כמה בכיתי היום.. תודה ללב אחרי מלא זמן שהיה בי פקק. נהר של אהבה.
אני נרגשת לשתף שלפני מספר ימים נולדה לעולם – Aphrodite. השיר הראשון, או אולי הראשונה 😉 שכתבתי, הלחנתי ואני גם מצליחה לנגן לבד. שאני גם אוהבת את איך שהוא נשמע. גם בוכה ממנו בהתרגשות. וגם פותח בי אנרגיה מדהימה!
עוד מלטשת את הנגינה.. שזה משהו ממש חדש בעולמי – היוקליילי. וגם זה שהתחלתי לשיר ולתקשר מוסיקה גם באנגלית. מרתק המסע הזה. ובעיקר ההתרגשות כשהמסע הזה קורה.
זהו. רק רציתי להניח את זה פה 🥰 שיבואו עלינו ימים מרפאים

שחרור שליטה בתנועה – חיבור לחיים

זה המקום היחיד שבו אני משחררת לחלוטין את כל הסיפורים והספקות. המקום שבו אני יכולה לפרק את העולם כולו בהינף יד או רגל, ובו זמנית, להרגיש הכי שמחה, שלמה, בבית ורגועה. איפה שאף אחד לא מנחה או מדריך אותי למשהו אחד ספציפי. אלא העוצמה המזוקקת והטהורה שלי מובילה.
זה גם הרגע שבו אני משחררת שליטה, ומסכימה להדרכה שמובילה אותי באופן הגבוה והמדויק ביותר עבורי, ואין יותר ספקות.
זה הרגע שבו קורים ניסים. ועולם חדש נברא.
אני מכריזה בזאת על ימי עונג, שמאפשרים לאנרגיה הזאת לנוע.
כל דבר אחר, הוא רק המלצה 😉
* המוסיקה בוידאו הוחלפה בגלל ענייני זכויות יוצרים של פייסבוק.
* הוידאו צולם בשעת קתרזיס שהפתיע אפילו אותי. סבירות גבוהה שבא לכם על זה גם, ואתם אפילו לא יודעים. פשוט תדליקו מוסיקה, ותתפרעו !

התמסרות לתחושה עמוקה של בית

יוליה אור לב - בחירה ברצון ככלי להגשים
יוליה אור לב – בחירה ברצון ככלי להגשים

מזה ארבעה חודשים אני אוספת הבייתה חלקים שלי שעצרתי תוך כדי תנועה. יש רגעים שנדמה שיצאתי מדעתי, אם חשבתי שבתדר הכאוטי שבו פעלתי ברוב שנות ה”נוודות”, גם אתפנה לרגע להוציא החוצה תודעה ועוצמה שאני מוכנה לתת לה שם וכותרת, ולהשפיע אותה החוצה במלואה.

במשך שנים חקרתי את המרחב שסביבי ואת המימד הקולקטיבי, דרך השדה שלי שכל הזמן השתנה. הטעין את עצמו בהתאמה ל… למד מה קורה ברמה העמוקה וגם ברמה הגלובלית. ואיך ואיפה בעצם הם מתקרבים.

בימים אלו אני מתבוננת על העולם ומבינה. איזו וואחד הכנה מדהימה זו הייתה. זכיתי להיכנס לכל סוג של מים, רק לא להישאר דקה אחת מעל הזמן שהיה לי נכון. למדתי להקשיב לסמכות הפנימית שלי באופן נוכח וטוטאלי. גם בסיטואציות הכי הזויות ולא נוחות. למדתי להכיר את האיכויות שלי מזווית התבוננות של הרבה לבד ונפרדות, בתוך יחד חי ונוכח.
היום.. משהו חדש מתהווה. אני מוצאת את עצמי מתעוררת כל בוקר ויוצאת לחצר לבדוק מה שלום העציצים שלי ! מי היה מאמין לכל הרוחות, שאני שטסתי רוב חיי למימדים אחרים כדי למצוא סיפוק עמוק. אמצא אותו לרגע פה?
הכל כל כך סוער בעולם. ואני מרגישה ועוד איך את הקיים הזה בתוכי. מוצאת את הסיפוק הפנימי בנוכחות. בהתבוננות. לומדת להישאר מושרשת עמוק בתוכי, גם כשאני באהבה.

ובו בעת, מוקפת בשפע שאני עוד לומדת להרחיב את הכלי שלי כדי להכיל. מגלה את המקום שלי בתוכו מרגע לרגע.

מבקשת להביע כאן כוונה – שגם בלב הכאוס המתחולל בעולם כרגע, יהיה לכל אחד ואחת מאיתנו את קו האמצע. את ציר השקט שהוא בכלל תחושה וידיעה עמוקה של בית.
תודה שאנחנו זוכים להאיר את החגיגה הנשמתית שלנו כאן. בימים האלה. באופן הגבוה והנעלה ביותר לכל אחד ואחת מאיתנו.
תודה שיש מקום. תודה שיש תמיכה מדויקת. תודה שיש שפע כלכלי. תודה שיש אהבה ואינטימיות בכל המובנים. תודה על האור הגדול שמאיר בעונג. תודה על המהות שזורמת 🌷🐝
הינני כאן במלואי. ויהי אור

להתעטף ברכות … לא משנה מה קורה בחוץ

זה הזמן.. למלא את הימים בהמון רכות ואהבה. כמו לתת “קונטרה” למציאות הסוחפת שבחוץ. זה ה-זמן לאפשר לאמון להיכנס עמוק עמוק.. דרך הדי.אן.איי לכל תא ותא. להתארגן לידיעה ברורה: “אני בטוחה ומוגנת בידי הבריאה האוהבת”.
זה הזמן להתעטף בשמיכות החורף הכי רכות ונעימות, להרפות אל התחושה שהגוף נהנה מכל שניה של הקיום.
להתענג על כל רגע שנברא. לנשום במלאות ולשאוף החוצה את כל המיותר.

תודה על הזכות להיות מלאה באור מעגן ומענג בכל רגע ורגע. ועל היכולת לשדר אותו בכלים ברורים ואסופים, באהבה 🌷

** בתמונה – אני. קופצת למיטה שמכוסה בדבר הכי נעים ורך שאי פעם נגעתי בו.
מכוסה בעוד אחת מאותו הסגנון.
תודה ללב על הבחירה במה שהגוף שלי ב א מ ת אוהב 😍
ותודה לבריאה שממנת לי את זה

ריקוד חופשי – כלי לפתיחת אנרגיית חיים

אז נזכרתי שיושב פה איזה סרטון.. שהיה רגע כזה שבו חוויתי אושר אמיתי. מעיין רגע מדליק כזה כשחזרתי הבייתה, הדלקתי רדיו … ולמרבה השמחה הייתה תכנית Funk-R&B שמייד חיברה אותי. ואז הרגיש לי להדליק מצלמה. לבחון את זוויות הצילום בבית החדש.
ובכלל לתעד איך זה מרגיש לחגוג את הרגע הזה, שבו הנשמה שלי מתעוררת בתוך תנועה חופשית.. בלי כוונה שיהיה מלוטש או שייצא יפה.
ואיפשהו גם בעריכה .. אהבתי את הרגעים האלה של “לסדר רגע את החולצה” וכו..
כי איך זה נראה החוצה, זה לא מה שמשנה. אלא איך שהרגשתי תוך כדי הדרך. האם תהליך היצירה עצמו הסב לי עונג או לא? האם יש כאן איזו השראה מבחינתי כשאני צופה?
והאמת היא שזה שימח אותי כשצפיתי. והרים לי את האנרגיה. אז החלטתי שזה “מספיק טוב” גם בלי איזו פואנטה בומבסטית.
אז הנה אני, בימים שכאלה (צולם באמצע הסגר).. רוקדת. מתרחבת לעוד הנאה ואנרגיית חיים מזוקקת.
וה”חוט” הזה שבו אני מושכת בפליאה ובנוכחות מלאה, מלמד אותי את הנתיב שבו אני הולכת בעולם.
* המוסיקה הוחלפה בגלל ענייני זכויות יוצרים *

תרקדו קצת, הא? 😉

 

שליטה מול זרימה – ללכת עם ה”כן” שלך עד הסוף

לחיות במשך שנים בתנועת “נוודות”, בלי בית קבוע.. ולעבור ממקום למקום באופן אינטנסיבי, עם רגישות שיא כמו שלי .. חידד ושיכלל לי את החיבור לחושים באופן פסיכי.
לאורך כארבע שנים, לא היה מקום שאליו נכנסתי, בין אם פיזי וממשי, לבין אם “מרחב צלילה” אנרגטי.. שלא ידעתי באופן עמוק מה נכון לי לעשות שם כרגע. לאן “מותר” ולאן “אסור” לי ללכת. לפי הקשבה לשדה האישי שלי. לתשוקה הפנימית. לידיעה של המרכז שלי. שם נמצאות כל התשובות שרק רציתי.
היום.. על אף ולמרות האירועים המטלטלים בארץ ובעולם, אני נהנית מהפירות. ופועלת בהתאמה לכל מה שלמדתי – מתוך חיבור אמיתי לעצמי. ולחיים הפועמים – עמוק בפנים.
במשך ארבע שנים מחיי גלשתי על “פיקים” גבוהים של ריגושים. במעברים רבים. בלי הרבה שליטה על המתרחש. עם המון חוסר וודאות. ויחד עם זאת, עם ה מ ו ן  ב ח י ר ה ופעולה תמידית מתוך עוצמה.
בזמן הזה למדתי לסמוך על עצמי באופן טוטאלי. חד משמעי. ובלתי מתפשר.. שגם אם אני נכנסת מתוך ידיעה פנימית, למה שלמישהו אחר נראה כמו “להבות”, אני אהיה בסדר.
באותה המידה, מרחב שעבור אחרים נחווה כרגוע ופסטורלי, עבורי יכול היה להרגיש עמוק בפנים כ”להבות”.
הסיבה הפשוטה היא שבראשון, הנראה למישהו אחר כ”לא הגיוני להיות פה בכלל! ולמה את נכנסת?” .. עבורי היו שם סודות, מטרות ומתנות מרתקים. ומעצם זה הלהיב אותי, והרגיש לי נכון להישאר.
בו זמנית.. יתכן וה”פרחים פרפרים והרמוניה”, פשוט לא היו המקום עבורי להיות בו באותו זמן. מה שבאופן טבעי, לא תאם את מידותיי. ולא את מעשה האהבה האמיתי שלי עם החיים.
ללכת “דוך אל תוך מטרות”.. יכול להיות באותה המידה מרחב שמעורר שאלות:
לאן לפנות? לאן ללכת? מה נכון לי כרגע?
אז האמת היא.. שהגוף והלב יודעים יופי.
אלה אנחנו שביטלנו במשך שנים רבות את העוצמה הפנימית. ושכחנו איך להקשיב לבערה הפנימית ! לצליל ה”וואו!!”.
לאור היופי. ואפילו למשיכה הבלתי מוסברת לכל מיני מקומות, שברור לנו עמוק בפנים ש”מקומנו פה!”.
עכשיו.. ברגע ששומעים קריאה פנימית, אפשר להתחיל להתווכח עם זה. והרבה פעמים כך גם אני עשיתי במסע שלי. ואפשר פשוט … ללכת למה שהנשמה שלנו מבקשת. נקודה. סוף פסוק.
איך יודעים? יודעים.
יודעים.. כמו שיודעים שציפור שרה בבוקר והשמש זורחת. ככה יודעים משיכה פלאית בלתי מוסברת לתחום מסויים. לאדם שהלב שלנו מפרפר איתו. למקום אחר. או .. להישארות הכי שקטה ושלווה ברגע הזה, בעוד העולם כולו מתבלגן. ודווקא פה.. למצוא אהבה עוצמתית לחיים.
הנקודה החשובה היא – ל ס מ ו ך במאה אחוז על החושים שלנו. אנחנו גאונים! חכמים. יוצרים עוצמתיים. חמים ואוהבים במסע של חלימה משותפת שמתגשמת פה. במימד האנושי. וואו! כמה מדהים.
וואו .. איזה אתגר הנשמות של כולנו בחרו לחיות כאן עכשיו ברגע הזה!
מבחינתי… כל “סגר” חיצוני הוא מימד של בחירה שנכנסתי אליו. כדי למצוא בו אמונה ואמת.
אז לפעמים אבחר “לזרום” עם המציאות הקיימת, ולקיים הנחיות קיצוניות שאינן תואמות את האמונה שלי.
ולפעמים, “באלגנטיות” אמשיך לחיות במסגרת המציאות האפשרית.. ממש כרצוני. ממש כבחירתי. ממש מתוך התשוקה והסמכות הפנימית שלי. כן, גם עכשיו.
לשחק בין האבנים. לדלג בין הלהבות. לעוף על חזון חיים חדש. להחיות את האמת שלי עוד ועוד עם שותפים לדרך, שמתאימים לי בול !!
וגם מיליוני אנשים .. לא יעצרו אותי ואותנו.
אתם יודעים למה? כי ענווה נמצאת בהקשבה. בחוסר ידיעה. ו*בהתמסרות לתשוקה ברגע הזה*. וברגע שאיני נאבקת בדבר. ואיני פועלת במלחמה או בהתנגדות.
אלא מתוך השראה והשפעה.. אז כל היקום כולו אוהב דרכי. חוגג דרכי. עושה דרכי אהבה. עושה לי נעיייים.

אני בוכה בו זמנית לפעמים, מזה שלאנשים יקרים מאוד קשה. ועושה הכל כמיטב יכולתי, בהתאמה לסמכות הנשמתית שלי, כדי להיטיב.

ויחד עם זאת, רק נאמנות אישית, טוטאלית ובלתי מתפשרת לבוראת שאני. לבוראת שבתוכי… ובשיתוף פעולה מלא ואוהב.. עם הבריות. נוצר משהו אחר שאני לא יכולה לצפות. וגם לא ללכת נגדו.
זוהי אהבה. ככה היא מובילה. ככה היא מבקשת, פורצת. רוצה !!! מי יגיד לה “לא” לאהבה שמקשיבה ומגשימה את רצונה??
אני מזמינה אותנו בסיטואציה המורכבת הזאת.. *לפתח כלי עוצמתי של הקשבה עמוקה*. עדינה. חמה ואוהבת.
יהירה? לא! יודעת? מאוד!
מאוד מאוד נחושה. מאוד מאוד מזוקקת. הקשבה כזאת שמוכנה לעצור, לנשום ולשהות.
הקשבה ששמה את האוזן על הלב. גם כשקשה. הקשבה שבלתי ניתן לחסום אותה או לעצור אותה.
כי היא ממשיכה ללכת את דרך הבורא. לא משנה מה קורה.
היא .. לוחשת בעדינות הנשמה. לפעמים צריך ממש “לדומם מנועים” ולהרפות לגמרי. ולפעמים.. ברחבת הריקודים. גם אם כרגע זה באמצע הסלון עם המשפחה 🙂 כל מה שרוצה להתגלות שם.. רועם בקול גדול !
בואו הבייתה. יש כאן נביעה של עוצמה.
לפעמים היא מוסתרת בשכבות שלא שלנו.. של אשמה עתיקה. פחד מבריאה של כל האור הגדול הזה פה. או כל מיני חלקים נסתרים אחרים.
בואו הבייתה! כי זה המקום היחיד שבו יש אותנו באמת.
לסמוך על העצמי. על הסמכות הפנימית.. ולפעול מתוכה, בלי פשרה .. זהו צו השעה.
את יודעת “מה”. אתה.. יודע “איך”. בואו סוף סוף נניח את קול הספקות בצד. ונרשה לעצמנו .. מרגע זה והלאה בחיינו – הכל!
תכלס, מי יודע אם נהיה פה מחר?
אולי זה היום האחרון שלנו ביקום הזה בתוך גוף?
לפעמים רק בשביל השאלה הזאת שווה לעצור ולשהות – אילו היה זה היום האחרון שלי בעולם.. היום. מה הייתי מעיזה לעשות? מי הייתי עכשיו? כאן. היום. בחיים האלה?
מהאיכויות והמעשים האלה.. בואו נמשיך לפעול ❤