תגית: יצירתיות

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.
שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.
גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.
גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.
ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.
הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.
ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.
לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.
לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.
ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.
משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.
בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.
שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.
ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.
ותגידי הנה אני כאן.
הינני.
ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.

כשלמד בבית הספר לאמנות, פיתח פיל האנסן רעד בלתי נשלט בידו, שמנע ממנו ליצור בטכניקת הנקודות שכה אהב. בתקופה הראשונה, המגבלה שיתקה אותו וגרמה לו לעזוב את חלום חייו, להיות אמן.
אחרי שנים עגומות ונטולות יצירה, יום אחד הוא פשוט לא היה מסוגל יותר.
זה היה הרגע בו דחף פנימי חזק, בתוספת עצה אחת מצוינת, החזירו אותו ליצור ממקום חדש.

במקום לתת לרעד ביד לעצור אותו, הוא החליט לאמץ אותו ולהשתמש בו.
“התסכלות על מגבלות כמקור ליצירתיות שינתה את מסלול חיי” אומר האנסן בהרצאה.
סיכוי גבוה שהתוצאה תגרום לך להישאר בפה פעור.

אני באופן אישי כל כך מאמינה בלהפוך מגבלות ואתגרים ליתרונות. ליצירות. להשראה לאחרים.
וחיה ככה בעצמי.
מתרגשת לחלוק איתך את הסרטון הזה, שכמות העוצמה והשראה שבו בלתי ניתנת לתיאור במילים.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב חיים של אור ועונג. נתיב שכל כך קל לזהות כשאנחנו מתחברים להדרכה הפנימית שלנו, ומקשיבים לזרימת האנרגיה בגוף. למה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו.
בלי לדעת .. איפה שהקול הפנימי פשוט אומר “וואו !!”.
שם מחכה לנו דרך של שמחה, עונג ושפע. זה בכלל לא משנה מה השיקולים ומה הקולות הפנימיים שלנו אומרים. מה חשבון הבנק אומר.
ומה החשיבה שלנו חופרת לנו.

החגיגה הקיומית היא זכות בסיסית שלנו. נועדנו לרטוט את החיים האלה באקסטזה. כל כך הרבה קולות מופיעים שיכולים בקלות להוריד אותנו מהדרך היציבה שלנו למטרה מענגת, שסופה להעניק לנו עוד ועוד מאותו כיף ורוגע,
בכל צורת ביטוי.

רק שלא למדנו לסמוך ולהתמסר.
בייחוד כשמדובר בהחלטות מהותיות בעולם החומר, רובנו בוחרים מהראש.
עושים את מה שצריך. את מה שנכון. את מה שכדאי.
למה? כי ככה לימדו (או אולי יותר נכון לומר “אילפו”) אותנו.

לחיים יש גל ענק של אנרגיה שאפשר פשוט לרכב עליו.
בלי מאמץ. בלי סזיפיות. בלי דרמה.
הכל קורה כאילו מעצמו. ללא מאמץ.

כשהבחירה נעשית ממקום שלם בפנים ל”אני האמיתי”,
נוצרים בתוכנו ברגע גבולות ברורים. חיבור למי שאנחנו באמת.
וידיעה שאנחנו במקום הנכון.

איך יודעים? כל הגוף רוטט ומשפריץ אורות.
מתי נכנס הספק / חוסר האמונה..? כשאנחנו מפחדים, ושוכחים שפחד
הוא לא זה שבוחר עבורנו. הוא רק מורה הדרך.

עם השנים למדתי שאיפה שאני לא קשובה לעצמי, לאינטואיציה שלי,
לזרימת האנרגיה הטבעית בגופי, שם אני לעיתים מתערבבת עם האחר.
שמה לעצמי גבולות לא טבעיים.
מנתבת החלטות מהתודעה שבתוכה הייתי פעם – כשלא סמכתי ולא דייקתי את מי שאני.

חייתי כך לא מעט זמן מחיי – בספקות. בתחושה שאני צריכה ללכת אחרי מישהו שיודע, שיוביל אותי לאיזו מטרה. שהמתנה נמצאת אי שם בחוץ.
שמי שאיתי יודע, ככל הנראה, יותר טוב ממני.
גם אם הוא למד במקביל ממני ודרכי.
ושם.. נסגרו עבורי הרבה דלתות, שיכלו להיפתח כל כך בקלות.

מזל.. שגם אחרי שלמדתי לחיות את האמת שלי,
מדי פעם החיים מראים לי, איזו חווית חיים שונה הייתה יכולה להיות לי,
אילולא בחרתי בנתיב הרוגע, הקסם והכיף.
בינינו… שום דבר אחר לא משנה.

אם הלב נפתח חזק. והאהבה מנתבת את התשוקה הפנימית במעלה הגוף.
אם הגוף נטען בשפע של אנרגיית חיים בכל רגע.
משהו שם ככל הנראה פשוט נכון.
כי שם ממש נוצרת בנו עוד ועוד אנרגיה להגשמה, ליצירה ולביטוי עצמי פשוט, פתוח וזוהר.. בלי מאמץ.

מן הסתם ששם נמצא גם הכסף –
ביטוי מקורקע של יצירה ואנרגית חיים אינסופית.

כל מה שנשאר לנו,
זה רק להעיז וללכת עד הסוף עם הכיוון הכי חוגג ויצירתי שלנו.
איפה שאנחנו נטענים בהכי הרבה אנרגיה במינימום מאמץ.
זה מה שבסופו של דבר, מביא אותנו למים הכי נעימים וחמימים,
שאליהם הנשמה שלנו הובילה מלכתחילה.

איזה כיף לחגוג ולחיות את החיים !