שפע אמיתי נמצא בפרטים הקטנים – דיוק בעסק

אלוהים.. כמה שפע נפתח אלי. כמה בקשות אני מקבלת מאנשים לסשנים פרטיים. למוצרים אינטרנטיים. למפגשים קבוצתיים. הרצאות. זה כבר חודשיים ככה, ואני מוצאת את עצמי מבולבלת.

בא לי לבחור כיוון אמיתי בקצב שלי. אחרי כל השנתיים האלה שבהן כל מה שעשיתי זה לזקק את הגישה שלי. לוותר על כל מה שחשבתי שהוא אמיתי לי ולהתחיל מהתחלה. ללמוד מיליון דברים ונושאים חדשים. לקבל כלים אנרגטיים חדשניים, עוצמתיים ופורצי דרך ממש. לפתח שיטה אנרגטית דרך שירה. לשיר מלא. ללמוד ולהתחיל קצת להקליט. לצלם המון סרטונים חדשים ולפרסם חלק. לעבוד על יצירה של מוצרים אינטרנטיים לכל התוכן החדש הזה. ועוד… כל זה, בזמן שאני בלי בית !! בלי אוטו. מסתובבת בארץ עם מזוודה, מחשב וציוד יצירה. אלוהימה !

מה אני עושה עם כל הבקשות האלה, שמבקשות ממני, עוד לפני שלמדתי איך לארגן ולתת את זה, בדיוק בצורה ומהזווית שנכונה לי..?

הכי חשוב לי בעולם לא להיסחף אחרי הזרם של הבקשות מתוך ריצוי.
כי אני טובה בכל כך הרבה דברים. מוכשרת בכל כך הרבה צורות הגשה.
אבל לא בא לי לעשות רק כי מישהו מבקש. בא לי להרגיש רטט אורגזמי מרוב שאני רוצה לתת את זה ! בא לי שהלב שלי יתרחב ודמעות ירדו לי מהעיניים, מרוב שזה מרגש אותי ונוגע בי.

כן, ככה קרה הרבה כשהנחיתי סדנאות בעבר !
כן, ככה זו היצירה שלי ! אני יודעת שאני רוצה לעשות. ליצור. לתת. ללכת לאנשהו כשכל הגוף שלי צורך “ככןןןןןןןן”
ואם יש משהו שלמדתי בשלושת השנים האחרונות זה להיות בענווה.
כן, אני יודעת המון. יש לי תדר עוצמתי. ואני מוכשרת בהמון דברים.

אבל * לא כל דבר נועדתי לעשות, להוביל, להנחות ולתת בעצמי !! **

וגם… יש מספרים בעיניים שלי. בא לי “לעשות” כסף. בא לי להרוויח הרבה מעבר למה שחלמתי אי פעם. אבל ממש לא על חשבון השקט והדיוק הפנימי שלי.
ממש לא במקום התחושה שהכל מגיע אלי בול בתדר הכי ספציפי שהגוף שלי מתרחב איתו.

אני בכנות, לא בטוחה שאני “מורה רוחנית” יותר. או “מלמדת” או “מטפלת”.
כן, אני טובה בזה. מדהימה בזה. כן, פיתחתי שיטות. גישות. חוכמה גדולה עוברת דרכי. אני צינור. אבל “צורת ההגשה” יכולה להיות מגוונת.
ואני רק בא לי להיות אהבה. נמאס לי להתחפש. או לעשות מתוך תפקיד כלשהו, שהוא ממש לא מי שאני. כל התפקידים האלה בסוף סוגרים אותי. מינית. יצירתית. והאהבה שבי נכבית. אין מצב שאני הולכת לשם שוב.

ואולי אני סתם חופרת לעצמי, ובא לי רק לתת את זה איך שבא וזהו.
להתחיל להתגלגל ולנוח תוך כדי. להזרים את התדר והשפע הזה החוצה ולראות מה יקרה.
העניין הוא שהגוף שלי הפך להיות פי 400 יותר בררן. ורגיש. עד כדי כך שאין מצב שאזייף לעצמי.
וזה פשוט .. הרגע הזה שכל מה שבא לי זה חיבוק עוטף ולהיעלם לכם שוב.
אז חיבוק – כן. לגבי להיעלם… לא נראה לי. אני בעניין של להישאר. והפעם לתת למה שב א מ ת רוצה לצאת.. פשוט לצאת.

נראה לי בעיקר ש… אני פשוט צריכה עזרה. ועדיין לא ברור לי מה
(המשפט הזה כבר הגיע עם דמעות)

חיים במשחק החדש – האשליה מאחורי מה שנראה לנו כמו אושר

פעם הייתה לי אמונה, שאם רק אעשה מספיק. אם רק אדריך מספיק נשים/אנשים. אם רק אעבוד מספיק בשירות “השליחות” שלי. אם רק אגיע ליותר קהל או לחשיפה בתקשורת. אם רק אהיה יותר מוכרת בזכות העשיה שלי. או אשפיע על חיים של אנשים בצורה יותר מדויקת… אז אהיה יותר מאושרת. אחיה יותר בשפע. ארגיש יותר מלאות סיפוק ומשמעות. איך אני שמחה שהתפקחתי מהאשליה הזאת  אשליה שהייתה תולדה של פחד. של אמונה שלא מגיע לי כמו שאני ממש – לקבל ולתת אהבה. ביטחון. משמעות וסיפוק מעצם היותי. מקיומי הפשוט.
בין אם עוד רגע אני “עולה על הבמה”. או נשארת לנוח בשקט. במהות.

שלא תבינו אותי לא נכון.. הנפש זקוקה להזנה דרך נתינה ואהבה שהיא מפזרת. זה מבורך לחלוטין. הנשמה שלנו במהותה רוצה להאיר ולהשפיע לטובה. וזה אכן ממלא בעוצמה גדולה. ומאפשר לנו לגעת במתנה שאנחנו *בעוד רמה*, כשהעשיה גדלה וההשפעה מתרחבת יחד איתה.

יחד עם זאת, אין שום קשר בין הגשמה של איזושהי “שליחות”, גדולה ומשמעותית ככל שתהיה, לבין כמות האושר והשמחה שאנחנו חווים ביום יום. וזה מה שבסופו של דבר מאפשר לנו להיות נהר של עונג ואור, ולהיטיב – בראש ובראשונה עם עצמנו. וכהמשך טבעי עם אחרים.

אני זוכרת את הימים שלי בטבע. בזמן שירה פשוטה. וחיים של חוויה ונוכחות ברגע הזה, כהימים הכי מאושרים שאני זוכרת בחיי. גם הימים בהם חלקתי אהבה עמוקה ועוצמתית עם אהוב לב, שהנשמות שלנו מאוחדות באותו תדר גבוה. ובמרחב שבין המילים, מורגשת הנוכחות של האלוהות.
אותו הדבר ממש הרגשתי כשהנחיתי סדנאות בתדר של חסד עליון.
וכל מה שקרה במרחב, הרגיש כאילו מתקיים במימד אחר של מציאות –
המימד של האחדות.

אחרי ההפסקה הארוכה ממש שעשיתי מעבודה מול אנשים, אני מרגישה מוכנה מאי פעם לחזור. הפעם עם בהירות פשוטה – של מה חשוב לי באמת באמת.

ברור לי שתודעה שמנסה להשיג משהו או להגיע לאיזשהו מקום, כדי להרגיש איזשהו רגש בסופו של דבר, אינה מאפשרת לחסד הגבוה הזה להיכנס.
כי הוא פשוט איננו במרחב שבו המשחק מנוהל על ידי הישרדות. על ידי ריצה אינסופית למטרות. ניסיון לתקן או לשנות משהו במציאות, שלנו או של אחרים. או חיפוש אחרי הכרה, אישור חיצוני או הזנת האגו מבחוץ.

במשחק החדש – אנחנו לא מתקנים שום דבר או אף אחד. ובטח ובטח שלא מכתיבים למציאות איך להיות מתוך תלות או הישרדות. אנחנו אוהבים.

במשחק החדש – אנחנו לא מטפלים בעצמנו או באחרים, מתוך מחשבה שמשהו לא בסדר ממש כמו שהוא. אנחנו מפעילים ומביאים את אותו חסד עליון. זה שמצוי בתאים של כל אחד ואחת מאיתנו בגוף. מקודד בDNA. ב”תכנית האלוהית” האישית.

במשחק החדש – אנחנו לא מגשימים מטרות למען הישגים אישיים ארציים, בזמן ששאר חלקי הנפש זנוחים, עזובים או עצובים. אנחנו מהווים דוגמה לנוכחות של עוצמה ועונג ביצירה ובעשיה.

במימד שבו אנחנו מהלכים כמלכות או מלכים, אין לאן להגיע. יש רק רגשות לפגוש. לא להתעסק בהם. בכלל. כי הם עצמם אינם מימד של אחדות. אלא ילדים מתוקים בליבנו שמבקשים אהבה וקרבה. וכשאנחנו נוכחים איתם, אז האחדות הזאת נגלית בתוכנו מעצמה. המטרה אינה ישיבה אינסופית בביצת הרגש או התעסקות בדרמה. אלא חיבור אוהב פנימה שמביא לפריצה קדימה.

מטורף ככל שזה אולי יישמע, עם הכלים הנכונים, הטרנספורמציה הזאת יכולה להתקיים בישיבה שקטה של נשימה, התכווננות והבעת כוונה להפעלה המתאימה, תוך רבע שעה.
כולנו רב מימדיים. כולנו מסוגלים לחוות עונג ושערי עוצמה אינסופיים. וכולנו רשאים לבחור באהבה.

רק נותר לנו לעשות את הבחירה. ולתת הוראה ברורה (!) לנשמה שלנו להוליך אותנו למקומות. לאנשים ולתודעות. לשיטות או למורים. שיכולים לחבר או לקרב אותנו לאותה בחירה במימד הפיזי.
תופתעו לגלות שלפעמים זה הנחל שליד הבית. העץ בחצר. או סרטון ביוטיוב שזמין ונגיש לכולם. לא בהכרח צריך להפוך את העולם, ללכת או ליסוע רחוק.

וגם אם הבחירה הזאת תיקח אתכם לקצה השני של העולם, זה מלכתחילה יקרה בתדר העונג והאהבה שאתם מבקשים לחוות. כי כבר מהרגע הראשון, הבחירה הנכונה מאפשרת תחושת התרחבות, מלאות וחיבור לעוצמה.

עצרי בבקשה עכשיו, ולפני סוף השבוע הבא עליך לטובה – בדקי עם עצמך מה את צריכה? הביטי במראה ותאמרי לעצמך “אני ראויה”.
הזיני את עצמך באהבה. בדיוק בצורה שליבך מבקש לקבל אותה.

ואתה, אחרי שבוע שאולי היה סוחט במאמץ של עשיה, עצור. בקש הכוונה מליבך, לדבר קטן אחד שאם תעשה למענך ביומיים הקרובים, מצב הרוח שלך יעלה. ויהפוך אותך ללילד קטן ומאושר 

באהבה 

פעם טראומה – היום זו מתנה

אני בהודיה אמיתית על כל פגיעה מינית שעברתי בחיים. מודה על כל שריטה בנפש. על כל גבול שנחצה. הרבה בזכות החוויות הבלתי נתפסות האלה, מגיל קטן, אני כל כך ערה היום ל”כן” ול”לא” שלי. וכל כך נחרצת לסרב בכל פעם שמשהו, ולו הכי קטן לא מדויק לי בחיים.

אנחנו חיים בתרבות שמעודדת פריצת גבולות יומיומית. כיפוף אינסופי של הידיעה הפנימית שלנו. התעלמות טוטאלית מהקול החכם של האינטואיציה. החל מהדברים הקטנים, כמו מה לאכול הבוקר. ועד לבלתי נתפסים, כמו באיזו עבודה להעביר את שארית ימיי. בשם ההישרדות, בתרבות ההזויה הזאת, לעשות יום יום משהו שממנו אני סובל או סובלת, נחשב ללגיטימי, נורמלי, ולמרבה הצער, אפילו מעורר הערכה.

אני מודה על כל בחירה נחרצת שלי להימנע מכל מה ש*לא בא לי* לעשות ב”קריירה” שלי. גם במחיר של להיות לגמרי מחוץ לנורמה. להישמע “מטורפת”, “מעופפת”, “לא מחוברת למציאות”, “רוחניקית” או כל תיאור אחר שאנשים נוטים להדביק ליוצרים פורצי דרך, שלא מוכנים ללכת מילימטר נגד הרצון שלהם.

בזכות החיבור לחזון היצירתי היציב שלי, אף אחד לא הצליח עד היום להזיז אותי מכיווני האמיץ והאמיתי בחיים. גם אם עדיין אין לי מפה משורטטת ללכת בדרכה. וגם אם לעולם לא תהיה לי כזאת. לעיתים אני מהלכת בין לשונות הדרקון. שטה על כנפי הדממה והטירוף. לא תמיד ברור לי מה אני עושה. ויחד עם זאת, ממש ברור לי מה גורם לי להרגיש מאושרת וחיה.

אני כל כך מרוצה מעצמי, על כל “לא” שאני אומרת לגבר שמרגיש לי כמו *בערך* מה שאני ראויה לו. כמו בערך מה שאני רוצה באמת. גם אם ברור לי שאולי אני עדיין לא מוכנה ל*בדיוק* שלי.
יודעת לסמוך על הרצון שלי. ללכת דוך עם האינטואיציה שלי. ולא להתפשר על מה שהגוף שלי מאותת לי כאמת.

כל כך מודה, על כל שעה של יצירה. על כל עשיה שלא הייתה לה “שום סיבה” ניכרת לעין מלבד דחף עוצמתי. על אינספור שעות דממה ש”בזבזתי” על בהיה שקטה וישיבה מתחת לעץ. שם נולדו בי בשקט מהותי, הרעיונות הכי משונים שלי.

שרק היום, כעבור שנים, אני מבינה את הדרך המפותלת בה הלכתי. ולאן היא מביאה אותי בבהירות אמיתית מיום ליום.
כל כך גאה ביצירה שנבראת לנגד עיניי כמו פסיפס צבעוני. מגלה לי לאט לאט מה יוצר(ת) דרכי אלוהים.

אז עדיין לא נבראתי ולא עיבדתי עד הסוף את כל חוויות הילדות שלי. עדיין לומדת לסמוך על אנשים, ולחיות בעוצמה את המהות שלי, כגבר ואישה מאוהבים בתוכי.
כן, בהחלט סיימתי “מסעות רפואה” מפרכים של שנים.
הכאב הוא רק צבע אחד בגלגל הצבעים. היום.. הוא פשוט חומר גלם איכותי.

מודה אני על שהיכרתי היטב את החוויה שמסתכמת ב”מישהו עושה לי משהו בניגוד לרצוני”. רוב הסיכויים שאילולא כל כך נפגעתי בשנותיי המוקדמות, לא הייתי מגיעה היום למוחלטת ולבהירות כל כך נחרצת. ל”כן” ו”לא” שמאוחדים באופן שלם עם האמת של הלב.

בהודיה גדולה על היכולת להבחין בין חיים של חירות ואמת. לחיי פשרה בינוניים בשם “חופש” רגעי וחולף. הלוואי שנהלך יום יום את האמת של הלב שלנו. ונגיד “כן!” מלא לבקשותינו העמוקות ביותר.
כולנו ראויים לזה ! תמיד.

מסע חיי – חופש כלכלי לצד חיים של הנאה ואהבה

בחיי עשיתי כמה קפיצות אמונה מאוד גדולות. כולן נבעו מתוך מחנק פנימי גדול ובקשה לחופש. כמובן שחופש אמיתי נמצא תמיד אך ורק בפנים, ועדיין.. כשהייתי שכירה, ביום יום סבלתי. מצאתי את עצמי כותבת ויוצרת בלילות. עד שקפצתי למים ופתחתי עסק. משנה לשנה של סיפוק עצום, ליווי עוצמתי של נשים וסדנאות מעוררות השפעה. אחרי חמש שנים הרגשתי שנגמרו לי הכוחות. הייתי צריכה אותי. אינטימיות עם אנשים. וחיים יותר פשוטים. הקשבתי לעצמי.

בצעד נועז השכרתי את הדירה במרכז. את הדברים הכנסתי למחסן. מאז כמעט שנתיים וחצי אני חיה חיים שבחיים לא דמיינתי. בלי בית פיזי. בלי לשלם שכר דירה. עם המון תשוקה, יצירה וצילומים תוך כדי הדרך. בוידאו הזה, הראשון מתוך סדרה חדשה, אני חולקת את ההשראה שלי – לכל מי שמבקש לעשות שינוי. לחיות חופשי יותר. ולעסוק במה שהלב מבקש תוך כדי הדרך. תיהנו 

מעבר

השנה האישית הנוכחית שלי, שנה 7, מוגדרת “שנת שמיטה”. היא מתאפיינת במנוחה והתכנסות פנימה, בחשבון נפש ובחישוב מסלול מחדש. לא שאני צריכה הזמנה מיוחדת, פשוט כי אישרתי לעצמי להיות מה שאני, ולעשות מה שאני רוצה. ויחד עם זאת, השנה גיליתי שאני לא *בדיוק* עושה כל מה שאני *באמת* רוצה. והמפתח טמון דווקא בריצוי במערכות היחסים, ולא באיזה עניין שקשור ב”עשיה”. השנה גייסתי “צוות” מפואר, שמטרתו המרכזית הייתה להזיז אותי מתכנית החיים הגבוהה והמופלאה שלי.

מסתבר שנורא מפחיד אותי להישאר “לבד בצמרת”. ודווקא הרגשתי וחוויתי ועוד איך את גובה הצמרות שלי. בשלב מסויים קלטתי שאני עוד רגע מאבדת כמה קשרים קרובים, רק כי אני עומדת להיות כל כך שונה ואחרת… עד שבסוף ויתרתי על רצוני האישי.

אז… מחר במפגש היזמות אצל Hadas Wiseman המופלאה שבו אני מתארחת, כמנחה, יוצרת, עושה קסמים ומשוגעת סדרתית 

אני מוותרת על שפיטה. ועל שמיטת התכניות הכי גדולות שלי.
על קהילות שהחזקתי בתודעה כ”לקוחות רלוונטיות” למרות שלא היו כאלה.
על מערכות יחסים מצמצמות, מקטינות ומשתיקות.
על פעילויות מיוחדות אך מיותרות ל”תפקידי” האמיתי – להיות מי שאני וליהנות.

אני מרפה לגמרי מכל מה שהיה נדמה לי כאמיתי למי שאני. והתגלה כבורות ומהמורות בדרך.
ולעומת זאת, מאמצת לליבי ולנשיותי את החיים הכי סקסיים, שובבים, מספקים ומשמחים. שיאפשרו ליזמות וליצירה שבי להיווצר דרכי,
בלי טיפת קושי או כובד. בלי אחריות מיותרת.
ובלי התעסקות באף אחד אחר.
גם אם נדמה לי שאם אנטוש אותו לבד, הוא ימות (הוא לא!)

עד כה.. כל דבר אחר התגלה כלא עובד לי. ומצחיק שהדפוס החמוד הזה בכלל הצליח לנהל אותי.. אני קוראת לו “לעזור לאחרים”, כמפתח לאשכרא לתת להם משהו שהם באמת באמת צריכים.

אחרי שנות ניסיון מרובות, אני יכולה להעיד שהתפקיד ה”חשוב” והיבש הזה לא מתלבש יפה על מידותיי. בסוף יוצא שאני לבושה בגדי מעצבים יוקרתיים, בארבע מידות גדולות ממני,
ונראית ומרגישה כמו מישהי שהעלו אותה על המוקד בשנת 2018.
רק שבמקום להישרף באש,
היא בכלל אמורה להלך על מסלול דוגמנות על עקבים לא נוחים.
ולהסתנוור מאור מצלמות, כשבכלל בא לה לשבת על חוף הים.

במה, לעומת זאת, אני ממש טובה?

בלהיות השראה. להביא למרחבים שאני יוצרת תדר עוצמתי ומטורף.
שאיך שאני נכנסת לחדר, כל מי ומה שנמצא במרחב משתנה. הדברים שהתקדמנו לכיוונם מתחילים להתגשם מעצמם.

כל זה, בעודי עדיין יושבת בעיניים פקוחות או עצומות ונחה את מנוחתי 
מה שנקרא, מלאכתם של נהנים נעשית בידי אחרים
(מי אמר “בריאה” ולא קיבל?  )

אז “יום יזמות” הוא מרחב יצירה חופשי ופתוח, כפי שהבנתי עד כה.
וכאורחת נאמנה, אני אומרת לכם מראש, שיש סיכוי שנמצא את עצמנו בסוף היום בחוף הים. איפה שהיוזמות הכי מהממות נולדות.

אז ** תביאו בבקשה בגד ים ** במידה הנכונה 

ובואו מחר למפגש יזמות בקיבוץ החותרים.

תודה ללב הרגע הזה הגיע ואפשר פשוט לנוח מבפנים.
וליהנות בזמן שהכל פשוט קיים וקורה מסביב.

לצאת לאור… גם כשמאתגר

במשך שנים עשיתי קפיצות קדימה ואחורה עם תהליך “היציאה שלי לאור”. יצאתי החוצה, הצצתי ככה קצת, שלא יראו. שלא באמת יידעו עלי הרבה. או שהבאתי פתאום עוצמה חזקה ו… בום. ברחתי והשתתקתי מיד אחרי. והנה זה כמעט קרה גם הפעם. לשמחתי, לצערי ולמזלי גם יחד  אני כבר למודת ניסיון. קלטתי בדיוק מה קורה. צפיתי את זה מבעוד מועד. ובעיצומו של התהליך המעצבן הזה, החלטתי ללמוד מה קורה שם בדיוק. וגם לתת דרך זה. לתת לכם ולכן.

וגם לעצמי – את הרשות סוף סוף לשחרר את הסיפור הזה ממני אחת ולתמיד. וגם להרגיש קצת פחות אשמה, שאני לא מלמדת ולא מטפלת בנשים בנושא הזה, למרות שהאגו הגדול שלי צורח שזה התפקיד שלי עכשיו. לא, זה לא  לא באמת. ה”תפקיד” היחיד שלי זה לעשות מה שמשמח אותי ופותח לי את הלב.

הצורה שבה התבטאה הבריחה (גם) הפעם, בעיצומו של פיק כזה של אנרגיה מאוד עוצמתית. של גל שבו הרגשתי בשיא הביטחון והדרייב לעשות, להדריך ולתת. זה לקפוץ לבקר חברה אחת ספציפית ומהממת. בידיעה שאצלה בבית, אני לרוב מסתנכרנת עם תנועה שהיא לא בדיוק שלי. וזזה מפעימת העשיה שלי. להתרווח אצלה ולהישאר חודש 

אמנם המסע איתה ואצלה היה משמעותי וחיובי מאוד. ויחד עם זאת, “הגל” התנפץ ונשבר. מצאתי את עצמי מוצפת בפחד. מלאה בבחירות מוזרות שלא קשורות אלי בכלל.

לשמחתי באמצע היה את ה- Sacred Journey שבו הרגשתי הכי בבית שיש. הכי בשקט שלי. הכי בסנכרון עם העוצמה הכי טבעית שלי.
יותר מכל השנה האחרונה אולי. והתחושה הזאת נחה בתוכי בעוצמה גם עכשיו.

בינתיים הספקתי בתקופה הזאת לצלם סדרת סרטונים חדשה, שסוף סוף מציפה את הנקודות הכי מאתגרות בתהליך יציאה לאור. כל מיני צללים שפוגשים ולא תמיד מדברים עליהם.
להקליט ארבעה תהליכי סאונד שמחברים פנימה, ומשחררים את האנרגיה התקועה הזאת מהרגש ומהגוף.

לצלם סדרת סרטונים שבה אני מספרת על המסע שעברתי בשנתיים וחצי האחרונות, ב”תקופת הנוודות”. ועוד כמה סרטונים שמסמלים סוף של תקופה והתחלה של פרק חדש בחזון חדש. שתומכים באנשים שבדיוק כמוני משחררים תפקידים. מסכמים תהליכים. משנים מסלול. וממתינים לדבר הבא.

בשבועות האחרונים בהם אעבד חלק מהנושאים האלה, אתם גם תיהנו מהשפע הזה יחד איתי.
* את כל התכנים האלה אשחרר בחינם * אפשר למצוא אותם בדף הפייסבוק ובערוץ הYouTube שלי
עכשיו אני מרשה לעצמי להרפות. לפחד. לא להיות ממוקדת. לא לדעת מה קורה. ולגמרי לאפשר לכל התדרים והאנרגיה הזאת להישטף ממני לחלוטין. תודה רבה שאתם איתי