תגית: מוסיקה

פעם הייתה לי אמונה, שאם רק אעשה מספיק. אם רק אדריך מספיק נשים/אנשים. אם רק אעבוד מספיק בשירות “השליחות” שלי. אם רק אגיע ליותר קהל או לחשיפה בתקשורת. אם רק אהיה יותר מוכרת בזכות העשיה שלי. או אשפיע על חיים של אנשים בצורה יותר מדויקת… אז אהיה יותר מאושרת. אחיה יותר בשפע. ארגיש יותר מלאות סיפוק ומשמעות. איך אני שמחה שהתפקחתי מהאשליה הזאת  אשליה שהייתה תולדה של פחד. של אמונה שלא מגיע לי כמו שאני ממש – לקבל ולתת אהבה. ביטחון. משמעות וסיפוק מעצם היותי. מקיומי הפשוט.
בין אם עוד רגע אני “עולה על הבמה”. או נשארת לנוח בשקט. במהות.

שלא תבינו אותי לא נכון.. הנפש זקוקה להזנה דרך נתינה ואהבה שהיא מפזרת. זה מבורך לחלוטין. הנשמה שלנו במהותה רוצה להאיר ולהשפיע לטובה. וזה אכן ממלא בעוצמה גדולה. ומאפשר לנו לגעת במתנה שאנחנו *בעוד רמה*, כשהעשיה גדלה וההשפעה מתרחבת יחד איתה.

יחד עם זאת, אין שום קשר בין הגשמה של איזושהי “שליחות”, גדולה ומשמעותית ככל שתהיה, לבין כמות האושר והשמחה שאנחנו חווים ביום יום. וזה מה שבסופו של דבר מאפשר לנו להיות נהר של עונג ואור, ולהיטיב – בראש ובראשונה עם עצמנו. וכהמשך טבעי עם אחרים.

אני זוכרת את הימים שלי בטבע. בזמן שירה פשוטה. וחיים של חוויה ונוכחות ברגע הזה, כהימים הכי מאושרים שאני זוכרת בחיי. גם הימים בהם חלקתי אהבה עמוקה ועוצמתית עם אהוב לב, שהנשמות שלנו מאוחדות באותו תדר גבוה. ובמרחב שבין המילים, מורגשת הנוכחות של האלוהות.
אותו הדבר ממש הרגשתי כשהנחיתי סדנאות בתדר של חסד עליון.
וכל מה שקרה במרחב, הרגיש כאילו מתקיים במימד אחר של מציאות –
המימד של האחדות.

אחרי ההפסקה הארוכה ממש שעשיתי מעבודה מול אנשים, אני מרגישה מוכנה מאי פעם לחזור. הפעם עם בהירות פשוטה – של מה חשוב לי באמת באמת.

ברור לי שתודעה שמנסה להשיג משהו או להגיע לאיזשהו מקום, כדי להרגיש איזשהו רגש בסופו של דבר, אינה מאפשרת לחסד הגבוה הזה להיכנס.
כי הוא פשוט איננו במרחב שבו המשחק מנוהל על ידי הישרדות. על ידי ריצה אינסופית למטרות. ניסיון לתקן או לשנות משהו במציאות, שלנו או של אחרים. או חיפוש אחרי הכרה, אישור חיצוני או הזנת האגו מבחוץ.

במשחק החדש – אנחנו לא מתקנים שום דבר או אף אחד. ובטח ובטח שלא מכתיבים למציאות איך להיות מתוך תלות או הישרדות. אנחנו אוהבים.

במשחק החדש – אנחנו לא מטפלים בעצמנו או באחרים, מתוך מחשבה שמשהו לא בסדר ממש כמו שהוא. אנחנו מפעילים ומביאים את אותו חסד עליון. זה שמצוי בתאים של כל אחד ואחת מאיתנו בגוף. מקודד בDNA. ב”תכנית האלוהית” האישית.

במשחק החדש – אנחנו לא מגשימים מטרות למען הישגים אישיים ארציים, בזמן ששאר חלקי הנפש זנוחים, עזובים או עצובים. אנחנו מהווים דוגמה לנוכחות של עוצמה ועונג ביצירה ובעשיה.

במימד שבו אנחנו מהלכים כמלכות או מלכים, אין לאן להגיע. יש רק רגשות לפגוש. לא להתעסק בהם. בכלל. כי הם עצמם אינם מימד של אחדות. אלא ילדים מתוקים בליבנו שמבקשים אהבה וקרבה. וכשאנחנו נוכחים איתם, אז האחדות הזאת נגלית בתוכנו מעצמה. המטרה אינה ישיבה אינסופית בביצת הרגש או התעסקות בדרמה. אלא חיבור אוהב פנימה שמביא לפריצה קדימה.

מטורף ככל שזה אולי יישמע, עם הכלים הנכונים, הטרנספורמציה הזאת יכולה להתקיים בישיבה שקטה של נשימה, התכווננות והבעת כוונה להפעלה המתאימה, תוך רבע שעה.
כולנו רב מימדיים. כולנו מסוגלים לחוות עונג ושערי עוצמה אינסופיים. וכולנו רשאים לבחור באהבה.

רק נותר לנו לעשות את הבחירה. ולתת הוראה ברורה (!) לנשמה שלנו להוליך אותנו למקומות. לאנשים ולתודעות. לשיטות או למורים. שיכולים לחבר או לקרב אותנו לאותה בחירה במימד הפיזי.
תופתעו לגלות שלפעמים זה הנחל שליד הבית. העץ בחצר. או סרטון ביוטיוב שזמין ונגיש לכולם. לא בהכרח צריך להפוך את העולם, ללכת או ליסוע רחוק.

וגם אם הבחירה הזאת תיקח אתכם לקצה השני של העולם, זה מלכתחילה יקרה בתדר העונג והאהבה שאתם מבקשים לחוות. כי כבר מהרגע הראשון, הבחירה הנכונה מאפשרת תחושת התרחבות, מלאות וחיבור לעוצמה.

עצרי בבקשה עכשיו, ולפני סוף השבוע הבא עליך לטובה – בדקי עם עצמך מה את צריכה? הביטי במראה ותאמרי לעצמך “אני ראויה”.
הזיני את עצמך באהבה. בדיוק בצורה שליבך מבקש לקבל אותה.

ואתה, אחרי שבוע שאולי היה סוחט במאמץ של עשיה, עצור. בקש הכוונה מליבך, לדבר קטן אחד שאם תעשה למענך ביומיים הקרובים, מצב הרוח שלך יעלה. ויהפוך אותך ללילד קטן ומאושר 

באהבה 

הכאב הכי גדול שלנו בחיים הוא כאב הנפרדות. לא משנה באילו מילים או סיפורים נעטוף אותו. במה נתרץ אותו. אחרי הכל זה *ה*נושא. והאמת שרובנו מנסים להימנע מלהרגיש את אותו כאב. אני אישית ברחתי ממנו בעקביות במשך שנים, ובכך נמנעתי מלהניח שורשים עמוק בתוכי.

אך הגיע הרגע, שבו ההימנעות מההרגשה הזאת, הביאה איתה חווית חיים עוד יותר כואבת – של ביטול עצמי. מחיקת זהות אישית וייחודית. ניסיון להיות כמו כולם ו”להתאים ל…”. מה שכמובן פגע במערכות היחסים שלי. ביכולת ליצור כסף בדרך אותנטית. בביטוי עצמי אמיתי. ובחופש להאיר את העוצמה שלי החוצה במלואי.

הכאב האמיץ הזה, שבסך הכל מאותת לנו “שימי לב אהובה!” “שים לב יקר!” הוא אהבה טהורה. אהבה שמופיעה במפגש עם הסדקים הכי עדינים שבפנים. אלה שמובילים אותנו לאמת העמוקה של הלב שלנו. לאיחוד עם חלקיינו המודחקים שמהם ניתקנו בעבר. ושם ממש נמצאים השורשים האמיתיים שלנו.
אלה שעומדים בפני עצמם. איתנים לנגד כל סערה. אינם תלויים באף אחד אחר.

ושם.. בשורשים אלה ממש, מסתתרות המתנות הכי יצירתיות שלנו. קולנו הייחודי. היכולת להיות יחד בלי להתערבב. בלי לקחת אלינו “אמת” או תדרים חיצוניים בניגוד להרמוניה הפנימית.
ושם ממש.. מחכות לנו הפתעות מרהיבות. כאלה שאפילו לא יכולנו לדמיין.

תתארו לכם להעביר חיים שלמים בניסיון לרצות ולהתאים. לחיות חלקים שלנו, מעורבבים בחלקי מידע ושברירי תדרים של אחרים. לחיות כחלק מקהילה. או מעורבבים חזק בזוגיות שלנו. באמהות שלנו.
בתפקידים שאימצנו לחיקנו. או ב”שליחות” או ב”יעוד” שאיתם הזדהינו.

ולפתע לגלות שכל “האדמה” הזאת עומדת להתפורר. שהרבה מהמבנה שבנינו, מושתת על ערכים, צרכים או רצונות של אחרים. או מתאים למי שפעם חשבנו שהיינו.

ואז בזמן שהספינה מיתטלטלת במים, עולות השאלות…. אז מי אני באמת באמת?
מה “התפקיד” האמיתי שלי?
ומה לעזעזאל כולנו עושים פה בבריכת הערבוביה האנושית?

בשנים האחרונות צללתי וקפצתי ראש אל תוך החקירה הזאת.
בוקר אחד, עברתי באופן חד ומהיר מחיים לבד בעיר, רחוק מכולם. בתדר די מסוגר בתוך “עולמי הצר כעולם נמלה”. אל תוך “שדה קהילתי”.
בשנתיים וחצי האחרונות אני חיה בלי בית פיזי משלי.
בונה עוגן חזק ויציב בתוכי. ואפשר לומר, שמהבוקר עד הערב חוקרת – מה קורה לנו כבני אדם,
בכל רמה אפשרית מול הנושאים הבאים:

אובדן זהות ייחודית.
שתיקה בזמן שקול ענק מבקש להישמע.
בחירה להיות מעורבבים בזמן שה”לבדות” מבקשת מרחב חקירה אמיץ.
בחירה בהתבודדות ובנפרדות, בזמן מוכנות ליחד הרמוני. וליצירה משותפת אמיתית.
אימוץ זהות כוזבת וביטוי מתוכה, אל מול אמת אישית עוצמתית שגועשת בפנים.

ומרתק לא פחות – איך כל אלה באים לידי ביטוי בשדה העסקי והשיווקי? בעולם הטיפול והמנטורינג.
איך החרדה מעוצמתנו האמיתית, מונעת מאיתנו להרוויח כסף בדרכנו הייחודית.
וגורמת לנו להיגרר לשדה המצער של למידה מ”אלה שכבר עשו את זה”. וניסיון “לחקות הצלחות של אחרים”.

במקביל, זכיתי ואני זוכה לטעום מהאור, העונג והשפע העצום,
שנגלה אלי בתוך חיבור אנושי מעצים ותומך. אלוהים כמה שזה מרווה את צמאוני !
לחיות בתוך יצירה משותפת. בתוך שדה השפעה שיש בו אחדות ושמחה מהותית.

חקירת חיי שנוגעת בשורשים של גבולות. של ביטוי התשוקה והמיניות שלנו.
של עשיה, יצירה וביטוי הנובעים מתוך אחדות עם רצוננו הנשמתי. זינקה בזמן הזה למימדים אחרים !

אני חייבת להודות, שתוך כדי הדרך גיליתי עולמות פסיכיים לחלוטין, שאינם נראים או מורגשים לעין “לא מלומדת”. שמטרתם המרכזית, היא לנתק אותנו מאור האחדות. להסיטנו מהתכנית הגבוהה. ולהשתמש בעוצמות ובכוחות שעליהם אנחנו “מוותרים”, בין אם במודע, לבין אם לא במודע.
למטרות צדדיות שאינן רלוונטיות לנו. לפעמים למטרות זדוניות.
הכלים להשאיר אותנו מפוחדים, מבודדים. בנזקקות ובהתבודדות. בתודעת חוסר – כלכלית, רגשית ומינית. הם אינסופיים.

היופי הוא, שלא משנה מה, יש כוחות אור עצומים בידינו. ובחירה מהותית להלך ולחיות את עוצמתנו.
את הייחודיות שלנו. את התכנית הגבוהה שלנו. ולהיות יחד !! ביצירה משותפת והרמונית. באהבה.

לאורך השנתיים וחצי האלה, קרסו וגם קורסים מגדלים רבים שבניתי בחיי.
ונגליתי המהות האמיתית – מבנה בלתי ניתן לתלישה, להזזה או להריסה.
שאינו מושתת על אף גורם חיצוני –

שורש נשמתי. קרקוע מהותי ש”הוא” אני.

וכמה שזה מרגש אותי.. לגלות כלים נדירים שמתהווים בתוכי. רבים מהם עוברים דרך קולי ושירתי. אחרים דרך כתיבה וצילום סרטונים.
שמאפשרים לי להעביר את כל השפע האינסופי הזה לאנשים! לכם אהובים.
תודה על הזכות לתת ולקבל כל כך הרבה כוח ואור. לחוות עונג עוצמתי, מעצם החזרה הבייתה אלי.

להיות השראה מהלכת. עם או בלי מילים. בשקט או בעוצמה שמרעידה את עולמי.
לאפשר לאקסטזה הזאת לרקוד בתוכי. לחלוק את עושר עולמי.

מה יאפשר לי להגדיל את הנביעה שאני החוצה ופנימה בעונג אמיתי?
תודה שזה קורה עכשיו. בעוצמה. תודה על התמיכה שמגיעה אלי ומראה לי את דרכי. את דרכנו יחד!
וכך קורה.

רוצה לאכול את כל הצבעים של העולם הזה. את כל החלקים שלי להאיר להאיר להאיר. ולפעמים רק בא לי להתכרבל באמונה שלא מגיע לי.. מרוב שהשפע שאני, וכל הצבעים הזוהרים שלי.. הם כל כך הרבה גוונים יפיפיים. אלוהימ(ה). פנה לי בבקשה מקום בפנים לכל העונג שאני.
לזמרת וליוצרת ששרה במרחבים ובסגנונות שונים. לזו שנחה במעיין ומרגישה הכי רפויה. הכי אהובה. הכי ילדה.
לאשת העסקים העסוקה. ליזמת. לזונה המינית שרק רוצה לקבל כסף על כל האהבה הזאת. להפגין את נוכחותה בעוצמה.

ולזו העדינה. הטובה. לפעמים אפילו מרצה.
לזו שכותבת דבריי חוכמה של אלפי גלגולים ודורות. ולזו שבכלל לא מרגישה קשורה לעולם הזה. מרגישה מכוכב אחר.
אלוהים כמה כיף לי להיות חייזרית לפעמים !! פשוט לא קשורה לפה. והכל כל כך הרבה יותר טוב ונעים במבט עיניים, שלא רואות את כל הקושי של העולם הזה כרלוונטי לקיומי.

אלוהים … ומה עם האמא ובת הזוג שנשכחה? איפה יש מקום לכל גווני היופי הזה עם בן אדם אחד? וואו .. הוא בטח יהיה וואחד מראה !
מעניין מי זה יהיה שישבה אותי בקסמיו המגוונים. ואלוהים איך מתרחבים לעוד אחד, כשאני עצמי מרגישה אינסופית.
וכל כך מלאה. וכל כך לא צריכה.
ומה בכל זאת נסגר שם מתחת לשכבות של “היוצרת החזקה”?

ומה עם זאת, שמתכננת תכניות עסקיות, ופתאום רואה איך עוד רגע הכל מגיע להגשמה. וזה הרי תמיד הרגע שבא לי להשאיר בצד תכנית ברורה.
ולהתחיל לרקוד אותה כמו שאני עושה אהבה.

וואו כשאני עושה אהבה.. אין תכנונים. רק בא לי לענטז ולרקוד.
לצאת לבלות ולהסניף את התותים שאספתי בידיים חשופות. הכל מתלכלך. ואני עונג מהטעם הזה. ורק בא לי עוד ועוד ועווווווד ועוווד ועוד.
ובא לי ככה. ממש רק ככה לתת ולקבל. ולצאת לאור.

ובכלל לא בא לי להיות “מורה רוחנית”, כי מה זו הרצינות התהומית הזאת?
אבל הידע שבי מאיים ללמד אותי שאם לא אתן לו לצאת,
אטבע בו! כהר געש חסר רסן הוא ישרוף אותי מתחתיו לעולמים.

אז אני כותבת ומצלמת “סרטונים שמוכרים”, בזמן שהאמנית שבי מאיימת להתפוצץ לכל עבר. לשכוח את כל המילים. ולא. לא לשלוט בהכל.
רק לתת לזה לאהוב אותי. לאהוב את עצמו דרכי.
אלוהים… מתי יהיה לי סדר? הרי רק לפני רגע הכל היה פה כל כך בריא. ברור. מסודר והגיוני.

זה כנראה לא הולך ביחד, הא? סדר כזה ברור.
יחד עם האש והרוח שבי. יחד עם כזאת כמות של אורות ורוח שטות. וכובד וקושי. ואהבה ועונג. ושמחה ושיטה איכותית.
ותכנית גדולה. והגשמה איטית ומדויקת, בסערה הייחודית שלה.

אלוהימה… רק תני לי עוד קצת “מרחב טעות”
ואני מבטיחה לעשות כמה שאני רק יכולה,
כדי להיות אני – פשוט אישה. עוצמה. אהבה.
וכמה שרק אפשר…
הכל יזרח ממני, וימצא את דרכו החוצה לבד.
אני יודעת לעשות הכל מסודר ומאורגן. ברור ומובן. לכל עיניים ואוזניים.
אבל…
אבללל…
שם בדיוק אני מאבדת את קולי האמיתי! כי הכל כבר כל כך מהודק. מעובד ומתוכנן. וזו כבר לא אני!

So Fuck It All …
החופש שלי הוא לנבוע בקצב שלי האמיתי. להיות הפעימה.
וגם אם למישהו הוא נשמע כאוטי. אני נחה בתוכי ובתוכו,
יותר מאשר אם מכניסים אותי למצגת. לעשיה “חכמה ומסודרת”.
הרבה יותר נעים לי לטרוף את החיים מאשר להיות “ממותגת”.

ממילא בסוף ה”מיתוג” הזה שלי יציג אותי כמו שאני.
אז הגיע הזמן .. לשחרר את כל התכניות. לזרוח.
וללמוד להיות האהבה הזאת שאני.

מהפייסבוק הפרטי שלי – פניה לקהילה להתייעצות ושיתוף :
אז… מפלרטטת איתכם פה לרגע. בחודש האחרון שיתפתי כאן את הלב שלי כמעט כל יום. אני עדיין לא מגובשת לגבי “הנושא” שבא לי לתת לו את מירב הפוקוס בתקופה הקרובה. כן מרגישה אותו ממש חזק בגוף. את התדר. את גל העונג שנובע ממני ורוצה לתת. לחלוק. לשתף.

והאמת שמדגדג לי להתחיל לעשות אירועים. ה ר ב ה זמן לא היה בא לי, ובפשטות.. הקשבתי ולא עשיתי. עכשיו מרגישה את הנביעה שרוצה לחלוק… ואווו עולם ומלואו. אז בא לי לשאול אתכם לרגע – ואשמח לשמוע כל מי שמרגיש או מרגישה לשתף אותי..:
.
* מה בא לכן כנשים, לקבל ממני במרחבים של “רק אנחנו” בלי גברים?

* מה בא לכם, גברים ונשים, לחוות וללמוד במרחבים משותפים שלנו?

* האם בא לכם שזה יהיה פרקטי ומלמד? או חוויתי לחלוטין
(כשאת התוכן, בכל נושא שנמצא לנכון להתמקד בו, אפשר להעביר אונליין).

כמובן שאעשה בסוף את מה שהלב שלי בוחר.
שאחזיר את הלב שלי אליכם גם בפיזי, כשהוא שלם, שמח ומוכן להאיר *אותי* ולא את מה שמצפים ממני.

ובכל זאת.. אני שואלת, כי כן חשוב לי ובא לי לשמור את חיבור הזה זורם,
ביני לביניכם.

** אני יודעת שלא כל כך ברור “מה אני נותנת”
“מה אני עושה” או “מי אני” **

זה בכוונה. “מאחורי הקלעים” שאתם לא רואים, מתחבא תדר מסודר תחת כותרות ונושאים ברורים. כלים עוצמתיים מצולמים של 1. 2. 3. וכו..

אז למה אני בוחרת ככה להיות מסתורית ולזרום?
אפילו במחיר של לא להיות מובנת?

למה אני בוחרת להוציא החוצה את ה”כאוס” שנובע ברגע,
ולא לתחום אותו תחת נושא ולהגיד ש”בחודש הקרוב אני עושה X”?

כי “עולמי החיצוני” גם העסקי, נברא מבפנים, מתוכי.
ואין לי אנרגיה מיותרת להוציא על שיטות וכלים,
שלא ממש ממש ממש ממש בא לי להעביר הלאה בתשוקה מתוקה,
מחר בבוקר.

אז כל הכלים האלה יחכו שאני איהנה ואחגוג אותם החוצה,
ואז אתם תקבלו פי מיליון ממי שאני באמת.
באמון אמיתי. כמו שאני.

אז…

אין לי הגדרות. או הסברים. רק שאלה פשוטה,
ממה שאתם חוויתם עד כה.
מכל מה שקראתם. ממי שמכיר או מכירה אותי.
ממשהו הכי הזוי שעולה לכם ברגע.

מה בא לכם לחוות במרחבים משותפים בינינו?

תודה גדולה לעונים. זה ממש משמח אותי שבפעם הראשונה בחיים,
קיבלתי השראה לשאול כזאת שאלה  הללויה.

ולפעמים כל מה שהלב שלי מבקש, זה לנוח מבפנים. השירה שלי היא הבית שמתוכו מגיע אלי עונג ושקט אמיתי. תדר הרמוני שנובע מתוך אחדות. מחבר בין המימדים הגבוהים ביותר, שכל הקיים בהם זו אהבה אינסופית, לגבולות הגוף הפיזי. מצרפת לכם קטע קצר – שטיפה אנרגטית שמחברת לעולמות האלה מבפנים. רצוי להאזין עם אוזניות או רמקולים איכותיים. באהבה 

יש משהו שאני מאוד רוצה לבקש. פעם ראשונה בחיים, ואחת ולתמיד לא מתוך תודעת קורבן, מה שהיה דפוס חיים שלי כשאני נעזרת או מבקשת. וגם לא מתוך תחושה של חוסר אונים, מה שפעם ליווה את הבקשה של להיות זקוקה. אלא פשוט ככה כמו שזה. כי זו אהבה מבחינתי עכשיו.

אני רוצה להמשיך לתמוך באנשים שסביבי. כפי שאני עושה כל הזמן. הרבה רק מעצם הנוכחות והתדר העוצמתי והמרפא שאני מביאה למרחב, בכוונה מלאה להיטיב. והפעם.. יש בי כוונה להרחיב את ההשפעה וגם את הקבלה שבצידה. ואני מבקשת תמיכה בפרנסה שלי. בשפע הרווחי שלי. בהכנסה הכלכלית שלי, שתבוא בשפע אמיתי וענקי.

אני יודעת שאני מוכנה. ולאט לאט מרגישה יותר ויותר ראויה. להיות ככה סתם.. פשוט אהובה. להבין כמה הנתינה שלי רחבה, גם בלי מילים. רק מעצם היותי קורים ניסים לאנשים. בדקתי את זה היטב, בתשומת לב מלאה לנושא – מה קורה כשאני רק נמצאת עם האדם במה שהוא עובר בלי לדבר אפילו. ויחד עם זאת, מביאה לו כוונה של ריפוי, חיבור, מימוש ותשוקה שנפתחת בחייו.
ראיתי את זה קורה בלי סוף. ברמה שהשאירה אותי פעורת פה.

ועכשיו, אחרי הפוגה של כשנתיים, אני מרגישה קריאה לחזור בקרוב ליצור מרחבים. מרחבים פיזיים שאפיץ דרכם אור יותר קונקרטי ומוגדר. או פשוט באווירה ספציפית, שההשראה שלי והשיטה שלי מביאים אותי אליה.
עם צורת מחשבה ייחודית שהתפתחה לאורך שנים.

וגם – מרחבים וירטואליים. מוצרים אינטרנטיים. מדוברים. קוליים. ועוד…

אני בכוונה כותבת את זה עוד לפני שיש לי משהו קונקרטי להזמין אליו מחר בבוקר. כי אני פשוט מרגישה שזה הטיימינג לכתוב את הבקשה הפשוטה הזאת.

אני אמנם מפנה אותה אליכם, שמקבלים ממני. שקוראים אותי. שנהנים ממני, באופן מאוד הדדי מצידי 
אבל למעשה, אני מפנה אותה ליקום כולו. לקול הפנימי שלי. לאנרגיה הארצית שלי שמוכנה לפרוץ מחסומים וחוסרים של שנים.
בתדר של שמחה, וחוויה אינטימית ואמיתית, עם כל מי שאני.

זוהי תקופה מאוד עוצמתית של אינטגרציה מבחינתי. וכל חוויה שאני חווה כרגע מורגשת לי מצד אחד, כמו שלי האישית. מצד שני, אני מראה והשראה.
כל צעד שלי מבחינתי כשאני מראה אותי, שווה הון תועפות.

ואני מתכוונת מעכשיו והלאה, לקרב אלי את כל מה שהלב והנשמה שלי ביקשו ממני כתמיכה לנושא. מתפללת למראות רכות ואוהבות.
לפרוץ את המגבלות שאומרות שמראות כאלה חייבות להיות קשות. ושאינטימיות עם אנשים, בייחוד כזאת שקשורה לכסף ולמנהיגות, מובילה אותי להיות קורבן.
אני לא! ויחד עם זאת, עד כה היה בי גם חלק כזה.. שאיך שאני זוקפת קומה,
מיד מנסה להוריד אותי. אני מודעת לכוחות החבלה האלה שבי.

ושיהיה ברור – שאני עומדת להשתמש בכל המשאבים שלי- הרוחניים, הפיזיים, הכלכליים הרגשיים והאנרגטיים. כמו גם בקבוצת האנשים המדהימים שעובדת ויוצרת לצידי, כדי ללמוד וללמד חוויה אחרת.
חוייה של רווחה. של שליחות מתוך שמחה. של הרבה יחד, אחרי ששנים שמתי עלי כזאת הגנה גדולה, בגלל כל מה שכתבתי קודם.

אני מוכנה להוביל את אותה הגנה לנוח על האדמה. כי היא לא אישית שלי. ואני סיימתי את תפקידי בלשאת אותה על ליבי ועל גבי. רגשותיי הכואבים, החל מהרגע הזה מתפטרים מלהיות כלי לריפוי של מישהו כחובה. כמו גם אני, מתפטרת מתפקידי לשאת את הכאב של העולם עלי, כדי ללוות וללמד ממנו.

אני יודעת ומכירה שיש חוויה אחרת.
ואני מוכנה אליה. ואני מוכנה להרוויח ממנה שפע של כסף. הון תועפות אם הנשמה שלי בחרה. וכאישה עשירה – בחוויות. באהבה. בעונג. בהנאה.
אני מוכנה גם להיות עשירה בכסף. ולהשפיע פי מיליון. ולהגיע לכל לב בעולם שמבקש את האהבה, העזרה והנחמה שיש בי לתת,
בזמן שאני במנוחה.

אלוהים יודעת לאן זה יילך. ואיך זה יתמגנט לדרכי. אני רק מובילה את העונג והאור שבי, ומרחיבה אותי ממני והלאה לעוד אנשים.
ושכל השאר יישאר בידיים של ההשראה הרגעית. עייפתי מלצעוד באיזו דרך מתוכננת מראש. או לדעת בדיוק “מי אני” ו”מה אני עושה”. ואפילו- מה בדיוק יקרה במרחבים שאני מובילה בהם.

ככל שאני מנתקת את ליבי כדי שהראש שלי יידע את אלה,
אני מוצאת את עצמי עסוקה בי.
ואין לי כבר אנרגיה אלי בצורה הזאת. עייפתי ממלחמות. ממטרות ויעדים ברורים, שמכניסים אותי לקופסאות קטנות מדי לאנרגיה העוצמתית של מי שאני, כשאני באמון אמיתי.

כאן ועכשיו, אני מסכימה ללא ייאומן. לזה שהמוח שלי יהיה בשוק לנגד עיניו.
לזה שהגוף הפיזי שלי יתענג מרוב אנרגיה שנוצרת בי פתאום, בלי ששמתי לב איך זה קרה.
נמאס לי לפתח טכניקה ולשים לב לכל צעד ושעל שלי, כדי ש”אוכל יום אחד להעביר את זה הלאה” (כן, זה מה שעשיתי רוב השנה האחרונה, וזה חסם אותי ממש).
אני מוכנה פשוט להיות עונג ואהבה. ומבחינתי, אם מישהו יקבל מזה השראה, אני את שלי עשיתי.
גם ככה, כבר עשיתי את שלי בחיים האלה, מספיק לעשרה גלגולים.

אז במעמד זה, כמו שפיטרתי אתכם לפני כמה ימים, היום אני מפטרת גם אותי. הנה: “יוליה, את מפוטרת ! נוחי. ותני לי להוביל” (באהבה, אלוהים).

אז הנה הבקשה הקונקרטית שלי מכם – ביום שאני אפרסם אירועים, אני רואה אתכם נרשמים בלי שאני עושה הרבה. כי אני בוחרת לנוח תוך כדי.

עוד דבר שאני מבקשת, זה שתתנו בי אמון, גם כשאני לא יודעת בדיוק למה אני מזמינה אתכם. אולי אני לעולם לא אדע. ואולי זה יתגלה לי איפשהו באמצע הדרך.

כי אני יודעת שהראש שלי לא מוביל. ולא אמור להוביל. כי זה חוסם את מימד הקסם שמאפיין את המרחבים שאני יוצרת – וקסם אהובים, אי אפשר להכניס למסגרת של מילים.
קסם קורה כשמאמינים. אני רק מוכנה ללכת את הצעדים הראשונים,
ולהאמין יחד איתכם. ולתת אנרגיה עוצמתית. לתת אמת. ולהלך את דרכי בהשפעה הולכת וגדלה. מעצם היותי השראה בדרכי.

תודה שקראתם עד לכאן. ואם משהו מזה מדבר אליכם, אז קחו את זה גם לדרככם. אני אוהבת אתכם ומתרגשת מהשבט הנדיר שנברא סביבי. תודה