תזכורת והבהרה חשובה: לכל מי שמרגיש או מרגישה צורך או רצון בוער, להשפיע בגדול יותר באמצעות ה”שליחות”. דחיפות להגדיל את העשיה. להיות משמעותי בחיים של רבים וכו… ההשפעה הכי משמעותית שלנו היא א נ ר ג ט י ת. מי שמשפיע הכי הרבה בעולם שלנו, מייצר שינוי מהותי, פריצות דרך גדולות, ותנועה חדשה .. אלה *לא* אנשים שעושים הרבה, אלא *אנשים מאושרים !* כאלה שרוטטים שמחה ועונג. כאלה שנהנים ביום יום. שחיים בשלמות ובשלווה עם רצונם המתגשם.
אין בהכרח קשר בין כמות האנשים שאנחנו מדברים אליהם, מלמדים אותם או מטפלים בהם. בין העשיה שאנחנו מייצרים. או הרמה שבה החיים שלנו מלאים ב”רעש וצלצולים”, למידת ההשפעה החיובית שלנו החוצה. אין.
סיכוי גבוה שבין חברי הפייסבוק שלי, יש אנשים שבאמצעות הנוכחות האמיצה, האמיתית והעוצמתית שלהם בעולם… משפיעים פי מיליון ממנהיגים כמו טוני רובינס.
נראה לכם הזוי, שאתם שיושבים עכשיו בשדות, מטיילים בחו”ל, או שרים לחבר או לחברה אחת בבית, משפיעים על העולם לפחות כמו ההוא שעומד מול קהל מעל במות ענק? אני מבינה לגמרי. זה כי אנחנו חיים בהתניה חברתית מטורפת, על מה זה אומר להשפיע ו”להגשים את הייעוד”.
האמת היא שאם אתם באמת שלמים עם איפה שאתם נמצאים. נהנים שם. ובוחרים במה שאתם עושים בלב שלם, אפילו כשלמראית עין זה “בקטן”.
אתם משפיעים פי כמה וכמה, מאותו אחד שחי את הקהל הגדול. עובד סביב השעון, מקבל אינסוף מחמאות, אבל משהו בסופו של יום חסר. או לא לגמרי יושב שלם.
למה? כי אם אותו אחד פועל מתוך התניה תרבותית, והפך את עורו ואת חייו כדי להגיע לאן שהגיע, למרות שהנשמה שלו בכלל קראה לו למקום אחר.. אז זו האנרגיה שהוא מגדיל בעולם: של מרדף. ריצוי. שקר כלשהו במסכה נוצצת.
לעומת מי שחי במלאות ובשלמות, שמשדר לעולם אנרגיה של רווחה, של רגיעה. של שלמות ושל שמחה *בכל רגע נתון*.
כמובן שאם הקריאה העמוקה שלכם היא לעשות בומים גדולים, רעש וצלצולים, ואתם מרגישים התרחבות והתרגשות אל מולה, נפלא!! עופו על זה בענק.
לעומת זאת, אם השקט שממלא אתכם חשוב לכם יותר ברמת המהות. אז זוהי הנתינה הכי גדולה שלכם לאנושות בזה הרגע. וגם זה נתון לשינוי.
תודה לאלה הגיעה התקופה שהשיט הרוח’ני מתחיל להתפורר לרסיסים. יחד עם הרדיפה הקולקטיבית, חסרת הפרופורציה, אחרי הכרה, הצלחה וכסף.
שימו לב איפה אתם נמצאים, ולאן אתם באמת ב א מ ת רוצים ללכת?
בהנחה שכל ההשפעה שבעולם כבר קרתה.
שכל החובות שלכם נגמרו. שלא נשאר לכם מה לעשות פה.
ולא, אף אחד לא באמת “צריך” אתכם.
במציאות שבה אתם חופשיים לחלוטין… מה הייתם עושים?
לאן הייתם הולכים?
מי אתם ואיך הייתם חיים בתסריט שכזה?
ברוכים הבאים לעולם החדש שכבר כאן. כולנו מפוטרים מתפקידינו הישנים. אין יותר מה להשיג, לאן להגיע או במה לטפל. כל הריפוי כבר קרה. המרדף אחרי ההגשמה יושב מפהק לו משעמום באיזו פינה.
סוף סוף אפשר פשוט … לחיות. איזה כיף לנו 😊 כמה עונג 😍
