על אם הדרך … סיפורי מסע

לא היה לי מושג למה לצפות. הימים האחרונים בבית שבו גרתי במשך חמש שנים לוו בשקט אמיתי, התרגשות ומעט חששות. רוב הדברים שלא מסרתי או זרקתי מהדירה האהובה שלי בגבעתיים היו כבר במחסן. ואני, עם תיק ארוז היטב. חיוך. לב פועם, וסקרנות אינסופית. בדרך למסע … בלי בית שבו אני גרה. בלי רכב. חייבת לציין שדי מפונקת, ויחד עם זאת, עם תקציב בסיסי מינוס. מתחילה פרק חדש בחיים, שבו יש לי אותי ואת האהבה שבליבי. הרבה יותר מאי פעם.

אפשר היה לחשוב שאהיה מוטרדת. שהמחשבות יטריפו אותי. שאהיה חסרת מנוחה. אחרי הכל, ידעתי איפה אני הולכת להיות ולחיות רק בארבעת הימים הקרובים. במציאות, כל מה שחוויתי זה את אותה ידיעה עמוקה.
שאני זקוקה למשהו שעדיין לא הכרתי. שאין מצב שאני עוברת לגור כרגע בעוד בית. שאין לי עניין לשלם על סאבלטים, כי זה יחייב אותי לעבוד ולהישאר במקום אחד. שני דברים שממש לא רציתי (!).

ושאני עומדת לחקור ולגלות עולם אחר מזה שהכרתי. אושר אחר ממה שהאמנתי שאפשרי לחוות. כזה שאינו תלוי בנסיבות. בכמה כסף יש לי. או בהאם כל הדברים שלי, מסודרים בארון מפואר בחדר השינה שלי או לא.

מיום ליום נפתח בפניי עולם של חיי קהילה. של יחד. של שירה ואוכל אנרגטי. חוויות חדשות ומרגשות. של נוכחות בטבע. נסיעות ספונטאניות מופלאות. של מפגש יומיומי עם עצמי. עם כל מה שקשה לי וכואב לי. עד כדי כך, שלבד אני יכולה להסתיר, אבל ביחד ממש לא.
עולם של קרבה לאנשים שאיתם אני יכולה לעבד את החוויות שחווה. מה שפעם, כשגרתי לבד בעיר, היה לי הרבה פחות אם בכלל.
עולם של להתעורר בבוקר ולהרגיש עונג ואושר אינסופי. רק מעצם היותי.

בו זמנית, הבהבו אי שם מרחוק, זכרונות מהעולם שממנו עייפתי – חיי בדידות בעיר סואנת, רווית בנינים אפורים מתקלפים. מרדף אחרי מטרות. נסיונות להגשים דברים כדי לסמן וי. תדר שתמיד ממהר.. רק אלוהים יודע לאן. ותחושה שהערך העצמי שלי תלוי על הישגים. על כמה “הצלחתי” או נתתי. ושמשהו עמוק ומהותי תמיד חסר.

קשה להאמין שמאז אותו יום, שבו עמדתי בדירה הריקה בעיר, עברו כמעט שנתיים. מאז ועד עצם היום הזה, לא הוצאתי שקל על מגורים בבית. עדיין בתנועה, ויחד עם זאת, הכל מרגיש שונה. אני שונה. וקול עמוק בתוכי לוחש עכשיו, שאלה החודשיים האחרונים במסע הזה. זמן להתארגן אחרת. האדמה קוראת לי. ופתאום ארון מסודר בחדר השינה ומרחב משלי, מרגישים כמו פינוק עילאי.

היום אני יודעת, שפינוק אמיתי לא חייב להתקיים בתנאי פאר. אי שם בתחילת המסע, חייתי חודש שלם בזולה הכי מפנקת שאפשר לדמיין, ביער פראי על גדות נהר הירדן. ישנתי באוהל והרגשתי עשירה.
היום אני כותבת מהבית הכי מפנק שאליו יצא לי להיות מוזמנת במסע.
לתחושתי לא במקרה, דקות נסיעה ספורות מהזולה שבה הכל התחיל.
יושבת מול נוף אינסופי פתוח לכינרת. מוקפת בהנאות מלכות בדמות ג’אקוזי, בריכה מחוממת, ותדר של שפע מיוחד פועם מכל עבר.

ועמוק בתוכי יודעת, שזה הזמן להשתמש בכל מה שעברתי במסע הזה. לתקשר החוצה את השפע שאספתי בדרך. את השפע שנגלה אלי בתוכי. את השפע שאני.
ולהפוך אותו לערוץ שמזרים לי, לאהובים שסביבי, ולעולם כולו – כסף, שפע ואפשרות לחוות את העולם הזה, ולחיות בדרך אחרת.

חלומות נועדו כדי להתענג עליהם. להאמין שאנחנו באמת ראויים. ולהגשים אותם בלי פשרה. להגיד “כן!” עוצמתי, חד משמעי,
וחסר תנאים לבקשת הלב.

אחד הדברים הברורים לי … זה שמקור האושר והשפע האמיתי עבורי, זה להגשים אותם ביחד. אני מזמינה מהיקום כולו, לחוות בתוכי את התחושה שאני ראויה, וליצור את החלום המופלא הזה ביד. עבורי ועבור כולנו.

כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק – פלייליסט חדש ב-YouTube

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

נתינה וערבות הדדית – החיים אחרי שמתעשרים | Project X

אחד הדברים הכי מרגשים בעיניי, זה לפגוש אנשים שהיו פעם בתחתית המדרגה מבחינה חברתית אישית וכלכלית, והפכו את עצמם למיליונרים (זניח לציין שבדרך ישרה ואתית). והיום אחרי שצברו הון, והפכו לאנשים מצליחים שנהנים מהחיים שלהם, הם מקדישים את רוב הזמן לעשיה משמחת, לעזרה לאחרים ולפרויקטים חברתיים של עזרה לאלה שזקוקים, שבהם מושקע חלק גדול מכספם וזמנם.

בשבוע האחרון זכיתי לבלות 9 שעות בחברתו של רוברט שמין והצוות המדהים שלו מפרוג׳קט x.
כמה למידה והשראה אפשר לקבל מבן אדם בזמן כל כך קצר. שלא נדבר על הקהילה המדהימה שנותנת קרקע ותמיכה, ברמה שעוד לא נתקלתי בה עד היום.

אם אתם רוצים ללמוד מה זה חיבור לרוח ומה זו אהבה וערבות הדדית, שבאים לידי ביטוי במציאות החומרית, הגשמית.. באמת שהמורים הכי גדולים לכך יהיו האנשים האלה. אלה שמצד אחד נמצאים בפסגה, גם חומרית וגם רוחנית. ויחד עם זאת הענווה, הקלילות והאהבה שלהם משפיעים למרחקים שאי אפשר להבין עד שלא פוגשים.
מי שכבר יש לו הכל, ויכל מזמן לפרוש ולחיות חיים שקטים ורגועים, ויחד עם זאת, משתוקק לעבוד למען אחרים ולטובתם בכזאת מסירות.
הוא באמת איש שקומתו גבוהה.

הלוואי שיום אחד יהיה בי כזה שקט וביטחון חד משמעי. ושאהיה עד כדי כך מסופקת ומעונגת בכל הרמות. שיתפנה לי מקום גם לזה.
בינתיים לומדת ומעבירה הלאה חלקים מדרכי. באמונה שהאור שזורח באופן טבעי, נוגע מבמי
שצריך. תודה שאני כל כך מבורכת. ותודה לצוות המדהים בפרוג’קט X :
רוברט שמין ישראל Gilad Pollak Noa Antebi PintoOrit Nachtomi Gordon

קהילה אמיתית

יום הולדתי מתקרב (בשבת הקרובה) ומחשבות רבות מציפות אותי לאחרונה, יחד עם רגשות כואבים ומעוררים. יותר מתמיד מרגישה שייכת רק לעצמי. מאושרת ומעונגת מזה מצד אחד. ויחד עם זאת, יותר מאי פעם רוצה קרבה.

אני מוקפת באנשים מדהימים. ויש בי היזכרות של קרבה לקהילה, שתואמת לתדר הספציפי שלי ולדרך הייחודית שלי.. למה שאני מחוברת אליו בחיים שלי, אחד לאחד.
לא רואה את זה בשום מקום סביבי, בדיוק איך שאני מדמיינת את זה. וברור לי שכזה ממש רק אני יכולה ליצור סביבי. אבל לא מוצאת לזה אנרגיה רגשית בתוכי. נראה לי גדול עלי עכשיו להחזיק מרחב קהילתי עם עוד אנשים. כזה שאני מובילה.

ויחד עם זאת, אני כמהה להיתמך. להישען. לחלוק את מי שאני ואת השפע שלי.
איך אני עושה את זה בלי לקרוס מרוב עשיה ושיחות סביב זה, ואנרגיות רבות שמתערבבות בשלי? אין לי מושג.
ועדיין, ברור לי שאני לא מוכנה להתפשר על ה״בדיוק״ שלי. מעדיפה כבר להמשיך בלי מבנה קהילה ״מאורגן ומסודר״, אלא להמשיך לפגוש על אם הדרך אנשים שאני אוהבת, כמו היום.

בו זמנית (ובסנכרון מדהים) יש לי קריאה לבית ולשקט. לנסיעה ארוכה לחול. ליצירה של הכנסה פאסיבית בתוך השקט הזה. ולהנאה שמעצימה את כל הכיף שאני חווה בחיים שלי כבר עכשיו.

חווה ממש חזק איך נושרות ממני תפיסות ואמונות שהייתי מזוהה איתן רוב החיים. רעיונות שפעם דיברתי בשוטף מרגישים לי חסרי טעם ומשעממים. ורק ברור לי שבא לי אחר.

והוא ישנו בי .. עמוק בתוכי. רק שעדיין לא למדתי לסנכרן אותו למילים.
אז בין המילים שאני אומרת, למה שברור לי בגופי ובליבי יש פער ברור. מכאן והלאה אתן לבריאה להוביל אותי.. יותר באיפשור. יותר בעוצמה ובהרפיה כאחד.
והלוואי שכל מה שאני לא יודעת, או לא רואה את עצמי עושה כרגע.. ייברא וייווצר עבורי ודרכי בתוך אותה הרפיה.

הכוונה היחידה שאני מביעה לתקופה הקרובה היא שאני מאפשרת לאהבה ולהנאה להוביל אותי בדרך, בלי לדעת… ומכאן והלאה הכל כבר נעשה.
תודה לכם וליקום על התמיכה האינסופית והאוהבת בדרכי.

אני נפתחת לאהבה. לתשוקה ולמיניות מספקת ומשמחת. לחופש אנרגטי, פיזי ורגשי. לביטחון פנימי וחומרי. ולשפע כלכלי. מודה על האיפשור והקבלה המסונכרנת שלי, ועל כל האיכויות האלה שיש לי גם לחלוק בשפע עם אחרים.
עם כל מה שאני חווה ומרגישה. וגם אם לפעמים נדמה לי שאני לבד, ושזה לא כך,
אני אהובה.
תודה על כל מי שאיתי ועל מה שיש לי..
איזה כיף לי. וכך קורה.

למה העסק שלי לא הרוויח כסף כמעט שנתיים ? ואיך זה שהייתי מאושרת מתמיד דווקא אז ?

לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.

אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז. 
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.

והיו חודשים שזה היה נמאס עלי. מרד פנימי של הילדה שבי שאומרת ״די״. זה היה מציף אותי. משעבד אותי לכמויות אינסופיות (לפעמים ימים שלמים) של שיחות על טראומות, אתגרים ותסכול של אנשים. ומשאיר אותי בקונפליקט אינסופי:
מצד אחד, ממש אהבתי ללוות נשים ! זה ריגש אותי עד דמעות ומילא אותי בסיפוק אדיר. מצד שני, היה לי ברור שאני לא יכולה להכיל את זה בכמויות גדולות..
.

לאורך השנים דאגתי לאזן את הגלים הגדולים של המון עשיה, בתקופות ארוכות של שקט.. לפעמים מבחירה. ולפעמים היקום, הרחום והאוהב, היה עוזר לי בזה בכך שפשוט לא היו מגיעים אנשים.
אני זוכרת את התקופות האלה כמייאשות. מזרזות הלקאה עצמית. מלאות בסיפורים על כך ש”שיווק זה קשה”. ש”שום דבר שאני עושה לא עובד”. ודרמה שלמה של כעס ותסכול. בזמן שיכולתי לשכב להנאתי על חוף הים. או לרקוד במסיבה.

אחרי כמה שנים של גלים עקביים כאלה, הבנתי שלמרות היותי
שליחה נלהבת ומאסטרית בתחומי.. ולמרות התוצאות המפעימות, הן באיכות והן במהירות שחוות רוב הנשים שמגיעות אלי (לרוב קפיצות קוואנטיות תוך מפגש אחד או שניים. כאלה שמשאירות את שתינו בפה פעור).

ואולי דווקא בגלל זה… אני מחוייבת קודם כל לעצמי ! לאושר, לשמחה ולחגיגה הפרטית בחיים שלי.

זה היה לא קל בכלל, ולרגעים אפילו הרגשתי שנכשלתי, יחד עם זאת, הבנתי שאת הפרק הזה בחיי אני חייבת לשחרר. וסגרתי אנרגטית את העסק שלי.
.

מפחיד? אמיץ? אולי… מבחינתי לא הייתה אופציה אחרת.
כי לאורך חמשת השנים ההן, ליוויתי נשים ואת עצמי להתחבר לנשיות ולתשוקה. לחיות במציאות את החזון שהנשמה שלנו בחרה לממש.
ליהנות בעשיה. לפעול בעסק ולהשמיע את קולנו מתוך רצון אמיתי ושמחה.

אז באיזה קטע הזוי, אני עצמי אמורה להתפשר על הדברים האלה ממש?
אם יש דבר אחד שאני מאמינה בו, זה שלפני הכל אני מהלכת וחיה את מה שעובר דרכי לעולם. וכך היה.

יחד עם העסק, קמתי והלכתי מחיים שלמים שלא תאמו את האמת שלי.
עזבתי את הדירה במרכז הארץ, בידיעה שאני משחררת הכל, ויוצאת אל הלא נודע. בלי בית משלי. בלי סאבלט זמני. בלי רכב. רק אני וכמה תיקים.

פחדתי. התרגשתי. נכנעתי ויצאתי למסע אל המופלא.

מסע העונג של חיי, שהפגיש אותי עם אינספור אתגרים.
ובו זמנית עם ההנאה הכי גדולה שידעתי מימיי.
פשוט כי אהבתי את עצמי יותר מאי פעם. ונתתי לעצמי רשות מלאה.
להרגיש, לחוות ולחיות ! איך כמה ואיפה שבא לי.

בשפה פשוטה – חגגתי ! ובו זמנית .. בעודי נחה, חיה בטבע, שרה להנאתי. יוצרת ומציירת. רוקדת ועושה אהבה .. חקרתי ועודני חוקרת וחוגגת הזדמנויות להרוויח כסף מזווית חדשה.
To Be Continued …

החזון האישי שלי – לחיי חופש כלכלי אמיתי

אני רוצה לחלוק איתכם פיסה קטנה מהחזון שלי לחיי חופש כלכלי אמיתי. חזון שנמצא בהתהוות כרגע, בזכות זה שלא היה לי איכפת לזוז לרגע מהמוכר ומהידוע שלי. אפילו להיות חייבת כסף לבנק, ובמקביל לפרוש מהמירוץ. בתמורת יצרתי וממשיכה ליצור לי בשנתיים וחצי האחרונות, חיי חופש, עונג וחגיגה. את התדר ואת הדרך הזאת אני חולקת כאן איתכם, מתוך כוונה לתת השראה. כי באמת שאפשר לחיות אחרת. וכך הוא:

יומיים וחצי בשבוע, זה הזמן האידיאלי מבחינתי לעבוד בו מול ״לקוחות״. באשר אני עושה.
שאר הזמן פנוי לי ליצירה זורמת. לציור ולשירה. לכתיבה והכנת תכנים מעוררי השראה. לחברים שלי. לילדים שלי ולאהובי לחיים.
יומיים וחצי בשבוע של התמסרות נלהבת לעשיה שאני הכי אוהבת, שממלאת את הלו״ז שלי באופן טבעי.

בשאר הזמן הלב שלי בוחר ברגע מה הכי נכון לי.
האם לעשות הפסקה מהכל ולבהות בטבע.
האם לשתול מלפפונים באדמה שלי.
האם לרחוץ במי האגם שליד ביתי.
האם לעוף על הספר החדש שהבריאה משדרת דרכי.

באותה מידה שאני נהנית להיות האישה המינית והחוגגת שאני. אני נהנית מהעסקים מהמגוונים שלי.

שישה חודשים בשנה, אני לגמרי פנויה. יכולה לבחור לטוס לאנשהו עם המשפחה שלי. פשוט לא לעבוד. או לעבוד רק אם בא לי.
*הכנסה פאסיבית* זה מה שאני מרוויחה ממנו הכי הרבה כסף.
עבדתי עליה זמן מה עד שהיא נוצרה. עכשיו התחזוקה לוקחת מינימום זמן ואנרגיה. בעוד העסק או העסקים האלה עובדים כמעט לבד.

העניין המרכזי מבחינתי זה שכבר היום, החזון הזה והעבודה עליו היא עונג. כי מבחינתי החיים הם עונג.
וכסף מחרמן אותי כמו גבר שאני מלאת תשוקה אליו (אמיתי לגמרי).

כסף הוא ביטוי של אהבה. של אנרגית הבריאה הממלאת את גופי ומשדרת דרכי חומר. אני נהנית להעניק לאנשים ריפוי באמצעות התפיסה שלי לגבי כסף וחומר. כי הם חלק מאותה האחדות שהבריאה שרה דרך קולי.

תודה רבה שמרגע לרגע נוצרת בחיי מציאות, שבה אני זוכה לשדר הזדמנויות עסקיות ושפע לכל עבר. תודה רבה שעוברים דרכי תכנים וחומרים, שמאפשרים לאנשים לחמול על הילדים הפנימיים שבהם. לשמח את החיים שלהם. לחוות את החלומות שלהם כמציאות קיימת. ליהנות ולאהוב הרבה יותר.

תודה רבה שלא הקשבתי לקולות של הפחד והמשכתי לאהוב אותי הכי הרבה, גם כשהיה לי קשה. והסכמתי בהתמסרות אינסופית, לעזוב חיים שלא אהבתי לפני כשנתיים וחצי. ובכל רגע שהבריאה מבקשת ממני…
אני פשוט נוסעת ונהנית מהחיים.
תודה רבה ! שזה מתגשם בחיי.

ושגם החזון העמוק והאמיתי ביותר שלך,
מתגשם בחייך. כבר עכשיו. כבר היום.
תודה רבה שכל עשיה ויצירה שבך מכוונת ישירות משם.

איזה כיף לנו שזכינו ככה !

עכשיו ברצינות.. זה לא רחוק. זה לא בשמים. זה בהתהווה יום יום. כאן באדמה. אלו הן חלק מהמטרות שאני עובדת עליהן יום יום בשנה האחרונה, מאז שהחזון הזה התבהר אצלי.
ומה איכפת לי כמה זמן זה יקח? אני הרי ממילא נהנית.

איזה מזל שברגע זה יש לי חוב לבנק. אחרת הייתי משועבדת עכשיו למציאות שבה (במקרה הטוב) יש לי כסף, אבל אין לי את עצמי.

ואיזה כיף שהחוב הזה הופך לאורגזמה קוסמית ומתנדף מהמציאות שלי בדרכים שמשמחות אותי.
כי עכשיו כבר יש לי את עצמי. והכסף הוא תוספת תומכת ומאירה.
פשוט וקל להיות מי שאנחנו כשמסכימים להתמסר. בחיי שהאשליה בעולם הזה יכולה להיות גדולה.
איזה מזל שאנחנו נושאים בתוכנו את האמת.