תגית: יצירה אמנותית אינטואיטיבית

ולפעמים כל מה שהלב שלי מבקש, זה לנוח מבפנים. השירה שלי היא הבית שמתוכו מגיע אלי עונג ושקט אמיתי. תדר הרמוני שנובע מתוך אחדות. מחבר בין המימדים הגבוהים ביותר, שכל הקיים בהם זו אהבה אינסופית, לגבולות הגוף הפיזי. מצרפת לכם קטע קצר – שטיפה אנרגטית שמחברת לעולמות האלה מבפנים. רצוי להאזין עם אוזניות או רמקולים איכותיים. באהבה 

אני חייבת להודות שבחיים שלי לא הייתי כל כך מחוברת, נוכחת, יציבה ובטוחה בעצמי. כל כך שלמה עם מי שאני ומי שהייתי בעבר.

ובעת ובעונה אחת הכי מבולבלת שאי פעם הייתי. חסרת כיוון ברור, לא יודעת, אפילו לא בערך, מה הולך לקרות עוד רגע. הכל מבחינתי אפשרי ופתוח, ברמה הכי קיצונית שאי פעם חוויתי. ולמרות שעומדות בפניי כמה מטרות מאוד ברורות, כולל אופציה לארבעה עסקים שונים.. אני מוכנה לוותר על הכל, אם זה מה שהלב שלי יבקש.

ואני יודעת שזוהי הנקודה הכי עמוקה ואמיצה לקפוץ ממנה אל תוך החיים. בין אם זו זוגיות חדשה. עסק חדש. קהילה חדשה. או אפילו מדינה חדשה.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב חיים של אור ועונג. נתיב שכל כך קל לזהות כשאנחנו מתחברים להדרכה הפנימית שלנו, ומקשיבים לזרימת האנרגיה בגוף. למה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו.
בלי לדעת .. איפה שהקול הפנימי פשוט אומר “וואו !!”.
שם מחכה לנו דרך של שמחה, עונג ושפע. זה בכלל לא משנה מה השיקולים ומה הקולות הפנימיים שלנו אומרים. מה חשבון הבנק אומר.
ומה החשיבה שלנו חופרת לנו.

החגיגה הקיומית היא זכות בסיסית שלנו. נועדנו לרטוט את החיים האלה באקסטזה. כל כך הרבה קולות מופיעים שיכולים בקלות להוריד אותנו מהדרך היציבה שלנו למטרה מענגת, שסופה להעניק לנו עוד ועוד מאותו כיף ורוגע,
בכל צורת ביטוי.

רק שלא למדנו לסמוך ולהתמסר.
בייחוד כשמדובר בהחלטות מהותיות בעולם החומר, רובנו בוחרים מהראש.
עושים את מה שצריך. את מה שנכון. את מה שכדאי.
למה? כי ככה לימדו (או אולי יותר נכון לומר “אילפו”) אותנו.

לחיים יש גל ענק של אנרגיה שאפשר פשוט לרכב עליו.
בלי מאמץ. בלי סזיפיות. בלי דרמה.
הכל קורה כאילו מעצמו. ללא מאמץ.

כשהבחירה נעשית ממקום שלם בפנים ל”אני האמיתי”,
נוצרים בתוכנו ברגע גבולות ברורים. חיבור למי שאנחנו באמת.
וידיעה שאנחנו במקום הנכון.

איך יודעים? כל הגוף רוטט ומשפריץ אורות.
מתי נכנס הספק / חוסר האמונה..? כשאנחנו מפחדים, ושוכחים שפחד
הוא לא זה שבוחר עבורנו. הוא רק מורה הדרך.

עם השנים למדתי שאיפה שאני לא קשובה לעצמי, לאינטואיציה שלי,
לזרימת האנרגיה הטבעית בגופי, שם אני לעיתים מתערבבת עם האחר.
שמה לעצמי גבולות לא טבעיים.
מנתבת החלטות מהתודעה שבתוכה הייתי פעם – כשלא סמכתי ולא דייקתי את מי שאני.

חייתי כך לא מעט זמן מחיי – בספקות. בתחושה שאני צריכה ללכת אחרי מישהו שיודע, שיוביל אותי לאיזו מטרה. שהמתנה נמצאת אי שם בחוץ.
שמי שאיתי יודע, ככל הנראה, יותר טוב ממני.
גם אם הוא למד במקביל ממני ודרכי.
ושם.. נסגרו עבורי הרבה דלתות, שיכלו להיפתח כל כך בקלות.

מזל.. שגם אחרי שלמדתי לחיות את האמת שלי,
מדי פעם החיים מראים לי, איזו חווית חיים שונה הייתה יכולה להיות לי,
אילולא בחרתי בנתיב הרוגע, הקסם והכיף.
בינינו… שום דבר אחר לא משנה.

אם הלב נפתח חזק. והאהבה מנתבת את התשוקה הפנימית במעלה הגוף.
אם הגוף נטען בשפע של אנרגיית חיים בכל רגע.
משהו שם ככל הנראה פשוט נכון.
כי שם ממש נוצרת בנו עוד ועוד אנרגיה להגשמה, ליצירה ולביטוי עצמי פשוט, פתוח וזוהר.. בלי מאמץ.

מן הסתם ששם נמצא גם הכסף –
ביטוי מקורקע של יצירה ואנרגית חיים אינסופית.

כל מה שנשאר לנו,
זה רק להעיז וללכת עד הסוף עם הכיוון הכי חוגג ויצירתי שלנו.
איפה שאנחנו נטענים בהכי הרבה אנרגיה במינימום מאמץ.
זה מה שבסופו של דבר, מביא אותנו למים הכי נעימים וחמימים,
שאליהם הנשמה שלנו הובילה מלכתחילה.

איזה כיף לחגוג ולחיות את החיים !

לפני כמה חודשים קיבלתי מסר שיעבור דרכי בקרוב תדר, שייקח את כל מה שאני עושה. את כל מה שאי פעם למדתי. ויהפוך אותו לעוצמה כל כך חזקה, שאני לא אצטרך להגיד עוד מילה. שהכל יעבור דרך הפחד הכי גדול שלי להתמסר ולהיות מי שאני באמת.
התדר הזה הגיע באחד הימים.. חיבר אותי לתחושה ולידיעה שמגיע לי לחגוג ולחוות עונג אינסופי. כמו שאני. והפעם בתוספת מילים בשפתנו, שכל אחד ואחת יכולים להבין 
ממליצה להאזין עם אוזניות או רמקולים איכותיים ולצלול לתדרים.

להיכנע לתנועה היצירתית הטבעית דורש את האומץ הכי גדול. כי היא מבקשת מאיתנו לגעת בעומק. להתמסר אל הלא נודע. וליצור בלי מאמץ (רק ככה אפשר) את מה שעולה מבפנים, מתוך ההשראה האלוהית-הפנימית.

ושם במעיין העוצמה הפנימית אנחנו פוגשים את עצמנו ערומים. חשופים. פגיעים. מחוברים ומנותקים בו זמנית. כי הכל צף ועולה מבפנים.
שם סוף סוף רואים. רואים הכל. הכל פתוח. הכל ננגע. מבעבע. חי.
רוטט. ומרגיש אחרת. אחרת לגמרי מאשר לבחור ולהחליט – “לשם הולכים”. “את זה אני רוצה כתוצר סופי”. ו”ככה!” זה הולך להיראות.

מתנועה כזאת של שליטה, אנחנו יוצרים הרבה פעמים מהמיינד. מהתנגדויות פנימיות. מחוסר בשלות. מניסיון להגיע לאנשהו.
להשיג דברים. להגיע למטרות. כמה מאמץ יש בזה.

בעוד שבו זמנית.. יש בתוכנו מעיין נובע של עוצמה יצירתית טבעית.
חופשיה, מבעבעת וחיה.
אותה האחת שאיתה אפשר להגיע גם למטרות בלי מאמץ.
כל עוד המטרה עלתה ונבעה מתוך אותו מעיין אמת אינסופי.

כל עוד הקשבנו. התקרבנו. התחברנו. ואיפשרנו למה שיש בתוכנו לצאת.. לנבוע כמו שזה. בלי ניסיון מוגזם לכוון, לדייק ולמקד.

העוצמה היצירתיות ממקדת אותנו בטבעיות.
בלי מילים. בלי שליטה. בלי סלידה מהמציאות. בלי התנגדות מיותרת.
פשוט להיות.. והכל כבר קורה ונובע מבפנים.

מה כן עושה בתנועה הזאת את ההבדל?

ה ת מ ס ר ו ת. לזה שלא תמיד התכניות שלנו יקרו כפי שחשבנו.
שלא תמיד ידענו לאן אנחנו הולכים באמת, גם כשכבר היינו בטוחים שהדרך ידועה.
זה כמו להלך במסלול מלא קסמים וליהנות מהדרך,
ולאפשר למטרות, להחלטות, לידיעות להתסדר מעצמן.
בלי להתעסק במה יש לי ומה אין לי עכשיו.

ויחד עם זאת, כן לכוון במדויק, דרך הבעת כוונה,
מה המהות שאליה אני מכוונת?
איך אני בוחרת להרגיש תוך כדי הדרך?
איך החיים שלי נראים בזמן שאני מתקדמת לעבר מטרה?
וכאן.. אוו כאן נולד הקסם הכי גדול!

כי כשאנחנו בלי שליטה, ויחד עם זאת, יש ידיעה ברורה “לאן” אנחנו הולכים. כאן התכנית האלוהית מתערבת לטובתנו ולוקחת אותנו אל המטרות הכי ברורות, בדרך הכי נוחה, נעימה ומרפה (מלשון הרפיה).
אין התעסקות. אין מאמץ. לא צריך אפילו מילים אם לא רוצים.
הכל בא לעברנו.
בקצב פעימות הטבע.

והטבע… אוו הטבע הקסום.
הוא/היא יודע-ת. הכי טוב.
הכי מרגש והכי מענג שיש. הכל כבר קרה מזמן ממילא, במימד זה או אחר.

רק שעכשיו איפשרנו לעצמנו, סוף סוף, להסתנכרן עם המציאות הכי מענגת שנוצרה בעבורנו. ולהלך בה בחופשיות.
כמו ילדים שמצאו את צוף הפרח.
ורק שותים, נהנים מהצבעים של הפרפרים.
ומשחקים

חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:

(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?

אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…

אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.

במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.

בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.

הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.

איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך.