תגית: כיף

לא היה לי מושג למה לצפות. הימים האחרונים בבית שבו גרתי במשך חמש שנים לוו בשקט אמיתי, התרגשות ומעט חששות. רוב הדברים שלא מסרתי או זרקתי מהדירה האהובה שלי בגבעתיים היו כבר במחסן. ואני, עם תיק ארוז היטב. חיוך. לב פועם, וסקרנות אינסופית. בדרך למסע … בלי בית שבו אני גרה. בלי רכב. חייבת לציין שדי מפונקת, ויחד עם זאת, עם תקציב בסיסי מינוס. מתחילה פרק חדש בחיים, שבו יש לי אותי ואת האהבה שבליבי. הרבה יותר מאי פעם.

אפשר היה לחשוב שאהיה מוטרדת. שהמחשבות יטריפו אותי. שאהיה חסרת מנוחה. אחרי הכל, ידעתי איפה אני הולכת להיות ולחיות רק בארבעת הימים הקרובים. במציאות, כל מה שחוויתי זה את אותה ידיעה עמוקה.
שאני זקוקה למשהו שעדיין לא הכרתי. שאין מצב שאני עוברת לגור כרגע בעוד בית. שאין לי עניין לשלם על סאבלטים, כי זה יחייב אותי לעבוד ולהישאר במקום אחד. שני דברים שממש לא רציתי (!).

ושאני עומדת לחקור ולגלות עולם אחר מזה שהכרתי. אושר אחר ממה שהאמנתי שאפשרי לחוות. כזה שאינו תלוי בנסיבות. בכמה כסף יש לי. או בהאם כל הדברים שלי, מסודרים בארון מפואר בחדר השינה שלי או לא.

מיום ליום נפתח בפניי עולם של חיי קהילה. של יחד. של שירה ואוכל אנרגטי. חוויות חדשות ומרגשות. של נוכחות בטבע. נסיעות ספונטאניות מופלאות. של מפגש יומיומי עם עצמי. עם כל מה שקשה לי וכואב לי. עד כדי כך, שלבד אני יכולה להסתיר, אבל ביחד ממש לא.
עולם של קרבה לאנשים שאיתם אני יכולה לעבד את החוויות שחווה. מה שפעם, כשגרתי לבד בעיר, היה לי הרבה פחות אם בכלל.
עולם של להתעורר בבוקר ולהרגיש עונג ואושר אינסופי. רק מעצם היותי.

בו זמנית, הבהבו אי שם מרחוק, זכרונות מהעולם שממנו עייפתי – חיי בדידות בעיר סואנת, רווית בנינים אפורים מתקלפים. מרדף אחרי מטרות. נסיונות להגשים דברים כדי לסמן וי. תדר שתמיד ממהר.. רק אלוהים יודע לאן. ותחושה שהערך העצמי שלי תלוי על הישגים. על כמה “הצלחתי” או נתתי. ושמשהו עמוק ומהותי תמיד חסר.

קשה להאמין שמאז אותו יום, שבו עמדתי בדירה הריקה בעיר, עברו כמעט שנתיים. מאז ועד עצם היום הזה, לא הוצאתי שקל על מגורים בבית. עדיין בתנועה, ויחד עם זאת, הכל מרגיש שונה. אני שונה. וקול עמוק בתוכי לוחש עכשיו, שאלה החודשיים האחרונים במסע הזה. זמן להתארגן אחרת. האדמה קוראת לי. ופתאום ארון מסודר בחדר השינה ומרחב משלי, מרגישים כמו פינוק עילאי.

היום אני יודעת, שפינוק אמיתי לא חייב להתקיים בתנאי פאר. אי שם בתחילת המסע, חייתי חודש שלם בזולה הכי מפנקת שאפשר לדמיין, ביער פראי על גדות נהר הירדן. ישנתי באוהל והרגשתי עשירה.
היום אני כותבת מהבית הכי מפנק שאליו יצא לי להיות מוזמנת במסע.
לתחושתי לא במקרה, דקות נסיעה ספורות מהזולה שבה הכל התחיל.
יושבת מול נוף אינסופי פתוח לכינרת. מוקפת בהנאות מלכות בדמות ג’אקוזי, בריכה מחוממת, ותדר של שפע מיוחד פועם מכל עבר.

ועמוק בתוכי יודעת, שזה הזמן להשתמש בכל מה שעברתי במסע הזה. לתקשר החוצה את השפע שאספתי בדרך. את השפע שנגלה אלי בתוכי. את השפע שאני.
ולהפוך אותו לערוץ שמזרים לי, לאהובים שסביבי, ולעולם כולו – כסף, שפע ואפשרות לחוות את העולם הזה, ולחיות בדרך אחרת.

חלומות נועדו כדי להתענג עליהם. להאמין שאנחנו באמת ראויים. ולהגשים אותם בלי פשרה. להגיד “כן!” עוצמתי, חד משמעי,
וחסר תנאים לבקשת הלב.

אחד הדברים הברורים לי … זה שמקור האושר והשפע האמיתי עבורי, זה להגשים אותם ביחד. אני מזמינה מהיקום כולו, לחוות בתוכי את התחושה שאני ראויה, וליצור את החלום המופלא הזה ביד. עבורי ועבור כולנו.

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.

אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז. 
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.

אני רוצה לחלוק איתכם פיסה קטנה מהחזון שלי לחיי חופש כלכלי אמיתי. חזון שנמצא בהתהוות כרגע, בזכות זה שלא היה לי איכפת לזוז לרגע מהמוכר ומהידוע שלי. אפילו להיות חייבת כסף לבנק, ובמקביל לפרוש מהמירוץ. בתמורת יצרתי וממשיכה ליצור לי בשנתיים וחצי האחרונות, חיי חופש, עונג וחגיגה. את התדר ואת הדרך הזאת אני חולקת כאן איתכם, מתוך כוונה לתת השראה. כי באמת שאפשר לחיות אחרת. וכך הוא:

יומיים וחצי בשבוע, זה הזמן האידיאלי מבחינתי לעבוד בו מול ״לקוחות״. באשר אני עושה.
שאר הזמן פנוי לי ליצירה זורמת. לציור ולשירה. לכתיבה והכנת תכנים מעוררי השראה. לחברים שלי. לילדים שלי ולאהובי לחיים.
יומיים וחצי בשבוע של התמסרות נלהבת לעשיה שאני הכי אוהבת, שממלאת את הלו״ז שלי באופן טבעי.

בשאר הזמן הלב שלי בוחר ברגע מה הכי נכון לי.
האם לעשות הפסקה מהכל ולבהות בטבע.
האם לשתול מלפפונים באדמה שלי.
האם לרחוץ במי האגם שליד ביתי.
האם לעוף על הספר החדש שהבריאה משדרת דרכי.

באותה מידה שאני נהנית להיות האישה המינית והחוגגת שאני. אני נהנית מהעסקים מהמגוונים שלי.

שישה חודשים בשנה, אני לגמרי פנויה. יכולה לבחור לטוס לאנשהו עם המשפחה שלי. פשוט לא לעבוד. או לעבוד רק אם בא לי.
*הכנסה פאסיבית* זה מה שאני מרוויחה ממנו הכי הרבה כסף.
עבדתי עליה זמן מה עד שהיא נוצרה. עכשיו התחזוקה לוקחת מינימום זמן ואנרגיה. בעוד העסק או העסקים האלה עובדים כמעט לבד.

העניין המרכזי מבחינתי זה שכבר היום, החזון הזה והעבודה עליו היא עונג. כי מבחינתי החיים הם עונג.
וכסף מחרמן אותי כמו גבר שאני מלאת תשוקה אליו (אמיתי לגמרי).

כסף הוא ביטוי של אהבה. של אנרגית הבריאה הממלאת את גופי ומשדרת דרכי חומר. אני נהנית להעניק לאנשים ריפוי באמצעות התפיסה שלי לגבי כסף וחומר. כי הם חלק מאותה האחדות שהבריאה שרה דרך קולי.

תודה רבה שמרגע לרגע נוצרת בחיי מציאות, שבה אני זוכה לשדר הזדמנויות עסקיות ושפע לכל עבר. תודה רבה שעוברים דרכי תכנים וחומרים, שמאפשרים לאנשים לחמול על הילדים הפנימיים שבהם. לשמח את החיים שלהם. לחוות את החלומות שלהם כמציאות קיימת. ליהנות ולאהוב הרבה יותר.

תודה רבה שלא הקשבתי לקולות של הפחד והמשכתי לאהוב אותי הכי הרבה, גם כשהיה לי קשה. והסכמתי בהתמסרות אינסופית, לעזוב חיים שלא אהבתי לפני כשנתיים וחצי. ובכל רגע שהבריאה מבקשת ממני…
אני פשוט נוסעת ונהנית מהחיים.
תודה רבה ! שזה מתגשם בחיי.

ושגם החזון העמוק והאמיתי ביותר שלך,
מתגשם בחייך. כבר עכשיו. כבר היום.
תודה רבה שכל עשיה ויצירה שבך מכוונת ישירות משם.

איזה כיף לנו שזכינו ככה !

עכשיו ברצינות.. זה לא רחוק. זה לא בשמים. זה בהתהווה יום יום. כאן באדמה. אלו הן חלק מהמטרות שאני עובדת עליהן יום יום בשנה האחרונה, מאז שהחזון הזה התבהר אצלי.
ומה איכפת לי כמה זמן זה יקח? אני הרי ממילא נהנית.

איזה מזל שברגע זה יש לי חוב לבנק. אחרת הייתי משועבדת עכשיו למציאות שבה (במקרה הטוב) יש לי כסף, אבל אין לי את עצמי.

ואיזה כיף שהחוב הזה הופך לאורגזמה קוסמית ומתנדף מהמציאות שלי בדרכים שמשמחות אותי.
כי עכשיו כבר יש לי את עצמי. והכסף הוא תוספת תומכת ומאירה.
פשוט וקל להיות מי שאנחנו כשמסכימים להתמסר. בחיי שהאשליה בעולם הזה יכולה להיות גדולה.
איזה מזל שאנחנו נושאים בתוכנו את האמת.

לפני מספר ימים, בהפתעה מוחלטת, גיליתי שאיפסו את מסגרת האשראי באחד מחשבונות הבנק שלי מ12,000 לאפס עגול. עד כה לא הצלחתי לברר אם היה זה מכוון או טעות טכנית. ככה או אחרת, ברגע אחד נשאר לו חוב גדול ללא מענה, ודאגה מטרידה החלה להזדחל אל השדה הרגשי שלי. לקח לי כמה שעות להיזכר שהכל תמיד תומך בי. להבחין בהזדמנות שקיבלתי להתכוונן מחדש לרצון שלי. ולהבין שאני רוצה לבקש עזרה ותמיכה מכם.

אני יודעת שלרוב לא מדברים על זה.. בטח לא מעל דפי הפייסבוק. יחד עם זאת, חשוב לי להוציא את זה לאור. אגיד בכנות, שבשנתיים האחרונות הפכתי לסוג של זן מאסטר בכל הנוגע להתייחסות שלי לכסף. עם או בלי כל קשר למציאות, ברור לי שהכל תמיד מסתדר. שלא משנה אם יש לי עשרות אלפי שקלים בחשבון או 50 ש”ח בארנק, הכל הולך ומשתפר מרגע לרגע. ושבקרוב יהיה לי שפע ב א מ ת גדול מהאנרגיה הזאת..

כבר זמן מה אני רואה בעיניי רוחי תקופה חדשה של שפע כלכלי גדול, שבה אני נזכרת בימים אלו. ימים בהם היו לי בערך 3000 סיבות להתחיל לדאוג ולהיכנס לחרדות . ובמקום זה בחרתי להיות שמחה ורגועה. נהניתי וחייכתי. ובזכות זה הכל התהפך ברגע אחד לטובתי. לקצה השני ממש. ברור לי, שבמציאות כלשהי הדבר הזה כבר קורה ממש עכשיו, ולי נשאר רק להסתנכרן איתה ולהתכוונן מחדש. בעצם, אולי הרגע הזה הוא ממש עכשיו.

אגב כסף וחרדות… בעבר הן ליווי אותי יום יום, במשך כמה שנים. גם כשהיו לי 200,000 ש”ח לזכותי בחשבון הבנק (!). מדהים כמה לפעמים אין קשר בין המציאות החיצונית להרגשה הפנימית. פחדתי פחד מוות שלא יהיה לי, עד כדי כך שלא נהניתי ממה שיש עכשיו.
לשמחתי, כבר אז הבנתי שאין באמת קשר בין החרדה שלי לכסף. הסכמתי להתמסר לתחושת החסר במלואה, ולהסכים למות אל תוכה כדי להסכים לחיות. החרדות ההן מתו בתוכי מזמן. אני נשארתי בחיים.

פעם התביישתי ופחדתי לבקש ולקבל עזרה. היה בי מעין תדר כזה של “לעשות הכל לבד” ו”שלא ידעו”.
באופן לא מפתיע בכלל, התביישתי במיוחד בכל האתגרים הקיומיים הבסיסיים שלי. ענייני כסף. מיניות. זוגיות. בערך בכל מה שקשה או היה קשה לי בתחומים האלה. חלקם בגלל טראומות כואבות מהעבר.
חלקם כי, איזה קטע.. אני אנושית.

ודווקא עכשיו משהו במקום הזה נרגע, אז בא לי להוציא חלק מהערפל הסמיך והכבד החוצה. כי הוא הגיע להתדפק על חלוני. מה שמרגיש כמו מתנה גדולה. מתנה שמעירה אותי לשתף ולהתייעץ. לבקש עזרה.
ולהוציא את השד הגדול והמפחיד הזה מהארון.
שירוץ קצת ויקבל אור שמש. נראה לי שזה יעשה לי ולו ממש ממש טוב 

 

אז העניין הוא כזה:

אחרי תקופה ארוכה שלא חוויתי את זה, אני רוצה ומרגישה ממש מוכנה להוסיף לחיי המדהימים, גם זרימה של כסף ושפע כלכלי.
ליצור עשיה חדשה ומרגשת, אל תוך חיים שעדיין נמצאים בתנועה.
בינתיים, בלי בסיס יציב של בית או אדמה חיצונית קבועה.
ויחד עם זאת, עם בסיס ואדמה אינסופיים בפנים.
אני מתכוונת לעשיה שבא לי להתמסר אליה ממש. לא רק קצת ומתי שזורם, כמו הפגישות האישיות שחזרתי לעשות לא מזמן.
מאז מעולם ידעתי שזה לא “הדבר”, אלא פרט שולי בתמונה.

בעיניי רוחי, רואה את עצמי אוספת את כל המסע של השנתיים האחרונות, לצורת חיים אחרת. שעדיין לא ראיתי איפה היא תהיה ואיך תיראה.
יחד עם זאת, יודעת והווה בתוכי את העיקר – איך היא מרגישה.
כמה אני נהנית, שקטה, אהובה ובטוחה בתוכה. וכמה עונג היא מאפשרת לי לחוות ולהדהד החוצה לעולם כולו.

בינתיים ברור לי דבר אחד – אני ראויה לתמיכה. לאנשים סביבי. לשבט תומך שמחבק אותי באהבה. גם ברמה הרגשית וגם בחומרית.
ובעיקר מרגישה ראויה לחוויה שאני לא נפרדת ולא לבד תוך כדי.
הכאב הכי גדול שתמיד היה לי סביב כסף. קרקע. אדמה.
זה שזה בא על חשבון קהילה ויחד תומך. על חשבון הזמן הפנוי שלי.
על חשבון השקט והשלווה הטבעית שלי.
והפעם ברור לי שזה הולך להיות אחרת. כי ככה בחרתי.

אני מכוונת לכך שבתקופה הקרובה דברים ימשיכו להתבהר. שאמשיך להקשיב ולשתף מתוך נוכחות. ולבקש אם יש משהו ספציפי שאני צריכה.
במובן מסויים אני יודעת שאת המסע הזה אני עושה לא רק בשבילי,
אלא בשביל קהילה שלמה. מתמסרת אליו באהבה ובהבנה,
גם אם לפעמים הוא מביא איתו אתגר.