על אם הדרך … סיפורי מסע

לא היה לי מושג למה לצפות. הימים האחרונים בבית שבו גרתי במשך חמש שנים לוו בשקט אמיתי, התרגשות ומעט חששות. רוב הדברים שלא מסרתי או זרקתי מהדירה האהובה שלי בגבעתיים היו כבר במחסן. ואני, עם תיק ארוז היטב. חיוך. לב פועם, וסקרנות אינסופית. בדרך למסע … בלי בית שבו אני גרה. בלי רכב. חייבת לציין שדי מפונקת, ויחד עם זאת, עם תקציב בסיסי מינוס. מתחילה פרק חדש בחיים, שבו יש לי אותי ואת האהבה שבליבי. הרבה יותר מאי פעם.

אפשר היה לחשוב שאהיה מוטרדת. שהמחשבות יטריפו אותי. שאהיה חסרת מנוחה. אחרי הכל, ידעתי איפה אני הולכת להיות ולחיות רק בארבעת הימים הקרובים. במציאות, כל מה שחוויתי זה את אותה ידיעה עמוקה.
שאני זקוקה למשהו שעדיין לא הכרתי. שאין מצב שאני עוברת לגור כרגע בעוד בית. שאין לי עניין לשלם על סאבלטים, כי זה יחייב אותי לעבוד ולהישאר במקום אחד. שני דברים שממש לא רציתי (!).

ושאני עומדת לחקור ולגלות עולם אחר מזה שהכרתי. אושר אחר ממה שהאמנתי שאפשרי לחוות. כזה שאינו תלוי בנסיבות. בכמה כסף יש לי. או בהאם כל הדברים שלי, מסודרים בארון מפואר בחדר השינה שלי או לא.

מיום ליום נפתח בפניי עולם של חיי קהילה. של יחד. של שירה ואוכל אנרגטי. חוויות חדשות ומרגשות. של נוכחות בטבע. נסיעות ספונטאניות מופלאות. של מפגש יומיומי עם עצמי. עם כל מה שקשה לי וכואב לי. עד כדי כך, שלבד אני יכולה להסתיר, אבל ביחד ממש לא.
עולם של קרבה לאנשים שאיתם אני יכולה לעבד את החוויות שחווה. מה שפעם, כשגרתי לבד בעיר, היה לי הרבה פחות אם בכלל.
עולם של להתעורר בבוקר ולהרגיש עונג ואושר אינסופי. רק מעצם היותי.

בו זמנית, הבהבו אי שם מרחוק, זכרונות מהעולם שממנו עייפתי – חיי בדידות בעיר סואנת, רווית בנינים אפורים מתקלפים. מרדף אחרי מטרות. נסיונות להגשים דברים כדי לסמן וי. תדר שתמיד ממהר.. רק אלוהים יודע לאן. ותחושה שהערך העצמי שלי תלוי על הישגים. על כמה “הצלחתי” או נתתי. ושמשהו עמוק ומהותי תמיד חסר.

קשה להאמין שמאז אותו יום, שבו עמדתי בדירה הריקה בעיר, עברו כמעט שנתיים. מאז ועד עצם היום הזה, לא הוצאתי שקל על מגורים בבית. עדיין בתנועה, ויחד עם זאת, הכל מרגיש שונה. אני שונה. וקול עמוק בתוכי לוחש עכשיו, שאלה החודשיים האחרונים במסע הזה. זמן להתארגן אחרת. האדמה קוראת לי. ופתאום ארון מסודר בחדר השינה ומרחב משלי, מרגישים כמו פינוק עילאי.

היום אני יודעת, שפינוק אמיתי לא חייב להתקיים בתנאי פאר. אי שם בתחילת המסע, חייתי חודש שלם בזולה הכי מפנקת שאפשר לדמיין, ביער פראי על גדות נהר הירדן. ישנתי באוהל והרגשתי עשירה.
היום אני כותבת מהבית הכי מפנק שאליו יצא לי להיות מוזמנת במסע.
לתחושתי לא במקרה, דקות נסיעה ספורות מהזולה שבה הכל התחיל.
יושבת מול נוף אינסופי פתוח לכינרת. מוקפת בהנאות מלכות בדמות ג’אקוזי, בריכה מחוממת, ותדר של שפע מיוחד פועם מכל עבר.

ועמוק בתוכי יודעת, שזה הזמן להשתמש בכל מה שעברתי במסע הזה. לתקשר החוצה את השפע שאספתי בדרך. את השפע שנגלה אלי בתוכי. את השפע שאני.
ולהפוך אותו לערוץ שמזרים לי, לאהובים שסביבי, ולעולם כולו – כסף, שפע ואפשרות לחוות את העולם הזה, ולחיות בדרך אחרת.

חלומות נועדו כדי להתענג עליהם. להאמין שאנחנו באמת ראויים. ולהגשים אותם בלי פשרה. להגיד “כן!” עוצמתי, חד משמעי,
וחסר תנאים לבקשת הלב.

אחד הדברים הברורים לי … זה שמקור האושר והשפע האמיתי עבורי, זה להגשים אותם ביחד. אני מזמינה מהיקום כולו, לחוות בתוכי את התחושה שאני ראויה, וליצור את החלום המופלא הזה ביד. עבורי ועבור כולנו.

נקודת מפנה – רגע של כנות

אני מתביישת. מרגישה קצת כמו קמצנית. כל כך קשה לי לתת שאיבדתי את עצמי לאחרונה.
נכון שזה קשור לזה שלא היה לי בית קבוע כבר כמעט שנתיים. ונכון שזאת הייתה תקופה משמעותית, ונקודת מפנה אדירה בחיים. ושתוך כדי נתתי המון, בדברים שקטים וקטנים שפעם לא ייחסתי להם חשיבות. והיום מבינה כמה הם בעלי ערך.

ועדיין .. משהו גדול מבקש לצאת דרכי כבר שנה. ואני מפחדת. מקטינה את עצמי. מצמצמת את הקול החזק שלי.
את האהבה שבי, שלא מוכנה יותר לשבת בצד ולהיחשב כלא מוכנה.

האמת שמתחת להכל פגשתי אגו גדול פגוע. חוסר אמון משווע כלפי אנשים. כלפי הבריאה. ומאבק ומאמץ שמתחולל לו מתחת. מבקש ממני להימנע מלהיות לבד. מלהתחבר למרכז העוצמה שבי. ולא לראות את האשמה שיושבת מתחת. מספרת לי שאינני ראויה או רצויה.

החודש האחרון היה פוקח עיניים. חזק. מעורר. מפחיד בטירוף.. ויחד עם זאת, כל כך משמעותי. מקפיץ ואוסף למרכז העוצמה שבי.

אני מרגישה שהגזמתי. הצל הזה חזק מדי מכדי שאתן לו להמשיך לנהל לי את הבחירות ואת החיים. ועם כמה שאני רוצה גם עדינות ושקט.. יש בי קושי אמיתי לשים את הלב שלי במרכז, כשגוף החושך החזק הזה צורח וצועק. ״אל תראי אותי לאף אחד״.
אני מתביישת בזה שכל כך הרבה כאב הצליח להסתתר בי. ולגרום לי לחשוב שאני באמת ובתמים לא ראויה. לא רצויה. או לא רוצה שתבואו לאירועים שאני מנחה.

נמאס לי מתפקידים מזמן. באמת שנמאס לי. ואני לא מתכוונת לספק שום תפקיד. שום דמות. ולא ״לעזור״ לאף אחד במכוון.

מה שכן יש לי להביא למרחב זו עוצמה אינסופית. מרעידה ועדינה כאחד.
שירה שמעוררת נשמה שנרדמה ושכחה את עוצמתה. את שורשיה, גבעותיה או נתיב חייה. או כזו שזוכרת ומבקשת לרחוץ במי אהבתה.

זה אומץ ואמון שלא הרבה אני נתקלת בכמוהו.
זו הסכמה להיות איך שאני באותו רגע. בתקווה בלי להתנצל או לרצות אף אחד.
זה סיפורי מסע מעוררי השראה. מהחיים בכלל. ומשנתיים של מסעות בלי בית (לא קבוע ולא סאבלטים) בלי רכב, ועם ידיעה שאני מודרכת ועושה אהבה עם העולם .
כל אלה, הם כנראה רק עטיפה לשיטה אנרגטית חדשה שנולדת. כהרגלי אדע בזמן אמת.
ועוד הרבה חוכמה וכלים מהדרך.
שמרוב שנראים לי מובנים מאיליהם, כי הם חלק בלתי נפרד ממני,
לפעמים אני שוכחת שלא לרבים יש כאלה בדיוק. ושחלקם לחלוטין חד פעמיים וייחודיים.

באמת ובתמים תודה לחיים על בעיטה חסרת רחמים בתחת  שהזכירו לי להזיז עניינים. אני רוצה לחזור ליצור מרחבים בקרוב.
ואין לי ספק שאצטרך הרבה עזרה מהחברים ומהקהילה שסביבי.
כי מה שבטוח, זה שמזמן התייאשתי מלנסות לעשות דברים לבד.

אלוהים קח אותי הבייתה. אלוהימה הראי לי את האדמה. אני רואה. עושה. ומוכנה.
פרטים נוספים (אינשאללה) בקרוב.

כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק – פלייליסט חדש ב-YouTube

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

נתינה וערבות הדדית – החיים אחרי שמתעשרים | Project X

אחד הדברים הכי מרגשים בעיניי, זה לפגוש אנשים שהיו פעם בתחתית המדרגה מבחינה חברתית אישית וכלכלית, והפכו את עצמם למיליונרים (זניח לציין שבדרך ישרה ואתית). והיום אחרי שצברו הון, והפכו לאנשים מצליחים שנהנים מהחיים שלהם, הם מקדישים את רוב הזמן לעשיה משמחת, לעזרה לאחרים ולפרויקטים חברתיים של עזרה לאלה שזקוקים, שבהם מושקע חלק גדול מכספם וזמנם.

בשבוע האחרון זכיתי לבלות 9 שעות בחברתו של רוברט שמין והצוות המדהים שלו מפרוג׳קט x.
כמה למידה והשראה אפשר לקבל מבן אדם בזמן כל כך קצר. שלא נדבר על הקהילה המדהימה שנותנת קרקע ותמיכה, ברמה שעוד לא נתקלתי בה עד היום.

אם אתם רוצים ללמוד מה זה חיבור לרוח ומה זו אהבה וערבות הדדית, שבאים לידי ביטוי במציאות החומרית, הגשמית.. באמת שהמורים הכי גדולים לכך יהיו האנשים האלה. אלה שמצד אחד נמצאים בפסגה, גם חומרית וגם רוחנית. ויחד עם זאת הענווה, הקלילות והאהבה שלהם משפיעים למרחקים שאי אפשר להבין עד שלא פוגשים.
מי שכבר יש לו הכל, ויכל מזמן לפרוש ולחיות חיים שקטים ורגועים, ויחד עם זאת, משתוקק לעבוד למען אחרים ולטובתם בכזאת מסירות.
הוא באמת איש שקומתו גבוהה.

הלוואי שיום אחד יהיה בי כזה שקט וביטחון חד משמעי. ושאהיה עד כדי כך מסופקת ומעונגת בכל הרמות. שיתפנה לי מקום גם לזה.
בינתיים לומדת ומעבירה הלאה חלקים מדרכי. באמונה שהאור שזורח באופן טבעי, נוגע מבמי
שצריך. תודה שאני כל כך מבורכת. ותודה לצוות המדהים בפרוג’קט X :
רוברט שמין ישראל Gilad Pollak Noa Antebi PintoOrit Nachtomi Gordon

קהילה אמיתית

יום הולדתי מתקרב (בשבת הקרובה) ומחשבות רבות מציפות אותי לאחרונה, יחד עם רגשות כואבים ומעוררים. יותר מתמיד מרגישה שייכת רק לעצמי. מאושרת ומעונגת מזה מצד אחד. ויחד עם זאת, יותר מאי פעם רוצה קרבה.

אני מוקפת באנשים מדהימים. ויש בי היזכרות של קרבה לקהילה, שתואמת לתדר הספציפי שלי ולדרך הייחודית שלי.. למה שאני מחוברת אליו בחיים שלי, אחד לאחד.
לא רואה את זה בשום מקום סביבי, בדיוק איך שאני מדמיינת את זה. וברור לי שכזה ממש רק אני יכולה ליצור סביבי. אבל לא מוצאת לזה אנרגיה רגשית בתוכי. נראה לי גדול עלי עכשיו להחזיק מרחב קהילתי עם עוד אנשים. כזה שאני מובילה.

ויחד עם זאת, אני כמהה להיתמך. להישען. לחלוק את מי שאני ואת השפע שלי.
איך אני עושה את זה בלי לקרוס מרוב עשיה ושיחות סביב זה, ואנרגיות רבות שמתערבבות בשלי? אין לי מושג.
ועדיין, ברור לי שאני לא מוכנה להתפשר על ה״בדיוק״ שלי. מעדיפה כבר להמשיך בלי מבנה קהילה ״מאורגן ומסודר״, אלא להמשיך לפגוש על אם הדרך אנשים שאני אוהבת, כמו היום.

בו זמנית (ובסנכרון מדהים) יש לי קריאה לבית ולשקט. לנסיעה ארוכה לחול. ליצירה של הכנסה פאסיבית בתוך השקט הזה. ולהנאה שמעצימה את כל הכיף שאני חווה בחיים שלי כבר עכשיו.

חווה ממש חזק איך נושרות ממני תפיסות ואמונות שהייתי מזוהה איתן רוב החיים. רעיונות שפעם דיברתי בשוטף מרגישים לי חסרי טעם ומשעממים. ורק ברור לי שבא לי אחר.

והוא ישנו בי .. עמוק בתוכי. רק שעדיין לא למדתי לסנכרן אותו למילים.
אז בין המילים שאני אומרת, למה שברור לי בגופי ובליבי יש פער ברור. מכאן והלאה אתן לבריאה להוביל אותי.. יותר באיפשור. יותר בעוצמה ובהרפיה כאחד.
והלוואי שכל מה שאני לא יודעת, או לא רואה את עצמי עושה כרגע.. ייברא וייווצר עבורי ודרכי בתוך אותה הרפיה.

הכוונה היחידה שאני מביעה לתקופה הקרובה היא שאני מאפשרת לאהבה ולהנאה להוביל אותי בדרך, בלי לדעת… ומכאן והלאה הכל כבר נעשה.
תודה לכם וליקום על התמיכה האינסופית והאוהבת בדרכי.

אני נפתחת לאהבה. לתשוקה ולמיניות מספקת ומשמחת. לחופש אנרגטי, פיזי ורגשי. לביטחון פנימי וחומרי. ולשפע כלכלי. מודה על האיפשור והקבלה המסונכרנת שלי, ועל כל האיכויות האלה שיש לי גם לחלוק בשפע עם אחרים.
עם כל מה שאני חווה ומרגישה. וגם אם לפעמים נדמה לי שאני לבד, ושזה לא כך,
אני אהובה.
תודה על כל מי שאיתי ועל מה שיש לי..
איזה כיף לי. וכך קורה.

איך עזבתי חיים שלמים ויצאתי למסע בעקבות קריאת הלב? סיפור החזרת האמון והתשוקה שלי בעולם

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר. אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו. מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי? איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי? ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא? יוליה אור לב

Posted by Yulia Or Lev on Sunday, November 5, 2017