תגית: חיי נוודות – התפתחות ויצירת עסק בתנועה

אלוהים.. כמה שפע נפתח אלי. כמה בקשות אני מקבלת מאנשים לסשנים פרטיים. למוצרים אינטרנטיים. למפגשים קבוצתיים. הרצאות. זה כבר חודשיים ככה, ואני מוצאת את עצמי מבולבלת.

בא לי לבחור כיוון אמיתי בקצב שלי. אחרי כל השנתיים האלה שבהן כל מה שעשיתי זה לזקק את הגישה שלי. לוותר על כל מה שחשבתי שהוא אמיתי לי ולהתחיל מהתחלה. ללמוד מיליון דברים ונושאים חדשים. לקבל כלים אנרגטיים חדשניים, עוצמתיים ופורצי דרך ממש. לפתח שיטה אנרגטית דרך שירה. לשיר מלא. ללמוד ולהתחיל קצת להקליט. לצלם המון סרטונים חדשים ולפרסם חלק. לעבוד על יצירה של מוצרים אינטרנטיים לכל התוכן החדש הזה. ועוד… כל זה, בזמן שאני בלי בית !! בלי אוטו. מסתובבת בארץ עם מזוודה, מחשב וציוד יצירה. אלוהימה !

מה אני עושה עם כל הבקשות האלה, שמבקשות ממני, עוד לפני שלמדתי איך לארגן ולתת את זה, בדיוק בצורה ומהזווית שנכונה לי..?

במשך שנים עשיתי קפיצות קדימה ואחורה עם תהליך “היציאה שלי לאור”. יצאתי החוצה, הצצתי ככה קצת, שלא יראו. שלא באמת יידעו עלי הרבה. או שהבאתי פתאום עוצמה חזקה ו… בום. ברחתי והשתתקתי מיד אחרי. והנה זה כמעט קרה גם הפעם. לשמחתי, לצערי ולמזלי גם יחד  אני כבר למודת ניסיון. קלטתי בדיוק מה קורה. צפיתי את זה מבעוד מועד. ובעיצומו של התהליך המעצבן הזה, החלטתי ללמוד מה קורה שם בדיוק. וגם לתת דרך זה. לתת לכם ולכן.

וגם לעצמי – את הרשות סוף סוף לשחרר את הסיפור הזה ממני אחת ולתמיד. וגם להרגיש קצת פחות אשמה, שאני לא מלמדת ולא מטפלת בנשים בנושא הזה, למרות שהאגו הגדול שלי צורח שזה התפקיד שלי עכשיו. לא, זה לא  לא באמת. ה”תפקיד” היחיד שלי זה לעשות מה שמשמח אותי ופותח לי את הלב.

הצורה שבה התבטאה הבריחה (גם) הפעם, בעיצומו של פיק כזה של אנרגיה מאוד עוצמתית. של גל שבו הרגשתי בשיא הביטחון והדרייב לעשות, להדריך ולתת. זה לקפוץ לבקר חברה אחת ספציפית ומהממת. בידיעה שאצלה בבית, אני לרוב מסתנכרנת עם תנועה שהיא לא בדיוק שלי. וזזה מפעימת העשיה שלי. להתרווח אצלה ולהישאר חודש 

אמנם המסע איתה ואצלה היה משמעותי וחיובי מאוד. ויחד עם זאת, “הגל” התנפץ ונשבר. מצאתי את עצמי מוצפת בפחד. מלאה בבחירות מוזרות שלא קשורות אלי בכלל.

לשמחתי באמצע היה את ה- Sacred Journey שבו הרגשתי הכי בבית שיש. הכי בשקט שלי. הכי בסנכרון עם העוצמה הכי טבעית שלי.
יותר מכל השנה האחרונה אולי. והתחושה הזאת נחה בתוכי בעוצמה גם עכשיו.

בינתיים הספקתי בתקופה הזאת לצלם סדרת סרטונים חדשה, שסוף סוף מציפה את הנקודות הכי מאתגרות בתהליך יציאה לאור. כל מיני צללים שפוגשים ולא תמיד מדברים עליהם.
להקליט ארבעה תהליכי סאונד שמחברים פנימה, ומשחררים את האנרגיה התקועה הזאת מהרגש ומהגוף.

לצלם סדרת סרטונים שבה אני מספרת על המסע שעברתי בשנתיים וחצי האחרונות, ב”תקופת הנוודות”. ועוד כמה סרטונים שמסמלים סוף של תקופה והתחלה של פרק חדש בחזון חדש. שתומכים באנשים שבדיוק כמוני משחררים תפקידים. מסכמים תהליכים. משנים מסלול. וממתינים לדבר הבא.

בשבועות האחרונים בהם אעבד חלק מהנושאים האלה, אתם גם תיהנו מהשפע הזה יחד איתי.
* את כל התכנים האלה אשחרר בחינם * אפשר למצוא אותם בדף הפייסבוק ובערוץ הYouTube שלי
עכשיו אני מרשה לעצמי להרפות. לפחד. לא להיות ממוקדת. לא לדעת מה קורה. ולגמרי לאפשר לכל התדרים והאנרגיה הזאת להישטף ממני לחלוטין. תודה רבה שאתם איתי 

לא היה לי מושג למה לצפות. הימים האחרונים בבית שבו גרתי במשך חמש שנים לוו בשקט אמיתי, התרגשות ומעט חששות. רוב הדברים שלא מסרתי או זרקתי מהדירה האהובה שלי בגבעתיים היו כבר במחסן. ואני, עם תיק ארוז היטב. חיוך. לב פועם, וסקרנות אינסופית. בדרך למסע … בלי בית שבו אני גרה. בלי רכב. חייבת לציין שדי מפונקת, ויחד עם זאת, עם תקציב בסיסי מינוס. מתחילה פרק חדש בחיים, שבו יש לי אותי ואת האהבה שבליבי. הרבה יותר מאי פעם.

אפשר היה לחשוב שאהיה מוטרדת. שהמחשבות יטריפו אותי. שאהיה חסרת מנוחה. אחרי הכל, ידעתי איפה אני הולכת להיות ולחיות רק בארבעת הימים הקרובים. במציאות, כל מה שחוויתי זה את אותה ידיעה עמוקה.
שאני זקוקה למשהו שעדיין לא הכרתי. שאין מצב שאני עוברת לגור כרגע בעוד בית. שאין לי עניין לשלם על סאבלטים, כי זה יחייב אותי לעבוד ולהישאר במקום אחד. שני דברים שממש לא רציתי (!).

ושאני עומדת לחקור ולגלות עולם אחר מזה שהכרתי. אושר אחר ממה שהאמנתי שאפשרי לחוות. כזה שאינו תלוי בנסיבות. בכמה כסף יש לי. או בהאם כל הדברים שלי, מסודרים בארון מפואר בחדר השינה שלי או לא.

מיום ליום נפתח בפניי עולם של חיי קהילה. של יחד. של שירה ואוכל אנרגטי. חוויות חדשות ומרגשות. של נוכחות בטבע. נסיעות ספונטאניות מופלאות. של מפגש יומיומי עם עצמי. עם כל מה שקשה לי וכואב לי. עד כדי כך, שלבד אני יכולה להסתיר, אבל ביחד ממש לא.
עולם של קרבה לאנשים שאיתם אני יכולה לעבד את החוויות שחווה. מה שפעם, כשגרתי לבד בעיר, היה לי הרבה פחות אם בכלל.
עולם של להתעורר בבוקר ולהרגיש עונג ואושר אינסופי. רק מעצם היותי.

בו זמנית, הבהבו אי שם מרחוק, זכרונות מהעולם שממנו עייפתי – חיי בדידות בעיר סואנת, רווית בנינים אפורים מתקלפים. מרדף אחרי מטרות. נסיונות להגשים דברים כדי לסמן וי. תדר שתמיד ממהר.. רק אלוהים יודע לאן. ותחושה שהערך העצמי שלי תלוי על הישגים. על כמה “הצלחתי” או נתתי. ושמשהו עמוק ומהותי תמיד חסר.

קשה להאמין שמאז אותו יום, שבו עמדתי בדירה הריקה בעיר, עברו כמעט שנתיים. מאז ועד עצם היום הזה, לא הוצאתי שקל על מגורים בבית. עדיין בתנועה, ויחד עם זאת, הכל מרגיש שונה. אני שונה. וקול עמוק בתוכי לוחש עכשיו, שאלה החודשיים האחרונים במסע הזה. זמן להתארגן אחרת. האדמה קוראת לי. ופתאום ארון מסודר בחדר השינה ומרחב משלי, מרגישים כמו פינוק עילאי.

היום אני יודעת, שפינוק אמיתי לא חייב להתקיים בתנאי פאר. אי שם בתחילת המסע, חייתי חודש שלם בזולה הכי מפנקת שאפשר לדמיין, ביער פראי על גדות נהר הירדן. ישנתי באוהל והרגשתי עשירה.
היום אני כותבת מהבית הכי מפנק שאליו יצא לי להיות מוזמנת במסע.
לתחושתי לא במקרה, דקות נסיעה ספורות מהזולה שבה הכל התחיל.
יושבת מול נוף אינסופי פתוח לכינרת. מוקפת בהנאות מלכות בדמות ג’אקוזי, בריכה מחוממת, ותדר של שפע מיוחד פועם מכל עבר.

ועמוק בתוכי יודעת, שזה הזמן להשתמש בכל מה שעברתי במסע הזה. לתקשר החוצה את השפע שאספתי בדרך. את השפע שנגלה אלי בתוכי. את השפע שאני.
ולהפוך אותו לערוץ שמזרים לי, לאהובים שסביבי, ולעולם כולו – כסף, שפע ואפשרות לחוות את העולם הזה, ולחיות בדרך אחרת.

חלומות נועדו כדי להתענג עליהם. להאמין שאנחנו באמת ראויים. ולהגשים אותם בלי פשרה. להגיד “כן!” עוצמתי, חד משמעי,
וחסר תנאים לבקשת הלב.

אחד הדברים הברורים לי … זה שמקור האושר והשפע האמיתי עבורי, זה להגשים אותם ביחד. אני מזמינה מהיקום כולו, לחוות בתוכי את התחושה שאני ראויה, וליצור את החלום המופלא הזה ביד. עבורי ועבור כולנו.

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אני רוצה לחלוק איתכם פיסה קטנה מהחזון שלי לחיי חופש כלכלי אמיתי. חזון שנמצא בהתהוות כרגע, בזכות זה שלא היה לי איכפת לזוז לרגע מהמוכר ומהידוע שלי. אפילו להיות חייבת כסף לבנק, ובמקביל לפרוש מהמירוץ. בתמורת יצרתי וממשיכה ליצור לי בשנתיים וחצי האחרונות, חיי חופש, עונג וחגיגה. את התדר ואת הדרך הזאת אני חולקת כאן איתכם, מתוך כוונה לתת השראה. כי באמת שאפשר לחיות אחרת. וכך הוא:

יומיים וחצי בשבוע, זה הזמן האידיאלי מבחינתי לעבוד בו מול ״לקוחות״. באשר אני עושה.
שאר הזמן פנוי לי ליצירה זורמת. לציור ולשירה. לכתיבה והכנת תכנים מעוררי השראה. לחברים שלי. לילדים שלי ולאהובי לחיים.
יומיים וחצי בשבוע של התמסרות נלהבת לעשיה שאני הכי אוהבת, שממלאת את הלו״ז שלי באופן טבעי.

בשאר הזמן הלב שלי בוחר ברגע מה הכי נכון לי.
האם לעשות הפסקה מהכל ולבהות בטבע.
האם לשתול מלפפונים באדמה שלי.
האם לרחוץ במי האגם שליד ביתי.
האם לעוף על הספר החדש שהבריאה משדרת דרכי.

באותה מידה שאני נהנית להיות האישה המינית והחוגגת שאני. אני נהנית מהעסקים מהמגוונים שלי.

שישה חודשים בשנה, אני לגמרי פנויה. יכולה לבחור לטוס לאנשהו עם המשפחה שלי. פשוט לא לעבוד. או לעבוד רק אם בא לי.
*הכנסה פאסיבית* זה מה שאני מרוויחה ממנו הכי הרבה כסף.
עבדתי עליה זמן מה עד שהיא נוצרה. עכשיו התחזוקה לוקחת מינימום זמן ואנרגיה. בעוד העסק או העסקים האלה עובדים כמעט לבד.

העניין המרכזי מבחינתי זה שכבר היום, החזון הזה והעבודה עליו היא עונג. כי מבחינתי החיים הם עונג.
וכסף מחרמן אותי כמו גבר שאני מלאת תשוקה אליו (אמיתי לגמרי).

כסף הוא ביטוי של אהבה. של אנרגית הבריאה הממלאת את גופי ומשדרת דרכי חומר. אני נהנית להעניק לאנשים ריפוי באמצעות התפיסה שלי לגבי כסף וחומר. כי הם חלק מאותה האחדות שהבריאה שרה דרך קולי.

תודה רבה שמרגע לרגע נוצרת בחיי מציאות, שבה אני זוכה לשדר הזדמנויות עסקיות ושפע לכל עבר. תודה רבה שעוברים דרכי תכנים וחומרים, שמאפשרים לאנשים לחמול על הילדים הפנימיים שבהם. לשמח את החיים שלהם. לחוות את החלומות שלהם כמציאות קיימת. ליהנות ולאהוב הרבה יותר.

תודה רבה שלא הקשבתי לקולות של הפחד והמשכתי לאהוב אותי הכי הרבה, גם כשהיה לי קשה. והסכמתי בהתמסרות אינסופית, לעזוב חיים שלא אהבתי לפני כשנתיים וחצי. ובכל רגע שהבריאה מבקשת ממני…
אני פשוט נוסעת ונהנית מהחיים.
תודה רבה ! שזה מתגשם בחיי.

ושגם החזון העמוק והאמיתי ביותר שלך,
מתגשם בחייך. כבר עכשיו. כבר היום.
תודה רבה שכל עשיה ויצירה שבך מכוונת ישירות משם.

איזה כיף לנו שזכינו ככה !

עכשיו ברצינות.. זה לא רחוק. זה לא בשמים. זה בהתהווה יום יום. כאן באדמה. אלו הן חלק מהמטרות שאני עובדת עליהן יום יום בשנה האחרונה, מאז שהחזון הזה התבהר אצלי.
ומה איכפת לי כמה זמן זה יקח? אני הרי ממילא נהנית.

איזה מזל שברגע זה יש לי חוב לבנק. אחרת הייתי משועבדת עכשיו למציאות שבה (במקרה הטוב) יש לי כסף, אבל אין לי את עצמי.

ואיזה כיף שהחוב הזה הופך לאורגזמה קוסמית ומתנדף מהמציאות שלי בדרכים שמשמחות אותי.
כי עכשיו כבר יש לי את עצמי. והכסף הוא תוספת תומכת ומאירה.
פשוט וקל להיות מי שאנחנו כשמסכימים להתמסר. בחיי שהאשליה בעולם הזה יכולה להיות גדולה.
איזה מזל שאנחנו נושאים בתוכנו את האמת.

להיכנע לתנועה היצירתית הטבעית דורש את האומץ הכי גדול. כי היא מבקשת מאיתנו לגעת בעומק. להתמסר אל הלא נודע. וליצור בלי מאמץ (רק ככה אפשר) את מה שעולה מבפנים, מתוך ההשראה האלוהית-הפנימית.

ושם במעיין העוצמה הפנימית אנחנו פוגשים את עצמנו ערומים. חשופים. פגיעים. מחוברים ומנותקים בו זמנית. כי הכל צף ועולה מבפנים.
שם סוף סוף רואים. רואים הכל. הכל פתוח. הכל ננגע. מבעבע. חי.
רוטט. ומרגיש אחרת. אחרת לגמרי מאשר לבחור ולהחליט – “לשם הולכים”. “את זה אני רוצה כתוצר סופי”. ו”ככה!” זה הולך להיראות.

מתנועה כזאת של שליטה, אנחנו יוצרים הרבה פעמים מהמיינד. מהתנגדויות פנימיות. מחוסר בשלות. מניסיון להגיע לאנשהו.
להשיג דברים. להגיע למטרות. כמה מאמץ יש בזה.

בעוד שבו זמנית.. יש בתוכנו מעיין נובע של עוצמה יצירתית טבעית.
חופשיה, מבעבעת וחיה.
אותה האחת שאיתה אפשר להגיע גם למטרות בלי מאמץ.
כל עוד המטרה עלתה ונבעה מתוך אותו מעיין אמת אינסופי.

כל עוד הקשבנו. התקרבנו. התחברנו. ואיפשרנו למה שיש בתוכנו לצאת.. לנבוע כמו שזה. בלי ניסיון מוגזם לכוון, לדייק ולמקד.

העוצמה היצירתיות ממקדת אותנו בטבעיות.
בלי מילים. בלי שליטה. בלי סלידה מהמציאות. בלי התנגדות מיותרת.
פשוט להיות.. והכל כבר קורה ונובע מבפנים.

מה כן עושה בתנועה הזאת את ההבדל?

ה ת מ ס ר ו ת. לזה שלא תמיד התכניות שלנו יקרו כפי שחשבנו.
שלא תמיד ידענו לאן אנחנו הולכים באמת, גם כשכבר היינו בטוחים שהדרך ידועה.
זה כמו להלך במסלול מלא קסמים וליהנות מהדרך,
ולאפשר למטרות, להחלטות, לידיעות להתסדר מעצמן.
בלי להתעסק במה יש לי ומה אין לי עכשיו.

ויחד עם זאת, כן לכוון במדויק, דרך הבעת כוונה,
מה המהות שאליה אני מכוונת?
איך אני בוחרת להרגיש תוך כדי הדרך?
איך החיים שלי נראים בזמן שאני מתקדמת לעבר מטרה?
וכאן.. אוו כאן נולד הקסם הכי גדול!

כי כשאנחנו בלי שליטה, ויחד עם זאת, יש ידיעה ברורה “לאן” אנחנו הולכים. כאן התכנית האלוהית מתערבת לטובתנו ולוקחת אותנו אל המטרות הכי ברורות, בדרך הכי נוחה, נעימה ומרפה (מלשון הרפיה).
אין התעסקות. אין מאמץ. לא צריך אפילו מילים אם לא רוצים.
הכל בא לעברנו.
בקצב פעימות הטבע.

והטבע… אוו הטבע הקסום.
הוא/היא יודע-ת. הכי טוב.
הכי מרגש והכי מענג שיש. הכל כבר קרה מזמן ממילא, במימד זה או אחר.

רק שעכשיו איפשרנו לעצמנו, סוף סוף, להסתנכרן עם המציאות הכי מענגת שנוצרה בעבורנו. ולהלך בה בחופשיות.
כמו ילדים שמצאו את צוף הפרח.
ורק שותים, נהנים מהצבעים של הפרפרים.
ומשחקים