תגית: יצירתיות

כמעט חודש וחצי התמדתי פה בשתיקה. בין לבין עלו בי בקשות להשמיע קול. לשתף משהו. “לעלות על הבמה”. אבל הבנתי שכרגע זה לא הזמן לחשיפה, אלא לעצירה. זמן לאפשר לעצבות לעלות. לאפשר לעצמי לפגוש רגשות עמוקים שצפים, ומבקשים ממני ביטוי ומקום.
שוב ושוב עולה בקשה של הילדה שבי להתכרבל בידיים אוהבות. ויחד עם זאת, פחד להיפתח ולהיפגע שוב. פחד שיראו אותי כמו שאני. חשופה. בלי הגנה.

התקלפו ממני כמה שכבות לאחרונה, שנדמה כאילו הן כל מה שהכרתי על עצמי עד עכשיו. הרבה דברים שהייתי ממוקדת בהם עד לא מזמן, התחילו לאבד משמעות.
כל התפקידים שהחזקתי. השליחות שהאמנתי בה. החיבור שלי לעסק שהיה.
העשיה הותיקה. הכל הולך ומתפוגג.

מפחיד אך משחרר. כי אני מזהה שאני.. מי שאני באמת.
זה לא מה שחוויתי עד כה.
הזהות ה”שטחית” שהחזקתי בה. האגו המתנשא, זה שחושב שאני “מישהי” “משהו”, ובאותה מידה חוסר הערך העצמי. כל מיני זהויות וסיפורים.
הכל נשטף בזרם חזק ביותר של אור.
כמו זרנוק של מים קרים באמצע הלילה במדבר.
לא כיף.. אבל בהחלט משחרר ומרפא.

והזוי. ממש הזוי. כי אני לא מכירה כלום. לא אותי. לא את העולם הזה.
לא את מערכת האמונות שלי. כלום. הכל כאילו מתחיל מאפס.

אז אני מאפשרת לעצמי רגע פשוט להיות.
ומבינה שככל הנראה בזמן הקרוב אשמיע את קולי בצורה שונה.
עם הרבה פחות מילים. פחות הסברים וסיפורים.
ויותר ביטוי יצירתי.

ציור. שירה ונגינה. כתיבת שירים. ריקוד. במה תיאטרלית.

בא לי.. פשוט לתת לילדה שבי מרחב למנוחה ולעשיה יצירתית.
שם אני פוגשת ומוצאת את הבית שבי, את הבית שלי על פני האדמה.
כשאני עוצרת ויוצרת אני במנוחה.

אז אולי תשמעו ממני פחות פה.
ואולי דווקא אעלה סרטונים שלי יוצרת ועושה את מה שאני עושה.
כרגע מקשיבה לנביעה הטבעית ומתמסרת לקריאה.

חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:

(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?

אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…

אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.

במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.

בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.

הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.

איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך.