בחירה אישית – למה *באמת* להקשיב כדי לעשות את הבחירה הנכונה לך?

יש משהו שאני חייב להוציא החוצה – אנשים, אל תלכו עיוור אחרי ההדרכות הגבוהות שלכם ! לא כל מסר שאתם מקבלים. ולא כל “יישות” או “מדריך” שבא לדבר איתכם, או ללמד אתכם משהו משמעותי ובעל ערך, עם שלל הבטחות נוצצות. שווה את הסחרחרה שזה יכול לקחת אתכם אליה בחיים. כי חלק מההדרכות האלה מחפשות “שליחים”. וגם מוצאות. חלקן נהדרות לכם ולכן, ומחוברות לאמת שלכם. חלקן ממש לא רלוונטיות !!
במשך שנים, אני רואה סביבי בעיקר מטפלים ומורים רוחניים, שמתחברים לאנרגיה חיצונית להם. ומאבדים את התשוקות והרצונות שלהם. חבל!!

למען האמת חלק מהמטפלים שעושים שירות, כבר ממש לא נהנים מזה בכלל. זה כמו גיוס ל”צבא”. שימו לב אם מה שהתנדבתם אליו קורא לכם. מעורר בכם השראה. משמח או מסקרן אתכם.

שימו גבולות ברורים !! **כן, מותר לכם להגיד לא גם להדרכות גבוהות**
מי שבסופו של דבר יודע מה הכי הכי טוב לכם זה אתם !
הגוף הפיזי שלכם. רמת האנרגיה שלכם. הגל של התדר שאתם נעים אל תוכו ועליו. וכמה זה מרגיש הרמוני עם מהותכם.

יש הבדל ניכר (!) בין לתקשר את העצמי הגבוה שלכם. ללדבר עם הדרכות חיצוניות. זה על אותו תקן כמו לפגוש חבר שאוהבים ולהתייעץ איתו. או להיכנס איתו כשותף לעסק 24/7.
לא כל דבר מתאים ונכון לכם לקחת.

תדעו לכם שאחד הנתקים הגדולים קורים בקהילות. כשאנשים מתחברים לקבוצה תודעתית מסויימת. מתחברים לאמירה ולהדרכות הגבוהות שלה, ומתחילים להתאים את מסלול חייהם לאותה “הדרכה”. שהיא בכלל לפעמים בניגוד לצו הלב שלהם !! אבל בזמן אמת לא שמים לב.

זה נושא שאני חוקרת כבר שנים. ואני יכולה רק לומר שכגודל המתנות שמקבלים מהדרכה מדויקת ונכונה לנו. כך יכול להיות גודל הנזק והניתוק ממי שאנחנו באמון אמיתי, כשמתחברים להדרכות לא רלוונטיות.

אנשים מהלכים בעולם מנותקים. חסרי תשוקה וחסרי שקט בגלל זה.
שלא נדבר על כסף שלא מגיע בזרימה, כי האדם מנותק ממסלול חייו.
או כסף שמגיע בכמויות, אבל האדם חי בדיסהרמוניה מוחלטת.
אני חופרת וחוקרת בנושא הזה כבר כמה שנים כלמידה.

וזה מטלטל לראות.. כמה אנשים בחרו ב”תפקיד” רק כי הייתה חסרה להם משמעות בחיים, או כסף בחשבון הבנק.
תקשיבו לעצמכם !! לבטן וללב שלכם. לגוף הפיזי שלכם יש ידע גבוה יותר מכל דבר אחר. ואם אתם משלבים הקשבה אמיתית,
אמיצה ועמוקה ** לעצמכם ** אז ההדרכות שתקבלו יהיו בהתאם.

כאלה שמנחות ומחברות אתכם אל נתיב חיים זורח וזוהר שטבעי למי שאתם. אלוהים אדירים, בבקשה שימו לב למה שאתם חווים ומרגישים.
ואל תוותרו על רצונכם !
מוגש באהבה ממני לכם 

להיות עונג = להיות מי שאני באמת 

שנים רבות מחיי עסקתי וחקרתי ברבדים עמוקים את עולם העונג. בנוסף לחקירה האישית שלי, במשך חמש שנים יצרתי מרחבים לנשים בנושא של חיבור לנשיות ולתשוקה. ופיתחתי גישה שלמה שמחברת בין עולם העונג והתשוקה לעשיה בעסקים. הדבר המדהים שקרה, זה שבדיוק כשהגישה הייתה מוכנה לצאת לעולם בענק, נאלמתי דום. הרגשתי שמשהו חסר לי, או שאני עדיין לא מוכנה לצאת עם הדבר הבומבסטי הזה החוצה.

אתמול באירוע של רועי בן יוסף “נכנס יוצא”, הבנתי כמה התמרה קרתה מאז. אחרי שנים של שיחות ושיווק בנושא, הבנתי שאני הרבה יותר גדולה מנושא אחד. ולמעשה … שהייתי משועבדת אליו.
שיותר מאשר תמך בי לשוחח עליו וללמד אותו, פשוט היה בא לי להיות אותו בשקט. רועם. אבל שקט.

וכך קרה.. שלפני כשלוש שנים עזבתי את העשיה המסודרת עם נשים. את “עולם העסקים”. את כל החשיבה הקווית הזאת, שאמרה שאני צריכה להיות, להלך ולייצג נושא ספיציפי. להביא גישה ייחודית. “להיות פורצת דרך בתחומי” ועוד מטעמים. שבכנות, כבר היה בא לי להקיא מהם 

אווווווו שם העונג הגדול התחיל. למעשה קלטתי שבמשך שנים קבעתי לעצמי כללים מסודרים, שהיו מאוגדים בתיאוריות בריאות של “איך הדברים אמורים להיות או להיראות”. ובאיזו דרך אני אמורה ללכת.
מי אמר “בידול עסקי” ולא קיבל?

ואני …. סוסת פרא ! לא יכולה, לא רוצה ולא אמורה ללכת בתלם.
לא ללמוד צעדים של אחרים. לא לחכות דברים שכבר ראיתי. ולא לתכנן את ה”גישה”. הפגישה שלי עם “המציאות”. או עם החיים.

אלוהים אדירים כמה אושר הגיע לחיים שלי מאז! ברגע שרק העזתי לצאת מהקווים. ולפרק את כל מה שבניתי עליו חומות במשך שנים.

לאחרונה הנושא הזה חוזר אלי ומחפש אותי. מכמה כיוונים חד משמעיים.
כאילו אלוהים אומר לי “ההלו… התעוררי. מבקשים אותך פה…”

ואני… מתעלמת באלגנטיות. עם זיק של ניצוץ מתעורר.
האמת… בנעוריי הייתי רגילה לעורר פרובוקציות ולמשוך תשומת לב עם המיניות שלי. כשהתבגרתי, פתאום תפסתי את עצמי עושה את אותו הדבר בשדה העסקי. זה לא עבד לטובתי. ואז לאט לאט, ביקשתי לשבור את התדמית הזאת של “להיות אישה מינית ופראית”.

אני אכן כזאת.. אבל גם יש בי חלקים אחרים. ולא בא לי לחסוך ממני ומכם גם אותם. ואתמול, באירוע שבו רועי דיבר על הנושא הזה, הבנתי סופית… אני לא צריכה לצעוק את מה שאני.
לא להתאמץ להתחבר לאנשהו. לא לטפל בשום נושא.
לא להפגיש איתו אף אחד. לא להדגיש אותו בכל משפט שני בעבודה שלי. ולא לעשות ממנו כזה עניין.. הרי הוא פשוט כבר כאן.

כן הייתי מאוד שמחה לחלוק מרחבים שמאפשרים לי להיות כל מי ומה שאני. בגודל האמיתי שלי. עם שותפי ושותפות יצירה לדרך, שמרגישים חופשיים להיות הם עצמם גם.
והיו בטוחים.. שאיפה שאני במלוא עוצמתי. יש שם טונות של אנרגיה מינית, חוויה וחגיגה ** ועם זאת, היא לא חייבת להיות מדוברת **
למען האמת, ברגע שמתחילים לדבר על זה, האנרגיה שלי יורדת.
או במילים אחרות… שתקו ואל תפריעו לי ליהנות 

אני יודעת ומרגישה בבטן שמתהווה בתוכי משהו חדש שעוד לא נראה.
שלא נעשה ולא נחווה. וברור לי.. שאיכשהו זה יהיה אתכם.
עד אז… בואו פשוט נהיה. ונהנה מכל נשימה הכי פשוטה.
כי עונג נמצא בכל רגע ובכל מה שנברא 

אישה יוצרת עסק בעונג ! על הנהגה נשית ביצירת שפע וביטחון כלכלי

רגע לפני שאני מוציאה לאור את הגישה האמיתית שלי… שמבוססת על חגיגה טהורה וחוויה  אני מוציאה לאור סרטון משמעותי ומלא השראה שצילמתי בנובמבר. שבו אני חושפת את הצורך והרצון שלי לפנות זמן ואנרגיה לזוגיות, לאהבה ולמשפחה. את הבחירה לחיות בעולם הזה כאישה עשירה ומשפיעה. ויחד עם זאת, כזאת שעובדת ממש מעט שעות ורק כשבא לי.

את הבחירה לראות את עולם העשיה, דרך עיניים של אישה שמכירה חווית עונג עמוקה. ובוחרת לתעל אותו להיזכרות במי שאני באמת. להקדיש את הריפוי שאני חווה, ליצירה של ביטחון ורווחה כלכלית בדרך משמחת. ולהעביר אותם הלאה.

אני מדברת כאן על פלישה שחוויתי למרחב האישי שלי, ואיך היא פגעה בהסכמה שלי “לחדור לעולם”. מספרת איך שמתי גבול ברור למנטור עסקי, שעודד אותי לעבוד הרבה יותר שעות ממה שבחרתי. ומעוררת את מי שצופה לחיות ולבחור אחרת

ידיעה

לפעמים מגיע רגע, שבו כבר לא נשארת בבטן ובלב שלנו אופציה של “בערך”. אצלי זה מרגיש כאילו.. כל דבר שהוא לא * בדיוק * מה שהלב והנשמה שלי בוחרים בחירה מלאה ושלמה… פשוט לא יתקיים במציאות שלי.
גם אם אצטרך לחצות אוקיינוסים של רגשות. לדאות בשמי הדממה.
לחפור נחילים ומחילות בעומק האדמה. או לשרוף את כל הקיים באש.

זו כבר לא שאלה… זו י ד י ע ה. זו בחירה שלמה ומלאה שנעשתה. 
והגבול שם הוא * כ ל * כך בריא וברור.. ששום דבר אחר פשוט אינו מתאפשר. גם אם אני מנסה ברגעי חולשה לזייף לעצמי ולהתאמץ. זה יהיה כישלון מיידי.

איזה מזל! איזה כיף שהחיים האלה כל כך חזקים. שיש בנו כזאת עוצמה בלתי ניתנת לתפיסה. שהכל אפשרי לנו ! שאנחנו חופשיים באמת לבחור.
לעצור. לנשום ולהקשיב. להרגיש את פעימות הלב והגוף הפיזי.
וללכת דוך ! בלי להתבלבל היישר אל הבחירה הגבוהה והמיטיבה ביותר עבורנו.

תודה ללב שיודע כל כך ברור. תודה לעונג ולאהבה שמובילים אותי בחיים.
תודה שאני הידיעה. תודה שאני שלמה. תודה שאני יודעת את אורי ומאירה, בלי פשרה. בדיוק בצבע הייחודי שלי.
תודה שהגעתי הבייתה לרגע שבו הכל כבר אחד. ואין אפילו צורך להבין ולדעת. כי ה י ד י ע ה היא חוויה כל כך בהירה ויציבה.
תודה לעצמי על כך שאני בוחרת בי. ומאפשרת למלוא עוצמתי להתבטא דרכי.

שיתוף עוצמתי ואינטימי- אחרי שנתיים של מסע בלי בית פיזי שלי

זה הסרטון אולי הכי חשוף, אמיתי ועוצמתי שלי. פעם ראשונה שאני בוכה לעיניי המצלמה. הוא צולם לפני פסח, כשהרגשתי שעומד לקרות שינוי מהותי. ושכל מה שדחה אותי עד עצם אותו רגע. כל מה שברחתי ממנו בתוכי ומחוצה לי, עומד להיחשף. אני חולקת בו את המסע שבו חייתי שנתיים בלי בית פיזי שלי. על הביטחון הטוטאלי, האמון והבית שמצאתי בתוכי.

על היצירה שחייתי בדרכים, שכללה הרבה עוצמה ותשוקה שנחשפה. ובו זמנית, אמירה עוצמתית שהסתתרה מאחורי שעות של צילומי וידאו, שאת חלקם בכוונתי לחשוף בקרוב.
אני מודה שקשה לי לשתף אותו. קצת כמו להתפשט מול העולם. אבל הגיע הזמן, שהאור הזה יהפוך להשראה – ליצירה. לביטוי חופשי. לעונג ולחגיגה אנרגטית בתוך החיים לכולנו

לפעמים השקט האמיתי מתגלה בלב הכאוס

היא כל כך הרבה יותר גדולה “ממני”, האישה שמבקשת לעבור דרכי. כל כך הרבה משמעות והשראה יש בה. כל כך הרבה עוצמה וריפוי.
היא פורצת דרך. מנהלת ארבע נישות עסקיות בו זמנית. ומאפשרת. בעיקר מאפשרת את כל הכוחות האלה מבפנים ומבחוץ, שיתאחדו למעשה אהבה אקסטטי על במות. מול לקוחות. בתכנים האינטרנטיים.
לפעמים אני מרגישה כאילו “היא” איננה בי. כי הערוץ שמבקש להיפתח כדי שכל העוצמה הזאת תעבור דרכי, מפרק אותי לרסיסים.

האגו שלי, הנפרדות, והבדידות… הערך העצמי הנמוך והגבוה. הידיעה העצמית שלי. כל מה שהכרתי בעבר … חייב להתמוטט.
לפני שנה בכיתי כי ידעתי כמה אני לא מוכנה. וכמה היא מבקשת.. הקטנתי את עצמי. וביקשתי עזרה – שרק ישאירו אותי ריקה ממני. ממנה. זה הצליח. היה לי שקט. ואורגזמיות זרמה דרכי ברכות מתוקה כזאת. נרגעתי. לעוד כמה שנים חשבתי… אולי. אבל “היא” לא מניחה לי.

ואני כל כך כואבת את הכאב של הלבד. כי אין לי הדרכה ברורה מבפנים למה שהיא *באמת* באמת רוצה (יש מ ל א הדרכה. אבל “היא” חסרת רסן לחלוטין ו”ההדרכה” הזאת קטנה עליה). כן. היא אחרת. פורצת דרך. אמנית. יזמית. שחקנית. היא אדמתית ונשמתית. ואין לה כל העכבות. היא תהיה כל מה שהקהל רוצה. ותשחק בקול. תשיר ותרקוד ותהיה מינית על הבמות.

וחוץ מהכאב העמוק שמפריד אותי ממני, כבר לא נשאר דבר שמרגיש לא מוכן. כל חלקיי האחרים משתוקקים ומבקשים להראות אותי-אותה. לאחד את הפרוד הפנימי. ולהפסיק להעתיק – אותי מפעם. ואת כל מי ומה שאני רואה סביבי.

כי האמת…
שעובר דרכי משהו כל כך עוצמתי ושונה וגדול. לא פגשתי בן אדם אחד,
שצפיתי בו או בה… ואמרתי – בדיוק. זה זה. בכל אחד ואחת ראיתי רק רסיסים של השראה, שאני אוספת כבר שנים.

ואני מתביישת בחלק הזה בי, שרוצה להשתיק את הקול העמוק והענק הזה, וללכת ל”טיפול רגשי”. כאילו זה יעזור.. עוד כמה שנים כאלה, ורק יצטבר בי יותר חומר נפץ לעבד. ויחד עם זאת, אני לא מוכנה ללכת לאיבוד אל הבמה. לפני שיש לי אותי במלואי.

מרגישה את ה”כן” הגדול בוער בי בכל הגוף הפיזי, המיני, הרגשי והאנרגטי. ופשוט פועם אהבה.
כבר לא מוכנה שאף אחד יתקרב אלי לאחרונה, מרוב ש”היא” רוצה את מקומה. והתינוקת הקטנה בוכה ומפחדת לא נותנת לי לעזוב אותי-אותה.

אני מבינה כמה חשוב לי להיות הכי אינטימית עם אנשים על הבמה הזאת. כמה חשוב לי להגיע לשם מלאה באהבתי שלי, ולא ריקה. מתמלאת מרסיסי אהבה חיצונית. וכמה בא לי להיות אחת עם כולם, ועם זאת, כל כך איתי…

בכל פעם שחוויתי כזאת אפשרות בחירה בעבר – בחרתי להישאר לבד, עם עצמי בחשיכה. הפעם יש בי חלק שמאחל לי לפגוש את החשיכה ואת האורות הכי גבוהים ולעשות איתם אהבה … מולכן. מולכם. בחוץ. בעולם.
באותה קלות שבה זורחת השמש בתום לילה ארוך.
בלי לשים לב, בוחרת בה כמו בכל בוקר, רק מעצם קיומה.

האמת.. שאין לי מושג האמת מתי יגיע היום שבו זה יקרה גם על הבמה.
ומבינה שזה גם לא העיקר. סומכת עלי באמונה שלמה.. כמו על השמש. שברגע האמת.. פשוט אדע.

#לאהוב_אותי_כמו_שאני_זו_משימת_החיים_הכי_אמיצה
#לפעמים_השקט_האמיתי_מתגלה_בלב_הכאוס