כשעזבתי הכל לפני מעל חצי שנה – את הבית, את אזור המגורים, את החפצים, ההוויה והמהות הישנה.. בחרתי להיות מי שאני באמת. לחיות ולהתענג על החיים כמו שמעולם לא הייתי מסוגלת. פשוט כי לא היה לי מספיק חופש ומקום בתוך עולם ההגדרות הצר שיצרתי לי. באותה תקופה, כשיצאתי למסע נדודים אל הלא נודע, הבטחתי לעצמי שאני חוזרת לעשיה ממקום אחר לגמרי. ושאני לוקחת את הזמן.. כמה שאני זקוקה, כדי להתחבר לעצמי. לתדר שלי. להוויה חדשה שמתוכה אשוב ליצור.
ובאמת כשהייתי בטבע, ובכל הנסיעות במהלך החופש הארוך הזה, חייתי וחוויתי יום יום את התדר שלי. את ההוויה שהיא מי שאני באמת. את החוויה הישירה שלו דרך הגוף. דרך ביטוי ויצירה חופשית. דרך שירה.
ובמקביל, פגשתי בתוכי המון חלקים מכווצים. הקטנה עצמית. צמצום והשתקה. הדחקה של העונג ואנרגית החיים שלי. פחד להביע את מי שאני באמת.
חוסר אמון בחיים וצורך בשליטה ככלי הגנה.
כל מה שעלה בי נתתי לו מקום. פשוט הרשיתי לו להיות, והמשכתי לחיות, לחגוג וליצור. בלי לבזבז על זה יותר מדי אנרגיה.
היו ימים עם הרבה מאוד כאב רגשי: כעס ואשמה על הביטוי שלי ועל מי שאני.
עצב תהומי.. אבל של פרידה. תחושת נטישה חזקה. בושה על המיניות שלי ועוד..
וככל שאלה קיבלו בי יותר מקום, ערוץ הביטוי שלי הלך והתרחב. הערוץ שהוא נתיב זרימת האנרגיה בגוף הפיזי שמעביר דרכו אנרגית חיים – אנרגית יצירה, תשוקה ועונג.
וככל שביטאתי, שרתי ויצרתי, כך יותר שמחה, כיף והנאה מילאו לי את החיים.
אני מודה שהיה בי חשש שברגע שאחזור לעשיה “מסודרת” חלק ניכר מהכיף הזה יתמסמס ויהפוך להוויה עסקית רצינית מדי. שהתדר שאני נמצאת בו יתחלף.
בינתיים קורה ההיפך: כל עוד אני ממשיכה לחיות את התדר הזה,
שהוא חגיגה יצירתית בלתי פוסקת, מיישמת אותה ביום יום, ומאפשרת לעצמי להיות מי שאני בתוכה ..
כך הכיף גדל !
ואיתו רבדים עמוקים יותר של כאב נשטפים ממני.
פתאום עוד חלקים בי חוזרים לחיים. מתעוררים מתרדמת ארוכה.
ואני קולטת שעוד רגע יש לי שפע של מרחבים להביא אל תוכם את הביטוי והיצירה החופשית שבי. בתוך מסגרת שמאפשרת לצקת אליה תוכן מעורר השראה, וליהנות יחד עם עוד אנשים.
לחבר את ההוויה הנשית – המינית והחוגגת שבי לעשיה.
זו שבעולם שלנו נראית ומרגישה רצינית מדי.
ולחבר אנשי עסקים, יזמים, אמנים, יוצרים ואנשי חזון לתדר הפנימי הזה בתוכם.
איזו שליחות.. איזה עונג.
ואיזו זכות גדולה אני מרגישה !
יש לי תשוקה לתת לעולם את מתנת הביטוי והיצירה.
לחבר אנשים לתדר המדהים הזה, שכל איש ואישה ראויים לחיות אותו.
ובמקביל לצאת לאור אל הבמה. לשיר ולהשמיע את קולי שנפתח חזק ורוצה להישמע.
כל העשיה שלי בזמן הקרוב תהיה מכוונת למטרות האלה.
.
הבוקר התעוררתי וחשבתי לעצמי… מה בא לי לאכול. גלגלתי כל מיני רעיונות בראש. פתחתי את המקרר. הוצאתי החוצה גבינת פטה והנחתי על השיש. שניה אחרי היד שלי הוציאה שני שזיפים. מצאתי את עצמי אוכלת אותם בתאווה. ופשוט מתענגת על הטעם.