תגית: להיות מי שאני

לפני מספר חודשים ישבתי בחניכה של Erez Arjuna Carmel והבעתי כוונה נחושה להשמיע את קולי האלוהי במלוא העוצמה על פני האדמה – לשיר את תדר העונג האלוהי דרך גופי. באותו ערב פגשתי במפתיע את Briony Howden ששיתפה אותי בהתרגשות שהיא מפיקה פסטיבל ביטוי ויצירה, ובלשון זו אמרה לי: “אחות, בואי ועופי על עצמך! תנחי כמה סדנאות שאת רוצה, תעשי הופעה אם בא לך. ובואי להקליט אצלי באולפן”. ידעתי שזו הקריאה הגבוהה ובלי להתבלבל אמרתי ״כן!״.

מאז ועד היום .. עברתי בערך דרך כל משוכה אפשרית שעצרה אותי מלצאת לדרך ולהנחות סדנאות. בין היתר הרגשתי בדידות, לפעמים ניתוק מהאלוהות, חוסר ערך עצמי, מאבק בגבולות לא ברורים, פחד מלהיחשף, איסורים על להשמיע ולבטא את קולי ומה לא.

פגשתי מראות מגוונות. פחד מוות מלצאת לדרך. התנגדויות בכמות שלא היו מביישות שדה קרב חשוף. פחד ממין ומאינטימיות. פחד שאם אראה ואביע את עוצמתי ינדו אותי, יפגעו בי..
הכל קשור באופן ישיר לאותן כוונות שהבעתי.

ידעתי שיש בי המון עוצמה ואנרגיה מינית שרוצה לצאת לאור. ופחדתי לתת לזה במה ומקום. להגיד שהשירה שלי קשורה גם בעונג. עונג אורגזמי, אינסופי, רחב כמו האלוהות עצמה. שקט ורועם כסופה שנחה במקומה.
אני שרה מתוך תדר שמרפא את המיניות בגברים ובנשים. זה תדר שפותח בעוצמה את היצירה. את ההגשמה. מרפא את הלב, הנפש והנשמה.
זה קורה לגמרי מעצמו. בלי שאף אחד צריך להתעסק בטיפול או ריפוי.
רק לבוא בנוכחות, להדהד ולהקשיב.

אני בפחד מוות עדיין ממה שהולך לקרות בפסטיבל הזה, כי אין לי מושג איך אני אצא משם. מרגישה את העבר שלי נושר ועוזב מרגע לרגע. אני שרה, מבטאת .. והחיים נפתחים דרכי ובתוכי.

זו הפעם הראשונה שאני מנחה סדנה לגברים ולנשים ביחד. ולאט לאט מתקלפות בי אינסוף התנגדויות, כאבים עתיקים וכעסים מול גברים. הלב שלי נפתח בעוצמה מול אהובים שהיה בי קושי איתם.
אני נפעמת ומרגישה חסד אינסופי והודיה.

לא אופתע אם אחרי הסדנה הזאת אצא לשנת פגרה.. לא בטוחה עד כמה אני מוכנה לכל זה.. רוצה לתת ללב של הילדה שבי לנוח בביטחון וברוגע לפני המפץ הגדול. לא אופתע גם, אם אחרי הפסטיבל אצא עם סדנה חדשה ומדויקת הרבה מעבר למה שציפיתי ודמיינתי, ואאפשר לעצמי פשוט לזהור – לשיר. לבטא. לצלם. לצייר ולשתף.. את המתנות של השנה האחרונה. שנה שהייתה וואחד מסע, שיעור מדהים לחיים, ואולי הזמן הכי מרגש שזכיתי לו עד עכשיו.

פסטיבל glow – יום חמישי הקרוב.
מרחב לבוא ולעוף על עצמנו בביטוי ויצירה, לרקוד במסיבות איכותיות, הופעות מדהימות ועוד.

*הסדנה שאני מנחה – ‘להיות מי שאני באמת – חיבור לתשוקה היצירתית*

הלוואי ונדע לאפשר ללב שלנו להיפתח באמת ולזהור!
תודה לכל שותפיי המדהימים והמרגשים לדרך. על האהובים שלי. על האנשים שסביבי.. על התמיכה האינסופית.
נ.ב – איזה כיף שברגע האחרון ארג’ונה הצטרף אלינו, וינחה חניכה בפסטיבל.

כמעט חודש וחצי התמדתי פה בשתיקה. בין לבין עלו בי בקשות להשמיע קול. לשתף משהו. “לעלות על הבמה”. אבל הבנתי שכרגע זה לא הזמן לחשיפה, אלא לעצירה. זמן לאפשר לעצבות לעלות. לאפשר לעצמי לפגוש רגשות עמוקים שצפים, ומבקשים ממני ביטוי ומקום.
שוב ושוב עולה בקשה של הילדה שבי להתכרבל בידיים אוהבות. ויחד עם זאת, פחד להיפתח ולהיפגע שוב. פחד שיראו אותי כמו שאני. חשופה. בלי הגנה.

התקלפו ממני כמה שכבות לאחרונה, שנדמה כאילו הן כל מה שהכרתי על עצמי עד עכשיו. הרבה דברים שהייתי ממוקדת בהם עד לא מזמן, התחילו לאבד משמעות.
כל התפקידים שהחזקתי. השליחות שהאמנתי בה. החיבור שלי לעסק שהיה.
העשיה הותיקה. הכל הולך ומתפוגג.

מפחיד אך משחרר. כי אני מזהה שאני.. מי שאני באמת.
זה לא מה שחוויתי עד כה.
הזהות ה”שטחית” שהחזקתי בה. האגו המתנשא, זה שחושב שאני “מישהי” “משהו”, ובאותה מידה חוסר הערך העצמי. כל מיני זהויות וסיפורים.
הכל נשטף בזרם חזק ביותר של אור.
כמו זרנוק של מים קרים באמצע הלילה במדבר.
לא כיף.. אבל בהחלט משחרר ומרפא.

והזוי. ממש הזוי. כי אני לא מכירה כלום. לא אותי. לא את העולם הזה.
לא את מערכת האמונות שלי. כלום. הכל כאילו מתחיל מאפס.

אז אני מאפשרת לעצמי רגע פשוט להיות.
ומבינה שככל הנראה בזמן הקרוב אשמיע את קולי בצורה שונה.
עם הרבה פחות מילים. פחות הסברים וסיפורים.
ויותר ביטוי יצירתי.

ציור. שירה ונגינה. כתיבת שירים. ריקוד. במה תיאטרלית.

בא לי.. פשוט לתת לילדה שבי מרחב למנוחה ולעשיה יצירתית.
שם אני פוגשת ומוצאת את הבית שבי, את הבית שלי על פני האדמה.
כשאני עוצרת ויוצרת אני במנוחה.

אז אולי תשמעו ממני פחות פה.
ואולי דווקא אעלה סרטונים שלי יוצרת ועושה את מה שאני עושה.
כרגע מקשיבה לנביעה הטבעית ומתמסרת לקריאה.

חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:

(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?

אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…

אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.

במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.

בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.

הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.

איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך.