תגית: יצירת עסק מתוך חיבור לאינטואיציה

לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.

אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז. 
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.

מנוחה .. זה לא כשכל היום יושבים ולא עושים כלום. או נמצאים בחופש.
מנוחה זאת הזכות הגדולה להרגיש ולדעת עמוק בבטן ובלב (ועם גיבוי מלא של הראש) שאין יותר לאן להגיע. שאני כאן. והכל מושלם. הרגע הבא ידאג לעצמו, תודה על הדאגה.

מנוחה זה לדעת שלא משנה כמה חוסר מושלמות יש בי. ברור לי שאני לא צריכה לשנות דבר. לא ״להתפתח״. ולא ללכת לעוד טיפול או סדנה. שאין גרסה יותר מושלמת שלי אי שם בעתיד. אני נהנית ממני ככה. ממש כמו שאני. עם כל השריטות בלב והפאקים באריזה.

קצת פרופורציות לעומת מי שהייתי לפני חצי שנה. שנתיים. 12 שנים.
ואללה .. ממש קטע. מסתבר שאני תמיד בהתפתחות. תמיד בשינוי. תמיד בתנועה.
גם בלי ״לעבוד על עצמי״. גם בלי להיות בתכנית שיפור פנימי עם מנוי שנתי, מתחדש אוטומטית לכל החיים.

תכלס, בשבילי מנוחה .. זה להסכים להיכנע. להגיד ״הנה אני..ככה מספיק טוב״. ולהירגע אל תוך תנועה טבעית. זורמת.
לפעמים חסרת צורה של יצירה.

שרק בזכות זה שהתפטרתי מכל התפקידים שבהם החזקתי, ביניהם ״להיות יותר טובה״.
אותה יצירה מיוחלת נובעת דרכי מעצמה. מאפשרת לי להעיז אפילו מעבר למה שציפיתי. להתפתח לכיוונים חדשים שעליהם לא חשבתי.

כאלה שהגעתי אליהם במפתיע, רק בזכות זה שחתכתי מחיי כל מחויבות שפגעה בשקט הפנימי ובתחושת האושר הטבעי שלי.
ובחרתי באופן רדיקלי ומוחלט בהנאה.
גם כשעל פניו הרגשתי בכי רע..

הכרזתי בפני עצמי ובפני הבריאה שמהיום החיים שלי הופכים לחגיגה. להתגלמות של אהבה מענגת ומהנה. וכך קרה.

•

מזמינה אותך למצוא דבר אחד (אפילו קטן) שאם היית משנה ביום יום שלך,
היית חווה יותר הנאה בחיים.
מה יתמוך בך לעשות את השינוי?
מיהו האדם או מיהם האנשים שיכולים לעזור לך בזה?
הרימי לפחות לאחד מהם טלפון מחר על הבוקר ובקשי תמיכה.

חזור על כל אלה, רק הפעם בהקשר לעסק. מהו הדבר שאילו היית משנה בעשיה השוטפת, היית חווה יותר הנאה ביום העבודה?
מי יתמוך בך ל….
.
.
כבר מעכשיו מכינים את הקרקע לחזרה לשגרה. כי כשנחים ונהנים ברגיל, אין כבר ציפיה חסרת סבלנות לחופשה הבאה.

אני חייבת להודות שבחיים שלי לא הייתי כל כך מחוברת, נוכחת, יציבה ובטוחה בעצמי. כל כך שלמה עם מי שאני ומי שהייתי בעבר.

ובעת ובעונה אחת הכי מבולבלת שאי פעם הייתי. חסרת כיוון ברור, לא יודעת, אפילו לא בערך, מה הולך לקרות עוד רגע. הכל מבחינתי אפשרי ופתוח, ברמה הכי קיצונית שאי פעם חוויתי. ולמרות שעומדות בפניי כמה מטרות מאוד ברורות, כולל אופציה לארבעה עסקים שונים.. אני מוכנה לוותר על הכל, אם זה מה שהלב שלי יבקש.

ואני יודעת שזוהי הנקודה הכי עמוקה ואמיצה לקפוץ ממנה אל תוך החיים. בין אם זו זוגיות חדשה. עסק חדש. קהילה חדשה. או אפילו מדינה חדשה.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב חיים של אור ועונג. נתיב שכל כך קל לזהות כשאנחנו מתחברים להדרכה הפנימית שלנו, ומקשיבים לזרימת האנרגיה בגוף. למה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו.
בלי לדעת .. איפה שהקול הפנימי פשוט אומר “וואו !!”.
שם מחכה לנו דרך של שמחה, עונג ושפע. זה בכלל לא משנה מה השיקולים ומה הקולות הפנימיים שלנו אומרים. מה חשבון הבנק אומר.
ומה החשיבה שלנו חופרת לנו.

החגיגה הקיומית היא זכות בסיסית שלנו. נועדנו לרטוט את החיים האלה באקסטזה. כל כך הרבה קולות מופיעים שיכולים בקלות להוריד אותנו מהדרך היציבה שלנו למטרה מענגת, שסופה להעניק לנו עוד ועוד מאותו כיף ורוגע,
בכל צורת ביטוי.

רק שלא למדנו לסמוך ולהתמסר.
בייחוד כשמדובר בהחלטות מהותיות בעולם החומר, רובנו בוחרים מהראש.
עושים את מה שצריך. את מה שנכון. את מה שכדאי.
למה? כי ככה לימדו (או אולי יותר נכון לומר “אילפו”) אותנו.

לחיים יש גל ענק של אנרגיה שאפשר פשוט לרכב עליו.
בלי מאמץ. בלי סזיפיות. בלי דרמה.
הכל קורה כאילו מעצמו. ללא מאמץ.

כשהבחירה נעשית ממקום שלם בפנים ל”אני האמיתי”,
נוצרים בתוכנו ברגע גבולות ברורים. חיבור למי שאנחנו באמת.
וידיעה שאנחנו במקום הנכון.

איך יודעים? כל הגוף רוטט ומשפריץ אורות.
מתי נכנס הספק / חוסר האמונה..? כשאנחנו מפחדים, ושוכחים שפחד
הוא לא זה שבוחר עבורנו. הוא רק מורה הדרך.

עם השנים למדתי שאיפה שאני לא קשובה לעצמי, לאינטואיציה שלי,
לזרימת האנרגיה הטבעית בגופי, שם אני לעיתים מתערבבת עם האחר.
שמה לעצמי גבולות לא טבעיים.
מנתבת החלטות מהתודעה שבתוכה הייתי פעם – כשלא סמכתי ולא דייקתי את מי שאני.

חייתי כך לא מעט זמן מחיי – בספקות. בתחושה שאני צריכה ללכת אחרי מישהו שיודע, שיוביל אותי לאיזו מטרה. שהמתנה נמצאת אי שם בחוץ.
שמי שאיתי יודע, ככל הנראה, יותר טוב ממני.
גם אם הוא למד במקביל ממני ודרכי.
ושם.. נסגרו עבורי הרבה דלתות, שיכלו להיפתח כל כך בקלות.

מזל.. שגם אחרי שלמדתי לחיות את האמת שלי,
מדי פעם החיים מראים לי, איזו חווית חיים שונה הייתה יכולה להיות לי,
אילולא בחרתי בנתיב הרוגע, הקסם והכיף.
בינינו… שום דבר אחר לא משנה.

אם הלב נפתח חזק. והאהבה מנתבת את התשוקה הפנימית במעלה הגוף.
אם הגוף נטען בשפע של אנרגיית חיים בכל רגע.
משהו שם ככל הנראה פשוט נכון.
כי שם ממש נוצרת בנו עוד ועוד אנרגיה להגשמה, ליצירה ולביטוי עצמי פשוט, פתוח וזוהר.. בלי מאמץ.

מן הסתם ששם נמצא גם הכסף –
ביטוי מקורקע של יצירה ואנרגית חיים אינסופית.

כל מה שנשאר לנו,
זה רק להעיז וללכת עד הסוף עם הכיוון הכי חוגג ויצירתי שלנו.
איפה שאנחנו נטענים בהכי הרבה אנרגיה במינימום מאמץ.
זה מה שבסופו של דבר, מביא אותנו למים הכי נעימים וחמימים,
שאליהם הנשמה שלנו הובילה מלכתחילה.

איזה כיף לחגוג ולחיות את החיים !