תגית: יזמות

אחד החלומות שתמיד היו לי, וכנראה גם תמיד פחדתי מהם, זה לחיות במרחב של אהבה ושפע כלכלי עם האנשים שהכי קרובים לליבי. קהילה יצירתית, תוססת ומטרתית. שעושה את הדברים אחרת – מתוך כיף, שמחה, תשוקה ויצירתיות פורצת מגבלות. בתדר גבוה וחוויתי.

לשמחתי בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שעזבתי את הבית במרכז והסתובבתי בארץ .. היה לי המון זמן פנוי ללמוד, ליצור, ולהתעסק במה שאני אוהבת. בין אינסוף שירה, ציור, כתיבה וצילום סרטונים.. התחלתי לחקור וללמוד גם את שוק הנדל”ן וההכנסה הפאסיבית.

בינתיים חברים אהובים שלי, ממגוון תחומי עיסוק ועניין, גילו גם הם מתנות מופלאות שלהם. התפתחו וגדלו. ואני … מצד אחד קצת עצובה, שחלקית איבדתי עניין במה שעסקתי בו בעבר על בסיס יומי. מה שמייצר פער מסויים בינינו. וחלק אחר .. מרגיש שיצירה חדשה בהתהוות. ויודע שכל תחומי העניין המגוונים, יאפשרו לי להחזיר את החזון למסלולו בבוא העת.

אז בינתיים בא לי לחלוק מהשפע שמגיע אלי ודרכי.
כמו למשל… שיש כרגע הזדמנויות השקעה מדהימות בנדל”ן ביוון.
מדינה קרובה אלינו, שלא מזמן עברה פשיטת רגל. עליית המחירים כבר התחילה באופן עקבי, מה שמעיד על יציאה ממשבר. ועדיין אפשר לקנות דירה מעולה להשכרה באזור איכותי באתונה. במחירים מצחיקים. עם ניהול של צוות מדהים שיש שם. תשואה גבוהה על שכר דירה, והכפלת השקעה תוך מספר שנים.

בשבועות האחרונים, כשכל כך הרבה דברים שחוויתי בחיים נגמרים. מסתיימים. מתפוצצים ומתים. אני מתעסקת במה שאני קוראת לו “גאונות יצירתית”.

מקשיבה למוסיקה של אמנים פורצי דרך מבחינתי (למשל, המוסיקאי היוצר קותימן – וידאו בתגובות, והיכרות עם הגאונות שלו פה בהמשך).
לומדת לעבוד עם התשוקה בגוף, ועם האינטימיות הרגשית הפנימית, גם כשאין “סיפור” מאחורי זה. פשוט כלים שכבר קיימים בתוכי “בילד אין”, ואני משתמשת בהם בהצלחה רבה בתהליכים יצירתיים. פותחת באמצעותם את הזרם היצירתי. וכך גם בימים מאתגרים בטירוף, כשהכל מרגיש תקוע, איכשהו הדברים זזים.
.
בין היתר, אני כותבת מלא.. מתוך זרימה אינטואיטיבית. ממלאת מחברות על גבי מחברות ברעיונות צבעוניים. מציירת מפות חשיבה (תחום מטורף שפותח עולמות חדשים). “גורסת” ידע קיים ואמונות ישנות. מלמדת את עצמי לצאת מהקופסא, ולראות את כל מה שחשבתי שאני מוכנה לחתום עליו בדם ואהבה, מזווית חדשנית.

למשל.. אתמול יצרתי מבנה לתהליך יצירתי-התפתחותי, שממוספר לפי סדר מסויים מההתחלה ועד הסוף.. ואז הפכתי את סדרו – על ידי מספור השלבים מהסוף להתחלה. “וואו !” פתאום עולם חדש נגלה.

אלוהים כמה שזה מטריף אותי, להבין שהכל יכול להיות גם כמו שנדמה לי שאפשרי. וגם… הפוך מזה לחלוטין ! ועוד הרבה יותר מדהים ממה שהעליתי על דעתי.

כמובן שבתוך התהליך הזה מתעוררת בי ביקורת טבעית, כלפי צורות חיים, דרכי פעולה ו”אקסיומות” ישנות שחייתי על פיהן. הרבה רגש משתולל בפנים.

ולאט לאט אני מזהה בתוכי * סגנון חשיבה מהפכני * שתופס מקום, מבקש להזיז אותי ממקומי, ולשים אותי במטרה אמיתית.
אין לי עדיין מושג מה בדיוק קורה בה. רק שהיא מערערת לי את “השדה האנרגטי המקומי” ופותחת אותי “לעולם הרחב והרב מימדי”, שמעולם לא חוויתי. “וואו… מי זאת היוליה הזאת (או אולי שם אחר? 😉 מפלרטטת) שחיה ככה? היא נראית לי מאושרת! “

בינתיים, אחת הפנטזיות שמתעוררות בי (שכמובן שאקדיש לה פוסט אישי וראוי) זה *להתנסות בעבודה עם לופר*. אז אם יש מוסיקאי משוגע שקרא עד לכאן, יש מצב שיזרום לנו לעשות מפגש יצירה ומשחק ביחד

* ואפרופו מוסיקה – הבטחתי לספר לכם על קותימן. הוא אמן מוסיקאלי ישראלי מהפכני, שמלקט קטעי נגינה ואקפלות שירה שמפוזרות ברחבי הרשת. וממקסס אותם ליצירות מוסיקאליות מדהימות. פורץ דרך לחלוטין!
(מי בכלל היה מעלה בדעתו, לשוטט שעות על גבי ימים ברשת, ולהפוך קטעים עזובים ו”עלומי שם” לחלקי יצירות שהתפרסמו ברחבי העולם…)

מוסיפה קטע מדליק אחד להנאתכם. ו… ממשיכה “לעקוב” אחרי ההתפתחויות 😊

“כלום” יותר טוב לי מ”כמעט” בשנה האחרונה. אני נחרצת ללכת עם התשוקה המילולית, המינית והאקסטטית שלי בחיים. וכל מה שאינו מאפשר לי לחיות את התדר הזה, ולחוות אותו בכל הרמות ובכל המימדים, אני מוצאת את עצמי… לא נלהבת לגביו. לא רואה אותי ככלי. לא כאופציה. ולא כהדרכה.

ובמקביל, קולטת שזה בזבוז אנרגיה מהותי בשבילי, לעשות כל מה שנדמה היה לי שהייתי אמורה לממש בחיים האלה כמורה, כמרפאה וכמטפלת באותו כלי. כי באמת.. אני מרגישה מאוד חזק, שכל מה שבא לי זה להיות ולהוות את אותם כלים. בלי מילים מיוחדות. בלי להסביר. בלי לשייך. בלי לשנות אף אחד.. מלבד ** את החיים שלי. את איך ש*אני* עושה את הדברים **

וזה מעלה אצלי הרבה מאוד ביקורת לאחרונה… איך אני לא נותנת מתנה כל כך גדולה שיש לי להעניק?
איך אני שומרת לעצמי הרצאות מהפכניות? נמנעת מהוצאות כלכליות מיטיבות. ומהכנסות שיכלו להגיע בעקבות אינטימיות אמיתית, שנוצרת ביני לבין מטופלים ותלמידים שמגיעים. כנסים שעמדו על הפרק, אחרי שהגיעו כל הרעיונות.. ואני … שמטתי הכל.

כי רגע לפני “היציאה לאור”, פתאום קלטתי כמה מתנשא זה מהצד שלי, לראות את אותם האנשים שנמצאים מולי. ולדבר איתם משהו שאין באפשרותי להעביר להם באופן מילולי. ולנסות לדבר על שינויים שעשיתי בחיים… בזמן שהשתמשתי בתדר, שלפי “התכנית המקורית” הייתי אמורה להעביר קדימה כמורה, רק כי חייתי בתנאים מאוד ספציפיים. תנאים שרק מעטים מסוגלים להם.
לי לקח 16 שנים להגיע לנקודה הזאת ספציפית. ובכנות אני לא מתיימרת שזה יקרה לאף אחד ברבע שנה. ובטח לא באיזה טקס או אירוע מהפכני.

וכך פתאום הרגשתי איך כל התכניות שהיו לי מאבדות משמעות. ואני נכנסת לקיפאון. ל”דיכאון”. לאבל עמוק. כי לא, בשום צורה ובשום פנים ואופן *לא* נועדתי להשתייך בעולם הזה ליחידי סגולה שיכולים.
כי כואב לי לראות את החיים בפרוד ובנפרדות כאופציה. וקלטתי שאם אמשיך באותה הדרך, בתודעת “מורה” ש”יודעת יותר” זה מה שבסופו של דבר יקרה.

כן, לרוב האנשים לוקח זמן להבין את הכלים העצומים שיש בידיים שלי.
ולא, אין לי קריאה להיות “מטפלת” באותו כלי כמו שפעם חשבתי.

כי קלטתי כמה קטן הכלי האישי שלי, מלהחזיק מרחבים טיפוליים כל כך מטלטלים ומשני חיים, כשאני עצמי בעיצומה של תנועה אינסופית.
של יצירת חיים מיניים ויצירתיים לעצמי.
כשכל מה שבא לי, זה לעוף על מוסיקה, כתיבה ויצירה.
כשאין לי כלים להרגיש ולהקשיב כמו פעם לכל מי שיושב מולי.
כשאני רק עסוקה ביצירת חיים חדשים, בתדר אחר לחלוטין. הרבה יותר חופשי, חוויתי ויצירתי מאיפה שהייתי.

אז במקום לעמוד עכשיו מול קהל, ולספר על איזו תגלית. אני יושבת בבית של אימי, כותבת “פוסט פרידה” ובוכה. בידיעה ש…אולי הפחד היה חזק ממני. ואולי פשוט נפתחתי לתודעה שהרבה יותר מתאימה לי. בול כמו כפפה ליד. ושאין לי יותר צורך פנימי בחפירות אינסופיות.
או בעמידה מול קהילה כ”נושאת הדגל” של הדרך הזאת, כמו שפעם חשבתי. ואולי זה עוד יחזור בדיוק מהכיוון השני.
אבל בינתיים משהו אחר נוצר ונברא שאינו בשליטתי.

ובא לי לשחרר את האמונה שלא מגיע לי לחיות ככה.. בלי להיות “הכלי ל”. “פורצת דרך עוצמתית” אלא כמישהי שפשוט חיה את החגיגה של החיים. ומתי שירצו אותם חיים להחזיר אלי *את הכלי האמיתי* לידיים שלי. אולי אהיה מופתעת. שמחה ומאושרת על הזכות החדשה.
ואפתח את הידיים בהודיה, שהנה זה קרה. הרבה יותר מרגש, מעניין ומרתק ממה שדמיינתי. והאמת, שאני פתוחה לרעיון שזה יקרה מהר ממה שנדמה לי. שכבר מחר אתהפך ב-180 מעלות לכיוון השני.

בינתיים, אני מרפה מכל אחיזה. בכל מה שחשבתי שיהיה ובכל מה שהיה. ומתרווחת אל מימד המנוחה היצירתית שלי. שבה אני באהבה. באדמה. מאוחדת עם רצון הנשמה שלי. נושמת ומקשיבה ללחישה ששואלת.. “מהו הדבר הבא ?”

תודה על יום הולדת של ניסים, שהתחיל עצוב והסתיים בפליאה אינסופית. דרך סדרת אירועים סטייל “מה הסיכויים ש…….?!” שהמחישו לי עד כמה אני עטופה ואהובה. ומספיק שרק מבקשת, ובוחרת בכך דרך פעולה קטנה .. הכל מתהפך בשניה, ועוד הרבה מעבר למדהים שיכולתי לדמיין.

מזה כמה ימים אני מתהלכת עם השאלה “מה הכוונות שלי לשנה החדשה?” ומגלה שמצד אחד, יש לי שאיפות גדולות ורחוקות וחזון ענק לחיים. ויחד עם זאת, ביום יום אני חיה בתוך חלום קטן ומתוק. חלום שמתגשם ומתממש סביבי מיום ליום, בלי שאני צריכה לעשות הרבה.
חלום שמשקף *המון* דברים ואיכויות משמעותיות שביקשתי להגשים לאורך החיים.

תזכורת והבהרה חשובה: לכל מי שמרגיש או מרגישה צורך או רצון בוער, להשפיע בגדול יותר באמצעות ה”שליחות”. דחיפות להגדיל את העשיה. להיות משמעותי בחיים של רבים וכו… ההשפעה הכי משמעותית שלנו היא א נ ר ג ט י ת. מי שמשפיע הכי הרבה בעולם שלנו, מייצר שינוי מהותי, פריצות דרך גדולות, ותנועה חדשה .. אלה *לא* אנשים שעושים הרבה, אלא *אנשים מאושרים !* כאלה שרוטטים שמחה ועונג. כאלה שנהנים ביום יום. שחיים בשלמות ובשלווה עם רצונם המתגשם.

אין בהכרח קשר בין כמות האנשים שאנחנו מדברים אליהם, מלמדים אותם או מטפלים בהם. בין העשיה שאנחנו מייצרים. או הרמה שבה החיים שלנו מלאים ב”רעש וצלצולים”, למידת ההשפעה החיובית שלנו החוצה. אין.

סיכוי גבוה שבין חברי הפייסבוק שלי, יש אנשים שבאמצעות הנוכחות האמיצה, האמיתית והעוצמתית שלהם בעולם… משפיעים פי מיליון ממנהיגים כמו טוני רובינס.