ולו ממש ממש טוב 

אז העניין הוא כזה:

אחרי תקופה ארוכה שלא חוויתי את זה, אני רוצה ומרגישה ממש מוכנה להוסיף לחיי המדהימים, גם זרימה של כסף ושפע כלכלי.
ליצור עשיה חדשה ומרגשת, אל תוך חיים שעדיין נמצאים בתנועה.
בינתיים, בלי בסיס יציב של בית או אדמה חיצונית קבועה.
ויחד עם זאת, עם בסיס ואדמה אינסופיים בפנים.
אני מתכוונת לעשיה שבא לי להתמסר אליה ממש. לא רק קצת ומתי שזורם, כמו הפגישות האישיות שחזרתי לעשות לא מזמן.
מאז מעולם ידעתי שזה לא “הדבר”, אלא פרט שולי בתמונה.

בעיניי רוחי, רואה את עצמי אוספת את כל המסע של השנתיים האחרונות, לצורת חיים אחרת. שעדיין לא ראיתי איפה היא תהיה ואיך תיראה.
יחד עם זאת, יודעת והווה בתוכי את העיקר – איך היא מרגישה.
כמה אני נהנית, שקטה, אהובה ובטוחה בתוכה. וכמה עונג היא מאפשרת לי לחוות ולהדהד החוצה לעולם כולו.

בינתיים ברור לי דבר אחד – אני ראויה לתמיכה. לאנשים סביבי. לשבט תומך שמחבק אותי באהבה. גם ברמה הרגשית וגם בחומרית.
ובעיקר מרגישה ראויה לחוויה שאני לא נפרדת ולא לבד תוך כדי.
הכאב הכי גדול שתמיד היה לי סביב כסף. קרקע. אדמה.
זה שזה בא על חשבון קהילה ויחד תומך. על חשבון הזמן הפנוי שלי.
על חשבון השקט והשלווה הטבעית שלי.
והפעם ברור לי שזה הולך להיות אחרת. כי ככה בחרתי.

אני מכוונת לכך שבתקופה הקרובה דברים ימשיכו להתבהר. שאמשיך להקשיב ולשתף מתוך נוכחות. ולבקש אם יש משהו ספציפי שאני צריכה.
במובן מסויים אני יודעת שאת המסע הזה אני עושה לא רק בשבילי,
אלא בשביל קהילה שלמה. מתמסרת אליו באהבה ובהבנה,
גם אם לפעמים הוא מביא איתו אתגר.

פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק האישי שלי במהלך הקמפיין: 

#גם_אני מכירה את התחושה שפולשים לי למרחב בלי רשות. פיזית או אנרגטית. גם אני רגילה לחיות בקיפאון מוחלט אל מול אנרגיה זכרית בכל צורותיה, בין אם היא בתוכי או מחוצה לי. וגם אני מוצאת את עצמי תוהה לפעמים.. איך היו נראים חיי, אילולא הכאב הבסיסי הזה הסתתר לו אי שם עמוק בפנים כל החיים.

גם אני יכולתי למלא פה יריעת סיפורים מטלטלים וקורעי לב, מגיל 3 ועד 23. הייתי מקבלת המון אהבה, ביטחון ותשומת לב.
אנשים היו מזדהים איתי ומכילים אותי. הייתי מרגישה עטופה.

ההסכמה להיות מי שאת או אתה ולהתבטא במלאות, מתקיימת לא רק בראש או במערכת האמונות המנטלית שלך. הסכמה כזאת, בייחוד כשנובעת ממקום עמוק ולא מנותק, הישרדותי או סובל, מתרחשת בראש ובראשונה בגוף הפיזי שלך.

ככל שהגוף האהוב שלך מקבל לגיטימציה למנוחה. לשינה טובה ומספקת. לעונג ולסיפוק מיני מתוך חיבור. לחיבוק אוהב ולמגע. להזנה באוכל בריא. לנשימה שופעת מהבטן. ובעיקר, להקשבה אוהבת ונוכחת מצידך.

כך הוא מסכים להיות כלי בוטח, פתוח ויצירתי, לכל המתנות שיש לך להביא לידי ביטוי בעולם.
בין אם זו שירה. הרצאה. כתיבה יצירתית. הצגה. נוכחות מול לקוח בשיחת מכירה.
או מפגש עם אהוב או אהובה. 

גוף שמח יגיד לרוב ״כן!״ נלהב. הוא יאפשר לצמיחה לקרות כי רואים אותו. כי מקשיבים לו. כי סומכים על הבקשות ועל הגבולות שלו. הוא יאפשר כי הוא מסופק, רגוע ועטוף באהבה.

לעומת זאת, נסו לרגע להילחם בגוף .. בעצם אולי חלקכם כבר עושים את זה על בסיס קבוע.
וודאי תפגשו, בשלב זה או אחר, מאמץ, מאבק או תקיעות בתנועה היצירתית.
תנועת עשיה שבאופן טבעי יודעת להיות ממש משמחת, מטעינה ואף מענגת (גם פיזית!).

אם תמשיכו להתעלם מהסימנים המקדימים, יופיעו עם הזמן גם תסמינים פיזיים ״בלתי מוסברים״ כמו כאבי ראש או בטן. שכמות תפוסות. עייפות קיצונית. ועוד מיני מטעמים, תוצאת מתח מתמשך, ניתוק מהרצון האמיתי ושחיקה רגשית.

למרבה האבסורד, כולנו מכירים לפחות חלק מאלה, כתופעת לוואי ״נורמלית״ של חיים בעולם המודרני. עולם שהקצב הרגיל שלו גורם לנו לרוץ במשך שנים, כאילו מישהו רודף אחרינו עם גרזן מונף באוויר.
(אולי כך מצטייר לפעמים מנהל הבנק. עם או בלי קשר לכמה כסף יש או אין בחשבון ברגע נתון).

ככה נראה הסרט של כה רבים מאיתנו, שלרוב לא עוצרים ולו לרגע שפוי אחד, כדי לקלוט לאן בכלל אנחנו רצים.
ויותר חשוב מזה –
למה ??
והאם יש דרך אחרת לחיות ?

היופי הוא, שהנשמה הזאת נחתה אל תוך מערכת משומנת היטב, בייחוד כשמזינים ומטפחים אותה, שיודעת לדייק ולכוון אותנו.
כמובן, אם רק נסכים להקשיב.

למשל .. יכולתי להיות עכשיו בטבע עם חברים באירוע מגניב. בחרתי להקשיב לגוף שביקש לעצור ולהרפות לרגע ונשארתי בבית. בחרתי נכון.
הגוף שלי ביקש לנוח כדי שתוכל לעבור דרכי תנועה יצירתית מספקת.
מי בכלל היה מסוגל לזה, אם הייתי זזה בלי הפסקה כל סוף השבוע?

אז מה תכלס עושים ?
הנה כמה רעיונות ליישום מיידי:

* עצור לרגע באמצע יום עבודה. עצום עיינים ונשום כמה דקות לבטן התחתונה (רצוי בין חמש לעשר דקות לפחות, אבל גם דקה או שתיים יעשו הבדל ענק!). כך הגוף שלך נטען באנרגיית חיים חיונית ליצירה.

* עצמי עיניים והעבירי את תשומת ליבך לתחושות הגוף. הקשיבי פנימה – מה יש לגוף לומר לך? מה הוא צריך ממך עכשיו?
השתדלי לתת לו את זה מייד, במידת האפשר. אם לא ניתן, קבעי לזה זמן מקודש ביומן.

* ענגו את הגוף עם פירות טריים וטעימים. שייקים בריאים. ירקות מועדפים. או כל אוכל מזין וטוב שהגוף מבקש.

* נגעו בעצמכם ! זו לא בושה לענג את עצמנו. הגוף צריך את זה כדי להזרים דרכו אנרגיית חיים חיונית.
לגברים – לא הכוונה לחמש דקות של עינוג עצמי, שבסופן הזרע שלך מתפזר לכל עבר. השקיע בעצמך זמן לאהבה עצמית. ללמידת הגוף שלך. זרע מכיל בתוכו אנרגית חיים עצומה. חשוב ללמוד לנשום אותה פנימה, לשמר בגוף ולהשתמש בה לעשיה ולהגשמה שלך.

לנשים – גם לנו חשוב לשאוף פנימה אנרגיה אורגזמית, ולהעלותה במעלה עמוד השדרה. נסי וראי כמה זה מטעין אותך בעוצמה אדירה! מבטיחה לך שאיש לא יוכל לעמוד בפניך כשאת זורחת אחרי זה ! תוכלי לקבל מה שרק תבקשי מהעולם.

אז מה מכל הדברים האלה אתם מתחילים ליישם בחיים החל מעכשיו ..?

כל זה יקרים, הוא רק קצה המזלג של עולם ומלואו, שמחכה לתשומת הלב ולהעמקה שלכם.
מזכירה לכולנו שהחשוב מכל, שעומד תמיד בראש הרשימה, זו ה ק ש ב ה אוהבת.

תהיו טובים לעצמכם.
אחרי החגים שמח!
תמיד יש עוד סיבה לחגוג 
אוהבת

אם תמיד חשת תסכול מהציפיה להתמקד בתחום עניין אחד ולפתח ממנו קריירה.

אם יש לך נטיה להעמיק ולחקור מגוון תחומי עניין או עיסוק. או אפילו להשתעמם מנושא אחרי שלמדת אותו על בוריו, והפכת למומחה בו.

ואם זה בדיוק הרגע שבו אתה נוטה למצוא לעצמך תחום עניין חדש ולהתמקד בו
…
כדאי לך לצפות בהרצאה הנפלאה הזאת, שעונה על שאלות מעניינות כמו :

מהן שלושת האיכויות המאפיינות אנשים בעלי פוטנציאלי הגשמה מרובים?

למה חשוב לחקור ולתת ביטוי למגוון תחומי הידע והענין שלך, גם אם נדמה שזה לא מוביל אותך להגשמת קריירה אחת ברורה?

מה הופך אנשים בעלי מגוון תחומי עניין רחב, ליזמים יצירתיים מהשורה הראשונה?

זאת ועוד… כאן:

מנוחה .. זה לא כשכל היום יושבים ולא עושים כלום. או נמצאים בחופש.
מנוחה זאת הזכות הגדולה להרגיש ולדעת עמוק בבטן ובלב (ועם גיבוי מלא של הראש) שאין יותר לאן להגיע. שאני כאן. והכל מושלם. הרגע הבא ידאג לעצמו, תודה על הדאגה.

מנוחה זה לדעת שלא משנה כמה חוסר מושלמות יש בי. ברור לי שאני לא צריכה לשנות דבר. לא ״להתפתח״. ולא ללכת לעוד טיפול או סדנה. שאין גרסה יותר מושלמת שלי אי שם בעתיד. אני נהנית ממני ככה. ממש כמו שאני. עם כל השריטות בלב והפאקים באריזה.

קצת פרופורציות לעומת מי שהייתי לפני חצי שנה. שנתיים. 12 שנים.
ואללה .. ממש קטע. מסתבר שאני תמיד בהתפתחות. תמיד בשינוי. תמיד בתנועה.
גם בלי ״לעבוד על עצמי״. גם בלי להיות בתכנית שיפור פנימי עם מנוי שנתי, מתחדש אוטומטית לכל החיים.

תכלס, בשבילי מנוחה .. זה להסכים להיכנע. להגיד ״הנה אני..ככה מספיק טוב״. ולהירגע אל תוך תנועה טבעית. זורמת.
לפעמים חסרת צורה של יצירה.

שרק בזכות זה שהתפטרתי מכל התפקידים שבהם החזקתי, ביניהם ״להיות יותר טובה״.
אותה יצירה מיוחלת נובעת דרכי מעצמה. מאפשרת לי להעיז אפילו מעבר למה שציפיתי. להתפתח לכיוונים חדשים שעליהם לא חשבתי.

כאלה שהגעתי אליהם במפתיע, רק בזכות זה שחתכתי מחיי כל מחויבות שפגעה בשקט הפנימי ובתחושת האושר הטבעי שלי.
ובחרתי באופן רדיקלי ומוחלט בהנאה.
גם כשעל פניו הרגשתי בכי רע..

הכרזתי בפני עצמי ובפני הבריאה שמהיום החיים שלי הופכים לחגיגה. להתגלמות של אהבה מענגת ומהנה. וכך קרה.

•

מזמינה אותך למצוא דבר אחד (אפילו קטן) שאם היית משנה ביום יום שלך,
היית חווה יותר הנאה בחיים.
מה יתמוך בך לעשות את השינוי?
מיהו האדם או מיהם האנשים שיכולים לעזור לך בזה?
הרימי לפחות לאחד מהם טלפון מחר על הבוקר ובקשי תמיכה.

חזור על כל אלה, רק הפעם בהקשר לעסק. מהו הדבר שאילו היית משנה בעשיה השוטפת, היית חווה יותר הנאה ביום העבודה?
מי יתמוך בך ל….
.
.
כבר מעכשיו מכינים את הקרקע לחזרה לשגרה. כי כשנחים ונהנים ברגיל, אין כבר ציפיה חסרת סבלנות לחופשה הבאה.