איך מודדים הצלחה ? מאת: רונן גפני מייסד ומפתח משחק FreshBiz

פוסט מעורר השראה של Ronen Gafni מייסד משחק היזמות FreshBiz. אם אתם עדיין לא מכירים את המשחק, רוצו להכיר ולשחק. מדובר בכלי פורץ דרך בעולם היזמות וההתנהלות העסקית.


איך מודדים הצלחה?
אחת השאלות שאנחנו מתחבטים בהן הכי הרבה היא, “איך מודדים הצלחה?”. או במילים אחרות, איך לעזאזל מודדים הצלחה?!

גם בפעילויות שלנו עם בעלי עסקים, גם מול המאמנים בעולם, גם בארגונים. השאלה הכי מורכבת היא איך באמת אפשר לדעת אם זה עובד. מה זה בדיוק עושה? איך זה משפיע? לכמה זמן? באיזו סבירות?

גם מה בכלל נחשבת הצלחה? יותר כסף בעסק? דיוק? איכות חיים? הכרה? מעורבות של העובדים? לקוחות מדוייקים? רווחיות? התפתחות? משמעות? כיף? אושר?

הכי קל בעולם זה לנסות לטפש או להשטיח את זה. להגיד תבואו…הצלחה מובטחת! תמכרו יותר! תרוויחו יותר! תעבדו שעתיים בחיים! תסעו בכל העולם ותפגשו אנשים מדהימים! החיים שלכם יהיו קלים יותר, נוחים יותר, מקסימים יותר, ורודים יותר, מעיפים יותר, שמחים יותר.
אפשר. אבל זה זה לא נכון.

החיים שלכם לא בטוח יהיו קלים יותר, לא מקסימים יותר, לא ורודים יותר. אתם לא בטוח תסעו ליותר מקומות בעולo, וגם לא בטוח שתעבדו פחות שעות. למה? כי ככה זה. החיים זה משחק מורכב! משחק מאוד מורכב!

הוא מורכב מכל כך הרבה חלקים נעים, ארועים שמתרחשים, הזדמנויות שמגיעות, כשרונות, נטיות, מאורעות, גישות.
מה שנראה לכם חשוב היום לא בהכרח יהיה חשוב מחר (אבל תאמינו לי הכי חשוב זו הבריאות).
מה שעובד היום לא בטוח יעבוד מחר (כנראה שלא).
אז למה לבוא? מה ההבטחה?
אז לנו יש רק הבטחה אחת. אתם תהיו שחקנים טובים יותר במשחק הזה.
או בכל מקרה, תקבלו כלים טובים להיות שחקנים טובים יותר.

כן, אין בסוף הפוסט הזה נצנצים, ולא זיקוקין. לא קונפטי ולא שטרות של דולרים שנופלים מהתקרה.
רק הזמנה. אבל אחלה הזמנה.

לבוא לשחק את החיים שלכם ברמה חדשה.
ואם תבואו מחר, אז גם תקבלו ספר מתנה, וגם תקבלו כרטיס מתנה לכנס שלנו “עסק רב מימדי”.

מה תעשו עם כל זה? זה כבר שלכם.
זה הכי טוב שאני יודע להבטיח לכם.
ובשביל זה אני עושה את כל מה שאני עושה. כדי לתת לכם את הזדמנות לבחור לשחק את החיים שלכם אחרת.

שהיה לנו בהצלחה 
הרשמה בתגובה הראשונה”.

לתוכן נוסף, לקבלת מידע על ספר ה”היזמים החדשים”
ועל סדנאות בארץ וברחבי העולם,

כנסו לאתר FreshBiz 

לפעמים השקט האמיתי מתגלה בלב הכאוס

היא כל כך הרבה יותר גדולה “ממני”, האישה שמבקשת לעבור דרכי. כל כך הרבה משמעות והשראה יש בה. כל כך הרבה עוצמה וריפוי.
היא פורצת דרך. מנהלת ארבע נישות עסקיות בו זמנית. ומאפשרת. בעיקר מאפשרת את כל הכוחות האלה מבפנים ומבחוץ, שיתאחדו למעשה אהבה אקסטטי על במות. מול לקוחות. בתכנים האינטרנטיים.
לפעמים אני מרגישה כאילו “היא” איננה בי. כי הערוץ שמבקש להיפתח כדי שכל העוצמה הזאת תעבור דרכי, מפרק אותי לרסיסים.

האגו שלי, הנפרדות, והבדידות… הערך העצמי הנמוך והגבוה. הידיעה העצמית שלי. כל מה שהכרתי בעבר … חייב להתמוטט.
לפני שנה בכיתי כי ידעתי כמה אני לא מוכנה. וכמה היא מבקשת.. הקטנתי את עצמי. וביקשתי עזרה – שרק ישאירו אותי ריקה ממני. ממנה. זה הצליח. היה לי שקט. ואורגזמיות זרמה דרכי ברכות מתוקה כזאת. נרגעתי. לעוד כמה שנים חשבתי… אולי. אבל “היא” לא מניחה לי.

ואני כל כך כואבת את הכאב של הלבד. כי אין לי הדרכה ברורה מבפנים למה שהיא *באמת* באמת רוצה (יש מ ל א הדרכה. אבל “היא” חסרת רסן לחלוטין ו”ההדרכה” הזאת קטנה עליה). כן. היא אחרת. פורצת דרך. אמנית. יזמית. שחקנית. היא אדמתית ונשמתית. ואין לה כל העכבות. היא תהיה כל מה שהקהל רוצה. ותשחק בקול. תשיר ותרקוד ותהיה מינית על הבמות.

וחוץ מהכאב העמוק שמפריד אותי ממני, כבר לא נשאר דבר שמרגיש לא מוכן. כל חלקיי האחרים משתוקקים ומבקשים להראות אותי-אותה. לאחד את הפרוד הפנימי. ולהפסיק להעתיק – אותי מפעם. ואת כל מי ומה שאני רואה סביבי.

כי האמת…
שעובר דרכי משהו כל כך עוצמתי ושונה וגדול. לא פגשתי בן אדם אחד,
שצפיתי בו או בה… ואמרתי – בדיוק. זה זה. בכל אחד ואחת ראיתי רק רסיסים של השראה, שאני אוספת כבר שנים.

ואני מתביישת בחלק הזה בי, שרוצה להשתיק את הקול העמוק והענק הזה, וללכת ל”טיפול רגשי”. כאילו זה יעזור.. עוד כמה שנים כאלה, ורק יצטבר בי יותר חומר נפץ לעבד. ויחד עם זאת, אני לא מוכנה ללכת לאיבוד אל הבמה. לפני שיש לי אותי במלואי.

מרגישה את ה”כן” הגדול בוער בי בכל הגוף הפיזי, המיני, הרגשי והאנרגטי. ופשוט פועם אהבה.
כבר לא מוכנה שאף אחד יתקרב אלי לאחרונה, מרוב ש”היא” רוצה את מקומה. והתינוקת הקטנה בוכה ומפחדת לא נותנת לי לעזוב אותי-אותה.

אני מבינה כמה חשוב לי להיות הכי אינטימית עם אנשים על הבמה הזאת. כמה חשוב לי להגיע לשם מלאה באהבתי שלי, ולא ריקה. מתמלאת מרסיסי אהבה חיצונית. וכמה בא לי להיות אחת עם כולם, ועם זאת, כל כך איתי…

בכל פעם שחוויתי כזאת אפשרות בחירה בעבר – בחרתי להישאר לבד, עם עצמי בחשיכה. הפעם יש בי חלק שמאחל לי לפגוש את החשיכה ואת האורות הכי גבוהים ולעשות איתם אהבה … מולכן. מולכם. בחוץ. בעולם.
באותה קלות שבה זורחת השמש בתום לילה ארוך.
בלי לשים לב, בוחרת בה כמו בכל בוקר, רק מעצם קיומה.

האמת.. שאין לי מושג האמת מתי יגיע היום שבו זה יקרה גם על הבמה.
ומבינה שזה גם לא העיקר. סומכת עלי באמונה שלמה.. כמו על השמש. שברגע האמת.. פשוט אדע.

#לאהוב_אותי_כמו_שאני_זו_משימת_החיים_הכי_אמיצה
#לפעמים_השקט_האמיתי_מתגלה_בלב_הכאוס

על תנועה מתוך חוסר אל מול תנועה מתוך כיף והנאה

לא יכולתי להסביר את זה יותר מדהים ! לנוע בעולם מתוך עונג והנאה.
לשם האנושות הולכת. זהו חופש. מרגישה מבורכת לחיות ככה את החיים 

מריצוי לשינוי

במשך שנים רבות הייתי מרצה. כל מה ומי שרק היה אפשר. כל מי שפחדתי שלרגע אחד תימנע ממני אהבתו או אהבתה. הייתי מזהה באופן עמוק את הרצון של מי שעומד מולי. והופ.. כבדרך קסם הוא היה הופך להיות ״רצוני״ האישי.

במקום אינטימי ועמוק ביותר, יש בי כמיהה ותשוקה עמוקה להשתוות לבורא. לרצות את רצוני הנשמתי האמיתי, שלרוב רחוק מרצון האגו שלי. רק שלפעמים כאב הפרוד מאותו מרחב אינסופי של אהבה, היה כל כך גדול. שהייתי מעדיפה לוותר על החיבור הישיר שאפשרי עבורי, ולזלוג אנרגטית. להתערבב ולוותר על עוצמתי. הכל.. העיקר לא להרגיש את אותו שער ענק שפתוח עבורי – אלי עצמי.

לפרקים הריצוי הביא אותי למצבי קיצון בלתי אפשריים. של נתינת האנרגיה שלי לאחרים בלי שבכלל ביקשו, עד שכמעט ולא היה לי אוויר. של טיפול רגשי באהובים, למרות שלא אמרו שזקוקים.
של ויתור על צרכים בסיסיים שלי רק כדי לשרת מטרה ״גבוהה ממני״, עד הקרבה עצמית. של הדחקת האנרגיה המינית שלי במרחבים בהם היא הייתה מאתגרת או פוטנציאלית לעורר טריגרים… ועוד ״מטעמים״.

כל אלו יצרו בי דפוסי ניתוק, כאב וזעם עצומים. סגרו את שערי ליבי. כיווצו את היכולת שלי לתת ולקבל. ולאפשר את מעגל השפע הטבעי בחיים שלי.

שנים רבות חקרתי את הנושא, כאבתי ובחרתי בי. שנים של מסעות חיבור לעצמי ולעוצמתי.. לפעמים נדמה שעברתי כברת דרך ועשיתי מהפך בנושא הזה. ולפעמים, כפרדוקס משלים, מרגישה שהדרך הסלולה לפני ארוכה כפי שמעולם לא הייתה.

כעת אני עומדת ומולי שער ענק. שער שאליו אין אפשרות להיכנס לבד. ואין אפשרות לעבור בו מבלי לתת ולקבל. מבלי לחלוק ולהיות חלק. והפחד הקמאי הבסיסי הזה מזדקף ועולה מבפנים – פחד מריצוי. מערבוב יתר. מאובדן הגרעין שכל כך חשוב עבורי.

יודעת שאעשה הכל כדי להישאר איתי. נאמנה לעצמי. ולצד זה.. רוצה ביחד.
במקביל אני זקוקה לכסף. ואותה אהבה שקוראת לי לחזור ליחד, מזמינה אותי גם לחלוק מהשפע שלי. בהקשבה עמוקה.. אבל יותר.

את העסק עזבתי לפני כשנתיים כדי לקיים את עצמי אנרגטית מבפנים. כדי להפסיק לסטות מהדיוק ומהאמת שלי מול לקוחות ומרחבים שאני יוצרת. כדי לזקק את הצורה הנעימה ביותר, שבה אני מביאה לידי ביטוי את ערכי הייחודי.

זה קרה אחרי שהבנתי שאין מקום לטיפת סטיה או התפשרות מבחינתי.
שאין בהכרח צורך שאעסוק בטיפול. שהמהות והנוכחות שלי בשדה האישי שלי, ובחיבור ישיר לתדר שעובר דרכי, זה המון. כך הטרנספורמציה מתקיימת בי ובכל מי שנמצא סביבי באופן טבעי. אפילו בלי שאפצה את פי.

ועכשיו, אחרי שעוד חלק נכבד מהזעם והכאב השתחרר, אני מרגישה ראויה ורצויה לחזור לתת. באמת מכל הלב.
אולי אפילו ליצור מרחבים שלא חשבתי שיווצרו דרכי יותר, כי פחות הלהיבו אותי בשנים האחרונות. ואולי חדשים שעוד לא הכרתי בי.
.
אז על אש קטנה ואוהבת. בידיים של יוצרת, מרפאה, מנהיגה, וזמרת.
ובראש חושב של יזמת. אני מבשלת לאט לאט .. עדיין לבד.
ומזמנת לחיי בקול שותפים מדויקים לדרך. ליצירת מרחבים של אהבה מסוגים שונים. שבהם יש לכולנו מקום להיות. לאהוב ולהתחבר לעוצמתנו האינסופית. שמעיפה אותנו גבוה ליצירה בתדר של הנשמה שלנו. ומאחדת אותה עם יוזמה, תשוקה וחיים בעולם החומר.

בבקשה תהיו איתי. כי אני ממש זקוקה ללבבות פועמים יחד איתי. בלעדיכם אני לא מרגישה שיכולה לעשות מאית ממה שהתכנית הגבוהה מזמינה אותי ללמוד, לבטא וללמד כרגע. כותבת ושולחת באור, דמעות וחסד.
וכך קורה.

גילוי עצמי … בדרך לחופש כלכלי

זכיתי בחיים האלה. הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין. זכיתי לדעת מי אני באמת. להרגיש את זה בעומקי ליבי וגופי. לחוות חיבור ישיר לנשמה שלי. ולדעת לתרגם את השפה הכי יצירתית ואמורפית שלי לקרקע. למעשה אהבה עם החלומות שלי. עם החיים יום יום. עם עסק אינטרנטי מרטיט ומרגש שאני כבר שנתיים עובדת עליו. וסוף סוף רואה מה נוצר שם מאי ידיעה מוחלטת. ואני מרגישה קריאה ברורה להתחיל להעביר הלאה את המתנות האלה שוב.

בשנתיים האלה התרכזתי רק בעצמי. ובעצם ניקיתי את השולחן מכל הפרעה, שמנעה ממני לחיות את החזון הכי מרגש שיכולתי לדמיין במציאות. עכשיו אני רואה שגם בעסק המתהווה.
מה שאיפשר לי, בזמנו, לקחת פסק זמן, זה אמון מאוד מאוד גדול בעצמי ובדרכי.

לא ידעתי לאן אני הולכת כשיצאתי אל המסע הזה. בלי בית קבוע ויציב. בלי רכב. בלי הכנסה שמאפשרת לי לעבור לדירה.
בלי ביטחון או וודאות מה יהיה מחר. או על מה אני בכלל “עובדת”. אבל בבטן הייתה בי הידיעה שאני עושה נכון. היום אני רואה.

המיקוד המרכזי שלי במסע הזה התחיל בליהנות, וליצור לעצמי חיים מלאי השראה. חיים שמונעים מתוך חיבור בין חזון הנשמה שלי. למציאות היום יומית – איפה אני נמצאת ועם מי. איך אני חיה.
ומה אני עושה כדי לאפשר את המימון של המציאות הזאת גם ברמה החומרית.

כשרוח וחומר הם אחד, הגוף רוטט. העונג האנרגטי שחוויתי במסע הזה הוא אינסופי. אושר מעצם היותי. החיבור העוצמתי הזה התאפשר, בעיקר דרך השיטה האנרגטית שנולדה דרכי בשנים אלה.
היא מועברת דרכי באמצעות שירה אקסטטית. מאפשרת לי, ולאנשים שחווים, להתחבר למי שאנחנו באמת, ולבטא את המהות שלנו החוצה בשלמות. רבים שחווים את השירה בלייב, משתפים על תחושת אחדות. אהבה. שייכות ובית.

אחרי תקופה של חיים בתנועה, של חווית יחד, שקט פנימי ושירה.. הבנתי שאין סיכוי שאני חוזרת לחיות חיים “רגילים”. אני מרגישה שחופש בשבילי הוא מאסט. ושאני מחוייבת לזה במאה אחוז. שמאוד מתאים לי להמשיך לנוע, ולטייל בארץ או בעולם כאוות נפשי.
ולהיות אמא נוכחת, מאושרת וזמינה לילדים שאלד בבוא העת.

ראיתי איך הנשמה שלי שיודעת את זה, קראה לי ליצור בשנתיים האלה תכנית ליצירת חופש כלכלי דרך הכנסה פאסיבית. ולנקוט בצעדים פרקטיים כמעט יומיומיים, כדי לאפשר לזה לקרות בבוא העת. הלכתי אל הלא נודע ובטחתי. היום אני רואה איך כל מה שעשיתי בשנים האלה, הכין את הקרקע.

את שלב המימוש בא לי מאוד לעשות ביחד איתכם. תכניות אינטרנטיות מוכנות עדיין אין. מי שמכיר אותי יודע כמה אני אדם יסודי, ועד שלא הפכתי מכל קצוות התבל, את מה שאני מוסרת החוצה, זה לא ייצא. (תיכף…) ובינתיים:

* יש לי תשוקה להתחיל שוב **מפגשים טלפוניים**. נדבר על הנושאים האלה, או על כל דבר אחר שבוער בכם. עם דגש על חיבור לכיף ולהנאה בחיים ובעשיה. וחיבור לעוצמה שלכם, דרך השירה שאני שרה.

* בא לי מאוד **להרצות** על הנושאים הקרובים לליבי. וזה כולל את המסע שעליו שיתפתי פה על קצה הקרחון – של אמון ואמונה בדרך שלנו, ובמי שאנחנו באמת. על חיבור לתשוקה, ועל הכוח שלה לשנות חיים ולהגשים מטרות. ועוד.. ערב מהפנט הכולל שירה אנרגטית – שזה חלק משנה חיים! ואפשרות לחלק יצירתי חוויתי.

מוזמנימות להזמין אותי אליכם ולארגן ערב כזה ביחד.
ולכתוב בפרטי לגבי מפגשים טלפוניים – יש מקום ל5 בשבוע הבא.

הגשמת חלומות

חלקנו לא מעיזים לבקש. לא מעיזים לחלום בגדול. לא מעיזים להתפרע. להשתגע בבקשות שלנו כאילו החיים הם לונה פארק ענק. גן שעשועים אינסופי. כזה שאפשר לבקש ולקבל בו כל דבר. הבעיה, בעיניי, מתחילה כשמביעים בקשה, כוונת לב. ואם היא לא מתגשמת מייד, אז מתייאשים.
אז נכון שאנחנו חיים בעידן אינסטנט, ושהקצב גבוה.. ויחד עם זאת, בהסתכלות על המציאות.. כל דבר שיש בחיי כיום, התחלתי לייצר בכוונות, ובמעשים קטנים ויומיומיים בערך בגיל 22, לפני 13 שנים (!).

והאמת … שזה בכלל לא משנה מה יש לי. מה שמשנה זה מי הפכתי להיות אחרי כל אותן שנים. ואיך אני מרגישה בתוכי.
כשהחיים שלי משקפים אקסטזה קיומית. וגם כששום דבר לא הולך כפי שקיוויתי.
כן, יש ימים שאני מתעוררת בבוקר עם מועקה בלב. השאלה איך אתייחס אליה. והאם אתן לה לנהל אותי ואת חיי או לא.

לי זה ברור ! אני בוחרת בי. באהבה שלי לעצמי.
אז אם כואב לי אני מחבקת ואוהבת. ויחד עם זאת, אני מחוייבת במשך שנים! לאותה דרך. לאותה חקירה ולמידה. לאותה יצירה, שאת חלקה הקטן אתם רואים, ונהנים ממנה בשנים האחרונות. בזמן שרובה נוצר ומתהווה לאורך שנים מאחורי הקלעים.
מכין את הכלים שלי לתת ולקבל הרבה יותר.

אם רק יכולתי לסכם את כמות השעות שהשקעתי בדרך הזאת… בעצים ששתלתי לאורך החיים. בזמן השקיה ידנית. זריעת הזרעים הקטנים. בחירת הדשן המתאים. יצירת מערכת השקיה אוטומטית.
בבחירת הפרחים עם הצבעים המושלמים לגן היפה שלי. בסוג הדשא הרך ביותר……….
סביר להניח שלא הייתי מבינה מתי ישנתי בשנים האלה

יום יום. בוקר בוקר. בקושי. באתגר. בשמחה הכי גדולה. בג’וי ובעונג.
יש לנו תמיד בחירה !
איפה להשקיע את הזמן ואת האנרגיה שלנו. במי ובמה להתמקד.
מה לשים בראש סדר העדיפויות.

לא מעט אני עוצרת לשאול את עצמי :
* איפה הייתי עכשיו אילו נשארו לי יום או יומיים לחיות?
* נניח שאין לי יותר תפקידים. ואני מוכנה בשלמות ובשקט לעזוב את העולם הזה, מה בכל זאת הייתי מתבאסת שלא הספקתי לעשות או לחוות?
* אילו הייתי יכולה לקבל *הכל* מה היה הדבר הראשון, והכי משמעותי שהייתי מבקשת? מעל הכל.

ואחרי שאני מקבלת מתוכי תשובות… אם צריך לשנות או לכוונן את החיים בהתאם, אני עושה את השינויים הנדרשים. יום יום. בוקר בוקר. פעולות קטנות שמגבות את הבקשות האמיתיות שלי.

אני מציעה לכם מכל הלב – קחו את השאלות האלה ועופו איתן. רחוק וגבוה ככל האפשר. האמינו לי… זה משתלם !
כשאנחנו לא עוצרים לשאול.. לפעמים החיים דוחפים אותנו למקומות שאנחנו לא באמת רוצים ללכת אליהם. גם אם נדמה שכן.

“הגשמת חלומות” זה לא משהו שנמצא אי שם רחוק. מתישהו בהמשך הדרך. את החלום האמיתי אנחנו חיים ממש עכשיו.

אז מה יאפשר לחלום שלך להיות כזה, שאתה מתעורר בבוקר ואומר “וואו”. אני נרגש להתעורר ליום הזה! איזה כיף שאני חי!
(יתכן מאוד שתגלה שבסך הכל בא לך לשתות שייק מפנק כל בוקר )