תגית: קהילה

למות ולהיוולד מחדש בידיים של האהבה. זה כל מה שהלב שלי מבקש ממני לחודש הקרוב. לא להתעסק בכלום. לא לדאוג לכלום. לא לחשוב על כלום.
כל מה שבא לי זה לקבל מלא מלא אהבה. מגע. תמיכה. חיבוקים. כתף לבכות עליה.. גם ״בלי סיבה״. עד כדי כך שאשכח שאי פעם כעסתי. שאי פעם כאבתי את כאב הנפרדות.

לפני כמה חודשים בשיחת טלפון עם חברה אהובה, הגיע אלי מסר ממעמקים. שזו יהירות וגאווה מצידי להמשיך להתעסק בלתת לעצמי כל כך הרבה אהבה, ולהמשיך לחשוב שאני אמורה לספק ולמלא את המיכל הזה לבד.

שאני מכורה ללעשות הכל בכוחות עצמי. ולא קולטת שלבריאה יש תכניות אחרות עבורי. שהגעתי לקצה היכולת שלי למצוא את המרכז ואת האהבה הזאת בתוכי. כי אני כבר במקום מדהים במסע הזה שיימשך לנצח. ושאין לי עוד מה להתעסק בלתת לעצמי כי זה ממילא קורה כל הזמן. שמכאן והלאה הגיע הזמן ללמוד לקבל מבחוץ. עוד ועוד ועוד..
מ ה כ ל.

מאז עדיין לא הרפיתי. וכנראה שגם לא נרפאתי מההרגל הישן והמוטבע בתוכי.. שמספר לי שאני יכולה הכל לבד. ומה שעדיין לא יודעת.. חייבת להמשיך ללמוד לתת לעצמי. ניחשתם נכון… לבד.
ורק אז מבחוץ.

הקליפות העבות האלה נסדקות עד כדי כך עכשיו, שאני יושבת בבית קפה, ומנסה בכוח לעצור את הדמעות. בינתיים זה לא כל כך הולך.

אז אני מוכנה לתת אמון. במאמצים להחזיק את הכאב הזה בפנים לא אצליח כבר.
גם אם חלקיקים מהאגו שלי עדיין ינסו.
כי התמסרתי בבחירה מלאה.
לנטישה אין עוד מקום בחיים שלי.
בחרתי להיות מאושרת עד רמה שאזרח את אורי בכל הבריאה כולה.
ולשם כך, אני זקוקה להרגיש את האהבה בכל תא בגופי.
ורוצה ידיים אנושיות שמחזיקות אותי.
ולב רגוע ומתמסר בתוכי.
אז זו הבקשה שלי מהבריאה לעכשיו,
ומעתה והלאה.
תודה. בבקשה.
איזה כיף שיש לי.

אני מתביישת. מרגישה קצת כמו קמצנית. כל כך קשה לי לתת שאיבדתי את עצמי לאחרונה.
נכון שזה קשור לזה שלא היה לי בית קבוע כבר כמעט שנתיים. ונכון שזאת הייתה תקופה משמעותית, ונקודת מפנה אדירה בחיים. ושתוך כדי נתתי המון, בדברים שקטים וקטנים שפעם לא ייחסתי להם חשיבות. והיום מבינה כמה הם בעלי ערך.

ועדיין .. משהו גדול מבקש לצאת דרכי כבר שנה. ואני מפחדת. מקטינה את עצמי. מצמצמת את הקול החזק שלי.
את האהבה שבי, שלא מוכנה יותר לשבת בצד ולהיחשב כלא מוכנה.

האמת שמתחת להכל פגשתי אגו גדול פגוע. חוסר אמון משווע כלפי אנשים. כלפי הבריאה. ומאבק ומאמץ שמתחולל לו מתחת. מבקש ממני להימנע מלהיות לבד. מלהתחבר למרכז העוצמה שבי. ולא לראות את האשמה שיושבת מתחת. מספרת לי שאינני ראויה או רצויה.

החודש האחרון היה פוקח עיניים. חזק. מעורר. מפחיד בטירוף.. ויחד עם זאת, כל כך משמעותי. מקפיץ ואוסף למרכז העוצמה שבי.

אני מרגישה שהגזמתי. הצל הזה חזק מדי מכדי שאתן לו להמשיך לנהל לי את הבחירות ואת החיים. ועם כמה שאני רוצה גם עדינות ושקט.. יש בי קושי אמיתי לשים את הלב שלי במרכז, כשגוף החושך החזק הזה צורח וצועק. ״אל תראי אותי לאף אחד״.
אני מתביישת בזה שכל כך הרבה כאב הצליח להסתתר בי. ולגרום לי לחשוב שאני באמת ובתמים לא ראויה. לא רצויה. או לא רוצה שתבואו לאירועים שאני מנחה.

נמאס לי מתפקידים מזמן. באמת שנמאס לי. ואני לא מתכוונת לספק שום תפקיד. שום דמות. ולא ״לעזור״ לאף אחד במכוון.

מה שכן יש לי להביא למרחב זו עוצמה אינסופית. מרעידה ועדינה כאחד.
שירה שמעוררת נשמה שנרדמה ושכחה את עוצמתה. את שורשיה, גבעותיה או נתיב חייה. או כזו שזוכרת ומבקשת לרחוץ במי אהבתה.

זה אומץ ואמון שלא הרבה אני נתקלת בכמוהו.
זו הסכמה להיות איך שאני באותו רגע. בתקווה בלי להתנצל או לרצות אף אחד.
זה סיפורי מסע מעוררי השראה. מהחיים בכלל. ומשנתיים של מסעות בלי בית (לא קבוע ולא סאבלטים) בלי רכב, ועם ידיעה שאני מודרכת ועושה אהבה עם העולם .
כל אלה, הם כנראה רק עטיפה לשיטה אנרגטית חדשה שנולדת. כהרגלי אדע בזמן אמת.
ועוד הרבה חוכמה וכלים מהדרך.
שמרוב שנראים לי מובנים מאיליהם, כי הם חלק בלתי נפרד ממני,
לפעמים אני שוכחת שלא לרבים יש כאלה בדיוק. ושחלקם לחלוטין חד פעמיים וייחודיים.

באמת ובתמים תודה לחיים על בעיטה חסרת רחמים בתחת  שהזכירו לי להזיז עניינים. אני רוצה לחזור ליצור מרחבים בקרוב.
ואין לי ספק שאצטרך הרבה עזרה מהחברים ומהקהילה שסביבי.
כי מה שבטוח, זה שמזמן התייאשתי מלנסות לעשות דברים לבד.

אלוהים קח אותי הבייתה. אלוהימה הראי לי את האדמה. אני רואה. עושה. ומוכנה.
פרטים נוספים (אינשאללה) בקרוב.

הלוואי שהשנה ארשה לעצמי להזדקק, לבקש ולקבל עזרה. בלי מאמץ ולגמרי בלי שיקרה משהו דרמטי שיניע אותי לזה.
באושר רב, אני מכריזה על עצמי כזקוקה, לפעמים תלויה. מרשה לעצמי להרגיש תלותית ונידית בלי להדחיק רגשות, בלי לאחוז. ובלי להתבייש בחלקים האלה שבי.
שמחה שמתחילת השנה, כבר הספקתי לבקש ולקבל עזרה לפחות שלוש פעמים משלושה אנשים שונים. בעוצמה, בנוכחות ומתוך מוכנות לקבל. והרגשתי מחוברת למרכז העוצמה שלי תוך כדי. תודה שיש לי ובי תמיכה מדהימה מכל עבר. באשר אני. וכך קורה.

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

אחד הדברים הכי מרגשים בעיניי, זה לפגוש אנשים שהיו פעם בתחתית המדרגה מבחינה חברתית אישית וכלכלית, והפכו את עצמם למיליונרים (זניח לציין שבדרך ישרה ואתית). והיום אחרי שצברו הון, והפכו לאנשים מצליחים שנהנים מהחיים שלהם, הם מקדישים את רוב הזמן לעשיה משמחת, לעזרה לאחרים ולפרויקטים חברתיים של עזרה לאלה שזקוקים, שבהם מושקע חלק גדול מכספם וזמנם.

בשבוע האחרון זכיתי לבלות 9 שעות בחברתו של רוברט שמין והצוות המדהים שלו מפרוג׳קט x.
כמה למידה והשראה אפשר לקבל מבן אדם בזמן כל כך קצר. שלא נדבר על הקהילה המדהימה שנותנת קרקע ותמיכה, ברמה שעוד לא נתקלתי בה עד היום.

אם אתם רוצים ללמוד מה זה חיבור לרוח ומה זו אהבה וערבות הדדית, שבאים לידי ביטוי במציאות החומרית, הגשמית.. באמת שהמורים הכי גדולים לכך יהיו האנשים האלה. אלה שמצד אחד נמצאים בפסגה, גם חומרית וגם רוחנית. ויחד עם זאת הענווה, הקלילות והאהבה שלהם משפיעים למרחקים שאי אפשר להבין עד שלא פוגשים.
מי שכבר יש לו הכל, ויכל מזמן לפרוש ולחיות חיים שקטים ורגועים, ויחד עם זאת, משתוקק לעבוד למען אחרים ולטובתם בכזאת מסירות.
הוא באמת איש שקומתו גבוהה.

הלוואי שיום אחד יהיה בי כזה שקט וביטחון חד משמעי. ושאהיה עד כדי כך מסופקת ומעונגת בכל הרמות. שיתפנה לי מקום גם לזה.
בינתיים לומדת ומעבירה הלאה חלקים מדרכי. באמונה שהאור שזורח באופן טבעי, נוגע מבמי
שצריך. תודה שאני כל כך מבורכת. ותודה לצוות המדהים בפרוג’קט X :
רוברט שמין ישראל Gilad Pollak Noa Antebi PintoOrit Nachtomi Gordon