תגית: מיניות

מהפייסבוק הפרטי שלי – פניה לקהילה להתייעצות ושיתוף :
אז… מפלרטטת איתכם פה לרגע. בחודש האחרון שיתפתי כאן את הלב שלי כמעט כל יום. אני עדיין לא מגובשת לגבי “הנושא” שבא לי לתת לו את מירב הפוקוס בתקופה הקרובה. כן מרגישה אותו ממש חזק בגוף. את התדר. את גל העונג שנובע ממני ורוצה לתת. לחלוק. לשתף.

והאמת שמדגדג לי להתחיל לעשות אירועים. ה ר ב ה זמן לא היה בא לי, ובפשטות.. הקשבתי ולא עשיתי. עכשיו מרגישה את הנביעה שרוצה לחלוק… ואווו עולם ומלואו. אז בא לי לשאול אתכם לרגע – ואשמח לשמוע כל מי שמרגיש או מרגישה לשתף אותי..:
.
* מה בא לכן כנשים, לקבל ממני במרחבים של “רק אנחנו” בלי גברים?

* מה בא לכם, גברים ונשים, לחוות וללמוד במרחבים משותפים שלנו?

* האם בא לכם שזה יהיה פרקטי ומלמד? או חוויתי לחלוטין
(כשאת התוכן, בכל נושא שנמצא לנכון להתמקד בו, אפשר להעביר אונליין).

כמובן שאעשה בסוף את מה שהלב שלי בוחר.
שאחזיר את הלב שלי אליכם גם בפיזי, כשהוא שלם, שמח ומוכן להאיר *אותי* ולא את מה שמצפים ממני.

ובכל זאת.. אני שואלת, כי כן חשוב לי ובא לי לשמור את חיבור הזה זורם,
ביני לביניכם.

** אני יודעת שלא כל כך ברור “מה אני נותנת”
“מה אני עושה” או “מי אני” **

זה בכוונה. “מאחורי הקלעים” שאתם לא רואים, מתחבא תדר מסודר תחת כותרות ונושאים ברורים. כלים עוצמתיים מצולמים של 1. 2. 3. וכו..

אז למה אני בוחרת ככה להיות מסתורית ולזרום?
אפילו במחיר של לא להיות מובנת?

למה אני בוחרת להוציא החוצה את ה”כאוס” שנובע ברגע,
ולא לתחום אותו תחת נושא ולהגיד ש”בחודש הקרוב אני עושה X”?

כי “עולמי החיצוני” גם העסקי, נברא מבפנים, מתוכי.
ואין לי אנרגיה מיותרת להוציא על שיטות וכלים,
שלא ממש ממש ממש ממש בא לי להעביר הלאה בתשוקה מתוקה,
מחר בבוקר.

אז כל הכלים האלה יחכו שאני איהנה ואחגוג אותם החוצה,
ואז אתם תקבלו פי מיליון ממי שאני באמת.
באמון אמיתי. כמו שאני.

אז…

אין לי הגדרות. או הסברים. רק שאלה פשוטה,
ממה שאתם חוויתם עד כה.
מכל מה שקראתם. ממי שמכיר או מכירה אותי.
ממשהו הכי הזוי שעולה לכם ברגע.

מה בא לכם לחוות במרחבים משותפים בינינו?

תודה גדולה לעונים. זה ממש משמח אותי שבפעם הראשונה בחיים,
קיבלתי השראה לשאול כזאת שאלה  הללויה.

איבדתי כל משמעות. זה היה לפני כארבע שנים, כשהקליניקה שלי הייתה מלאה עד אפס מקום. בדיוק סיימתי להנחות סדנה תהליכית מדהימה, וכל מי שיצאה ממנה הייתה ב״וואו״. אבל אני.. הייתי עצובה. עצובה ומפוחדת. הבנתי שהצעד הבא זה ״לעלות על במה״. וכבר ראיתי את החזון והאירוע שהתהווה. אבל אי שם, לפני המון שנים, פגעו לי בגבול האישי. והלב והגוף שלי לא רצה.

הרגשתי חרדה. ידעתי שאם אני עושה עכשיו קפיצת גדילה, זו לא ״באמת מי שאני״ שאעמוד ואדבר וארקוד שם על הבמה. אלא חלקים מהדימוי העצמי הגבוה והנמוך שלי. הצורך שלי בתשומת לב והערכה. האגו הפצוע והכבוד העצמי שלי. וכן, גם המון נתינה.

עמוק בתוכי האהבה שבי ידעה, שהאישה-ילדה הזאת, לא בשלה להביא את עוצמתה האמיתית אל הבמה. לא באותה תקופה. מאותו רגע יצאתי למסע.

עד היום … הדבר שמפחיד אותי יותר מכל, זה לעמוד מולכם…: חשופה. פתוחה. פגיעה. במלוא העוצמה. לא מאחורי ״מסך הגנה״ כמו שלפעמים אני מרגישה. בייחוד כשנכנסת לתדר של ״מנחה״ או ״מורה״.
וואו כמה שהנעליים האלה לוחצות לי. לא משנה באיזו מידה. וזה בלי כל קשר לעובדה, שאני גאונה ומבריקה במה שאני עושה.
בימים מסויימים, ואפילו תקופות חיים ארוכות, בא לי להיות פשוט אישה. בלי אף נושא מיוחד לשיחה או אחריות כלפי קהילה.

אני רוצה לתת… באמת מכל הלב. אבל לא ״כלים״ או אינפורמציה ריקה.
הבית של הנשמה שלי.. זו אהבה. זה ל ה י ו ת העונג שאני על הבמה.
זו אותה תשוקה בלתי מתפשרת. תדר כל כך גבוה .. שבחוויה שלי האנושות כולה כל כך צריכה. זו חוויה טהורה.
והיא לא סופגת טוב הרבה מילים. אין לה הדהוד עם רעיונות או תפיסות תודעה.
היא כל כך פראית וטהורה.
שאם רק ממלאים ביותר מדי מילים,
העונג שלה נכבה.

הלוואי והייתה לי תשובה. איזה פתרון קסם או בחירה ברורה. איך להמשיך מכאן הלאה. מהו הדבר שהחיבור בינו, ביני לביניכם ייצור ״כן״ גדול לכולנו.
אז רק נושמת ללב. ממתינה. יוצרת בתוכי את אותה יצירה. ומצפה לרגע שהיא תהיה מוכנה לפגוש את העולם.
ולהזמין אתכם לפגוש אותי ואותה.

אם רק הייתם מבקשים ממני .. אומרים לי בקול .. את מה שהלב שלכם (ושלי) מבקש. במפגש בינינו ובכלל… אולי הייתי שומעת את הבחירה האמיתית הקיימת בתוכי קצת יותר טוב.
בינתיים, נמשיך להיפגש כאן על קירות העולם הוירטואלי.
בתקווה שבקרוב נצא מהקופסה הזאת,
והקסם יראה את אורו במלוא העוצמה.

אחרי חקירה ארוכה ועמוקה, אני מלמדת כאן איך לומר “כן!” מוחלט לעצמנו ולרצון האמיתי שלנו. איך להגדיר מטרות מתוך הקשבה עמוקה פנימה. מטרות שיעוררו את הרצון והתשוקה שלנו. במקום לכבול אותנו בעשיה מאומצת, מה שלפעמים קורה כשרצים להשיג יעד.

אני מעבירה כאן כלים. תודעה שמאפשרת לבחור בעוצמה האמיתית שלנו. ומספרת דרך הסיפור האישי שלי, איך בלי לשים לב זזתי ממטרת חיי הגבוהה. רק כדי לחזור לעשיה כי “הייתי צריכה כסף”. מה שלאט לאט התחיל לסגור את ערוץ האהבה והעונג שבו שחייתי מעל שנה.
מעניין להתבונן ב”תזוזה” הזאת, שהתחילה ברגע שחזרתי לכתוב ולצלם תוכן לעסק. בצורת מחשבה שמניעה את רוב בעלי העסקים והאנשים בעולם. באמצעות הסיפור, אני מדגימה *מה לא* לעשות ואיך כן לפעול לטובתנו בעשיה ובחיים. מתוך אמון ואמונה במי שאנחנו באמת!

מאחלת למי שחווה דיסהרמוניה כלשהי בחיים לצפות בסרטון הזה. תיהנו

שנים רבות מחיי עסקתי וחקרתי ברבדים עמוקים את עולם העונג. בנוסף לחקירה האישית שלי, במשך חמש שנים יצרתי מרחבים לנשים בנושא של חיבור לנשיות ולתשוקה. ופיתחתי גישה שלמה שמחברת בין עולם העונג והתשוקה לעשיה בעסקים. הדבר המדהים שקרה, זה שבדיוק כשהגישה הייתה מוכנה לצאת לעולם בענק, נאלמתי דום. הרגשתי שמשהו חסר לי, או שאני עדיין לא מוכנה לצאת עם הדבר הבומבסטי הזה החוצה.

אתמול באירוע של רועי בן יוסף “נכנס יוצא”, הבנתי כמה התמרה קרתה מאז. אחרי שנים של שיחות ושיווק בנושא, הבנתי שאני הרבה יותר גדולה מנושא אחד. ולמעשה … שהייתי משועבדת אליו.
שיותר מאשר תמך בי לשוחח עליו וללמד אותו, פשוט היה בא לי להיות אותו בשקט. רועם. אבל שקט.

וכך קרה.. שלפני כשלוש שנים עזבתי את העשיה המסודרת עם נשים. את “עולם העסקים”. את כל החשיבה הקווית הזאת, שאמרה שאני צריכה להיות, להלך ולייצג נושא ספיציפי. להביא גישה ייחודית. “להיות פורצת דרך בתחומי” ועוד מטעמים. שבכנות, כבר היה בא לי להקיא מהם 

רגע לפני שאני מוציאה לאור את הגישה האמיתית שלי… שמבוססת על חגיגה טהורה וחוויה 🙂 אני מוציאה לאור סרטון משמעותי ומלא השראה שצילמתי בנובמבר. שבו אני חושפת את הצורך והרצון שלי לפנות זמן ואנרגיה לזוגיות, לאהבה ולמשפחה. את הבחירה לחיות בעולם הזה כאישה עשירה ומשפיעה. ויחד עם זאת, כזאת שעובדת ממש מעט שעות ורק כשבא לי.

את הבחירה לראות את עולם העשיה, דרך עיניים של אישה שמכירה חווית עונג עמוקה. ובוחרת לתעל אותו להיזכרות במי שאני באמת. להקדיש את הריפוי שאני חווה, ליצירה של ביטחון ורווחה כלכלית בדרך משמחת. ולהעביר אותם הלאה.

אני מדברת כאן על פלישה שחוויתי למרחב האישי שלי, ואיך היא פגעה בהסכמה שלי “לחדור לעולם”. מספרת איך שמתי גבול ברור למנטור עסקי, שעודד אותי לעבוד הרבה יותר שעות ממה שבחרתי. ומעוררת את מי שצופה לחיות ולבחור אחרת