יצירתיות פורצת דרך – יוליה אור לב

יוליה אור לב - על זרימה ותכנון בעשיהמה שאתם רואים פה בתמונה זה מרק כתום, אולי הכי טעים שאכלתי מזה שנים. בישלתי אותו אתמול בפרץ יצירתיות ספונטנית, האופיינית לי כשאני עובדת ויוצרת מתוך תשוקה והשראה של הרגע, עם מינימום תכנון ומקסימום עניין.

אלה הרגעים בהם אני מחוברת לתשוקה הנישמתית שלי, שמקודדת לי בדי.אן.איי, וכך דברים נוצרים בלי מאמץ.

המרק בכלל התחיל בזה שבישלתי תירס טרי, ומשום מה מילאתי סיר גדול במלא מים. הייתי צריכה אולי חצי מכמות המים הזאת, אבל הסכמתי לסמוך על האינטואיציה ועל “החוש השישי”. הוא זה שממונה על יצירות מופלאות בבית.

כשהתירס היה מוכן הבנתי שזו הזדמנות להשתמש במים שבהם הוא בושל למרק (זה מקפיץ טעם של מרקים לרמה אחרת!).
התחלתי לאלתר ולחפש מה יש בבית. נמצאו רכיבים למרק שהרגיש לי יאמי. אבל כרגיל.. ידעתי מאיפה אני מתחילה אותו. לא היה לי שמץ של מושג מה יהיה הסוף, ואפילו לא רעיון מה המטרה הסופית המדויקת.
הוצאתי גמבה, בטטות, שום ובצל, ג’ינג’ר וחופן עדשים צהובות. זרקתי פנימה גם חתיכה מהתירס שנותר. וכשהיה מוכן טחנתי את רוב הרכיבים בבלנדר, הוספתי תבלינים ובישלתי עוד בתוספת קרם קוקוס. “יאמי” כבר אמרתי..?
עכשיו אני יושבת ואוספת רעיונות לפרויקטים יצירתיים שלפני שנים רציתי להגשים וניסיתי לתכנן אותם. “בהצלחה” מה שנקרא. אופן הפעולה שלי הוא לרוב דומה למרק הזה. זה דורש אמון גבוה ברמות על, שאז מסתבר עוד לא היה לי. היום נראה לי שדווקא יש הרבה יותר.
בו זמנית, בינתיים נהייתי הרבה יותר מאורגנת, בשלה ומוכנה. ובא לי לתת לכמה דברים הזדמנות נוספת 😊
המרק הזה הזכיר לי שיש דברים שנוצרים מתוך מצב הוויה של נוכחות מלאה, שאינה מתיימרת להגיע לתוצאה ספציפית. היא משחקת !
ובתוך המשחק נוצר הכל.
מצד אחד, בעולם שלנו זה טירוף לפעול ככה.
מצד שני, רוב הדברים הכי טובים שאי פעם קרו לי, נבעו ממצב תודעה כזה.
מאז ומתמיד הייתי אשת הבשורה לעבודה מתוך הובלה של אנרגיה נקבית זורמת, גועשת ומבעבעת. ככה פרצתי את רוב המגבלות שאיתן התמודדתי בחיים.
ובשנים האחרונות, מאז שאני לומדת את התנועה המשלימה – אנרגיה זכרית חזקה, חדה וחודרת.
כזאת שיודעת לאן היא הולכת ומתכוונת להגיע.. אני פוגשת אתגרים חדשים, ומברכת מאוד על הלמידה הזאת.
בהודיה גדולה על החיבורים שנוצרים, ועל מה שאשכרא יוצא לפועל.
מזכירה לכולנו – בייחוד בתקופה המורכבת הזאת, שמאתגרת את רובנו עד הקצה.
באשר אתם עושים, זכרו גם ליהנות ולשחק.
זה שומר על אהבה, העזה, אמון ושפיות.
ונותן מלא מלא כוח להמשיך קדימה.
אוהבת אתכם 🧡
(והולכת לאכול מרק)

שינויים גדולים בצעדים קטנים – לפעול יום יום למען עתיד טוב יותר

תמיד זה בא ברגעים לא הכי צפויים עבורי.. אבל הרגיש לי נכון לשתף. מגיל 3 בערך אני עובדת ברמה הכי עמוקה דרך הדי.אן.אי שלי, בשיתוף פעולה מלא עם מה שקורה בעולם. במיוחד בהקשר לתקופה הנוכחית. עברתי חיים די משוגעים עם הדבר הזה, שמתגלה לעיניי ומקבל צורה בכל מקום כרגע. עם השנים, למדתי להנכיח את העבודה עם החוזה הנשמתי הרחב הזה דרך הנאה ועונג. למרות שמורכב הדבר.. כפי שאנחנו רואים.

בקרוב בעולמנו צפויים מהפכים מאוד רחבים. כשחלק ממה שאני רואה ומרגישה עמוק בפנים, זה שיפסקו בבת אחת – באופן מאוד מפתיע, חוזי הזנה של סבל.
ואיתם בהדרגה יתפוגגו – איומי החיסונים. החובה לעטות מסיכות. ובכלל כל ה”סימפטומים” האלה שהמציאו אנשים חולי שליטה. שמזינה אותם תודעה רחבה מיקומים אחרים. מתודעות זרות שברובן אינן אנושיות.
ובעיקר.. תהיה התעוררות בלתי ניתנת לתפיסה כרגע של בני אדם, בכדור הזה. בעולם כולו. בצורה שאף אחד מאיתנו, גם לא אני, לא יכולים בכלל לתפוס בשלב הנוכחי.

אחד הדברים שיתעוררו זה מגנטים מאוד עמוקים ועוצמתיים בגופים של אנשים, שמושכים אותנו לסביבה הכי נכונה לרצון הנשמה שלנו. מגנטים עוצמתיים שימשכו אלינו אנשים שיש לנו איתם הסכמים לעבור מימד. ולחוות חיים בתודעה חמה וחיה!

כזו שמפיצה לעולם מידעים פרקטיים, קונקרטיים, של איך ליצור מערכות חדשות כאן בעולם זה בכל התחומים?

ממש עוצמתי זה עומד להיות. וחלקנו כבר חווים ומרגישים את מה שעומד לבוא באופן לא מודע. לא סתם רבים מאיתנו סיימו קריירות. עסקים רבים נסגרו. רבים נוכחים בבית עם המשפחות שלהם. יש לכל האנשים האלה ידע נשמתי הרמוני ועמוק, שירצה לספר אחרת.
איך חיים פה ככה – שלכולנו יהיה טוב?
אני חייבת לציין שבהרבה מקרים, השראה שקשורה “בדיבור על העתיד” נחווית בתוכי כ”ידע מיותר”. מתוך מקום של “מה זה רלוונטי מה הולך להיות? הרי גם אף אחד.. גם לא המתקשר הכי מנוסה, לא יודע מה בדיוק יהיה בעתיד”. נחיה ונראה.
וזה הכל נכון. אף אחד לא יודע.
וזה הכי נכון ואמיתי בעיניי לחוות ולחיות ברגע הזה.
בו זמנית, מגיעים אלי מידעים מאוד משמעותיים שעוזרים מהרגע הזה.. מהצעד הזה שבו מורידים את הרגליים מהמיטה בכל בוקר. להתכוונן אחרת, ולחיות אחרת כדי ליצור מציאות מאושרת *לעכשיו*. וגם כזאת שמרשתת את האנשים הנכונים *להשראה חדשה*
לחיות בתדר שהולך *לכיוון מסויים*. חיים בדרך שמאפשרת שינוי מהותי ובר קיימא במציאות כולה. ומראה דרך אחרת שיוצרת הווה וגם עתיד טוב יותר.
לפעמים כדי לראות מה להוביל ולאן.. מראים לי הבזקים של מציאויות שמתגלות בי. שמתקיימות ברגע זה ממש ביקום. של אור כל כך גדול. והמון הרמוניה והטבה, גם בכל המתרחש כרגע.
אפשר לדבר על זה הרבה, אבל האמת היא ש”עתיד” זה דבר פלואידי. כי הוא משתנה בכל חלקיק שניה בהתאמה לבחירות שאנחנו עושים כרגע.
ולכן בעיניי, כל כך משמעותי לבחור בכל שניה. כי יש לנו חירות מלאה לעשות את זה.
בו זמנית, בכל רגע נתון, פתוחות עבורנו אפשרויות לטייל בין יקומים ומימדים שונים. בין מציאויות שונות. וככל שעובר הזמן .. להיות גם מאסטרים של דילוג בין מציאות למציאות. מתוך אותו תדר שקט ועמוק. ובו זמנית.. יודע להרעיד כשצריך.
רובנו מכירים לפחות חלקיק מזה בתוכנו. זהו ידע נשמתי קדום של נשמות רבות כאן בכדור. שרוצה להתגשם כרגע במציאות היומיומית.
אין לזה שום דבר גרנדיוזי שנדרש.. אלא בחירה עמוקה ללכת בנתיב הנשמתי שלנו. וזה בעצמו.. וואו. כל כך הרבה.
לדעת להסתנכרן עם ה”עצמי” שלנו, ולחיות יחד.. בלי להתבלבל בין הנתיב שלנו, לדרך של אחרים. ועם זאת ליצור משהו גדול מאיתנו כצוות. כשותפים לדרך.. זוהי הדרך היחידה שאני מכירה ליצור בעולם הזה איפוס טוטאלי של כל הכאוס המיותר.

ולאשר למשהו אחר להיכנס.

עולם שבו אנחנו בוראים במודע.. יוצרים במודע. ועם זאת יודעים להרפות ולשחרר שליטה, כדי לתת לאהבה להיכנס.
לאפשר לעונג עליון מהבורא להעביר דרכנו החוצה.
לאפשר לחיים להוביל דרך הלא נודע. ויחד עם זאת, להישאר בפוקוס.

וואו.. כמה למידה מרתקת, בכל כך הרבה תחומי חיים.

העולם הזה, הנוכחי מתפרק. מתנפץ לרסיסים. הכל נראה לעין. יש כל כך הרבה אפשרויות לפעול כרגע כדי לתמוך בשינוי המתהווה.
תודה שזכיתי לחיות פה כרגע. ולהיות חלק מהמימד הזה שבורא ורואה – כמה טוב עוד אפשרי לנו. על אף, למרות וגם בזכות הכל.. תודה שזה קורה כבר מעכשיו. בכל רגע ורגע.
שיהיה לנו שבוע אוהב ומחבק. תודה שגם אתם פה 🧡

“זימון” לעומת התנגדות – איך לעוף על הגשמת התשוקה *האמיתית* בחיים ?

“תעשי רשימת מפורטת. ותזמני ב ד י ו ק את מה שאת רוצה. תדייקי בפרטים הקטנים. תהיי הכי ברורה לעצמך וזה יגיע…” לאחרונה שמעתי הרבה משפטים מהסוג הזה. ובתור מאסטרית של “זימונים”, ממש בא לי להגיב..: כ ל מה שקיבלתי וחוויתי בשלושת השנים האחרונות, לא היה נכנס ל”רשימת הזימונים” שלי, גם לא בדמיון הכי פרוע, כי לא ידעתי שזה קיים !! כי זה מדהים יותר ממה שיכולתי לזמן או לבקש ! אז *לא* צריך לעשות רשימות! מה שמגיע אלינו מגיב ל א נ ר ג י ה שלנו. לא למה שהראש שלנו ממציא. אלוהימ-ה הרבה יותר יצירתי-ת מהראש החושב שלנו. בואו ניתן לו-ה הזדמנות להפתיע.

אז איך זה קרה שחייתי בדיוק את מה שביקשתי, מבלי שידעתי לבקש? כי “ביקשתי” את זה עם כל כוחי. עם ההוויה שלי. עם התשוקה שלי. עם השאיפה שלי להתמסר כמה שיותר למדהים שיש פה כבר כרגע. כי הייתי בפליאה. בהודיה. בהתרגשות והתלהבות כמו ילדה מפגרת מכל דבר קטן שקרה. כי הלכתי עם ה א נ ר ג י ה שלי. לא בחרתי מהראש. וגם כשניסיתי את זה, זה ל א ה ל ך. בחורף האחרון קיבלתי אחד לאחד *כל* מה שביקשתי, פרטי פרטים, וזה הגיע עם האנרגיה “הלא נכונה”. עם קושי. עם מאמץ. עם מאבק. בדיוק כמו שהרגשתי כשביקשתי את רוב הדברים שהגיעו.

הגוף הרגשי, הפיזי והאנרגטי שלנו “מייצרים מציאות” בכל רגע. נכון שכולם חלקיקים מהתודעה שאנחנו. רק שהשכל החושב, א י נ ו יודע לאן התכנית הגבוהה שלנו לוקחת אותנו. התאים בגוף כן יודעים. האינטואיציה וההרגשה הטובה יודעת. התחושה של ה”לא” וה”כן” הבריאים שלנו מרגישה את זה. כשאנחנו באחדות עם הנשמה שלנו והצינור פתוח, “אין זמן” להתעסק בלבקש. מה שנכון ונועד לנו *כבר כאן*. ה”עבודה” שלנו היא לעלות על גל האנרגיה של מה שאנחנו רוצים, ולחיות את ההרגשה הזאת בכל רגע.

אז למה לכל הרוחות אנחנו מזמנים ומנסים להקשות על המציאות, ולנהל לעצמנו את העולם?
הרי ברור שהרבה מהזימונים הכתובים שלנו יתגשמו. וברור שהרבה מהם הכי לא רלוונטיים לנו ולא יקרו בחיים, כי המצאנו אותם מאיזה חוסר אשלייתי שלא קיים. אז איך “מייצרים” וחיים את מה שאנחנו רוצים יום יום שעה שעה? מהדהדים את התדר שלו בזמן הווה. חווים את ההרגשה של “יש לי את זה” כבר כרגע. גם אם בפועל “זה” איננו. מה תכלס איכפת לך אם יש או אין לך משהו, אם ההרגשה הטובה שלו כבר איתך?? (מזל טוב! הגעת ליעד  )

ואם כבר… אז בשביל מה כל ה”רשימות”? למה להגביל את האפשרויות למשהו שאולי בכלל לא נועד להתקיים?

הרי לא בהכרח נראה את הדבר ה*באמת* מדהים הבא אלינו לטובה, אם לא כתבנו אותו בWish List לפני שלוש שנים או שעות. בעוד המוח שלנו זוכר ומחפש אותו בקדחנות. “יודע” לאן הוא מכוון. בשביל יש פאקינג פרחים יפים. מאחוריו גן נסתר. ו…אופס. כמעט פספסת את נסיכת חלומותיך שישבה על ספסל וחיכתה לך, בזמן שחיפשת להיכנס בדלת צהובה.

עכשיו אני רגע מסייגת את עצמי: לפעמים, כשאנחנו בוחרים מתוך ידיעה אמיתית, עמוקה, חוויתית, אז יכול להיות דווקא מאוד תומך ותורם לפרט בקשות. בעוד לרוב, יש עוד כל כך הרבה יותר מדהים ממה שכבר חווינו !

אז בואו נשחרר קצת את רשימת ה”אני יודע/ת בדיוק איך אני רוצה שהמציאות שלי תיראה”. ונתחיל לסמוך על זרימת האנרגיה בגוף. על אורגזמת החיים שנכבית או נפתחת בעוצמה. על האפשרויות שנראות לנו לא הגיוניות, אבל ה”ווואוווו!!!” שם ברור ומושך. ה”וואו” הזה בהחלט יודע. מי שלפעמים קטני אמונה, אלה אנחנו. אז יאללה. סוף אוגוסט. חם בחוץ.
אפשר, רצוי ומומלץ לקפוץ למים קרירים ולאפשר לחיים להפתיע.
והכי חשוב – שהלב שלנו מתרחב ונהנה מהדרך 

לסיכום – להתמקד ב”איך אני רוצה להרגיש?” לחוש את זה בגוף ולהרגיש את ההרגשה הזאת *ברגע ההווה*. זה ייצר לכם וואחד אחלה “מציאות” שבעולם  באהבה

שפע אמיתי נמצא בפרטים הקטנים – דיוק בעסק

אלוהים.. כמה שפע נפתח אלי. כמה בקשות אני מקבלת מאנשים לסשנים פרטיים. למוצרים אינטרנטיים. למפגשים קבוצתיים. הרצאות. זה כבר חודשיים ככה, ואני מוצאת את עצמי מבולבלת.

בא לי לבחור כיוון אמיתי בקצב שלי. אחרי כל השנתיים האלה שבהן כל מה שעשיתי זה לזקק את הגישה שלי. לוותר על כל מה שחשבתי שהוא אמיתי לי ולהתחיל מהתחלה. ללמוד מיליון דברים ונושאים חדשים. לקבל כלים אנרגטיים חדשניים, עוצמתיים ופורצי דרך ממש. לפתח שיטה אנרגטית דרך שירה. לשיר מלא. ללמוד ולהתחיל קצת להקליט. לצלם המון סרטונים חדשים ולפרסם חלק. לעבוד על יצירה של מוצרים אינטרנטיים לכל התוכן החדש הזה. ועוד… כל זה, בזמן שאני בלי בית !! בלי אוטו. מסתובבת בארץ עם מזוודה, מחשב וציוד יצירה. אלוהימה !

מה אני עושה עם כל הבקשות האלה, שמבקשות ממני, עוד לפני שלמדתי איך לארגן ולתת את זה, בדיוק בצורה ומהזווית שנכונה לי..?

הכי חשוב לי בעולם לא להיסחף אחרי הזרם של הבקשות מתוך ריצוי.
כי אני טובה בכל כך הרבה דברים. מוכשרת בכל כך הרבה צורות הגשה.
אבל לא בא לי לעשות רק כי מישהו מבקש. בא לי להרגיש רטט אורגזמי מרוב שאני רוצה לתת את זה ! בא לי שהלב שלי יתרחב ודמעות ירדו לי מהעיניים, מרוב שזה מרגש אותי ונוגע בי.

כן, ככה קרה הרבה כשהנחיתי סדנאות בעבר !
כן, ככה זו היצירה שלי ! אני יודעת שאני רוצה לעשות. ליצור. לתת. ללכת לאנשהו כשכל הגוף שלי צורך “ככןןןןןןןן”
ואם יש משהו שלמדתי בשלושת השנים האחרונות זה להיות בענווה.
כן, אני יודעת המון. יש לי תדר עוצמתי. ואני מוכשרת בהמון דברים.

אבל * לא כל דבר נועדתי לעשות, להוביל, להנחות ולתת בעצמי !! **

וגם… יש מספרים בעיניים שלי. בא לי “לעשות” כסף. בא לי להרוויח הרבה מעבר למה שחלמתי אי פעם. אבל ממש לא על חשבון השקט והדיוק הפנימי שלי.
ממש לא במקום התחושה שהכל מגיע אלי בול בתדר הכי ספציפי שהגוף שלי מתרחב איתו.

אני בכנות, לא בטוחה שאני “מורה רוחנית” יותר. או “מלמדת” או “מטפלת”.
כן, אני טובה בזה. מדהימה בזה. כן, פיתחתי שיטות. גישות. חוכמה גדולה עוברת דרכי. אני צינור. אבל “צורת ההגשה” יכולה להיות מגוונת.
ואני רק בא לי להיות אהבה. נמאס לי להתחפש. או לעשות מתוך תפקיד כלשהו, שהוא ממש לא מי שאני. כל התפקידים האלה בסוף סוגרים אותי. מינית. יצירתית. והאהבה שבי נכבית. אין מצב שאני הולכת לשם שוב.

ואולי אני סתם חופרת לעצמי, ובא לי רק לתת את זה איך שבא וזהו.
להתחיל להתגלגל ולנוח תוך כדי. להזרים את התדר והשפע הזה החוצה ולראות מה יקרה.
העניין הוא שהגוף שלי הפך להיות פי 400 יותר בררן. ורגיש. עד כדי כך שאין מצב שאזייף לעצמי.
וזה פשוט .. הרגע הזה שכל מה שבא לי זה חיבוק עוטף ולהיעלם לכם שוב.
אז חיבוק – כן. לגבי להיעלם… לא נראה לי. אני בעניין של להישאר. והפעם לתת למה שב א מ ת רוצה לצאת.. פשוט לצאת.

נראה לי בעיקר ש… אני פשוט צריכה עזרה. ועדיין לא ברור לי מה
(המשפט הזה כבר הגיע עם דמעות)

גילוי עצמי … בדרך לחופש כלכלי

זכיתי בחיים האלה. הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין. זכיתי לדעת מי אני באמת. להרגיש את זה בעומקי ליבי וגופי. לחוות חיבור ישיר לנשמה שלי. ולדעת לתרגם את השפה הכי יצירתית ואמורפית שלי לקרקע. למעשה אהבה עם החלומות שלי. עם החיים יום יום. עם עסק אינטרנטי מרטיט ומרגש שאני כבר שנתיים עובדת עליו. וסוף סוף רואה מה נוצר שם מאי ידיעה מוחלטת. ואני מרגישה קריאה ברורה להתחיל להעביר הלאה את המתנות האלה שוב.

בשנתיים האלה התרכזתי רק בעצמי. ובעצם ניקיתי את השולחן מכל הפרעה, שמנעה ממני לחיות את החזון הכי מרגש שיכולתי לדמיין במציאות. עכשיו אני רואה שגם בעסק המתהווה.
מה שאיפשר לי, בזמנו, לקחת פסק זמן, זה אמון מאוד מאוד גדול בעצמי ובדרכי.

לא ידעתי לאן אני הולכת כשיצאתי אל המסע הזה. בלי בית קבוע ויציב. בלי רכב. בלי הכנסה שמאפשרת לי לעבור לדירה.
בלי ביטחון או וודאות מה יהיה מחר. או על מה אני בכלל “עובדת”. אבל בבטן הייתה בי הידיעה שאני עושה נכון. היום אני רואה.

המיקוד המרכזי שלי במסע הזה התחיל בליהנות, וליצור לעצמי חיים מלאי השראה. חיים שמונעים מתוך חיבור בין חזון הנשמה שלי. למציאות היום יומית – איפה אני נמצאת ועם מי. איך אני חיה.
ומה אני עושה כדי לאפשר את המימון של המציאות הזאת גם ברמה החומרית.

כשרוח וחומר הם אחד, הגוף רוטט. העונג האנרגטי שחוויתי במסע הזה הוא אינסופי. אושר מעצם היותי. החיבור העוצמתי הזה התאפשר, בעיקר דרך השיטה האנרגטית שנולדה דרכי בשנים אלה.
היא מועברת דרכי באמצעות שירה אקסטטית. מאפשרת לי, ולאנשים שחווים, להתחבר למי שאנחנו באמת, ולבטא את המהות שלנו החוצה בשלמות. רבים שחווים את השירה בלייב, משתפים על תחושת אחדות. אהבה. שייכות ובית.

אחרי תקופה של חיים בתנועה, של חווית יחד, שקט פנימי ושירה.. הבנתי שאין סיכוי שאני חוזרת לחיות חיים “רגילים”. אני מרגישה שחופש בשבילי הוא מאסט. ושאני מחוייבת לזה במאה אחוז. שמאוד מתאים לי להמשיך לנוע, ולטייל בארץ או בעולם כאוות נפשי.
ולהיות אמא נוכחת, מאושרת וזמינה לילדים שאלד בבוא העת.

ראיתי איך הנשמה שלי שיודעת את זה, קראה לי ליצור בשנתיים האלה תכנית ליצירת חופש כלכלי דרך הכנסה פאסיבית. ולנקוט בצעדים פרקטיים כמעט יומיומיים, כדי לאפשר לזה לקרות בבוא העת. הלכתי אל הלא נודע ובטחתי. היום אני רואה איך כל מה שעשיתי בשנים האלה, הכין את הקרקע.

את שלב המימוש בא לי מאוד לעשות ביחד איתכם. תכניות אינטרנטיות מוכנות עדיין אין. מי שמכיר אותי יודע כמה אני אדם יסודי, ועד שלא הפכתי מכל קצוות התבל, את מה שאני מוסרת החוצה, זה לא ייצא. (תיכף…) ובינתיים:

* יש לי תשוקה להתחיל שוב **מפגשים טלפוניים**. נדבר על הנושאים האלה, או על כל דבר אחר שבוער בכם. עם דגש על חיבור לכיף ולהנאה בחיים ובעשיה. וחיבור לעוצמה שלכם, דרך השירה שאני שרה.

* בא לי מאוד **להרצות** על הנושאים הקרובים לליבי. וזה כולל את המסע שעליו שיתפתי פה על קצה הקרחון – של אמון ואמונה בדרך שלנו, ובמי שאנחנו באמת. על חיבור לתשוקה, ועל הכוח שלה לשנות חיים ולהגשים מטרות. ועוד.. ערב מהפנט הכולל שירה אנרגטית – שזה חלק משנה חיים! ואפשרות לחלק יצירתי חוויתי.

מוזמנימות להזמין אותי אליכם ולארגן ערב כזה ביחד.
ולכתוב בפרטי לגבי מפגשים טלפוניים – יש מקום ל5 בשבוע הבא.

מנהיגות מרצון הלב

הפוסט ה”על זמני” הזה פורסם לראשונה ב-14 בינואר 2014.
מאז בכל שנה פייסבוק מעלה אותו אל הזיכרון שלי.
הפעם החלטתי להביא אותו גם לכאן.

“כל החיים הרגשתי בודדה. לא משנה כמה אנשים היו סביבי, עמוק בפנים תמיד הרגשתי לבד. גם כשכבר ידעתי שכולנו אחד, פחדתי לחזור הבייתה אל הלב. שם אני מאבדת את “עצמי” הנפרדת, ונסחפת אחרי זרם בלתי פוסק של אור. אותו אור שיכול לקחת אותי הבייתה גם ברגע הכי כואב. הכי קשה. הכי עצוב. הכי חסר סיכוי.

כל החיים החזקתי בכאבים הישנים שלי. בטראומות ובפגיעות שלי. כדי שיפרידו אותי ולא יאפשרו לי לפתוח את הלב באמת עד הסוף. כי שם קיימת אהבה. ומאהבה כל כך גדולה פחדתי תמיד הכי הרבה. לא מהרע. לא מהחרא. לא מהקשה והמייסר. את אלה אני מכירה על בוריים.
אני רוצה לחזור הבייתה. אני מסכימה לחזור הבייתה אל הלב. נושמת ומסכימה לקפוץ אל תוך המים האלה של התהום הבלתי נגמרת. שם יש אהבה. שם כולנו באמת אחד. אין לי מילים כמה מרגש אותי הרגע הזה. בשביל הרגע הזה נולדתי. להסכים להצליח. להסכים לשרת את האהבה עצמה.

מאז ומעולם ידעתי שהעשיה שלי תחצה ימים וגבולות. שהיא תהיה אימפריה בינלאומית אדירה. כזאת שמפיצה אהבה. כזאת שמחברת את השמים לאדמה. את הרוח לחומר. כזאת שמרפאה ועושה שלום בין הגבריות לנשיות.
תמיד ידעתי עמוק בלב שמה שקורה כאן בעולם הזה, שכל הסבל שיש כאן, הוא באמת לא הכרחי. שאפשר אחרת. וזה מה שאני עושה כאן בעצם.

בשביל זה אני 31 שנים נמצאת על פני האדמה. ועברתי כאן גיהנום אחד אחרי השני, רק בשביל להתעורר ברגע הזה ולהסכים. להגיד כן, להכי גדול. להכי אני ברגע הזה.

כל החיים פחדתי לפגוע עם העוצמה שלי. פחדתי להרוס. פחדתי להכריז בקול גדול, אפילו מול עצמי שאני באמת כזאת גדולה. כל כך יכולה… שאני באמת כזאת מנהיגה. פחדתי שישנאו אותי. שאהיה מנודה. פחדתי שיקנאו בי. שירצו את מה שיש לי. שישפטו אותי שאני חיה בחומר. יש שלי שפע כל כך גדול ממנו.

פחדתי… ומחלק מהדברים שהזכרתי כאן בפוסט הזה, אם לא מכולם, אני עדיין מפחדת. רק שהפעם בניגוד לתמיד אני מסכימה להסתכל לפחד בעיניים, ולסמוך על הלב שלי.
נכון, זאת הרבה אחריות לעשות דברים גדולים. נכון, יש לי מלא מה ללמוד ויש פוטנציאל שאעשה טעויות.
בגוף הזה, בלב הזה, אני עדיין אנושית. וכאנושית מותר לי. מותר לי. מותר לי להיות ולהרגיש הכל. מותר לי לטעות. מותר לי לאכזב. מותר לי גם להגיד לא.

אז אולי יהיו אנשים שיקנאו בי. שישנאו אותי. שיתאכזבו ממני. שלא יסכימו איתי. אולי יהיו כאלה שיחשבו שנטשתי אותם. או כאלה שלא יבינו אותי. פאק איט. הלב שלי יודע. הלב שלי מוביל. והלב שלי זו האמת הכי עמוקה שזכיתי לגלות עד עצם הרגע הזה.

אני עומדת כאן בין השמים לאדמה. מושיטה ידיים למעלה גבוה. מתמסרת. ומסכימה. מסכימה להיות צינור של אור גדול. צינור של שפע עצום מימדים – חומרי ורוחני. צינור של אהבה שאני עצמי עדיין לא מכירה. מסכימה לחבר כל תא ותא בגוף שלי לאור הבריאה שתזרח דרכו. מסכימה להיות אני במובן העמוק ביותר.
מסכימה לממש ולעשות הכל מתוך המקום הזה כאן ועכשיו – ברגע הזה”