על הקשבה ויצירת שפע בחווית חיים אורגזמית

לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב חיים של אור ועונג. נתיב שכל כך קל לזהות כשאנחנו מתחברים להדרכה הפנימית שלנו, ומקשיבים לזרימת האנרגיה בגוף. למה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו.
בלי לדעת .. איפה שהקול הפנימי פשוט אומר “וואו !!”.
שם מחכה לנו דרך של שמחה, עונג ושפע. זה בכלל לא משנה מה השיקולים ומה הקולות הפנימיים שלנו אומרים. מה חשבון הבנק אומר.
ומה החשיבה שלנו חופרת לנו.

החגיגה הקיומית היא זכות בסיסית שלנו. נועדנו לרטוט את החיים האלה באקסטזה. כל כך הרבה קולות מופיעים שיכולים בקלות להוריד אותנו מהדרך היציבה שלנו למטרה מענגת, שסופה להעניק לנו עוד ועוד מאותו כיף ורוגע,
בכל צורת ביטוי.

רק שלא למדנו לסמוך ולהתמסר.
בייחוד כשמדובר בהחלטות מהותיות בעולם החומר, רובנו בוחרים מהראש.
עושים את מה שצריך. את מה שנכון. את מה שכדאי.
למה? כי ככה לימדו (או אולי יותר נכון לומר “אילפו”) אותנו.

לחיים יש גל ענק של אנרגיה שאפשר פשוט לרכב עליו.
בלי מאמץ. בלי סזיפיות. בלי דרמה.
הכל קורה כאילו מעצמו. ללא מאמץ.

כשהבחירה נעשית ממקום שלם בפנים ל”אני האמיתי”,
נוצרים בתוכנו ברגע גבולות ברורים. חיבור למי שאנחנו באמת.
וידיעה שאנחנו במקום הנכון.

איך יודעים? כל הגוף רוטט ומשפריץ אורות.
מתי נכנס הספק / חוסר האמונה..? כשאנחנו מפחדים, ושוכחים שפחד
הוא לא זה שבוחר עבורנו. הוא רק מורה הדרך.

עם השנים למדתי שאיפה שאני לא קשובה לעצמי, לאינטואיציה שלי,
לזרימת האנרגיה הטבעית בגופי, שם אני לעיתים מתערבבת עם האחר.
שמה לעצמי גבולות לא טבעיים.
מנתבת החלטות מהתודעה שבתוכה הייתי פעם – כשלא סמכתי ולא דייקתי את מי שאני.

חייתי כך לא מעט זמן מחיי – בספקות. בתחושה שאני צריכה ללכת אחרי מישהו שיודע, שיוביל אותי לאיזו מטרה. שהמתנה נמצאת אי שם בחוץ.
שמי שאיתי יודע, ככל הנראה, יותר טוב ממני.
גם אם הוא למד במקביל ממני ודרכי.
ושם.. נסגרו עבורי הרבה דלתות, שיכלו להיפתח כל כך בקלות.

מזל.. שגם אחרי שלמדתי לחיות את האמת שלי,
מדי פעם החיים מראים לי, איזו חווית חיים שונה הייתה יכולה להיות לי,
אילולא בחרתי בנתיב הרוגע, הקסם והכיף.
בינינו… שום דבר אחר לא משנה.

אם הלב נפתח חזק. והאהבה מנתבת את התשוקה הפנימית במעלה הגוף.
אם הגוף נטען בשפע של אנרגיית חיים בכל רגע.
משהו שם ככל הנראה פשוט נכון.
כי שם ממש נוצרת בנו עוד ועוד אנרגיה להגשמה, ליצירה ולביטוי עצמי פשוט, פתוח וזוהר.. בלי מאמץ.

מן הסתם ששם נמצא גם הכסף –
ביטוי מקורקע של יצירה ואנרגית חיים אינסופית.

כל מה שנשאר לנו,
זה רק להעיז וללכת עד הסוף עם הכיוון הכי חוגג ויצירתי שלנו.
איפה שאנחנו נטענים בהכי הרבה אנרגיה במינימום מאמץ.
זה מה שבסופו של דבר, מביא אותנו למים הכי נעימים וחמימים,
שאליהם הנשמה שלנו הובילה מלכתחילה.

איזה כיף לחגוג ולחיות את החיים !

פג תוקף לפחדים

“עזבי אותך מלהקשיב לפחדים. לפחד יש תוקף קצר.
לעומת זאת, מי שאת באמת. ומה שרוצה לעבור דרכך.. תקף לנצח.
לכי עם התשוקה הכי עמוקה שלך. תקשיבי לילדה שבתוכך, ותני לה את מה שהיא מבקשת. איפה שהילדה הכי פגועה וכואבת שלך, פוגשת את תשוקת ליבך וגופך.. בנקודה שבה שתי התשוקות האלה מתחברות,
הרצון הכי נמוך שלך, מתחבר עם רצון הנשמה.

זה החיבור שלך בין האלוהי והנשגב ביותר שיש לאדמה. לקרקע.
ושם שוכנת המתנה האנרגטית שלך.
זו שיש בה את התדר הכי ממגנט וגבוה.
זו שאת הכי נהנית לתת”

מקשיבה לקול החכם והאמיתי הזה בתוכי. ונכנעת.
מבעד לפחדים ולספקות. לשאלות ולזה שבאמת אין לי מושג,
ואני רק עושה בעצמי. צעד צעד. ותוך כדי לומדת את הדרך.
יוצרת את העסק החזק ביותר שלי
(כך אומרים לי ההדרכה הנאמנה שלי).

הערך העצמי הנמוך שלי חוגג. הכאב של החיים שלי מושך אותי למטה.
מנסה לטרפד לי כל אפשרות לקרקוע שקט ועוצמתי.
הבחירות שעשיתי עד היום מרגישות לי ספק מטופשות. ספק גאוניות.
אין לי מושג מי אני באמת, ולאן בכלל אני הולכת.
ככככלל כך הרבה אפשרויות פתוחות בו זמנית.

אני מרגישה כישלון בחלק מהדברים.
באחרים שאני האישה החכמה ביותר שיצא לי להכיר לעומק.

כל מה שבא לי זה לאהוב. להזדיין ולעשות חיים.
חלק אחר מפחד להתקרב ולהיפתח, כי גם ככה הכל רועד בחיים שלי.
מדי רועד.
חלק משמעותי בי רוצה להיחשף. חלק אחר מבקש לנסוע רחוק ולהיעלם.

אני מכריחה את עצמי לתת סבלנות לכל התהליך.
גם אם נדמה לי לפעמים שאני משתגעגת כבר, ובא לי לברוח מהכל לאיזו עבודה מסודרת.
נזכרת שאני לא עשויה מהחומר הזה,
ובא לי להיות שכירה רק כדי לא לחוות נפילות ומפחי נפש.
ממתי זה הניע אותי בחיים?

מבקשת מאלוהים שייתן לי קצת שקט.
אמיתי כזה – שמאפשר לי לחיות על גלים גבוהים, ובמקביל להרגיש שאני נחה על הגב באגם דומם.
שרה ונחה. ובוכה. ויוצרת.
ונדמה לי שאני משוגעת מעבר לרגיל שלי.

אבל.. לפחדים יש תוקף קצר. ומי אני שאתווכח?
יש משהו שנולד דרכי. וגם אם הוא יוולד וימות רגע אחרי.
אני מסכימה להתמסר ולהניח לדבר הזה לרדת.

#השעות_הקטנות_של_הלילה_הן_הזמן_האהוב_עלי_ביום
#זמן_יצירה
#יצירה_היא_מעשה_אהבה

בקפיצה אל הבמה

אגלה לכם סוד.. אני רועדת מפחד עכשיו. כל הכאבים של חיי עולים בי בסדרה. מסתדרים שורות שורות. אני שרה וחוגגת את היצירה שלי בחדרי חדרים כבר הרבה מאוד זמן. ומרגישה שאחרי כל הזמן הזה.. משהו מבקש להיוולד.

אמאמא ממש קשה לי לרדת לאדמה לבד, עם דברים כל כך חשופים ופגיעים. ובא לי למגנט את השפע שאני מתוך אמת. אז אני רוצה שתזמינו אותי – להרצות. לשתף. לדבר. על כל נושא שעולה בכם. שאחרי שאתם קוראים אותי/שומעים אותי שרה וכו’.. ואתם מרגישים רצון לשמוע אותי מדברת עליו.

הערב הזה יכלול הרבה שירה. מעט שיחה. והרצאה של בין 45 דקות לשעה ורבע. אני מכוונת להפוך אותה למפגש חי מול קהל. אתם שותפים לה, כי אתם מדברים. חווים. שומעים. רוקדים איתי. אולי אלוהים יודעת.. אפילו בוכים איתי.
אני רוצה ומכוונת שזה יהיה סוחף ומרגש. אבל אולי יתחיל פשוט כהרצאה.
גם לי לוקח זמן להיחשף. להתפשט מעל במה.

חלק בי אומר לי נחרצות שאני לא ראויה. ומי אני שאשיר מעל במה? אני אפילו לא מנגנת בצורה מקצועית (כנראה שיהיה לי ליווי. ומרגיש לי שזה יהיה מעשה אהבה חי מעל במה).
חלק אחר אומר שזה לא בטוח לי להיחשף בצורה כזאת. שזה לא מגובש מספיק. וכו’…

מה איכפת לי? אני תפקידי להמשיך לרעוד. לפחד. להרגיש כל מה שעולה בי. ולפתוח דלת.
כמו בלידה.. אין לי מושג כמה זמן היא תימשך. כמה ארוכים יהיו הצירים.
רק דבר אחד אני יודעת.. אני מכוונת ללידה אורגזמית. וזה גם התדר שאני הולכת להעביר,
ברגע שאפסיק לבקר את עצמי. ואתחיל לשיר (עוד יותר) מתוך חיבור לנשמה וללב.

אני מרגישה שאני יודעת איך. כי זו לא “אני”, אלא משהו שחגגתי לאורך עידנים שעובר דרכי.
אני זוכרת מסדנאות שתמיד (אולי לרוב) כשאני מול קהל אנשים נשארים מהופנטים.
כן, אני גם מפחדת לאכזב. אתכם ובמיוחד אותי.
מפחדת לגלות שוב פעם שזה לא הטיימינג. שזה לא התדר הנכון וכו..
מפחדת להאמין במשהו בכל ליבי ולגלות שאחזתי באשליה.
מפחדת להעמיד פנים. לא להיות אמיתית איתי. עם הילדה הפגועה שבי שמבקשת שקט, אמון, יצירה ואהבה.
שרוצה להתאהב. ליסוע למקום רחוק ולהיעלם מהחזית הזאת.

ו… אני לא מאמינה שאני אומרת את זה.. אני מפחדת להיות מינית מעל במה.
מפחדת לסלוח לעצמי על כל הטעויות ולגלות שזה כיף. ומשחרר.
שאפשר לחגוג וליהנות בלי חשבון ולשתף את הקהל באנרגיה המזככת הזאת.
שאפילו.. אני לא צריכה מילים. רק אנרגיה וחגיגה יצירתית.

אני מפחדת לחגוג וליהנות כמו שלא עשיתי אף פעם בחיים, ולעשות מזה טונות של כסף.
ואני זורמת עם זה.. עם מה שייצא.
עם הלימוד האנרגטי הנשמתי שלי. עם הלימוד שלי לגבי מילים, משמעותן ותפקידן בחיים שלי כרגע.
איך לדייק אותן עד כדי כך, שגם הן יזרמו מתוך אורגזמה קוסמית.

אמא’לה … אני מפחדת להיות אמיתית איתי, ובכלל לגלות שכל מה שבא לי זה לשיר וליהנות. ליצור ולצייר ולצלם סרטונים. ולא לעמוד מעל במות או להרצות.
מפחדת להיות אמיתית ולתת לכאבים שלי לעלות במפגש חי מול אנשים,
ולהתפרק מול קהל.
אבל אני יודעת.. יודעת פשוט, שקול עמוק בתוכי קורא לי לתת יותר. לעצמי. וגם לכם.

אז אני מכריזה בזאת שחגיגת – חרדת הנטישה ששלטה בחיי הגיעה לקיצה.
(לא החרדה. היא דווקא חוגגת ביג טיים, אלא השליטה שלה בי.. )
הגיע הזמן להתיידד איתה, ומי יודע/ת אולי אפילו ליהנות ממנה.
וכן, אפשר להחליט שמותר ליהנות ולחגוג ולהרגיש ולהיות חשופה,
למרות הבחירות שעשיתי לפני 4-5 שעות (שעדיין לא).
ומותר לתת לכל הפחדים האלה לעלות גם מולכם. כאן ועכשיו.

אז זהו.
מותר לכם, החל מרגע זה, ואני אפילו מזמינה אתכם בתשוקה ובסקרנות ..
להזמין הרצאות. מפגשי שירה. מפגשי השראה בתוספת יצירה.
ואנחנו נשמע ונקשיב, ונדבר על מה שעולה ורוצה לקרות.
זה אפשרי בצורה של הזמנת ערב לקבוצה שאתם מארגנים באופן עצמאי, ומזמינים אותי.
זה אפשרי אם בא לכם להפיץ אירועים שאני יוזמת ומזמינה אליהם,
תמורת השתתפות בחינם ועמלה (כשזה יקרה).

זה אפשרי עבורכם להזמין אותי לשיתופי פעולה – לכנסים, או פעילויות שאתם עורכים, אם יש לכם כבר קהל קיים ואתם מארגנים אירועים.
לכמה אנשים? מוסרת את זה לאלוהים. מבחינתי בין 14 ל30 יהיה מדהים, באותה מידה כמו בין 200 ל1000 (מקווה שלא אקבל התקף לב עם המספר האחרון 😉 ).
מה חשוב לי? קהל תומך ומפרגן שמעוניין בנושא. שהתדר מדבר אליו. קהל שמחובר ללב, או ממש רוצה ושואף להתחבר.

בשלב הזה – באזור המרכז. דרומה בסביבת רחובות.
פרדס חנה והסביבה, וצפונה עד חיפה/נהריה אם אתם אוספים אותי מהרכבת 😉
אפשר לפנות אלי בהודעה פרטית, או בנייד שלי.

נ.ב – אני יכולה כמובן להביא נושאים קונקרטיים ומוכנים “מהבית”. יש בשפע

המלצה חמה על ספר: היזמים החדשים – FreshBiz

היום אני רוצה לשתף איתכם משהו שמרטיט לי את הלב. משהו אחר. הורדתי במתנה את שלושת הפרקים הראשונים, בספר של רונן גפני ושמחה, שותפו ב- FreshBiz – “היזמים החדשים” [פאוזה. זה לא מה שאתם חושבים. לא “ספר עסקי”. תיכף תבינו].
כבר בהקדמה נעתקה נשימתי. בחיי.. הספר הזה הוא עלי ועליך !
אז דבר ראשון אני רוצה לחלוק איתך את האפשרות לקבל את המתנה הזאת גם. שלושה פרקים ראשונים בחינם. ודבר שני.. קבלו ציטוט:

“היזמים החדשים הם האנשים שמשנים את חוקי המִשחק הישן. ניתן למצוא אותם משחקים מִשחקים שונים על פני כל הקשת האנושית: הם בעלי עסקים, מנהלים, עורכי דין, אבות ואימהות, מאהבים, מחנכים, אמנים ומרפאים.
יזמות כבר לא שייכת רק לעולם העסקים.
יזמות היא מצב תודעה חדש”

למי שלא מכיר, Ronen Gafni הוא יזם יצירתי מבנימינה, שפיתח את משחק FreshBiz שאני כבר שנים “חופרת” עליו. ועשה איתו מהפכה בארץ, ובעוד מעל ל30 מדינות בעולם, בדרך משוגעת לחלוטין. רק אגיד שאני מאוהבת במשחק הזה. הוא איפשר לי לעשות שינויים מרחיקי לכת בעסק ובחיים.

ועכשיו גם הבנתי למה. קלטתי כמה קווי דמיון הזויים לחלוטין יש בין סיפור החיים שלי, וצורת המחשבה שלי לבין אלו של רונן. כנראה שההשראה פועמת בצורה דומה באנשים שמכוונים ליצור שינוי אמיתי. בשפע כלכלי. ובכיף.

אז אני אחכה לספר שלי שכבר רכשתי לפני חודשים, בזמן ההשקה.
ואתם … לכו תורידו את הפרקים האלה! מחכים לכם טונות של השראה. תודעה חדשה. סיפורים מרתקים מהחיים האמיתיים בארץ ובעולם.
בין היתר, על איך עושים כסף, ומשפיעים על אינספור אנשים, עם הרעיונות המשוגעים שלנו.

כנסו לכאן ותיהנו: http://upvir.al/ref/s6697111

עריכה -לקריאת ההמלצה החמה שלי על הספר (נכתבה במרץ 2019) כנסו לכאן

בקצב הטבע … גם בעיר

תל אביב את מהממת ! אחרי אחותך הגדולה ניו יורק, בשבילי את אולי המדד הכי מדויק לרמת איזון נפשי, מרכוז וקרקוע.
מי שמרגיש שליו ורגוע בכאוס שלך. נושם עמוק סביב הפיתויים שלך. ונשאר מחובר פנימה ברעש הסביבתי, וטריליון הסחות הדעת שלך, יש סיכוי שהוא איש זן ומאושר ממש.

אני מודה שלפעמים את מאתגרת לי את סף הרגישות עד הקצה, ויחד עם זאת, אני אוהבת אותך. מוקירה על כל מה שאת מראה לי. ונהנית מהשפע שלך.
תודה לעצמי שגם בתוך הכאוס אני זוכרת לנשום, לחזור למרכז שבגופי ולהתחבר לאדמה. מזל שגם כאן יש פינות של חסד.
תודה ללב על החיים שלי,
שלרוב פועמים בקצב פעימות הטבע.

להיכנע ליצירה

להיכנע לתנועה היצירתית הטבעית דורש את האומץ הכי גדול. כי היא מבקשת מאיתנו לגעת בעומק. להתמסר אל הלא נודע. וליצור בלי מאמץ (רק ככה אפשר) את מה שעולה מבפנים, מתוך ההשראה האלוהית-הפנימית.

ושם במעיין העוצמה הפנימית אנחנו פוגשים את עצמנו ערומים. חשופים. פגיעים. מחוברים ומנותקים בו זמנית. כי הכל צף ועולה מבפנים.
שם סוף סוף רואים. רואים הכל. הכל פתוח. הכל ננגע. מבעבע. חי.
רוטט. ומרגיש אחרת. אחרת לגמרי מאשר לבחור ולהחליט – “לשם הולכים”. “את זה אני רוצה כתוצר סופי”. ו”ככה!” זה הולך להיראות.

מתנועה כזאת של שליטה, אנחנו יוצרים הרבה פעמים מהמיינד. מהתנגדויות פנימיות. מחוסר בשלות. מניסיון להגיע לאנשהו.
להשיג דברים. להגיע למטרות. כמה מאמץ יש בזה.

בעוד שבו זמנית.. יש בתוכנו מעיין נובע של עוצמה יצירתית טבעית.
חופשיה, מבעבעת וחיה.
אותה האחת שאיתה אפשר להגיע גם למטרות בלי מאמץ.
כל עוד המטרה עלתה ונבעה מתוך אותו מעיין אמת אינסופי.

כל עוד הקשבנו. התקרבנו. התחברנו. ואיפשרנו למה שיש בתוכנו לצאת.. לנבוע כמו שזה. בלי ניסיון מוגזם לכוון, לדייק ולמקד.

העוצמה היצירתיות ממקדת אותנו בטבעיות.
בלי מילים. בלי שליטה. בלי סלידה מהמציאות. בלי התנגדות מיותרת.
פשוט להיות.. והכל כבר קורה ונובע מבפנים.

מה כן עושה בתנועה הזאת את ההבדל?

ה ת מ ס ר ו ת. לזה שלא תמיד התכניות שלנו יקרו כפי שחשבנו.
שלא תמיד ידענו לאן אנחנו הולכים באמת, גם כשכבר היינו בטוחים שהדרך ידועה.
זה כמו להלך במסלול מלא קסמים וליהנות מהדרך,
ולאפשר למטרות, להחלטות, לידיעות להתסדר מעצמן.
בלי להתעסק במה יש לי ומה אין לי עכשיו.

ויחד עם זאת, כן לכוון במדויק, דרך הבעת כוונה,
מה המהות שאליה אני מכוונת?
איך אני בוחרת להרגיש תוך כדי הדרך?
איך החיים שלי נראים בזמן שאני מתקדמת לעבר מטרה?
וכאן.. אוו כאן נולד הקסם הכי גדול!

כי כשאנחנו בלי שליטה, ויחד עם זאת, יש ידיעה ברורה “לאן” אנחנו הולכים. כאן התכנית האלוהית מתערבת לטובתנו ולוקחת אותנו אל המטרות הכי ברורות, בדרך הכי נוחה, נעימה ומרפה (מלשון הרפיה).
אין התעסקות. אין מאמץ. לא צריך אפילו מילים אם לא רוצים.
הכל בא לעברנו.
בקצב פעימות הטבע.

והטבע… אוו הטבע הקסום.
הוא/היא יודע-ת. הכי טוב.
הכי מרגש והכי מענג שיש. הכל כבר קרה מזמן ממילא, במימד זה או אחר.

רק שעכשיו איפשרנו לעצמנו, סוף סוף, להסתנכרן עם המציאות הכי מענגת שנוצרה בעבורנו. ולהלך בה בחופשיות.
כמו ילדים שמצאו את צוף הפרח.
ורק שותים, נהנים מהצבעים של הפרפרים.
ומשחקים