תגית: כלים לבעלי עסקים

“מי אני? ומה אני *באמת* עושה בעולם הזה?” פוסט המשך
(לינק לחלק הראשון)

ה”אחריות הקולקטיבית” שלי מסתכמת בלהיות מאושרת. כן, ככה זה עובד. ככל שטוב לי יותר, כל מי ומה שסביבי משגשג וזורח. אנשים מושפעים מהשדה שלי באופן עוצמתי מאוד.

ולכן כל דבר שגורם לי למפח נפש או לתחושה לא תומכת, באחריותי להתמיר או לשנות. הרבה לפני שאני עוסקת ב”תפקידים גרנדיוזיים” מחוץ לשדה האישי שלי. באותו אופן, ככל שאני מיטיבה עם חיים של אנשים אחרים, אני משגשגת ומרחבת לעוד אהבה ושפע בחיי.

* כולנו אחד זוהי לא קלישאה, אלא מציאות מעשית * ולכן חתמתי על חוזה נשמה לאהוב, להתענג וליהנות כמה שיותר בעולם הזה במציאות הפיזית. לסלוח לכל מה שלא תומך או לא תמך בי בעבר. ולהפוך את החיים שלי לגן עדן עלי אדמות. עד הפרט הכי קטן. ככה אני יוצרת עולם חדש ביקום כולו.

בחרתי להגיע לעולם הזה כדי לקחת חלק בתקופה הכי מרתקת, מלהיבה, ובו זמנית, בין המאתגרות שהיו על פני כדור הארץ. תקופת פרוק מבנים ישנים ויצירתם מחדש. בשפה חדשה. בדרך פעולה אחרת לגמרי מזו שהכרנו. ובתדר עוצמתי ומהיר ביותר.

אני מאסטרית בעבודה עם התדרים האלה. עם ניסיון של עשרות שנים בחיים האלה. וניסיון רב מימדי של עשרות אלפי גלגולים בגופים והוויות אחרות.
אני אוהבת “לשחק” עם הכוחות שלי, ולראות את המציאות זזה ומשתנה, לפעמים עוד לפני שסיימתי להניף אצבע. זה מדליק, מלהיב ומשמח אותי.

לעיתים קרובות אני מרגישה כמו ילדה שעפה על צעצועים. עד כדי כך אני אוהבת לראות קסמים משוגעים מתרחשים לנגד עיניי, במהירות ובקלות בלתי נתפסת. זה הופך את החיים שלי להרפתקאה, לחגיגה ולאהבה הרבה יותר רחבה ומסקרנת.

לפעמים שואלים אותי אם אני “מתקשרת” או “מטפלת”. האמת היא שאני כל כך באחדות בין עולם החומר והצורה, לעולם הרוח הכביכול אסטרלי וערטילאי. עד כי השאלות האלה מאבדות משמעות. *אני מחוברת לחלוטין* ומכאן.. “מה שאני עושה” (“מטפלת” “מתקשרת” יוצרת, יזמת, מנחה, מרצה, אשת עסקים, כותבת, שרה וכו) משתנה בכל תקופת חיים.

אני מחוייבת במאה אחוז לחוזים הנשמתיים שלי ופועלת לטובת הגשמתם, מהרגע שנולדתי לפני 36 שנים. למען כך, לפעמים אטלטל עולמות ואעורר פרובוקציות. וגם אגיד אמת חדה וחותכת “ישר לפנים”. לפעמים אלטף ואוהב.
אני מודה שתמיד הייתי פרפקציוניסטית ו”ביקורתית”. אלו הן גם “איכויות על” שלי ומתפקידי להאיר באמצעותן. וזה כי אני רואה מהמימדים הגבוהים את הבחירה המשותפת של הקולקטיב האנושי, וגם של כל פרט ופרט שמאפשר לי לראות. מעצם זה אני גם מחויבת באופן מלא לחמלה ולאהבה.

החופש שלי הוא עצום, ויחד עם זאת, לפעמים אני מרגישה קטנה או מכווצת. האהבה שבי אינסופית, ויחד עם זאת, לפעמים קשה לי לאהוב, אפילו אותי, ולקבל אהבה מאחרים. השמחה שבי חוצה עולמות, ויחד עם זאת, לפעמים אני עצובה ומרגישה לבד. אני אנושית, פשוטה וקלילה כמו ילדה, ובו זמנית מורכבת, מתאגרת וחיה בעוצמה גדולה. אני מאושרת להיות פה. שמחה לחיות. ולהיות ערוץ לחיים העצומים שעוברים דרכי בכל רגע ורגע.

לקריאת החלק הראשון…:
נעים להכיר. אני יוליה אור לב, ובא לי פתאום לשתף קצת על מה שאני בפנים, ברמה הכי עמוקה. כבת אדם שהגיעה לעולם הזה, ולרוב מתקשה לספר לאנשים “מי אני ומה אני עושה?” במשפט או בפסקה. בעיקר כשבא לי לדבר את עיקר הדברים. תיכף תבינו שיש…
להמשך לחצו כאן

כפי שאני רואה את זה, האחריות הכי גדולה שלנו, המנהיגים החדשים, היא לעשות לעצמנו טוב. לעצמנו?! כן, לעצמנו. זאת אומרת שאם את מובילה אנשים. או אתה מתעסק באחריות חברתית. או באיכות הסביבה. או אם אתה מנהל חברה מצליחה. או אם את מטפלת, בת זוג או אמא. האחריות *שלך* כלפי מי שהולך לצידך, היא קודם כל לעשות *לעצמך* טוב. אגואיסטי? ממש לא ! לחשוב על זה כאגואיסטי, זוהי תפיסה ישנה הנובעת מתודעת הנפרדות.

הלמידה הכי גבוהה המתרחשת במרחב משותף, היא למידה מעצם הנוכחות שלנו יחד בחדר. למידה הזורמת כ”ידע חי” דרך השדות האנרגטיים המהדהדים שלנו. וכך מי שמכירה את עצמה, ויודעת טוב מאוד מי היא. מספיק שתיכנס לחדר, ואנשים יזכרו בעצמם. במי שהם באמת.

או אם אתה מתעסק בבריאות והגוף שלך חטוב, בריא וחיוני. או נמצא בתהליך הבראה. אז מי שיפגוש אותך רוטט ככה, התאים שלו פתאום יתחילו לספר לו מה בריא לו לאכול ומה לא. באחריותו להקשיב.
ואז אם תרצה להוסיף לכך הסברים, תהליך תומך או כלים פרקטיים, זו תהיה *תוספת* לתהליך. לא המרכז שלו.

אם אתה מוביל מעצם היותך. ממוקד מטרה, ונוכח בתהליך הגשמת מטרות חייך החשובות לך.. מספיק שאדם יפגוש בך. ועוד רגע לפני שפצית את פיך, המוטיבציה שלו תעלה. והוא ירגיש פתאום את הבחירה שלו בהובלה מתעוררת בלי בושה.

ואם את עברת תהליך מודעות אמיתי ואמיץ. בחרת בעצמך. ואת אוהבת את עצמך ממש ועושה לעצמך טוב.. אז מי שלצידך ירטוט את אותה הוויה. ירצה להרגיש ככה גם ! ויתחיל לנוע לעבר אהבתו שלו. גם אם זו יושבת מתחת לשכבות הגנה. נוכחותך תהיה השראה עבורו לפגוש את אותה המגננה.

אם פעם למדנו “לטפל” או “לרפא” אחד את השני. או אחת את השניה. היום אנחנו נדרשים להיזכר בתכנית האלוהית, המצויה בDNA בתאי גופנו. יש בנו את הכוח. וכל מה שנותר לנו זה להדהד. להיפגש ולהפעיל את האהבה שמשילה מאיתנו חומות הגנה. מפעילה את התשוקה שלנו להנהגה. לבחירה המיטיבה ביותר עבורנו.

עונג ! זה מה שזה. גם אם יש בתוכנו עוד נהרות של כאב לפגוש. חשיכה אמיתית לפרוץ דרכה אל האורות הכי גבוהים של הווית הנשמה שלנו.
אלוהימה כמה עונג זה פשוט להיזכר. במה שכבר איתנו. אצלנו. ב ת ו כ נ ו !

ואל לנו להתבלבל ..
למנהיגים החדשים אין שום אחריות ספציפית וקונקרטית. אלא אם כן, זו ממש תכנית הנשמה שלהם, והיא גם במקרה “כתובה” בצורה ברורה. אחרת … כל מה שנותר לנו לעשות, זה את הבחירה המיטיבה ביותר עבורנו. ומשם כבר מתעוררת השפעה מיטיבה- קטנה או רחבה.
ומשם כבר מגשמות להן המטרות והיעדים שמתבהרים תוך כדי תנועה.

כשכל הזמן אנחנו בוטחים ובודקים – האם זה מה שטוב עבורי? הכי מלהיב אותי? מרחיב אותי? מרגיש לי כמו הבית של הלב שלי?
ואז הכל אמיתי יותר. גם אם יש אתגרים אנחנו צולחים אותם. לא מוותרים.

ושלא תטעו, אלו לא אנשים שבהכרח כבר הגשימו והשיגו. להיפך ! בהנהגה החדשה אנחנו יוצרים מרחבי ** למידה משותפת **. אי אפשר להיזכר בכל הפלא הקסם והנס הזה לבד.
בהנהגה החדשה מי ש ב א מ ת יש לו ביצים. או ביציות  אלו האנשים שילמדו את עצמם ואחרים, את מה שהם עדיין לא יודעים (!!). כן, הם יעשו את זה תוך כדי תנועה ביחד. יקשיבו לליבם, לגופם ולהדרכה שלהם. יגלו את הידע החדש. ויחפרו את התעלה, בזמן שלצידם הולכים ולומדים עוד אנשים.

כי בקצב המהיר של התדר החדש, מה שכבר נלמד הוא לעוס ** חברים, ידע ישן הוא ידע מת ** חופשי אפשר לעבור הלאה לדבר המעניין הבא !

אז לא, המנהיגים החדשים לא חייבים להיות Walk The Talk כאלה שכבר כבשו יעדים ומטרות, וחיים כל היום רגל על רגל, או מתעסקים במשהו אחר. הם Walk The Talk מעצם זה שהם עושים את הדרך. נופלים וקמים. משתפים. מנערים את אבק הדרכים וממשיכים קדימה. ואולי אלו שלומדים מהם, כבר אפילו הספיקו לעשות פי ארבע כסף מהם. פגשו את אהבת חייהם והתחתנו בזמן שה”מורה” שלהם עדיין רווק. או הקימו עסקים מצליחים, בזמן שה”מורה” נשאר לחקור נקודה מסויימת בנתיב, שבכלל לא הייתה רלוונטית לאותו אחד שעף מהר קדימה.

אנשים, בואו נתעורר ! כדור האור והאש הזה בידיינו האוהבות.
כלומר, אוהבות בהנחה שאנחנו אוהבים כלפי עצמנו. מי שיש לו פחד מלהוביל. מלהנהיג. אז יש ככל הנראה שיש לזה סיבה ממש טובה –

בדקו האם כשאני מובילה אותי, אני עושה את זה באהבה? באופן מיטיב?
או שאיפשהו עמוק בפנים, אני עדיין לא סומכת עלי ופוגעת בעצמי עם עוצמתי?

בואו נלמד להיות טובים לעצמנו. ומנקודת התחלה זו, ילכו לצידנו עוד ועוד אנשים. שגם הם וגם אנחנו, כל אחד בדרכם האישית מנהיגים.
שיהיה לנו המשך קיץ משמח ונעים 

נעים להכיר. אני יוליה אור לב, ובא לי פתאום לשתף קצת על מה שאני בפנים, ברמה הכי עמוקה. כבת אדם שהגיעה לעולם הזה, ולרוב מתקשה לספר לאנשים “מי אני ומה אני עושה?” במשפט או בפסקה. בעיקר כשבא לי לדבר את עיקר הדברים. תיכף תבינו שיש לזה סיבה ממש טובה.

לפני שהגעתי לעולם הזה, הבטחתי לעצמי מספר הבטחות משמעותיות.
ביניהן לחיות במאה אחוז חיבור, איזון ואחדות בין המימדים הארציים הגשמיים לבין הנשמתיים הרוחניים.
לחוות חווית חיים שמאפשרת שיתוף פעולה מלא בין הרך, העגול והמכיל (נקבי). לחד, הממוקד והפורץ קדימה בעוצמה (זכרי).

בחרתי שכל פעולה והגשמה שלי, יבואו לידי ביטוי מתוך ערוץ אנרגיה רב מימדי.
כזה שמאפשר מבט בלתי מתפשר על הרצון, המגיע מהמימדים הכי גבוהים. ואת התרגום המדויק שלו לשפה האנושית המוכרת.
גם אם בדרך צריך להמציא את כל השפה מחדש. ולהפוך את כדור הארץ מעגול לשטוח וחזרה.

פעולות שנובעות מחיבור כזה, הן ביטוי והתגשמות של אהבה מרחיבת לב, שמאירה כל תא ותא בגוף. עד לרמה של עונג אורגזמי מעצם הקיום והעשיה עצמה, בלי כל קשר לתוצאה.

הבטחתי לעצמי גם שהפעם אני עושה את זה יחד עם שותפים ליצירה. בחרתי להלך על כדור הארץ בהרגשה שמעולם לא הייתה לי פה לפני כן – הידיעה שאני שייכת.

מאז שנולדתי חקרתי את העולמות והנושאים האלה בארבע זירות שונות:
מערכות יחסים.
עולם השיווק והעסקים.
יצירה וביטוי חופשי אמנותי.
ומיניות.

מאז שזיהיתי מה בעצם אני עושה כאן בעולם, קלטתי שבלי קשר למסגרת הקונקרטית *אני מתעסקת בגאונות*.
זה מה שאני יודעת ואוהבת לעשות. וזה מה שאני ממש ממש טובה בו.
להלך גאונות רב מימדית מענגת בכדור הארץ, בכל עשיה, תנועה ונשימה.

אני יודעת לעשות את ה”כאילו בלתי אפשרי”. את מה שכמעט אף אחד אחר לא רואה.. אני מזהה גם ממרחק של מדינה אחרת אם צריך.
לרוב גם יודעת לפרק אותו לגורמים. להסביר ולהרכיב מחדש בצורה מיטיבה. ולהמחיש עד לפרטי הפרטים הכי קטנים, מסועפים וארציים.
בלי להזכיר ולו פרט מיותר אחד קטן.

ככל שיש פחות מילים מיותרות במרחב שלי, ככה אני יותר מאושרת, שמחה ומעונגת. ההשפעה האמיתית שלי בכל נושא שמולו אני מתפתחת, עוברת גם בלי מילים. בלי עשיה. בלי הסברים. רק מעצם היותי במרחב דברים ואנשים משתנים במגוון תחומים.

בחלקם אני “לא מבינה” שום דבר.
בחלקם התרומה שלי היא יצירתית, יזמית או עסקית – ייחודית.
בתחומים אלו, במובן הרחב אני רואה את הדברים בעיניים של “מציאות מתוקנת”, של שלמות ואחדות. ויחד עם זאת, יודעת להגיש פתרונות מפתיעים וקונקרטיים לאתגרים סבוכים.

לקריאת החלק השני …:
ה”אחריות הקולקטיבית” שלי מסתכמת בלהיות מאושרת. כן, ככה זה עובד. ככל שטוב לי יותר, כל מי ומה שסביבי משגשג וזורח. אנשים מושפעים מהשדה שלי באופן עוצמתי מאוד…
להמשך לחצו כאן

אלוהים.. כמה שפע נפתח אלי. כמה בקשות אני מקבלת מאנשים לסשנים פרטיים. למוצרים אינטרנטיים. למפגשים קבוצתיים. הרצאות. זה כבר חודשיים ככה, ואני מוצאת את עצמי מבולבלת.

בא לי לבחור כיוון אמיתי בקצב שלי. אחרי כל השנתיים האלה שבהן כל מה שעשיתי זה לזקק את הגישה שלי. לוותר על כל מה שחשבתי שהוא אמיתי לי ולהתחיל מהתחלה. ללמוד מיליון דברים ונושאים חדשים. לקבל כלים אנרגטיים חדשניים, עוצמתיים ופורצי דרך ממש. לפתח שיטה אנרגטית דרך שירה. לשיר מלא. ללמוד ולהתחיל קצת להקליט. לצלם המון סרטונים חדשים ולפרסם חלק. לעבוד על יצירה של מוצרים אינטרנטיים לכל התוכן החדש הזה. ועוד… כל זה, בזמן שאני בלי בית !! בלי אוטו. מסתובבת בארץ עם מזוודה, מחשב וציוד יצירה. אלוהימה !

מה אני עושה עם כל הבקשות האלה, שמבקשות ממני, עוד לפני שלמדתי איך לארגן ולתת את זה, בדיוק בצורה ומהזווית שנכונה לי..?

פעם הייתה לי אמונה, שאם רק אעשה מספיק. אם רק אדריך מספיק נשים/אנשים. אם רק אעבוד מספיק בשירות “השליחות” שלי. אם רק אגיע ליותר קהל או לחשיפה בתקשורת. אם רק אהיה יותר מוכרת בזכות העשיה שלי. או אשפיע על חיים של אנשים בצורה יותר מדויקת… אז אהיה יותר מאושרת. אחיה יותר בשפע. ארגיש יותר מלאות סיפוק ומשמעות. איך אני שמחה שהתפקחתי מהאשליה הזאת  אשליה שהייתה תולדה של פחד. של אמונה שלא מגיע לי כמו שאני ממש – לקבל ולתת אהבה. ביטחון. משמעות וסיפוק מעצם היותי. מקיומי הפשוט.
בין אם עוד רגע אני “עולה על הבמה”. או נשארת לנוח בשקט. במהות.

שלא תבינו אותי לא נכון.. הנפש זקוקה להזנה דרך נתינה ואהבה שהיא מפזרת. זה מבורך לחלוטין. הנשמה שלנו במהותה רוצה להאיר ולהשפיע לטובה. וזה אכן ממלא בעוצמה גדולה. ומאפשר לנו לגעת במתנה שאנחנו *בעוד רמה*, כשהעשיה גדלה וההשפעה מתרחבת יחד איתה.

יחד עם זאת, אין שום קשר בין הגשמה של איזושהי “שליחות”, גדולה ומשמעותית ככל שתהיה, לבין כמות האושר והשמחה שאנחנו חווים ביום יום. וזה מה שבסופו של דבר מאפשר לנו להיות נהר של עונג ואור, ולהיטיב – בראש ובראשונה עם עצמנו. וכהמשך טבעי עם אחרים.

אני זוכרת את הימים שלי בטבע. בזמן שירה פשוטה. וחיים של חוויה ונוכחות ברגע הזה, כהימים הכי מאושרים שאני זוכרת בחיי. גם הימים בהם חלקתי אהבה עמוקה ועוצמתית עם אהוב לב, שהנשמות שלנו מאוחדות באותו תדר גבוה. ובמרחב שבין המילים, מורגשת הנוכחות של האלוהות.
אותו הדבר ממש הרגשתי כשהנחיתי סדנאות בתדר של חסד עליון.
וכל מה שקרה במרחב, הרגיש כאילו מתקיים במימד אחר של מציאות –
המימד של האחדות.

אחרי ההפסקה הארוכה ממש שעשיתי מעבודה מול אנשים, אני מרגישה מוכנה מאי פעם לחזור. הפעם עם בהירות פשוטה – של מה חשוב לי באמת באמת.

ברור לי שתודעה שמנסה להשיג משהו או להגיע לאיזשהו מקום, כדי להרגיש איזשהו רגש בסופו של דבר, אינה מאפשרת לחסד הגבוה הזה להיכנס.
כי הוא פשוט איננו במרחב שבו המשחק מנוהל על ידי הישרדות. על ידי ריצה אינסופית למטרות. ניסיון לתקן או לשנות משהו במציאות, שלנו או של אחרים. או חיפוש אחרי הכרה, אישור חיצוני או הזנת האגו מבחוץ.

במשחק החדש – אנחנו לא מתקנים שום דבר או אף אחד. ובטח ובטח שלא מכתיבים למציאות איך להיות מתוך תלות או הישרדות. אנחנו אוהבים.

במשחק החדש – אנחנו לא מטפלים בעצמנו או באחרים, מתוך מחשבה שמשהו לא בסדר ממש כמו שהוא. אנחנו מפעילים ומביאים את אותו חסד עליון. זה שמצוי בתאים של כל אחד ואחת מאיתנו בגוף. מקודד בDNA. ב”תכנית האלוהית” האישית.

במשחק החדש – אנחנו לא מגשימים מטרות למען הישגים אישיים ארציים, בזמן ששאר חלקי הנפש זנוחים, עזובים או עצובים. אנחנו מהווים דוגמה לנוכחות של עוצמה ועונג ביצירה ובעשיה.

במימד שבו אנחנו מהלכים כמלכות או מלכים, אין לאן להגיע. יש רק רגשות לפגוש. לא להתעסק בהם. בכלל. כי הם עצמם אינם מימד של אחדות. אלא ילדים מתוקים בליבנו שמבקשים אהבה וקרבה. וכשאנחנו נוכחים איתם, אז האחדות הזאת נגלית בתוכנו מעצמה. המטרה אינה ישיבה אינסופית בביצת הרגש או התעסקות בדרמה. אלא חיבור אוהב פנימה שמביא לפריצה קדימה.

מטורף ככל שזה אולי יישמע, עם הכלים הנכונים, הטרנספורמציה הזאת יכולה להתקיים בישיבה שקטה של נשימה, התכווננות והבעת כוונה להפעלה המתאימה, תוך רבע שעה.
כולנו רב מימדיים. כולנו מסוגלים לחוות עונג ושערי עוצמה אינסופיים. וכולנו רשאים לבחור באהבה.

רק נותר לנו לעשות את הבחירה. ולתת הוראה ברורה (!) לנשמה שלנו להוליך אותנו למקומות. לאנשים ולתודעות. לשיטות או למורים. שיכולים לחבר או לקרב אותנו לאותה בחירה במימד הפיזי.
תופתעו לגלות שלפעמים זה הנחל שליד הבית. העץ בחצר. או סרטון ביוטיוב שזמין ונגיש לכולם. לא בהכרח צריך להפוך את העולם, ללכת או ליסוע רחוק.

וגם אם הבחירה הזאת תיקח אתכם לקצה השני של העולם, זה מלכתחילה יקרה בתדר העונג והאהבה שאתם מבקשים לחוות. כי כבר מהרגע הראשון, הבחירה הנכונה מאפשרת תחושת התרחבות, מלאות וחיבור לעוצמה.

עצרי בבקשה עכשיו, ולפני סוף השבוע הבא עליך לטובה – בדקי עם עצמך מה את צריכה? הביטי במראה ותאמרי לעצמך “אני ראויה”.
הזיני את עצמך באהבה. בדיוק בצורה שליבך מבקש לקבל אותה.

ואתה, אחרי שבוע שאולי היה סוחט במאמץ של עשיה, עצור. בקש הכוונה מליבך, לדבר קטן אחד שאם תעשה למענך ביומיים הקרובים, מצב הרוח שלך יעלה. ויהפוך אותך ללילד קטן ומאושר 

באהבה 

אני בהודיה אמיתית על כל פגיעה מינית שעברתי בחיים. מודה על כל שריטה בנפש. על כל גבול שנחצה. הרבה בזכות החוויות הבלתי נתפסות האלה, מגיל קטן, אני כל כך ערה היום ל”כן” ול”לא” שלי. וכל כך נחרצת לסרב בכל פעם שמשהו, ולו הכי קטן לא מדויק לי בחיים.

אנחנו חיים בתרבות שמעודדת פריצת גבולות יומיומית. כיפוף אינסופי של הידיעה הפנימית שלנו. התעלמות טוטאלית מהקול החכם של האינטואיציה. החל מהדברים הקטנים, כמו מה לאכול הבוקר. ועד לבלתי נתפסים, כמו באיזו עבודה להעביר את שארית ימיי. בשם ההישרדות, בתרבות ההזויה הזאת, לעשות יום יום משהו שממנו אני סובל או סובלת, נחשב ללגיטימי, נורמלי, ולמרבה הצער, אפילו מעורר הערכה.

אני מודה על כל בחירה נחרצת שלי להימנע מכל מה ש*לא בא לי* לעשות ב”קריירה” שלי. גם במחיר של להיות לגמרי מחוץ לנורמה. להישמע “מטורפת”, “מעופפת”, “לא מחוברת למציאות”, “רוחניקית” או כל תיאור אחר שאנשים נוטים להדביק ליוצרים פורצי דרך, שלא מוכנים ללכת מילימטר נגד הרצון שלהם.