ללכת בדרך שלך זה עונג

אתם רואים סביבכם אנשים פורצי דרך שיוצרים אימפריות. מנטורים שעושים כסף ומספרים לכם “איך גם אתם יכולים”. חברות ענק מגלגלות מיליונים. ואנשי עסקים שעפים על עצמם. אולי יש רגעים בהם אתם מתייאשים לחשוב, שלחלום שלכם אין הזדמנות בעולם כל כך קדחני, ממהר ודחוס. ומתכווצים לעיניי העושר והשפע שמוצג לנגד עינייכם.. בידיעה שעל הערכים שלכם, אתם לא מתפשרים. שבדרכים המונחות לפניכן עם סדר פעולות 1. 2. 3… של “אלו שעושים את זה”, אתן לא הולכות לפעול. וטוב שכך.

כי מי מכם ומכן שנע מעוצמתו הטבעית, לרוב יודע אחרת. אף אחד עדיין לא סלל את אותה הדרך. ורוב הסיכויים שאיש גם לא יעשה זאת לכבודכם. היחודיות שלכם פועמת באופן חד פעמי לחלוטין. איש לא יודע את ה”איך” שלכם. גם אם הוא “עשה את זה בעצמו”. להוליך אתכם בנתיב שבו הנשמה שלכם מובילה, רק אתם יכולים.

החוכמה הזאת לרוב נסתרת. הרעש החיצוני עלול לערער אותה. והמנוחה בשקט הפנימי האמיתי.. מאירה ומעירה אותה מהמימדים הרוחניים לארציים.

בדרך .. לרוב מוצגות בפניכם הזדמנויות רבות. דרכי פעולה אינסופיות. חלקן מפתות. חלק דורשות מכם “לפרוץ את המחסום”. לזנק מהר מהר למען מטרות ברורות.. לעיתים עוד לפני שהעוגן שבפנים יציב. מה שגורם לאגו להתערבב בבחירות הכי עדינות. ולהזיז אתכן מנתיב ארצי אמיתי.

בזמן שאתם על “הגל שלכם”, גם אם בחוץ זה נראה יותר כמו נסיעה על רכבת הרים בלונה פארק.. הנשמה שלכם מאירה, פורחת ופורצת את כל המגבלות הרגילות. רק מעצם זה שאתם חיים את בחירתכם.
אף אחד לא רואה, מריח וטועם את החזון שלכן כמוכן! אף אחד לא יודע איך ליצור אותו כי איש לא עשה זאת לפניכן. זה חדשני לחלוטין !

וזה שאתם נאמנים לעצמכם ולדרך שלכם.. לא משנה מה קורה בחוץ, ואיך נראות הנסיבות שמסביב.. זוהי ההוכחה החיה לכמה שאתם ראויים!
ראויים להגשמה מהירה ומלאה. גם אם ברגע הבא היא תהיה לשבת מתחת לעץ ולהרהר לגבי הצעדים הבאים.
ראויים להרגיש מלאות תוך כדי הנתיב. ראויות לשחק, ליהנות ולהתגלגל מצד לצד במיטה. ראויות לעשות אהבה. לקחת לעצמכן כמה זמן שצריך.

בלי להשוות את עצמכן לאלו שעושים הכל כאן ועכשיו ומהר. עובדים סביב השעון ולא נהנים או נחים. או מזמן שכחו מה זאת שלווה פנימית עמוקה כמו שיש בתוככן.

כי אתם עשויים מחומר גלם אחר. כי אתן מביאות תדרים חדשים ומזוככים יותר לכדור הארץ. כי בדרך הישנה והקדחנית אין אפשרות להביא את החלום והחזון שלכם לידי מעשה. מקסימום לוותר ולהתפשר על חלקים ממנו.

אתם ראויים לעוף על הצלחה ועל עשיה. באותה דרך שאף אחד לפניכם עדיין לא הכיר !
ראויים להיות עשירים. לחיות בנוחות וליהנות מרווחה אמיתית. גם אם בדרך תתבלבלו עוד עשרות אלפי פעמים.

ואם כבר חיבקתם מספיק עצים. ישבתם ודאגתם. חיכיתם לתנאים יותר תואמים. נסעתם וחזרתם, ו”סטיתם” שנים מהנתיב.. אם משהו אומר לכם שעכשיו זה הזמן. ומספר לכם מדוע, לאן ואיך.
אז אתם רצויים וראויים! ממש כמו שאתם לעוף על החזון האמיתי שלכם.

ראויים לזקוף את הזין, לחבר אותו ללב וללכת לזיין את העולם ואת החיים.

ואתן .. שמרגישות כל נים עדין של המציאות הזאת עמוק בתוככן.. וזה לפעמים אינטנסיבי ברמה שבא לכן לכבות את העולם ולרדת מהרכבת.
מותר לכן לשנות נקודת מבט. וליהנות מהעוצמה הזאת.

כי במקום שזה יהיה כואב ו”יותר מדי”.. זה יכול להיות אורגזמה.
אפשר וכדאי להפוך את המציאות הזאת למחרמנת לחלוטין. לפני שאתן עושות פעולות .. שאלו את עצמכן ** האם בא לי לעשות ככה אהבה? **

אם כן, במקום להתלבט בקשו מאלוהים שיעשה לכן רטוב בין הרגליים. ועופו על ההצלחה שלכן טעונות בהון תועפות של אנרגיית חיים.

אם לא.. בחייאת, התאימו את התנאים, לסביבה ולאווירה שתהיה מזמינה.
אתן ראויות להרגיש את העולם כולו מזמין אתכן ליצירה, בדרך שפותחת אתכן לעומקים שלכן. לא מריצה אתכן מצד לצד כאילו רודף אחריכן נמר. ז ה ל א מחרמן !

איפה שאת עושה אהבה במלואך, היצירה שלך תהיה שלמה. גם אם מושא אהבתך באותו הרגע היא הרוח הנושבת על פניך. העט במחברת. או הלפטופ שעל ברכייך.

תזכרי שהניתוקים שאת אולי חווה בנתיב. או ההיסגרות שלך את מול העולם. זה כי מעשה אהבה הוא פראי וגם עדין. עם אינספור כיוונונים, בקשות וצרכים. וכמו שבמעשה אהבה יש בקשה להקשיב ולתת אמון. להרגיש ביטחון לשחרר כל רסן, ובו זמנית לשים גבול אמיתי. כך גם בנתיב היצירתי.

ככה ממש נוצרת מנהיגות אמיתית. שעליה אולי עדיין לא חלמו במציאות ההפכפכה של כדור הארץ. ובהתאמה למימדי העוצמה שאנחנו יוצרים ויוצרות כאן.. כדאי ממש לזכור להיות מלאי חלמה וסבלניים.

אני מניחה את המילים האלה כאן, לחיי בחירה משותפת תואמת ותומכת.
בנתיב שמח, שלם ומאוחד עם הלב האמיתי לכולנו. ויהיה אור ! ❤️

לחיות את החיים אחרת – “היזמים החדשים” משנים את חוקי המשחק

היזמים החדשים FreshBiz
היזמים החדשים FreshBiz

שלוש שנים אני מסתובבת בארץ בלי בית קבוע, במסע מרתק.. שקצרה היריעה מלתאר. לפחות שנתיים, מהרגע שהספר הזה יצא לאור, הוא מסתובב איתי במזוודה. בשתי שפות (!).
למי שלא יודע, אני מאותגרת קריאה בקטע אחר. המקסימום שיכולה לקרוא בבת אחת זה פרק .. וזה אחרי שהפעלתי קסמים אנרגטיים, ואך ורק בהנחה שיש לי תשוקה מטורפת לדבר.

עכשיו קלטו קטע.. אני מסתובבת בארץ עם מזוודה, בלי רכב.. ושני ספרים, לרוב יחידים, נוסעים איתי לכל מקום (העותק באנגלית מספק הזדמנות מצויינת לתרגל את השפה 😉 )

למה? כי מה שכתוב בפנים, משקף חלקים נרחבים ממסע חיי בעבר, בהווה וכפי שנראה גם בעתיד. הוא מרתק, מרגש, מחבר בין כמה עולמות שאני חיה אותם ונלהבת מהם מאוד.. עולם היזמות, הרוח והיצירה.

עדיין לא קראתי את כל הספר. אבל לעיתים קרובות, כשיש לי שאלה מאתגרת, אני מתכווננת ופותחת בעמוד אקראי. תכלס ככה אני קוראת ספרים.

אין פעם שזה לא קולע בול, ומזכיר לי מה בא לי, מה חשוב לי, ומהו הדבר הבא להתמקד בו בזמן הקרוב.

גם אם אתם לא “אנשי עסקים”, תמצאו שם חשיבה פורצת דרך. תודעה חדשנית לחיות דרכה את החיים. הזמנה לשחק את מה שאתם לרוב רציניים לגביו. לפרוץ גבולות מיותרים, ולאמץ כאלה שחשובים לכם בפנים. להיות נועזים יותר. ייחודיים יותר. ובגדול.. יותר מי שאתם. פלוס אפשרויות שלא חלמתם ולא דמיינתם ליישם את זה.

כמו שקצרה היריעה מלשתף על המסע שלי (שאגב הרבה מההשראה לצאת ככה מהבית, ולקבל שכר דירה כמה שנים, במקום לשלם אותו.. קיבלתי מכמה משחקים ששיחקתי איתם), כך היא גם קצרה מלספר על הכותבים, ועל הדברים המדהימים שהם עושים במשחק היזמות FreshBiz שפיתח רונן. בואו נגיד, שהם חיים את מה שהם מדברים עליו ביג טיים, במעל 30 מדינות ברחבי העולם.

קיצר, פרגנו לעצמכם עותק. אתם תודו לי אחר כך. 
כאן תוכלו להוריד שלושה פרקים מהספר במתנה:  http://upvir.al/ref/s6697111

RevitalPizanti RonenGafni
משחק יזמות עסקית
 FreshBiz

חשיפה … בין אורות לאפלה

לאחרונה שמתי לב כמה משיכה מתעוררת בי לאפלה. לצד הסקסי והדארק של החיים, לצד התנסות באותם אורות יצירתיים שחוויתי לאורך כמה שנים. עם כמויות עונג שאין לתאר במילים. אנשים שמרחיבים את תודעתי ואת ליבי, אל עולם מואר לחלוטין.. “שירה מקודשת”, תפילות ואהבה .. פתאום הסתכלתי מסביב, וקלטתי שאני כועסת על החלק הזה שבי, שממגנט לצד אורות גבוהים, אפלה עמוקה. מהקצוות הכי קיצוניים של החיים.

והבנתי.. שחלק מהביטוי היצירתי שלי, באמת ובתמים מבקש לגעת בקצוות האלה.. אפילו שכבר היינו שם, אני והילדה שבתוכי.
זאת הייתה מעין זריקת התעוררות, ויחד איתה היזכרות. בכמויות הטקסטים שכתבתי בתקופות נמוכות בחיי. בשירים המטלטלים שמבטאים את עומק הריקנות. חוסר המשמעות. והכאב שבו חייתי על בסיסי יומי.

ובא לי להביט בזה שוב פתאום. ולא לדעת.. מה ואיך ירצה לצאת לאור. ומה, לעומת זאת, ישלים את מחזור החיים שלו במגירות. במרתפי התיקיות במחשב, ובזכרונות הלב.

אבל פתאום.. מרגישה שחלק בי, לאחרונה (הרבה זמן יחסית לעצמי) לא באמת מקבל מקום. חנוק לו לבד. ומרגישה שם בודדה וקטנה כזאת.
כאילו יש איזה חלק בי שאינו מורשה. שאין אליו – אלי גישה.
כי מרוב “אור ואהבה” והחיים ה(באמת)מדהימים שיצרתי לי.. פתאום אני מרגישה לי חסרה.

וכבר ברור לי שאין טעם בלנבור ולחפור ב”מי אני” ומה עברתי בחיים.
לא ללעוס חומר גלם ישן למטרות יצירה. וגם לא לחשוף חלקים שמבקשים מרחב פרטי, ביני לבין עצמי (Been there, done that).

לשמחתי גם בתחומי ה”חשיפה”, למדתי בראש ובראשונה, לקבל את הצורך שלי במרחב אישי. וזה אחרי שנים שחשפתי כאן דברים, שבאמת היום אני קוראת ונופלת לי הלסת.. איך היה לי אומץ להאיר את החשיכה הכי גדולה שלי בפייסבוק. בלי בושה. בידיעה שאנשים לא רק יקבלו אותי כמו שאני. אלא עוד יבואו אלי לאירועים. וכך היה.

אז אני מביטה אל התדר הזה שנפתח ואל הדרך החדשה. ומביעה כוונת לב להאיר ולפתוח, משהו מהטקסטים או השירים האלה “מפעם”.
להפיץ חלקים חדשים ממני במוסיקה. לצייר חיבורים חדשים-ישנים על קאנווס צבעוני.
כל דבר שיתן לשלמה שאני לצאת ולקבל במה. באהבה. ובתחושת שמחה והתרחבות בריאה ואמיתית, למי שאני בכל רגע ורגע.
לחיי חופש אמיתי.

* תמונה – מסדנה מדהימה של צילום בעירום, בהנחיית ראדיקה וגלעד. התקיימה בהתכנסות Cosmic Lovers במאי 2018. Gilad Heller

 

השותפה הכי חשובה ומשפיעה שלי

כשאהבה עומדת במרכז, כל הבחירות הופכות להיות פשוטות יותר. כשאהבה מובילה את הדרך.. עומדת כעמוד זורח וזוהר, שמאחד הכל.. האדמה נושמת לכבודך, ומאירה מעצם היותך. כשאהבה עושה.. הכל עטוף במנוחה לכבודך. כשאהבה מזינה, מזמינה, מחברת לנתינה ולקבלה..

הנשמה שלך יודעת, זוכרת ומזכירה לך בעדינות, את תפקידך במערך ההזדמנויות הפתוחות בפנייך. יודעת וזוכרת כמה כסף לבקש על כל פרויקט. כמה אנרגיה להשקיע באיזו פעולה. מי שותפי הדרך המתאימים לך. מתי זמנם להופיע. ומתי זמנם ללכת.

כשאהבה בוחרת ובוטחת בעצם היותה.. אין הרבה מה לעשות, מלבד להקשיב ולפעול את האנרגיה שהיא מניעה מבפנים..:
גל ענק של אהבה. אורגזמה .. שהיא האישור והרשות מהנשמה להשפיע. להופיע. להראות או להשמיע את קולך.

עכשיו זה זמן טוב לעצור לרגע, ולענות על כמה מהשאלות האלה:

* מה מרחיב את ליבי באהבה?
* איזו בחירה פותחת את הגוף שלי להיות עונג?
* מה מאפשר לי להינמס בשדה הפוטנציאלים, ולאפשר לכל מה שאי פעם
חלמתי להגיע עד אלי?
* מה מעסיק אותי שעות, בלי שאני יכולה לפספס ולו דקה מהדבר הזה?
* מה גורם לי להרגיש שאני הכי חשובה?
נאהבת. מכובדת. מחובקת על ידי האמונה..?
* מה מפתח אותי מתוך השראה?
* מה היצירתיות הטבעית שלי בוחרת לעשות?
* אילו הייתי ילד או ילדה, מה היה הדבר הראשון שהייתי מתנפלת עליו
בהתלהבות היום בערב? או מחר בבוקר?
* מה מעורר את ליבי להעניק? אפילו בלי תמורה. רק כי זה כיף.
* מה הכי כיף לי בעולם לקבל כ”אור חוזר”. כאנרגיה שאני גם מעבירה דרכי
וגם מוזנת ממנה חזרה?
* מה הדבר שאם מישהו היה מציע לי, הייתי מוכנה לשלם עליו זמן. אנרגיה.
שפע של כסף. ועדיין להרגיש מלאה בכל הטוב שיש בעולם?
כי זה כ ל כך שווה לי את ההשקעה.

האמת היא שהקשבה כזאת, היא אמנות מתפתחת.
שתקשורת יומיומית לשותפה המהפנטת הזאת, היא ייצר אלוהי טהור ומזוכך, שרובנו מפחדים לפתח בו אמון אמיתי.

כמה פעמים במסע חיי סטיתי מדרכי המוחשית.. זו שעושה אותי הכי מאושרת. ניחוחה.
מוצפת באורות וחסדים של שקט ושפע אינסופי.

בכל אותן פעמים.. שמתי אותי בצד. ואיזשהו ייצר חיצוני לי במקום ראשון.
כמובן שהתוצאה הייתה – מאמץ. פחד. מתח. לחץ.
עוצמה חסרת איזון. עודף משימות אל מול הבחירה לחיות בנחת.
או חוסר מעש אל מול הבחירה והבקשה לפעול במרץ, ובמלוא הקצב הראוי.

בכל יום שעובר, אני מתמסרת עוד ועוד ללפתח את שדה האמון והאמונה.
עד כדי כך… שהאהבה בכבודה ובליבה מלמדת אותי.
במה לבחור. כך שהאור העמוק והענוג ביותר יוביל אותי בכל החלטה.
שהשפע יזרום מרמת הנשמה בחופש אנרגטי אמיתי.

ושאני אשאר במרכז פתוח ואוהב תוך כדי הדרך. לא משנה במה אני עוסקת.
ממש כמו שאני עושה אהבה עם אהוב ליבי.
כך.. האנרגיה הזאת מלמדת אותי לחיות, לפעול ולבחור בדרכי.

וכשאני אוהבת אותי ככה..
אז כל העולם כולו אוהב אותי ובוחר בי.
והרמוניה מתפשטת בחיי –
בין אם זה זמן של ישיבה על שפת הנחל.
לבין אם הליכה מהירה בעיר סואנת. או נסיעה בכביש מהיר.

אני האחדות שבי. וכל העולם כולו רוקד ומתענג איתי.
וכך קורה.

שלוש שנים בדרכים … איך עשיתי את זה?

אחרי שלוש שנים בלי בית פיזי משלי. בלי לשלם שקל על מגורים. בוידאו הזה אני מספרת על אתגרי המסע שחוויתי. על ההנאות מהדרך. על ההחלטות שהביאו אותי לצעד הקיצוני והמופרע הזה, שבחיים לא חשבתי שאעשה.
איך הסתדרתי עם כסף, ומה השאיפה שלי בחזרה לחיים חדשים?
איך שחרור המסגרות איפשר לי לגלות עוצמות אדירות. אמונה בלתי מתפשרת. ובית אמיתי.. כזה שתמיד הולך איתי באשר אני.

מקווה ומאמינה שבקרוב ייצא לי לחשוף יותר.. קרוב יותר. עמוק יותר. ואינטימי יותר. להביא את הלב שלי.. בהרצאה על הגילויים מהתדר החוויתי והיצירתי שגיליתי בתוכי. ועל העוצמה שמתאפשרת כשמשחררים שליטה ומרפים אל החיים באהבה.

כתיבה זורמת כנביעת תשוקה

עם כמה שאני מאסטרית של ביטוי, לפעמים מילים לא באות לי בקלות. כי אני זוהרת הכי גבוה והכי עוצמתי, גם (ואולי בעיקר) בלי מילים. בייחוד כשאין לי מה “לעורר באחרים” או מה להסביר. לפעמים כל מה שבא לי בעולם הזה, זה להניע אנרגיה מינית. אנרגיית חיים חגיגית, שאינה ניזונה מסיפורים, חישובים או מספרים. שמאפשרת לי להביע אהבה פתוחה ושמחת חיים.

השנה גיליתי עוד יותר.. עד כמה זה משמעותי. מאיזה עולם פנימי אני שרה. מדברת. כותבת. האם אני נמצאת ברוב המקרים בראש? בעננים? בתכניות או ביעדים? או נותנת לגוף שלי להניע אנרגיה מהותית. כזאת שיש לה חשיפה מיידית. שאין לה אג’נדה שמרחיקה, “מזיזה עניינים”, או מנסה להגיע לתוצאות או ליעדים.

ברוב המקרים, הטקסטים שהכי הדליקו אותי. שכתבתי בלי שום סיפור או סיבות מאחוריהם, היו אלה שנראו ומיגנטו אליהם הכי הרבה אנשים.

ברוב המקרים, את אלה ממש, כתבתי כשהייתי בתדר אורגזמי לחלוטין.
אין שם שום סיפוק בעצם “הפרסום” או “התוצאה” של אותן מילים.. אלא בעצם זה, שאני פשוט נהנית לשהות במרחב ההרמוניה הפנימי שבתוכי. ומשם.. להאיר אנשים.
ובו זמנית.. לבטא אותי כמו שאני.

מה מאפשר לחוות את התדר הזה לאורך שנים?
לחיות אותו ולחגוג אותו על בסיס יומי, מבלי לוותר על רגישות ופגיעות אמיתית?
מבלי להפוך להיות “מנטורית” שהופכת את זה לכלים ממריאים וזוהרים?
(אלא אם כן, זו בדיוק בחירת הנשמה שלי ושל האנשים שמתרחבים לצידי)
מה מאפשר פשוט לנוע את זה, ולנוח תוך כדי החיים?
ואיך אפשר להפוך את זה למקפצה לבסיס כלכלי? בלי לעשות מזה אגו גדול שמבקש הכרה, פרסום אינסופי, וחיים שאין בהם רגע להרים את העיניים ולראות את השמים והכוכבים?

אני מאחלת לעצמי לקבל, להכיל ולהסכים לאפשרות לגלות את זה השנה.
הפעם לא רק בעולמי הפנימי.. (לפעמים זה קצת יותר מדי בשבילי לעשות לבד).
אלא ביחד. במרחב הכי הרמוני, אנושי ואלוהי בו זמנית.

לחוות את המסתורין הגדול. את אי הידיעה של הכלים האנרגטיים העצומים האלה. ללמוד לפעול מתוכם בענווה. בלי טלטלה.
אלא באדמה יצירתית יציבה.
ובכך לאפשר לאהבה לגדול, ולהתעצם בעולמי ובעולמם של האמיצים שהולכים יחד איתי.
ורוקדים את בחירת הנשמה.