תגית: מיניות

איך ליצור חזון חיים הרמוני, משמח ומלא באהבה ולהגשים אותו במציאות?
במלים אחרות: במה *באמת* חשוב להתמקד כשאנחנו יוצרים כוונות חדשות לחיים? ומה יאפשר להגשים אותו *בכל מקרה*. גם אם אולי המציאות תהיה שונה ממה שחשבנו. וגם אם חלק מהדברים יקרו אחרת ממה שדמיינו.

בפועל כל מה שאת בוחרת לחוות ולחיות במציאות הוא *כבר פה*. וכל מה שאתה מבקש להביא אל תוך חייך *כבר עכשיו* נמצא בתוכך. אז איך מרחיבים את ה”יש” הזה בצעדים קטנים, עד שרואים ניסים גלויים?

וידאו חדש שהוא המתכון שלי לרוב הדברים המדהימים שהתגשמו בחיי (לפעמים אפילו בלי שידעתי במודע שאני רוצה אותם)

אתם רואים סביבכם אנשים פורצי דרך שיוצרים אימפריות. מנטורים שעושים כסף ומספרים לכם “איך גם אתם יכולים”. חברות ענק מגלגלות מיליונים. ואנשי עסקים שעפים על עצמם. אולי יש רגעים בהם אתם מתייאשים לחשוב, שלחלום שלכם אין הזדמנות בעולם כל כך קדחני, ממהר ודחוס. ומתכווצים לעיניי העושר והשפע שמוצג לנגד עינייכם.. בידיעה שעל הערכים שלכם, אתם לא מתפשרים. שבדרכים המונחות לפניכן עם סדר פעולות 1. 2. 3… של “אלו שעושים את זה”, אתן לא הולכות לפעול. וטוב שכך.

כי מי מכם ומכן שנע מעוצמתו הטבעית, לרוב יודע אחרת. אף אחד עדיין לא סלל את אותה הדרך. ורוב הסיכויים שאיש גם לא יעשה זאת לכבודכם. היחודיות שלכם פועמת באופן חד פעמי לחלוטין. איש לא יודע את ה”איך” שלכם. גם אם הוא “עשה את זה בעצמו”. להוליך אתכם בנתיב שבו הנשמה שלכם מובילה, רק אתם יכולים.

החוכמה הזאת לרוב נסתרת. הרעש החיצוני עלול לערער אותה. והמנוחה בשקט הפנימי האמיתי.. מאירה ומעירה אותה מהמימדים הרוחניים לארציים.

בדרך .. לרוב מוצגות בפניכם הזדמנויות רבות. דרכי פעולה אינסופיות. חלקן מפתות. חלק דורשות מכם “לפרוץ את המחסום”. לזנק מהר מהר למען מטרות ברורות.. לעיתים עוד לפני שהעוגן שבפנים יציב. מה שגורם לאגו להתערבב בבחירות הכי עדינות. ולהזיז אתכן מנתיב ארצי אמיתי.

בזמן שאתם על “הגל שלכם”, גם אם בחוץ זה נראה יותר כמו נסיעה על רכבת הרים בלונה פארק.. הנשמה שלכם מאירה, פורחת ופורצת את כל המגבלות הרגילות. רק מעצם זה שאתם חיים את בחירתכם.
אף אחד לא רואה, מריח וטועם את החזון שלכן כמוכן! אף אחד לא יודע איך ליצור אותו כי איש לא עשה זאת לפניכן. זה חדשני לחלוטין !

וזה שאתם נאמנים לעצמכם ולדרך שלכם.. לא משנה מה קורה בחוץ, ואיך נראות הנסיבות שמסביב.. זוהי ההוכחה החיה לכמה שאתם ראויים!
ראויים להגשמה מהירה ומלאה. גם אם ברגע הבא היא תהיה לשבת מתחת לעץ ולהרהר לגבי הצעדים הבאים.
ראויים להרגיש מלאות תוך כדי הנתיב. ראויות לשחק, ליהנות ולהתגלגל מצד לצד במיטה. ראויות לעשות אהבה. לקחת לעצמכן כמה זמן שצריך.

בלי להשוות את עצמכן לאלו שעושים הכל כאן ועכשיו ומהר. עובדים סביב השעון ולא נהנים או נחים. או מזמן שכחו מה זאת שלווה פנימית עמוקה כמו שיש בתוככן.

כי אתם עשויים מחומר גלם אחר. כי אתן מביאות תדרים חדשים ומזוככים יותר לכדור הארץ. כי בדרך הישנה והקדחנית אין אפשרות להביא את החלום והחזון שלכם לידי מעשה. מקסימום לוותר ולהתפשר על חלקים ממנו.

אתם ראויים לעוף על הצלחה ועל עשיה. באותה דרך שאף אחד לפניכם עדיין לא הכיר !
ראויים להיות עשירים. לחיות בנוחות וליהנות מרווחה אמיתית. גם אם בדרך תתבלבלו עוד עשרות אלפי פעמים.

ואם כבר חיבקתם מספיק עצים. ישבתם ודאגתם. חיכיתם לתנאים יותר תואמים. נסעתם וחזרתם, ו”סטיתם” שנים מהנתיב.. אם משהו אומר לכם שעכשיו זה הזמן. ומספר לכם מדוע, לאן ואיך.
אז אתם רצויים וראויים! ממש כמו שאתם לעוף על החזון האמיתי שלכם.

ראויים לזקוף את הזין, לחבר אותו ללב וללכת לזיין את העולם ואת החיים.

ואתן .. שמרגישות כל נים עדין של המציאות הזאת עמוק בתוככן.. וזה לפעמים אינטנסיבי ברמה שבא לכן לכבות את העולם ולרדת מהרכבת.
מותר לכן לשנות נקודת מבט. וליהנות מהעוצמה הזאת.

כי במקום שזה יהיה כואב ו”יותר מדי”.. זה יכול להיות אורגזמה.
אפשר וכדאי להפוך את המציאות הזאת למחרמנת לחלוטין. לפני שאתן עושות פעולות .. שאלו את עצמכן ** האם בא לי לעשות ככה אהבה? **

אם כן, במקום להתלבט בקשו מאלוהים שיעשה לכן רטוב בין הרגליים. ועופו על ההצלחה שלכן טעונות בהון תועפות של אנרגיית חיים.

אם לא.. בחייאת, התאימו את התנאים, לסביבה ולאווירה שתהיה מזמינה.
אתן ראויות להרגיש את העולם כולו מזמין אתכן ליצירה, בדרך שפותחת אתכן לעומקים שלכן. לא מריצה אתכן מצד לצד כאילו רודף אחריכן נמר. ז ה ל א מחרמן !

איפה שאת עושה אהבה במלואך, היצירה שלך תהיה שלמה. גם אם מושא אהבתך באותו הרגע היא הרוח הנושבת על פניך. העט במחברת. או הלפטופ שעל ברכייך.

תזכרי שהניתוקים שאת אולי חווה בנתיב. או ההיסגרות שלך את מול העולם. זה כי מעשה אהבה הוא פראי וגם עדין. עם אינספור כיוונונים, בקשות וצרכים. וכמו שבמעשה אהבה יש בקשה להקשיב ולתת אמון. להרגיש ביטחון לשחרר כל רסן, ובו זמנית לשים גבול אמיתי. כך גם בנתיב היצירתי.

ככה ממש נוצרת מנהיגות אמיתית. שעליה אולי עדיין לא חלמו במציאות ההפכפכה של כדור הארץ. ובהתאמה למימדי העוצמה שאנחנו יוצרים ויוצרות כאן.. כדאי ממש לזכור להיות מלאי חלמה וסבלניים.

אני מניחה את המילים האלה כאן, לחיי בחירה משותפת תואמת ותומכת.
בנתיב שמח, שלם ומאוחד עם הלב האמיתי לכולנו. ויהיה אור ! ❤️

הגוף הזה שלך נושא עולם ועומק. שרק מלחוש אותו תדעי את עצמך. כי רק מלצלול פנימה אל תוכך, תגלי סודות שהאלוהות החכמה הטמיעה והסתירה כל כך עמוק. כך שרק מי שראוי וראויה, ישקיעו ויצעדו את הדרך לפה. לגלות את העינוגים הכי עמוקים של הנשמה, בכל תא ותא.

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש. זה הזמן להביע כוונה לעצור את המירוץ. ליצור מרחב בטוח לכבות בתוכו את השליטה. את התודעה שרצה למחר ולאתמול. ורק.. פשוט לנשום ולשהות. פה. בלי דרמה או טלטלה. רק לרגע אחד, בלי לחפש או לנסות להגיע למטרה.

** להזמין לכאן ועכשיו את העונג של הבורא והבוראת. להעיר את הקרקוע מתוך בחירה, שבכל צעד נפתח עוד עומק של עונג ואהבה **

כי רק מתוך היצירה. ומתוך הידיעה שהיא נעשית דרכנו על ידי החסד. ומתוך עוצמה שפורצת החוצה בלי דעת מפוזרת אי שם ברקיעים. אלא נחה במקומה.. אפשר ליצור עולם ומלואו של שפע, הנושא אותנו על כפות ידיו.

מי שנכנס אל המנהרה הזאת, לא יודע איך לחזור. לא רוצה להישאר באף תדר אחר. כי הוא זה והיא זו שטועמים את החיים. בלי פשרות. בלי יצירות לא תואמות. בלי לחץ אינסופי שמגלגל במורד מדרון שאין בו בחירת נשמה חופשיה. אלא בשיתוף פעולה מלא, בין אל ואלה מאוחדים ומאוהבים בכל רגע ורגע.

המימד הזה נמצא עמוק בפנים. בכל איש ואישה. בלי תלות באף אחד אחר. כאן ועכשיו. ברגע זה. הם נחים במקומם. משוחררים בעולמות העליונים והתחתונים כאחד.
בכל דקה, אפשר לבחור להסתנכרן עם הרצון האמיתי ..
התדר הזה ששקט עמוק, ועוצמה אדירה כאחד,
מעירים בתוכנו דרכם.

“אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגע צפיתי בהופעה באירוויזיון, שהדליקה אצלי רצון לכתוב את המילים האלה. בנעוריי המי-ניות שלי הייתה מאוד בולטת. למרות שגם באופן הכי טבעי היה צריך להתאמץ כדי להסתיר.. הוספתי והבלטתי אותה עוד. נהניתי לצאת לבלות לבושה למחצה. עפתי על הסקס-יות שלי. הרגשתי בטוחה במראה שלי, וידעתי שאני מושכת תשומת לב.

עברו שנים וגיליתי עד כמה הנושא הזה מעסיק אותי בחיים. על הדבש (הנאה וכיף) ועל העוקץ שלו (טראומות ובורות של כאב). נכנסתי לעומקי הריפוי, חיבור לגוף ולאהבה עצמית. וכך יצא שבערך מגיל 21 הקדשתי חלק נכבד מחיי לחקירה עמוקה של עולם המיני-ות. בחשבון פשוט – כמעט מחצית מהחיים שלי.

במשך שנים הייתי “דמות” כזאת שמאשרת לנשים לעוף על עצמן – במיני-ות ובכלל. שמותר לנו להתלבש איך שבא לנו. להשפריץ תשוקה ולהביע את ה”וואו” שאנחנו. 5 שנים מתוכן גם הנחיתי סדנאות מהפנטות של חיבור לנשיות ולתשוקה. והעניין הזה זרם בורידים ובעורקים שלי בוקר עד ערב.

ואז .. בהדרגה עולם המיני-ות בארץ פרץ ופרח. לתפארת מדינת ישראל סוף סוף מאות ואלפי אנשים מהקהילה התחילו להשפריץ מינ-יות ולעוף על עצמם ממקום מודע. ודווקא אז.. מאסתי. מאסתי, כי קלטתי כמה התניות וקליפות היו עלי, להיות “הדמות” ש”מחזיקה” את אותו הנושא. דשה בו בוקר עד ערב. עושה ממנו עניין (למרות שבואו נודה.. זה עניין!). והופכת אותו לנושא של “אור הזרקורים”.

אי שם בעומק גיליתי בתוכי ילדה תמימה, מתוקה, מאוד מיני-ת. בריאה מידי במקום הזה מכדי להמשיך לעשות ממנו עוד ועוד ועוד עניין.
שרק רוצה שיניחו לה ליהנות ממיניו-ת בשקט, בלי צורך לצעוק את זה. להתעסק בזה. להשפריץ או להטיס את זה בכותרות בומבסטיות, ולמשוך באמצעותו עוד ועוד תשומת לב. גם אם זה למטרת “שליחות”.

סוף סוף ואולי לראשונה בחיים, קלטתי כמה “שואו” הייתי מותנית לעשות באמצעות סקס אפיל. וכמה שעמוק מתחת ישבה האמונה שאם פשוט אהיה אני, זה לא יהיה מספיק. כי זה הרי “הסימן המסחרי שלי”. “הנושא שאותו אני חוקרת כל חיי” “חיה אותו בעומקיי” “זה מה שאני יודעת לעשות/ללמד/להנחות הכי טוב” ועוד.

כמה מאמץ השקעתי כדי לנכוח מול הצורך הזה להשפריץ מיני-ות מתוך הרגל. לאט לאט למדתי להכניס אותה הבייתה פנימה במלואה. לעומקים – לשם היא באמת שייכת. שם היא ואני נחות באהבה. ביחד. שם הלב, הראש, מרכז המין והרגש. כולם אחד.
הרי בינינו.. גם אם אלבש סחבה וארד לסופר חצי ישנה, רגע אחרי שהתעוררתי, עדיין אשפריץ סקס אפיל. גם ברגע שבו אני הכי לא מתכוונת. כי מיניו-ת עצומה היא הר געש שבוער וממגנט מבפנים.

ואז אני צופה באירוויזיון (חלפתי לרגע ליד הטלויזיה 😉 ) וקולטת מישהי מהממת, שרה ורוקדת יפה, חצי עירומ-ה על הבמה. וזה מה שעלה לי: “אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגשתי שזה מוגזם ולא לטובה. עכשיו בגדול אין לי בעיה עם “מוגזם”. היא יכלה גם להופיע ערומ-ה לגמרי וזה אולי היה מרגיש לי סבבה.. ** כי בעיניי, מה שהכי הכי חשוב זו הכוונה הפנימית – מאיזה מקום אני עושה דברים? **

אז אולי עוד חודש אחזור להשפריץ מיניו-ת לכל עבר. או אבחר לפתוח בנושא הזה סדנה, וזה יהיה שלם והכי טבעי. ואולי אמשיך לעוף על הקולגות המהממות שלי שעושות את זה.

בינתיים רק בא לי להזכיר לנו – לך. לי. ולכל אישה. שמיניו-ת היא לא כרטיס הכניסה שלנו לחיים כדי לקבל אישור ואהבה. והיא גם לא תנאי לכלום. אלא אנרגיה עצומה שפועמת ומשפיעה מבפנים, גם בלי לעשות איתה שואו אוף.
ועל אחת כמה וכמה.. כשלומדים להכיל את מלוא עוצמתה, ולהיות בנוכחות איתה מבפנים.. ההשפעה שלה גדלה פי מיליונים, מאשר אם הייתה מפוזרת בהפגנתיות לכל עבר.

אז גם עולה הערך והביטחון העצמי. אהבה עצומה ממלאת את מלוא הוויתך. ואין לך שום סיבה בעולם לעשות משהו שלא באמת בא לך.. את חופשיה לפעול (או לא לפעול) ממקום נקי, פשוט וטהור שמחובר לאהבה.