12 דברים שלא ידעתם על יוליה אור לב

  1. נולדתי באודסה, אוקראינה. בגיל 4.5, בעודי משחקת בצעצועים, שמעתי שיחה של ההורים שלי שמתלבטים האם להגר לארצות הברית, לאוסטרליה או לישראל. בנונשלנטיות ובידיעה נחרצת, קמתי מהמשחקים שלי ואמרתי להם שאני רוצה לגור בישראל. לשם אנחנו טסים. כעבור כשנתיים כך קרה. באותן שנים לגוף שלי היה קשה לשאת טיסות. בטיסה לישראל הרגשתי כאילו יד אלוהים עוטפת אותי. עשיתי גלגלונים במטוס והרגשתי שאני מרחפת על עננים..
  2. מיד איך שלמדתי קרוא וכתוב בכיתה א’ התחלתי לכתוב שירים (Poems). מאז כתיבה, על כל סוגיה, היא אחת *ה*מתנות שלי בחיים, ואני מתענגת עליה לחלוטין. ברור לי שאני אוציא בחיים לפחות ספר אחד.
  3. תהליכי הלמידה בחיי מאז ומעולם היו קוואנטיים. אני מיומנת ביותר בללמוד שני צעדים, להשלים כמה דברים מאמצע הדרך, ומיד “להתחיל לרוץ מרתון” במסלול האלופים. יש דברים שאני כבר יודעת ופשוט נזכרת. ככה אני חווה את החיים בכלל – מעדיפה לא לבזבז זמן על “ידע לינארי”.

    כשאני רוצה ללמוד משהו חדש, אני מבקשת מהנשמה שלי שתלמד אותי. לפעמים היא גם תפנה אותי למורים ספציפיים. לרוב היא פשוט תגיד לי – “עופי על עצמך! רוצה ללמוד? תתחילי ללמד אחרים. אני אדריך אותך בדרך”. ככה, לפני כעשור, התחלתי להדריך וללמד נשים. ו”על הדרך” יצרתי מזה גם עסק של ליווי אישי, סדנאות והרצאות
    (בתחום “חיבור לנשיות ולתשוקה” והגשמת עשיה מתוך שליחות. בשנים האחרונות שחררתי את ה”כותרות” האלה, ואני עוסקת במשהו אחר).
  4. ככה גם גיליתי את נתיב העונג בחיי. ב19 השנים האחרונות אני הולכת בנתיב, שמלמד אותי להיות “מופעלת” ולנוע בחיים, מתוך מה שאני קוראת לו “עונג נשמתי”. כשהאנרגיה המינית הנשמתית שלי גורמת לי לפעול, אני מאושרת ברמה שאני לא יכולה לתאר במילים. לפני חמש שנים התחלתי לשיר ככה. זאת הייתה הדרך היחידה שידעתי לבטא את האור הזה החוצה. כשאני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת בערוץ הזה, אני מרגישה בבית. מאז למדתי לבטא בדרך הזאת עוד כמה רבדים בחיי, ואני מפתחת עשיה חדשה.

  5. למרות “החזות הרוחנית” שלי, אני עדיין מקשיבה ל Hip Hop ול-Gangster Rap זו המוסיקה המרכזית שגדלתי עליה בנעורים, שמדליקה אותי כמו שלא הרבה דברים יכולים. בשנות העשרים שלי גרתי שנה במנהטן, ניו יורק, שם הגשמתי את “חלום הנעורים” שלי. הייתי יוצאת לבלות לבד בעיר הגדולה במועדונים של התעשיה, לליינים איכותיים של סצינת ה-Hip Hop במנהטן. על עקבים גבוהים, מגפיים מעל הברך, בגדים יפים והרגשה שכל העולם בידיים שלי, העיר הזאת חישמלה אותי.

    לילה אחד, מצאתי את עצמי במועדון שבו אני הלבנה היחידה(!). דמיינו אותי ועוד כמה מאות Black Niggaz רוקדים ביחד באותו מועדון. הרגשתי כאילו נחתתי מהירח. נראה לי שגם הם.
  6. כשאני שרה ורוקדת אני מרגישה בבית. זה המקום שבו הנפש והגוף שלי נחים יחד… כמו מדברים באותה השפה. כשאני מרפה ומשחררת שליטה, אני מרגישה אחדות. זה היה ככה גם במועדונים בתל אביב, בתקופה שעוד לא הבנתי עד כמה אני “מחוברת” טבעי. בתקופת ה-House של חיי, כשרבים עוד היו מנגנים מויינלים, ביליתי שנים ארוכות מאחורי ובתוך עמדת הדי ג’יי. צופה מקרוב ב”אגדות בינלאומיות” מנגנים צלילים סוחפים. “סופגת” מהם את הגאונות.

הייתי עוצמת עיניים, רוקדת בשיא החופש, ובו זמנית, “מתקשרת” ויז’נים עמוקים, שאת חלקם זוכרת עד היום. המסעות האנרגטיים והתודעתיים האלה שינו את חיי (לרוב בלי “משני תודעה”, נטו מוסיקה וריקוד).

  1. כשהתחלתי ליצור ולהנחות סדנאות, את רובן פיתחתי תוך כדי שאני רוקדת, ועוברת את תהליך הסדנה בעצמי. כל כך הייתי “אחת” עם מה שהעברתי החוצה, שהייתי באה בלי סילבוס או לו”ז מסודר. מעבירה את הסדנה בתדר של קלות וקסם. ולרוב מסיימת בול על הדקה, כמעט בלי להסתכל על השעון. זהו עבורי כוחו של חיבור. 

ב-20 השנים האחרונות, למדתי ואימצתי לחיי ולעבודה שלי, כלים רבים – אנרגטיים, רגשיים, תודעתיים ומנטאליים. כיום אני מאחדת את כל העשיה שלי למקשה אחת, בתדר חדש, המתאים לרוח התקופה הנוכחית. תקופה שבה אני יותר מעוגנת ונוכחת.

  1. מזה שנים אני מתחברת לתשוקה שלי ולעונג בחיי דרך עבודה קולית: באמצעות שירה קוואנטית-נשמתית, מוסיקה, ושירה אנרגטית המתוקשרת בשפות עתיקות. השירה המיוחדת הזאת, מגיעה מזמנים קדומים בהם חוכמה עמוקה הייתה קיימת ונגישה לאנשים. השירה מטמיעה את החוכמה הזאת לעומק הגוף, דרך כל תא ותא, ומקודדת את הDNA מחדש. העבודה הזאת תומכת בי עמוקות, ומהווה עוגן בחיי. 

מכיוון שבחיי אני עובדת מאוד חזק עם הבעת כוונות, והגשמתן בדרך כמעט “ניסית”. בין היתר, אני משתמשת גם בשירה להגשמה.

  1. אני בת לאבא אמן-מוסיקאי מקצועי, שרוב חייו התפרנס בשפע ממוסיקה, היה ראש הלהקה ו”הפנים שבפרונט” כסולן וכנגן גיטרה ובס. כילדה חייתי בבית מוסיקאלי, מוקפת בציוד הופעות.

הצד האמנותי של אמא שלי, מתבטא בכישרון סטיילינג נדיר. עד היום היא קונה לי בגדים וקולעת בול לטעמי. במקצועה היא מהנדסת מכונות ואשת מכירות. למעשה, שני הוריי התברכו בכישרון נדיר במכירה טבעית ואותנטית. כמוני כמוהם.
לאורך השנים, שמתי לב איך קיבלתי עוצמות, כישרונות והשראה, בין היתר, מהעשיה של הוריי.

החלק הטכני אצלי, אגב, מתבטא בין היתר בראייה הפתוחה שלי, ובדרך שבה אני מרפאה אנרגטית, ומגשימה דרך עבודת DNA.

  1. בשנה האחרונה אני לומדת ומתעסקת בענייני נדל”ן והשקעות. זה התחיל, בזה שבסך הכל רציתי לברר כל מיני עניינים לעצמי… וגרם לי לצלול ללמידה שריתקה אותי. אני כל כך מאושרת שיצרתי לי בשנים שחלפו גבולות ברורים ויציבות עמוקה.. וכך, גם בתחומים האלה, אני לומדת לעשות רק מה שנעים לי. ועושה בחירות מתוך הסמכות הפנימית שלי.

עוד דבר מפתיע, זה שאחרי שנים בהן עבדתי בעיקר עם נשים, מצאתי את עצמי משחקת במשחק הזה לצד גברים, ומביאה את העוצמה שלי בדרך חדשה. אפילו לא קלטתי לפני, כמה זה יכול להיות מאתגר וכיף, בו זמנית.

  1. השנה האחרונה הייתה עבורי השתרשות ואינטגרציה. כעת, אני ממשיכה לפתח את הגישה שלי, שמאחדת מגוון תחומים ו”עולמות ידע”. מתאהבת במי שכבר הייתי, ובמי שעוד אהיה. 

הגישה שלי לחיים ולעשיה היא חדשנית ופורצת דרך. אני שואפת לחבר בין רוח לחומר. בין מוח ימין למוח שמאל. ובין תודעה נשית משחקית, אינטואיטיבית ומלאת עונג, לכל דבר שאני יוצרת ועושה. 

בין היתר, בדרך אני לומדת להתאחד עם תודעה זכרית מטרתית, וממוקדת אנרגיית חיים חזקה ועוצמתית. להרחיב את הכלים שלי, וליהנות תוך כדי, כמה שיותר. כי הנאה מייצרת אנרגיית חיים, וכוח רב להגשים. 

החלום שלי, הוא לחיות את כל הרבדים בחיי כמעשה אהבה. וכך אני לומדת. אחת השאיפות שלי, היא לכתוב על זה ספר, ולהגיש לאנשים את ההשראה הזאת. חלק מהתוכן כבר נמצא וכתוב. את חלקו השני, אני ממשיכה לחוות ולחקור תוך כדי החיים.

  1. בתחילת 2016 החלטתי לקחת טיים אאוט מהחיים כפי שהכרתי אותם. אפשר לומר שהייתי אז
    “מכורה לעבודה”, עם עסק של ליווי אנשים שעבד. אלא שהרגשתי שמיציתי וסיימתי פרק בחיי. בהחלטה אינטואיטיבית ארזתי את הבית אל תוך מחסן. ויצאתי למסע נוודות בארץ, בלי בית (אפילו לא סאבלטים) ובלי רכב. זו הייתה חוויה משנת חיים, ואחת ה”סדנאות” העוצמתיות שעברתי בחיי. בייחוד מול אנשים שפגשתי בדרך. המסע כולו נמשך כשנתיים, ואפשר לכתוב גם עליו ספר 🙂
  2. משאירה “סעיף בונוס” לבריאה. כי אני רוצה לאפשר לחיים להוביל ולהפתיע לכיוונים חדשים. להחיות תדרים ודרכים שלא ראיתי עד היום. לאפשר לקסם זרימה, חופש וחיות. המסע מסקרן. יותר ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין.
    To Be Continued ….

בפתיחת הסטודיו המכושף של חן זיו – יוליה אור לב

בסטודיו של חן זיו ממש מדי פעם (כי זה עדיין מאוד נדיר בעולם שלנו) פוגשים משהו כל כך אמיתי וחי, שכל הגוף רוטט באור.
חן זיו מפסלת יצירות מרהיבות בחימר ובברונזה, ומעבירה טקסים וסדנאות.
אני צופה בה ברשת בין התמונות והמילים כבר כמה שנים, ואתמול סוף סוף הגעתי לפתיחת הסטודיו שלה. “המאורה” היא קוראת לו.
בסטודיו של חן זיובעולם הקדום היינו צריכים לזחול בנקיקים באדמה כדי לעבור תהליכים כאלה. והגאונה הזאת הביאה ללב הרצליה את חיות היצירה, עם התדרים אולי הכי מווברטים שתמצאו על פני כדור הארץ בשנת 2023.
אני מאוהבת. תעקבו אחריה ואחרי מה שהיא עושה. אלוהימה שם.

אין פה הרבה תמונות כי לא צילמתי הרבה. הייתי עסוקה בלחוש, לחוות ולהיות מהופנטת. פשוט לכו לסטודיו שלה לראות, להרגיש ולגעת. לחצו כאן לאתר של חן זיו 

 

שירה טרנספורמטיבית – חיבור לידע הפנימי העמוק שלך / יוליה אור לב

התמסרות לתחושה עמוקה של בית

יוליה אור לב - בחירה ברצון ככלי להגשים
יוליה אור לב – בחירה ברצון ככלי להגשים

מזה ארבעה חודשים אני אוספת הבייתה חלקים שלי שעצרתי תוך כדי תנועה. יש רגעים שנדמה שיצאתי מדעתי, אם חשבתי שבתדר הכאוטי שבו פעלתי ברוב שנות ה”נוודות”, גם אתפנה לרגע להוציא החוצה תודעה ועוצמה שאני מוכנה לתת לה שם וכותרת, ולהשפיע אותה החוצה במלואה.

במשך שנים חקרתי את המרחב שסביבי ואת המימד הקולקטיבי, דרך השדה שלי שכל הזמן השתנה. הטעין את עצמו בהתאמה ל… למד מה קורה ברמה העמוקה וגם ברמה הגלובלית. ואיך ואיפה בעצם הם מתקרבים.

בימים אלו אני מתבוננת על העולם ומבינה. איזו וואחד הכנה מדהימה זו הייתה. זכיתי להיכנס לכל סוג של מים, רק לא להישאר דקה אחת מעל הזמן שהיה לי נכון. למדתי להקשיב לסמכות הפנימית שלי באופן נוכח וטוטאלי. גם בסיטואציות הכי הזויות ולא נוחות. למדתי להכיר את האיכויות שלי מזווית התבוננות של הרבה לבד ונפרדות, בתוך יחד חי ונוכח.
היום.. משהו חדש מתהווה. אני מוצאת את עצמי מתעוררת כל בוקר ויוצאת לחצר לבדוק מה שלום העציצים שלי ! מי היה מאמין לכל הרוחות, שאני שטסתי רוב חיי למימדים אחרים כדי למצוא סיפוק עמוק. אמצא אותו לרגע פה?
הכל כל כך סוער בעולם. ואני מרגישה ועוד איך את הקיים הזה בתוכי. מוצאת את הסיפוק הפנימי בנוכחות. בהתבוננות. לומדת להישאר מושרשת עמוק בתוכי, גם כשאני באהבה.

ובו בעת, מוקפת בשפע שאני עוד לומדת להרחיב את הכלי שלי כדי להכיל. מגלה את המקום שלי בתוכו מרגע לרגע.

מבקשת להביע כאן כוונה – שגם בלב הכאוס המתחולל בעולם כרגע, יהיה לכל אחד ואחת מאיתנו את קו האמצע. את ציר השקט שהוא בכלל תחושה וידיעה עמוקה של בית.
תודה שאנחנו זוכים להאיר את החגיגה הנשמתית שלנו כאן. בימים האלה. באופן הגבוה והנעלה ביותר לכל אחד ואחת מאיתנו.
תודה שיש מקום. תודה שיש תמיכה מדויקת. תודה שיש שפע כלכלי. תודה שיש אהבה ואינטימיות בכל המובנים. תודה על האור הגדול שמאיר בעונג. תודה על המהות שזורמת 🌷🐝
הינני כאן במלואי. ויהי אור

“קומי וצאי”! “קומי וסעי!” – מה זה היה, המסע המרתק הזה?

“קומי וצאי”! “קומי וסעי!”. ההדרכות שלי העבירו אותי שנים של חניכות מטורפות למדי, שהכינו אותי לתקופה הזאת ממש. מה שמכונה בימינו “תקופת הקורונה” הוא למעשה תחילתו של עידן חדש באנושות, שמתחיל במלחמת העולם השלישית. עכשיו. חצי שנה אל תוכה.. אני יכולה באמת לדבר. ולומר שמצבנו בישראל משקף את תפקידנו – תחילתו וסופו של הטירוף העולמי הזה. לחלוטין. אחת ולתמיד *יבוא דווקא מפה* ישר-אל. אני כותבת את זה וצמרמורות וגופי.
מתחילת 2016 הוציאה אותי האינטואיציה מהבית שגרתי בו בגבעתיים.. אל תוך מסע “נוודות” שנמשך שנים. למראית עין ברובו חוויתי עונג אקסטטי. התפתחתי בקצב שיא. עברתי ממקום למקום מתוך קריאה פנימית לזוז .. כרגע. מעכשיו לעכשיו למקום אחר. שערי שמים נפתחו עבורי כמו יד אלוהים בכבודה ובעצמה שהייתה נוגעת בי ומזיזה. מארגנת הכל כדי שיהיה לי הכי קל ונעים. ללמוד את מה שעומד לקרות. כרגע.
במלחמת העולם השלישית, שהינה מלחמת תודעה.. היננו נדרשים להיות הכי אמיתיים, עוצמתיים ונוכחים במרכז הפנימי שלנו. לפעול מתוך סמכות פנימית טבעית.
ותקשיבו טוב לזה – להתנהג מתוך חיבור כל כך אמיתי וחם, אינטימי אפילו.. אחד מול השני.
למה? כי התרת “החוזה השכלי” בעולם ששלט במשך עידנים החלה כרגע בקצב שיא.
אנחנו נהנים מהרגע הזה רק כשמסכימים לבלות ב”עכשיו”, במה שקורה, אפילו בתקופה המשוגעת הזאת.. כשקרובים, כשאוהבים, כשמרגישים.. וכן, גם כשמאוהבים. כשעושים אהבה..
זה הכל מתיר את החוזה עתיק היומין של שליטה תודעתית. שפעם שלטה עלינו באמת. בלי כלים להכיל את עוצמת הנשמה שלנו. בלי יכולת לעשות איתה.. כלום בעצם. והיום – יש לנו כלים. אנחנו יכולים לבחור אחרת.
בחיי שהיו חודשים שההדרכות לימדו אותי איך לפעול במצבים, שרוב האנשים סביבי לא יבינו על מה בכלל אני מדברת.. וואו.. אם אתחיל לפרוש את הידע העמוק שלמדתי פיסה אחרי פיסה. פיזית, רגשית ואנרגטית. ולאחר מכן גם מנטלית וקונקרטית.. על המערכות המנהלות את העולם הזה.
על החוזים הקרמתיים והנשמתיים שמכינים אותנו לעתיד.
על מערכת הכסף. על השליטה שלה במערכות יחסים ביקום כולו. ועל עוד מלא מלא דברים.. שבחוויה שלי עדיף שלא אפתח כאן כרגע. כי זה עלול לזרוע בהלה וחרדה, שזה הדבר האחרון שאני רוצה.
מה שבטוח – “האילומינטי”, “הסדר העולמי החדש”, כל סוגי הכפיה הפוטנציאליים באדמה האנושית פה.. זה רק קצה הקצה של הקרחון. וככה ממש “בקטנה” לעומת מקור הדברים.
באמת שאנחנו כולנו פה משחקים את החוזה הנשמתי בגופים האלה. משחקים משחק ותו לא. מאיפה זה מתחיל ולמה? זה הרבה יותר עמוק ומעניין. ולמעשה .. הדבר היחיד שמזיז פה עניינים. ופותר ה כ ל מהיסודות והשורשים.
היום אני מעדיפה לקרוא לזה “חיבור לבורא” “לאלה הגדולה”. ללב. לנשמה. לאהבה ולשמחה.
נכון לי כרגע לא להתעסק ב”דרמה החיצונית” שמתחוללת, כי החוזה הנשמתי שלי מאיר לי את הדרך לכיוונים אחרים.
אבל בעיקר… ו**שימו לב לזה** בעיקר כי במשך שנה וחצי לפחות, בעוד ההדרכות מלמדות אותי, דרך חוויה ולימוד ספציפי, את הידע הכי מסובך, מורכב ופסיכי עלי אדמות..
שבעצם משחרר את כל המערכת הזאת משליטה ..
חזרתי ושאלתי אותם שוב ושוב ושוב. והתעקשתי לקבל תשובה – איך לכל הרוחות אני מנגישה *את זה* ממש לאנשים שרוצים להישאר מחוברים, מאושרים ושפויים?
ושוב ושוב הם חזרו ואמרו – אינטימיות. קרבת לב. להקשיב לגוף הפיזי. לעומק שבפנים. לעונג ולתשוקה שמובילים.
לפשטות – לטבע. לילדים צוחקים. לטבול בים ובמעיינות. לשחק עם חיות. לשתול צמחים. להתרחב לחיבור לחושים.. בכל דרך אפשרית.
“איך זה קשור??” חזרתי והתעקשתי לקבל תשובה. “איך זה יכול לפתור את השליטה בעולם??
את השליטה במערכות הכלכליות? את ההתקפות האלחושיות על השדה האנרגטי?
איך לכל הרוחות זה יפתור ל”אנשים פשוטים” את התסבוכת של הרדמת החושים הפנימיים, ושיבוש בפעולת הDNA?”
“איך מחזירים באמצעות הפשטות הזאת מוחות ימניים ושמאליים שלא מתקשרים ביניהם, כי הבן אדם מחובר למפקדת חלל בפלנטה אחרת, ומתנהג כמו רובוט? (היום רואים את זה בכל מקום!)
איך?! איך אתם מדברים איתי על פשטות שכזאת? מה אתם חיים בסרט? 🙂
רגע אחד אתם שולחים אותי לפלנטות מחוץ לגלקסיה, ללמוד איך חוצנים משבשים תדרים בכדור הארץ, ופוגעים במערכות יחסים זוגיות? ביכולת של האדם להתפרנס? בריפוי רגשי?
ורגע אחרי המדע הבדיוני הזה .. אתם מספרים לי על פרחים ופרפרים?? בחייאת!!” פייר.. ? הייתי עצבנית עליהם 😄
“בבוא העת את תדעי” הסבירו לי. “יום יבוא ואת תביני, שהצעד הראשון בהחזרת הסמכות הפנימית שלנו אלינו.. הבייתה.. דורש להתחבר לפשטות. ברגע הזה.
ושבסופו של יום.. לא משנה מה נעשה וכמה נעבוד עם אנשים.. רק לאנשים שחיים *פה*. אפשר לעזור ולאזן את המערכת למצב המיטיב שלה. ואין כרגע בן אנוש.. אפילו לא אחד בכדור הזה, שנמצא *כאן* במלואו. זוהי עוצמה ענקית להכיל. תתאמנו בקטנות.
מי שמחובר ככה לפשטות.. הרבה יותר קשה, אם בכלל אפשרי, להזיז אותו מרצונו. מתשוקתו. מידיעתו. מהסמכות הנשמתית האלוהית שלו”.
אז חברים.. קטונתי. גם אחרי 14 שנים של עבודה אקטיבית מוצלחת בחיי הפרטיים ועם אנשים, אני עוד לומדת. כל הזמן מתפתחת ומתרחבת. כל הזמן מיישמת ומעבירה את השפע הזה שמלמדים אותי הלאה. כל הזמן משכללת את הכלים האנרגטיים שלי ואת הידע הפרקטי הזה.
מה שבטוח – אין כרגע “רשות” לאף אחד מאיתנו, להתנתק מהמהות שלנו כדי להתעסק בדבר מה חיצוני. רק להתאחד עם העוצמה שלנו עוד ועוד .. וממנה להשפיע. איך יודעים שאנחנו ב”מקום שלנו”? מרגישים. יודעים בפנים. הלב יודע. כי הוא מרגיש במקום.
אני מודה ומברכת לחיות על האדמה הזאת כרגע, ולדעת שאנחנו חלק משינוי עולמי אמיתי, יסודי ובר קיימא. שמתרחש מרגע זה והלאה.
ומודה ומברכת על השלבים בתכנית הגדולה שמתקיימים ומתגשמים בחיינו. שוב ושוב בהוכרת תודה על הלב ועל הפשטות שאני לומדת. ושאחרי הכל .. הדברים החשובים – פשוטים באמת 💛 גמר חתימה טובה לנו. ושנעבור את התקופה הזאת בדרך מלהיבה ומרגשת. כמה שיותר. אוהבת מלא 🌷

זמן להשיל חומות

חומה. הייתי רגילה להלך בעולם כשהיא עוטפת אותי מכל כיוון. הלכתי איתה שנים רק כדי לגלות.. שאין לכבוד מה להרים אותה יותר. אפילו אם מסביב.. זה מרגיש שמשהו יכול לאיים או להפחיד. לפני כמה ימים, בזמן הליכה לילית בטבע, הרמתי עיניים לכוכבים. ראיתי אותם תלויים מעלי. כמו כמו שטיח פנסים מרהיבים בשמים. ולפתע שמעתי בתוכי: חומה = חום ה’ = המוח = מוח ה’.

בתוך הפליאה העמוקה שחשתי באותו רגע.. צופה בכוכבים שכמותם ראיתי עד היום רק לעיתים נדירות – במדבר או ביערות רחוקים.. פתאום ראיתי בבהירות איך המוח חוסם את האמון והביטחון שלנו בעולם. אם אנחנו ממוקדים בחשיבה שכלית, שמנותקת מחום ה’.

החום שאנחנו יכולים לבקש אותו ולהתעטף בו. בכל רגע שרק נבחר. ואז.. נגלה אלינו קסם וסוד, שטמון במוח ה’. זה שמצוי במה שאולי אינו נראה לעין. ואינו בהכרח מסתדר עם הגיון שכלי.. אך זמין ונגיש לנו בכל עת. בכל רגע ורגע במציאות.

וכשאנחנו עטופים בחום ה’, באהבה שאינה תלויה בדבר, מלבד ההסכמה שיש לנו – לבקש ולאפשר. לקבל, להכיל ולהנכיח. להעביר דרכנו, לשדר החוצה בנתינה.. וחוזר חלילה. אז גם המוח הופך להיות לכלי שמשדר את חום ה’. את אותה אנרגיה קסומה ומופלאה.

הרגשתי שנסגר בתוכי מעגל. של משהו שנח במקומו. והזמנה להמשיך ללכת את הדרך. רק להניח לחומות להישאר בעבר. היכן שבאמת היה בהן צורך ממשי.

כיום.. אני חופשיה. בחירות מלאה לחיות את דרכי עטופה בחום. באהבה. וליהנות מהפליאה הזאת עוד ועוד. בכל יום שעובר.. אני מרשה ליותר מהשפע הזה להיכנס אלי. למלא אותי. ולהנכיח את כל היש הזה במקומו. כי הכל.. כבר. כאן. בהודיה 🙏