תגית: יזמות עסקית יצירתית

המפתח הכי חזק, עוצמתי ויצירתי לשפע זה כיף ! ככה פשוט כמו שזה נשמע. כיף מגוון. כיף שגורם לנו להרגיש “וואו!! בא לי עוד מזה..”. כיף שמחבר אותנו למי שאנחנו באמת. בפשטות שילדים נולדים איתה.

לפני יומיים, בעודי שוכבת על הנדנדה המגניבה הזאת בנווה צדק, אני שומעת בתוכי קול נחרץ ובטוח שאומר כך:
“כשאת מתענגת את בשירות! כן.. העונג האישי שלך, זה “האגואיסטי”.. זה שהוא כאילו אך ורק בשבילך. הוא משרת אנשים! תתמקדי בעצמך. במה שיהיה לך כיף. ותחגגי את זה. עופי על זה. עד כדי כך ש(כן)תדעי את נפשך מרוב עונג. ואז .. את משרתת יותר ויותר אנשים. בעצם היותך מי שאת באמת !”

הקול הזה.. חזק ויציב בתוכי בשנה האחרונה הרבה מעבר לאי פעם. בזכותו יצאתי למסע תענוגות (והתפתחות עוצמתית יש לציין). בזכותו אני כבר שמונה חודשים חיה בלי בית וכיף לי מעבר למה שאי פעם היה לי.
בזכותו אני נודדת אל מעמקי נפשי וגופי. מתחברת לאינטימיות שבי.
חוגגת את החיים בכל רגע. באמת בלי קלישאה, כאילו הוא אחרון !
כי מי יודע מתי נחגוג עוד.. אולי מחר נמות?

ואתם יודעים מה? מהרגע הראשון שיצאתי למסע הזה ביקשתי לשרת. לרצות לתת עוד ועוד.. ודבר ראשון קיבלתי הוראה (מההדרכה הפנימית שלי) – להתעסק אך ורק בעצמי וברצונות הכי פשוטים ואגואיסטיים שלי.

הבערה לכתיבה מבעבעת בי מאז שאני זוכרת את עצמי. וכבר מזמן יש לי קריאה להוציא לאור ספר. לפני כשבוע, החלטתי להוריד את הרצון הזה לקרקע, ונפגשתי עם עורכת ראשית בהוצאת ספרים.
מה שגיליתי, להפתעתי, כשחזרתי הבייתה מאותה פגישה והתחלתי להציץ בחומרים כתובים שכבר נמצאים אצלי.. זה שחלק ניכר מהספר הראשון שלי כבר נכתב.

נכתב לאורך שנים. בשקט בשקט. וכמעט בלי לשים לב.
בחלקו ממש כאן לנגד עינייכם.

יום חמישי האחרון היה אחד הימים המרגשים בשבילי.. הוא התחיל במפגש עם חברה אהובה שיחד איתה, לפני כעשור, הכרתי לראשונה את עולם הריפוי בקול. המשיך בביקור בחנות מוסיקה מדהימה. שם נגלה אלי עולם מלא ועשיר של צלילים..

הופתעתי והתרגשתי עד עומקי נשמתי לגלות, שאני מנגנת כאילו מאז ומעולם על כמה כלים שמפיקים סאונדים אלוהיים. שרתי וניגנתי על שני פאנטמים במקביל.. בהרמוניה מושלמת, שגרמה לי ולמוכר בחנות, להידהם מעוצמת החיבור לכלים שנגעתי בהם לראשונה בחיי.
בינתיים, יצאתי משם עם תוף שמאני מדהים, שמעיר בי את עצמי בצורה שמילים לא יודעות להסביר.

עכשיו אגלה לכם סוד. לפני כשנתיים וחצי, הרבה לפני ששרתי במעגלים.. לפני שבכלל דמיינתי שכל הדבר הזה הולך להיות חלק מהמציאות שלי. התחלתי לשמוע בתוכי קריאה לבלות זמן בפרדס חנה ולהוביל מעגלים. זה נשמע לי אז כמו מדע בדיוני. הרי מלבד ריפוי קולי שהעברתי בסדנאות, בכלל לא שרתי!

כשעזבתי הכל לפני מעל חצי שנה – את הבית, את אזור המגורים, את החפצים, ההוויה והמהות הישנה.. בחרתי להיות מי שאני באמת. לחיות ולהתענג על החיים כמו שמעולם לא הייתי מסוגלת. פשוט כי לא היה לי מספיק חופש ומקום בתוך עולם ההגדרות הצר שיצרתי לי. באותה תקופה, כשיצאתי למסע נדודים אל הלא נודע, הבטחתי לעצמי שאני חוזרת לעשיה ממקום אחר לגמרי. ושאני לוקחת את הזמן.. כמה שאני זקוקה, כדי להתחבר לעצמי. לתדר שלי. להוויה חדשה שמתוכה אשוב ליצור.

ובאמת כשהייתי בטבע, ובכל הנסיעות במהלך החופש הארוך הזה, חייתי וחוויתי יום יום את התדר שלי. את ההוויה שהיא מי שאני באמת. את החוויה הישירה שלו דרך הגוף. דרך ביטוי ויצירה חופשית. דרך שירה.

ובמקביל, פגשתי בתוכי המון חלקים מכווצים. הקטנה עצמית. צמצום והשתקה. הדחקה של העונג ואנרגית החיים שלי. פחד להביע את מי שאני באמת.
חוסר אמון בחיים וצורך בשליטה ככלי הגנה.
כל מה שעלה בי נתתי לו מקום. פשוט הרשיתי לו להיות, והמשכתי לחיות, לחגוג וליצור. בלי לבזבז על זה יותר מדי אנרגיה.

היו ימים עם הרבה מאוד כאב רגשי: כעס ואשמה על הביטוי שלי ועל מי שאני.
עצב תהומי.. אבל של פרידה. תחושת נטישה חזקה. בושה על המיניות שלי ועוד..

וככל שאלה קיבלו בי יותר מקום, ערוץ הביטוי שלי הלך והתרחב. הערוץ שהוא נתיב זרימת האנרגיה בגוף הפיזי שמעביר דרכו אנרגית חיים – אנרגית יצירה, תשוקה ועונג.
וככל שביטאתי, שרתי ויצרתי, כך יותר שמחה, כיף והנאה מילאו לי את החיים.

אני מודה שהיה בי חשש שברגע שאחזור לעשיה “מסודרת” חלק ניכר מהכיף הזה יתמסמס ויהפוך להוויה עסקית רצינית מדי. שהתדר שאני נמצאת בו יתחלף.

בינתיים קורה ההיפך: כל עוד אני ממשיכה לחיות את התדר הזה,
שהוא חגיגה יצירתית בלתי פוסקת, מיישמת אותה ביום יום, ומאפשרת לעצמי להיות מי שאני בתוכה ..
כך הכיף גדל !
ואיתו רבדים עמוקים יותר של כאב נשטפים ממני.

פתאום עוד חלקים בי חוזרים לחיים. מתעוררים מתרדמת ארוכה.
ואני קולטת שעוד רגע יש לי שפע של מרחבים להביא אל תוכם את הביטוי והיצירה החופשית שבי. בתוך מסגרת שמאפשרת לצקת אליה תוכן מעורר השראה, וליהנות יחד עם עוד אנשים.
לחבר את ההוויה הנשית – המינית והחוגגת שבי לעשיה.
זו שבעולם שלנו נראית ומרגישה רצינית מדי.
ולחבר אנשי עסקים, יזמים, אמנים, יוצרים ואנשי חזון לתדר הפנימי הזה בתוכם.
איזו שליחות.. איזה עונג.
ואיזו זכות גדולה אני מרגישה !

יש לי תשוקה לתת לעולם את מתנת הביטוי והיצירה.
לחבר אנשים לתדר המדהים הזה, שכל איש ואישה ראויים לחיות אותו.
ובמקביל לצאת לאור אל הבמה. לשיר ולהשמיע את קולי שנפתח חזק ורוצה להישמע.
כל העשיה שלי בזמן הקרוב תהיה מכוונת למטרות האלה.
.

כל החיים האמנתי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בכל רגע. בכל פעם שמישהו רק ניסה להגביל אותי, בין אם במילים לבין אם במעשים, הוא או היא פגשו שאגת לביאה.
בעומק אני חיית פרא בלתי מרוסנת. אי אפשר להוביל אותי, אלא אם כן אני מרפה ומתמסרת באמת.

אבל איפשהו לאורך הדרך האמון שלי הלך לאיבוד. במקומות מאוד כואבים שם נלקחה ממני זכות הבחירה, עוד כילדה. קולי הושתק. עוצמתי התכווצה ולמדתי שאין לי בחירה באמת. ושכדאי שאלמד לרצות. אהיה טובה. שקטה. לא אעמוד על שלי.
לא אהיה מי שאני באמת.

ובמקום שבו הנתק הזה נוצר.. שבו נאלם קולי. שם הפסקתי להרפות. להתמסר כבר לא הייתה אופציה.. כי האמון שנלקח הוא הקול הבסיסי שאומר
“OK,
מותר לעזוב לרגע את ההובלה ולתת למישהו/משהו אחר לסחוף אותי להרפתקה שלא דמיינתי”.

מאז החיים רק מאתגרים אותי להחזיר לעצמי את הזכות והעונג שבהתמסרות. להחזיר את האמון.

ואני .. בתור אחת שאוהבת ריגושים והפתעות. לא חסכתי מעצמי את כל הקצוות האפשריים.
חייתי ביג טיים. עם ולמרות החרדה הקיומית שמתעוררת בשלב שבו אני עוזבת הכל ומאפשרת לחיים להוביל, בלי לדעת לאן הם לוקחים.

אחד הדברים המעניינים .. זה שהנסיעה המטורפת הזאת מפגישה אותי עם הכיווץ הכי גדול, לצד האורגזמה הקוסמית האלוהית .. גם בעשיה שלי.

לאורך שנים אני קופצת ראש למים לא מוכרים. לא ברורים. כאלה שאין לי מה לנסות לשחות בהם בכלל אם אני לא נותנת אמון מלא, אומרת כן מוחלט לאלוהים ולהדרכה הפנימית שלי.
אלוהים כמה שזה מפחיד!
מדובר כאן בחיים של אנשים for gods sake.
אלוהים .. הוכיח-ה לי מעל ומעבר שהוא-היא סומכ-ת עלי יותר ממני

אז הנה הגיע פרק חדש במסע הזה.
ומשהו אומר לי שהוא הולך להיות מפתיע ומדויק מתמיד.

אני פורשת ידיים וכנפיים לצדדים ואומרת ״כן״ מלא ומוחלט גם לחיים, גם לעצמי וגם לאלוהים ולהדרכה שלי.

אחרי השנה האחרונה שבה הכל היה מדהים, כיף ומאתגר (לטובה) יותר מתמיד.. אני מרגישה שעברתי את ההכשרה של הלייף. וכן, גם למדתי לסמוך על עצמי כמו שלא דמיינתי שאפשר.

אז מי ומה ששומעים שם למעלה, למטה ובצדדים
Take me in !
אני מוכנה לחיים החדשים שלי.
מוכנה לתת ולקבל מעל ומעבר למה שהסכמתי אי פעם.
ואני מוכנה להתמזג ולהתחבר בכל החלקים (הלפעמים פאקינג מנוגדים שלי) ליחידה אחת. לראש חץ בוער ויציב שיודע לאן ומתי הוא הולך. גם בלי לדעת את זה בשום חלק שכלי או הגיוני.

החיים שלי חסרי כל הגיון ברור.
הדבר היחיד שמניע אותם היא תשוקה !
תשוקה אלוהית שמחוברת לנשמה.
עליה אני סומכת. אני יודעת שהיא יודעת מה היא עושה.
זו היא מהותי. והיא אינה טועה.

תודה על הזכות להיות מי שאני.
להלך על פני האדמה בזמנים מיוחדים אלה.
ולהיות עדה ליצירת העולם הזה מחדש.

מבטיחה להשמיע עוד בקרוב
…