תגית: יוליה אור לב

כל החיים האמנתי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בכל רגע. בכל פעם שמישהו רק ניסה להגביל אותי, בין אם במילים לבין אם במעשים, הוא או היא פגשו שאגת לביאה.
בעומק אני חיית פרא בלתי מרוסנת. אי אפשר להוביל אותי, אלא אם כן אני מרפה ומתמסרת באמת.

אבל איפשהו לאורך הדרך האמון שלי הלך לאיבוד. במקומות מאוד כואבים שם נלקחה ממני זכות הבחירה, עוד כילדה. קולי הושתק. עוצמתי התכווצה ולמדתי שאין לי בחירה באמת. ושכדאי שאלמד לרצות. אהיה טובה. שקטה. לא אעמוד על שלי.
לא אהיה מי שאני באמת.

ובמקום שבו הנתק הזה נוצר.. שבו נאלם קולי. שם הפסקתי להרפות. להתמסר כבר לא הייתה אופציה.. כי האמון שנלקח הוא הקול הבסיסי שאומר
“OK,
מותר לעזוב לרגע את ההובלה ולתת למישהו/משהו אחר לסחוף אותי להרפתקה שלא דמיינתי”.

מאז החיים רק מאתגרים אותי להחזיר לעצמי את הזכות והעונג שבהתמסרות. להחזיר את האמון.

ואני .. בתור אחת שאוהבת ריגושים והפתעות. לא חסכתי מעצמי את כל הקצוות האפשריים.
חייתי ביג טיים. עם ולמרות החרדה הקיומית שמתעוררת בשלב שבו אני עוזבת הכל ומאפשרת לחיים להוביל, בלי לדעת לאן הם לוקחים.

אחד הדברים המעניינים .. זה שהנסיעה המטורפת הזאת מפגישה אותי עם הכיווץ הכי גדול, לצד האורגזמה הקוסמית האלוהית .. גם בעשיה שלי.

לאורך שנים אני קופצת ראש למים לא מוכרים. לא ברורים. כאלה שאין לי מה לנסות לשחות בהם בכלל אם אני לא נותנת אמון מלא, אומרת כן מוחלט לאלוהים ולהדרכה הפנימית שלי.
אלוהים כמה שזה מפחיד!
מדובר כאן בחיים של אנשים for gods sake.
אלוהים .. הוכיח-ה לי מעל ומעבר שהוא-היא סומכ-ת עלי יותר ממני

אז הנה הגיע פרק חדש במסע הזה.
ומשהו אומר לי שהוא הולך להיות מפתיע ומדויק מתמיד.

אני פורשת ידיים וכנפיים לצדדים ואומרת ״כן״ מלא ומוחלט גם לחיים, גם לעצמי וגם לאלוהים ולהדרכה שלי.

אחרי השנה האחרונה שבה הכל היה מדהים, כיף ומאתגר (לטובה) יותר מתמיד.. אני מרגישה שעברתי את ההכשרה של הלייף. וכן, גם למדתי לסמוך על עצמי כמו שלא דמיינתי שאפשר.

אז מי ומה ששומעים שם למעלה, למטה ובצדדים
Take me in !
אני מוכנה לחיים החדשים שלי.
מוכנה לתת ולקבל מעל ומעבר למה שהסכמתי אי פעם.
ואני מוכנה להתמזג ולהתחבר בכל החלקים (הלפעמים פאקינג מנוגדים שלי) ליחידה אחת. לראש חץ בוער ויציב שיודע לאן ומתי הוא הולך. גם בלי לדעת את זה בשום חלק שכלי או הגיוני.

החיים שלי חסרי כל הגיון ברור.
הדבר היחיד שמניע אותם היא תשוקה !
תשוקה אלוהית שמחוברת לנשמה.
עליה אני סומכת. אני יודעת שהיא יודעת מה היא עושה.
זו היא מהותי. והיא אינה טועה.

תודה על הזכות להיות מי שאני.
להלך על פני האדמה בזמנים מיוחדים אלה.
ולהיות עדה ליצירת העולם הזה מחדש.

מבטיחה להשמיע עוד בקרוב
…

הבוקר התעוררתי וחשבתי לעצמי… מה בא לי לאכול. גלגלתי כל מיני רעיונות בראש. פתחתי את המקרר. הוצאתי החוצה גבינת פטה והנחתי על השיש. שניה אחרי היד שלי הוציאה שני שזיפים. מצאתי את עצמי אוכלת אותם בתאווה. ופשוט מתענגת על הטעם.

ובעוד אני מסתכלת על הגבינה שעל השיש ולא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהוצאתי אותה.. עבר לי בראש התהליך שאני עוברת לאחרונה בעסק. שבו אני הולכת ללמד משהו חדש. לדייק את כל העשיה ממקום פנימי, עמוק וטבעי יותר מאי פעם. אני הולכת להיות מי שאני ! את זה אני יודעת.

ובאותו רגע קלטתי כמה גאוני זה.. הראש שלי חשב מה בא לי. והעלה רעיון – לאכול גבינה. בעוד הגוף כבר ידע מזמן מה אני רוצה. רק שזה לא עלה לי בתודעה.
האמת שאני בדרך כלל לא אוכלת שזיפים. מעדיפה פירות אחרים. אבל אלה ספציפית היום היו… המממ. רכים ובשלים ובדיוק לטעמי. אבל איך הייתי יודעת את זה אילולא הייתי טועמת? אילולא הייתי הולכת מתוך דחף פנימי אדיר ופשוט אוכלת? בלי לחשוב. בלי בכלל לדעת.

וככה ממש אני רוצה ללמוד את העשיה החדשה שלי. כי וואלה.. השתניתי השנה עד כדי כך.. שאני כבר באמת בקושי מכירה אותי. למען האמת.. מעולם לא הכרתי את מי שאני באמת. מתוך הסדנאות שלי, שהעברתי לאורך שנים ב”גלגול הקודם”, למדתי מי אני בתור מנחה. מה אני הולכת ללמד הלאה והכל. ולאחרונה זה כבר ישב אצלי די יצירתי, יציב ומסודר בראש. בתכנון כזה מאורגן יותר ממה שהייתי מתוכננת אי פעם.

הערב אני נשארת עירומה. נכנעתי. הסכמתי להתמסר באמת. לשחרר את המיקוד העסקי שחשבתי עליו כל השנים האלה. ולתת את מה שאני באמת.
פשוט להרפות לגמרי משליטה. ולאפשר לאנרגיה המינית והיצירתית לעבור דרכי. לנבוע מתוכי.
ולדייק אותי בעשיה החדשה שלי.
לדייק את שם העסק החדש שלי.
לדייק את התשוקה שלי. לדייק אותי מהיסוד הכי עמוק של מהותי.

כמה שזה מפחיד, ככה זה משחרר. כי אין לי כבר אחריות על התוצאה.
זה הכל בידיים של האהבה עצמה שמובילה אותי.
מהרגע הזה לא נותר לי לעשות דבר, אלא להיות אני עצמי.
לתת את כל כולי לאנשים. כפי שאני.

הרבה פחד וכאב יעבור בתוכי בדרך. את זה אני יודעת. כי ככה זה כשנותנים את הלב והנשמה שלנו לעולם. זה מעלה דברים.
ובכל מקרה.. אני איתי. אני ממילא פוגשת את כל הדברים האלה בתוכי.
אני בין כה וכה מרגישה. בין כה וכה נוגעת בכאבים ובכעסים הישנים שמתפרקים ונשטפים בזרם האהבה.

בין כה וכה ואני פוגשת את הפחד להיות מי שאני מול אנשים.
אז אם כבר.. למה לא פה ביחד?

אני מרגישה שהמסע הזה יוליד עסק חדש. עשיה חדשה לגמרי שתיזכר לדורות.
אני יודעת שהולכת להיות לי השפעה רחבה. בדרך שאולי לא דמיינתי.
אני יודעת שזה הולך להיות משחק של יצירה חופשית ומשחררת מאג’נדה.

אני יודעת שאני הולכת להתמסר באמת לכל כך הרבה דברים שהיו רחוקים ממני בעברי.
ועם זה אני יוצאת לדרך.
עם אי הידיעה.

עם התשוקה הבוערת להתמסרות כזאת, שבה אין לי שליטה.
בא לי לעשות אהבה עם האנרגיה המינית והיצירתית שבתוכי.
בא לי לתת את האהבה הזאת לאנשים דרך כל ביטוי אפשרי שרוצה לעבור דרכי.
בא לי שזה יהיה גם על במות.
בא לי להיות בתקשורת. בא לי לייצר הד.
ולהרגיש בטוחה ועטופה בתוכי. בבית הפנימי שלי.

בא לי. ואני הולכת לעשות את זה. כי בא לי להגשים את היצירה שהיא אני.
בא לי לתת במה לכל הילדים הפנימיים שבתוכי.
לכל הילדות שרוצות לצרוח ולצחוק בתוכי.
לכל הגברים והנשים שמדברים מהבטן ומהלב שלי.
ועל במה.. אני מרגישה שזה יהיה הרבה יותר כיף מאשר בבית 😉

אז אני יוצאת לדרך. ומזמינה אתכם להישאר איתי. ולגלות ביחד לאן הדרך המטורפת והמענגת הזאת תיקח אותי.

מה שבטוח.. יהיה פה מעניין 🙂