תגית: יצירה

אני רואה אותך. רואה אותך מהלכת עם תאבון בלתי פוסק, לטרוף את החיים האלה ולא להשאיר ביס אחד בצד. רואה את הפגיעות העצומה שבך, ואת הבקשה לחופש. שאיש לא ייגע לך ברצון הכי קדוש. הכי טהור.

את צודקת. את מחזיקה אוצר בידיים. שרק מעטים בעולם הזה יודעים איך להפוך לממלכה כמו שאת חווית.
אני רוצה אותך. רוצה אותך אור כמו שאת. פה ממש. מבולגנת. עם שיער פרוע. מחשבה לא מסודרת ו”חיים מתוכנתים” בצד.
רואה אותך.. נכס יקר ערך לעולם. רואה אותך.. מעתה והלאה עולה ומשתרשת. תופסת את מקומך אל מול עולם שרואה אותך כמוני.

ואני רוצה לגלות לך למה. למה לא “להישאר בצד”, גם אם נדמה לך שאין מקום בעולם המטורף הזה, למישהי שלא מתפשרת על התדר שלה.
שהולכת דרך שרק אמיצות כמוך יודעות. וגם אם לפעמים נדמה שנשארת לבד. שאולי אין עוד אחת כמוך. שאף אחד לא יודע איך לתמוך בפרץ האנרגיה הנדיר שלך.. בלי להוליך אותך הפוך ממך, בדרך לא דרך, עד שהממלכה שלך נגמרת.

אני רוצה להראות לך שיש אימפריה שראית, שיצרת ובנית. כל כך עמוק עמוק, בבית הפנימי שלך, שאף אחד לא יודע. אולי .. כי את לא נותנת להם לראות. ואולי, כי כדי להראות את העושר והשפע האינסופי שלך, את ראויה לקבל את העולם כולו.. מונח על שתי כפות ידייך הבוטחות.
ככה ממש.. את ראויה.

אני רואה את הדמעות שלך זולגות.. ונהר של הזדמנויות עולות ממעמקי המעיין הפנימי של גופך וליבך. כל מה שהחזיק אותך בצד עלה בלהבות. נגמר.

ואת לא מאמינה.. כי כבר למדת שתמיד כשאת רואה סוף או התחלה.. מגיע עוד מכשול. עוד סלע גדול שמשאיר אותך על הגדה.
הפעם אהבה גדולה מחכה לך מעבר לפינה. רק סובבי את הראש, והסכימי לראות.. כמה עונג יש בחופש שאת מאפשרת. כשבעצם היותך את מסכימה להיראות ולהיות.
בלי לתכנת. בלי לשנות. בלי לנסות לגדול מעבר למימדים העצומים שאת כבר. כמו שאהבה ביקשה ממך.. פשוט להיות את.

הערב נפתח עבורך ערוץ אנרגיה שבתוכו את זזה מבלי להתנצל. בלי לפחד לעשות טעויות. בלי היכנס לנעליים לא שלך, שלחצו לך על כל הכפתורים, ומנעו ממך לדלג צעדי ילדה מאושרת.

בלי “תדמית מסחרית”. או פוזה מיותרת של “מורה רוחנית”. בלי “כוחות” קיצוניים מוגזמים. או זעקות שבר של עוד דרמה אופנתית. בלי כל המסביב שמכניס אותך למערבולות. מוציא אותך סחוטה מתלמידים או תלמידות, או צמאה למחיאות כפיים סוערות. פשוט.. כי די.
כמה אפשר להחיות את אותן “הוראות”? שכתובות במיוחד לאלה שפוחדות לשבת בנחת רגל על רגל, ופשוט לשהות.

העולם הזה מוגש לאותה אחת בתוכך, שאין לה צורך לחשוף שדיים כדי לקבל תשומת לב או למגנט עיניים. את רואה אהבה בצורה מאוד ברורה, בכל מה שילדה פרועה כמוך בחרה.

אותה ילדה שהופכת לאלה סקסית, ג’וסית, חופשיה. לאישה שנתנה את רצונה לאנרגית רצון ברורה.
שאף אחד ואף אחת, לא משנה כמה ניסו.. ואווו כמה ניסו, לא הצליחו להזיז אותה מעצמה. מעוצמתה. מבחירתה. מידיעתה.

אותה אחת *זו את* בכל תא ותא, את ראויה לממלכה שחתומה על שמך באור שכינה. לאלוהות שתומכת בך בעונג ובעוצמה. וכך קרה.

לכי.. והאירי כל מה שליבך זורע. השקי את המים הקדושים בהשתקפות דמותך. את אחת ויחידה. אותה אחת לה כל היקום כולו, כל הבריאה חיכתה.
את אהובה.. גם כשנדמה לך שאת ריקה. זה רק כי אלוהים מחכה למלא אותך באהבה בכמות ובעוצמה, שמעולם לא למדת לתת לה לנוח. ככה פשוט.

תני לה למלא אותך. בלי מאמץ או ניסיון לפירוטכניקה מורכבת. התכנית האלוהית טמונה בכל תא ותא בגופך. ראי אותה מתעוררת.
היא יודעת לאן ואיך להניע ולהוליך אותך.. כך שתהיי מאושרת, החל מהרגע הראשון. כך שכל היקום כולו יהיה איתך בכל תנועה ונשימה.
ריקדי אהובה. ונוחי כשאת עייפה, תוך כדי תנועה על אם הדרך.

“הבית שלך תמיד נמצא איפה שאת נמצאת. גם אם נדמה לך שאת צריכה לברוח רחוק רחוק ממך.. לעולם תמצאי בית באשר הינך.
לעולם, לא משנה מה, בסוף תתעוררי בבוקר. ותגלי שהרבה.. אינסוף אהבה מובילה אותך לליבך. שהמון המון תמיכה עוטפת אותך. גם אם נדמה לך שאינך קרובה לקבל את כל מה שהלב שלך ביקש. מושא בקשתך תמיד כאן איתך. עמוק בתוכך.

לעולם.. לעולם דעי שאת רצויה וראויה כפי שאת.
לא משנה מה בליבך. ולעולם… לעולם תתעוררי ליום חדש, ואם רק תרשי ליקום כולו להרים אותך שמחה ומאושרת גם הבוקר,
באותה ההסכמה תאירי את יומך. לא משנה מה.
לא משנה איפה ועם מי את נמצאת.

וגם אם אחריות כבדה הייתה רגילה להיות תלויה על גופך ועל ליבך.
אחריות שאינה באמת שלך.. כל בוקר את רשאית, וכדאי לך(!) לפתוח את דלת הבית, להניח אותה על המפתן.. ולאשר למי שהיא שלו,
לבוא לקחת אותה ממך.

וגם אם נדמה לך שבלי זה את לא יכולה או לא יודעת לנשום..
תאמרי לעצמך שזה רק להיום. רק להיום את חופשיה.
רק להיום, צאי לדרך שלך, ועשי בדיוק את מה ש*את* רוצה.
וגם אם נדמה לך שאין יותר בחירה, כי בחרת בכל מה שיודע ליבך עד היום..

אז למדי אותו דבר אחר. כי אם זו כמיהתך ובקשתך באמת,
אז יש לה ולך מקום לחיים אחרים.
חיים מלאים המשקפים אותך החדשה.
חיים בהם רגלייך וליבך רוקדים את רצונך
על פני האדמה”.

* אחרי שלוש שנים בלי בית חיצוני אחד שהיה “שלי”. בנוודות פנימה והחוצה. בבחירה מלאה ושלמה בעצמי, כמו שאני.. יום יום. שעה שעה. בכל מצב רוח או מצב צבירה. באינסוף נסיעות בדרכים או במנוחה..
You can take my word for that.
כל מילה כאן היא ידיעה של הנשמה.

* צילום: מגשים החלומות Shmuel Yeshurun

בעצם .. אם אני צריכה לסכם מה עשיתי בשלושת השנים האחרונות, בהן חייתי בלי בית משלי.. עברתי בין מקומות. אנשים. קהילות וכו.. זה **התענגתי על ה”לא” שלי** 😊
מצחיק ככל שזה אולי יישמע.. אלו תנאי חיים הפכפכים, רדיקאליים, חד משמעיים בדיוק שנדרש. בייחוד עם רגישות כזאת גבוהה (ברמה שאם אבחר, יכולה להרגיש מישהו מתעטש במדינה אחרת.. וזה נאמר בלי להגזים). אז על אחת כמה וכמה.. ה”לא” וה”כן” הפנימיים הופכים להיות מוסיקה מענגת. מנגינה של אלוהים בפנים.

לרוב אין מרחב של “סטיית תקן”, שעדיין מאפשרת אנרגיה מרחיבה, ומציאות של כיף והנאה. אין מצב לומר למשהו שהוא “לא” נחרץ, “כן” או “אולי”.. ועדיין להרגיש ממש סבבה.

אחרי כל מה שחוויתי בשנים אלו, אני יכולה לומר חד משמעית, שהגבול הפנימי הוא בית מקדש שלא מחללים. לא בשם רעיון כלשהו או אג’נדה.
לא בשם ניסיון למצוא חן או לרצות כדי להיטיב עם האחר. ולא בכדי לשפר משהו פרקטי במציאות הפיזית.

לבחור לחיות חיים כאלה, כ”מרחב חקירה” או מסע של התקרבות לעצמי..
זה עולם ומלואו של הכרה ברצונות. בבחירות ומאיפה הן נובעות.
זוהי אמונה שתמיד יבוא משהו טוב או מתאים יותר, לא משנה למה או למי אמרתי “לא”.
זה אומר לשחרר רעיונות של כל מה ש”התחפשתי” בו ולפעול לטובתי הנעלה ולרווחתי המוחלטת.
זה לאהוב אותי. ולסמוך על הלב שלי. שמה שעושה לי טוב ונעים,
זוהי אהבה שמדייקת אותי בתנועתי.
וזה בהכרח לשים את ההרגלים ודפוסי הפעולה המוחלטים שלנו בצד, ולבחור אחרת. לפעול מזווית ראייה שונה, במציאות שמבקשת הסתגלות, לעיתים מתאגרת.

זה להפוך מחתול, לעיט, לסוס פרא, ולפעמים גם לזיקית.. תוך רגע להיות דג במים. במפתיע להתביית ככלב נאמן. או להסכים להיות עץ לכמה חודשים.
זה מלמד כמו שאף סדנה לא הייתה מעבירה אותי תהליך.
כמו שאף מורה חכם לא היה מעביר אלי חומר לימוד “מסחרי”.
זה עמוק כגודל הריק והמלאות של היקום כולו.
ויצירתי ברמה שאין בריאה שלא מתקיימת, מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד שהולכים לישון.
גם אם למראית עין, “בחוץ” לא קרה שום דבר מיוחד.
גם אם פיזית לא עשיתי הרבה או נשארתי כל היום באותו מקום.

ולא.. זה בהחלט לא ללב חלש.
מצד שני, גם לא הורות או זוגיות. גם לא לקום כל בוקר לעבודה של Nine to five. גם לא להיות יזם או בעלת עסק.

טפחו לעצמכם על השכם ממש עכשיו.. אנחנו ח י י ם !
המסע הזה יכול להיות כמו לונה פארק ביום רגיל, לא משנה מה התפאורה.
מה שמשנה את המסע זה לא איפה אנחנו נמצאים,
אלא עם מי. ו*איך אנחנו חיים?*

האם אלו חיים שטורפים אותנו לארוחת בוקר?
או שהם קינוח בטעמים מתחלפים?

בינתיים, לי ברור דבר אחד – כשאני אוכלת ארוחה שמורכבת מכמה מנות.. כל החלקים שלה יהיו לי טעימים, בדיוק כמו הקינוח בסוף הדרך.

“הדובדבן שבקצפת” אלו הם החיים כאן ועכשיו. היום.

אין שום סיבה שבעולם, לאכול ולו מנה אחת בטעם מר,
רק כדי להגיע לסוף הארוחה ולזכות “בפרס הגדול”.

כי הפרס הזה הוא את. והוא אתה.
ואיזה יופי שהוא כבר נמצא !

אז .. * מה עשית היום שגרם לך לחייך או להרגיש נעים ? *
אם עדיין לא היה כזה.. אל דאגה, זה רק אמצע היום
😉
זמן נהדר להתחיל.

לפני כמה ימים, כהרגלי בחודשים האחרונים, ניגשתי למכונה שמוכרת חטיפים בתחנת הרכבת לקנות לעצמי קינדר בואנו (יאמי! 😄 ). הייתי מנומנמת בתום נסיעה ארוכה, ומתוך החלום בהקיץ לחצתי בטעות על הספרה הלא נכונה וקניתי שוקולד אחר. יכולתי להתבאס ..
אלא שבמקרה, באותה נסיעה הייתי מלאת הודיה! הירהרתי בכל מה שממש (!) רציתי ולא קרה לי בשנתיים האחרונות, וחשבתי לי .. כמה שאני שמורה ומוגנת. כמה היקום אוהב אותי. כמה אלוהים עוטף אותי שלא אפגע. שלא אעשה צעדים מטלטלים מדי לרמת הרגישות הגבוהה שלי.

הייתי בהוכרת תודה על כך שלא קיבלתי את מבוקשי. כי היום, בעיניים חכמות יותר, אני כבר רואה למה חלק מהדברים האלה, הם בדיוק ההיפך הגמור ממה שאני *באמת רוצה*. ואיזה מזל שהקשבתי לאינטואיציה שלי, ועצרתי להמתין עד שמגיעה בהירות אחרת.

עם אותה ההוויה של “כל מה שקורה לי הוא לטובתי. ואיזה יופי שאני כל כך אהובה, אפילו שלפעמים אני מנסה לנהל לעצמי את החיים.. יותר טוב ממה שהם עצמם יודעים..” הסתכלתי על השוקולד שאני פחות אוהבת “בלי להתרגש” מהטעות, והחלטתי בכל זאת לקנות לי את הקינדר האהוב עלי.

מעבירה כרטיס בפעם השניה, מחכה.. ומה תגידו..: בלי להתבלבל המכונה זורקת לי החוצה שני (!) קינדר בואנו 🥳 שפע

“כמה מדהים אני חושבת לעצמי” כבר חודשים שאני נוסעת המון ברכבת. וכמעט בכל נסיעה מפנקת את עצמי במשהו מהמכונה הזאת. מעולם לא קיבלתי שני חטיפים בקניה אחת.

כמובן שישר קלטתי איך התדר המקבל שלי.. זה שהרגשתי שאני כל כך אהובה. זה שלא התבאסתי.. ובו זמנית, לא ויתרתי על מה שאני *כן רוצה*. איפשר ליקום לשלוח לי שפע גדול יותר.

עוד יותר הפתיע אותי החשק העז שהיה לי למתוק באותו סוף שבוע. הרבה יותר גדול ממה ששיערתי. וכמה מדהים שברגע שרציתי, היו לי שלושה שוקולדים במקום אחד.

(נכון שסוכר מעובד הוא לא בריא בלשון המעטה, ויחד עם זאת, היחסים שלי עם אוכל הם כאלה: אני מקבלת מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה. לרוב בזכות זה אני אוכלת די בריא. וגם אחרי תקופה של חוסר איזון, חוזרת בטבעיות למה שטוב, בריא ונכון לי. כמעט בלי להתעסק בזה. פשוט כי זה מה שהגוף שלי מבקש).

מאוד קל לנו להניף אצבע מאשימה על מה לא עשינו נכון. למה וכמה לא קיבלנו. ומה עוד לא קרה מרשימת הסטנדרטים שהצבנו לעצמנו, לחיים ולבריאה כולה..

מאוד קל להתאכזב ולהתבאס על עניינים לא פתורים שעדיין יש לנו בחיים. כשבעצם היינו בטוחים שזהו זה.. נגמר.

ויחד עם זאת, כשמתבוננים על החיים ועל עצמנו מפרספקטיבה גבוהה..
אין טעויות. הכל כאן מונח בסדר מופתי על מגש מכסף וזהב, לטובתנו המלאה. למרות שלפעמים נדמה שאנחנו באמצא כאוס.
אנחנו אהובים וראויים לא משנה מה קרה או לא קרה לנו עד היום.
וכל יום הוא יום חדש.. שבו מותר לחשב צעדים מבחירה נכונה ומיטיבה יותר.
לבחור אחרת. ולהמשיך קדימה בראש מורם. בגאווה על הדרך שכבר עשינו.
ועל מי שהפכנו להיות לעומת מי שהיינו בעבר.

** אז מה את או אתה בוחרים אחרת, החל מהשבוע החדש שהתחיל? **

אני התחלתי לרקוד, אחרי תקופה ארוכה שרציתי, וזה משמח את ליבי מאוד. משהו קטן כביכול. ויחד עם זאת, תומך בי ומשמח אותי בגדול.
לפעמים אלו הדברים הקטנים שמחלחלים לחיים בשקט, ומשנים הכל.