תגית: חזון

אני מחזיקה בזה עם הידיים, עם הציפורניים, עם המרפקים והרגליים.. כבר הרבה מאוד זמן. וכעת מרגישה שהכוונות שהבעתי לאחרונה לקחו אותי עמוק פנימה. להתמסר לקריאה שלי. לצאת איתה לעולם, ולהיראות.

מצאתי את עצמי בוקר אחד מוקפת אנשים, שותפים מדהימים לדרך. מכמה כיוונים שונים שזימנתי וביקשתי. שמזמינים אותו להתרחב. שפותחים עבורי ויחד איתי הזדמנויות לעשיה. לשיתוף המהות שלי. להשמעת קול בוהק מתמיד על פני האדמה.

ואני מרגישה ומבינה שעכשיו יותר מאי פעם כל כך חשוב לי להיות בענווה. להיות בחיבור אמיתי למי שאני באמת.
והצרימות והזיופים שלי עדיין מפחידים אותי.
האגו שבי קופץ, ואני כמעט ולא סובלת אותו.
עד שאני מזהה כמה כאב יש בי על הדחקה והשתקה של שנים. שלי את עצמי במו ידיי.

ומביעה כוונה להיכנס בדלת הכי אינטימית ואוהבת, הכי יצירתית, מחוברת, משמחת ומספקת.. מבין שלל האפשרויות שמופיעות. ולהיות כמה זמן שאני רק צריכה בשקט. גם מאחורי הקלעים אם צריך.
להבין ולהרגיש מי אני דרך אהבה ואינטימיות אמיתית.
גם אם זה יהיה בשניים.
וגם אם זה יהיה מול מאות ואלפי אנשים.

לא איכפת לי.. רק אלוהים בבקשה תעשה שזה יהיה האור שלך ששר ומדבר דרך גרוני.
ואלוהימה.. בבקשה תני לי אדמה בטוחה ללכת עליה. כדי שאוכל להתמסר בחופשיות ובעוצמה, מתוך חיבור למי שאני באמת.

זו תהיה עבורי חירות אמיתית. ושער אמיתי לשפע. לתת את עצמי כפי שאני. ולקבל עוד ועוד.. ולהמשיך לתת.
תודה. וכך קורה.

לפני מספר חודשים ישבתי בחניכה של Erez Arjuna Carmel והבעתי כוונה נחושה להשמיע את קולי האלוהי במלוא העוצמה על פני האדמה – לשיר את תדר העונג האלוהי דרך גופי. באותו ערב פגשתי במפתיע את Briony Howden ששיתפה אותי בהתרגשות שהיא מפיקה פסטיבל ביטוי ויצירה, ובלשון זו אמרה לי: “אחות, בואי ועופי על עצמך! תנחי כמה סדנאות שאת רוצה, תעשי הופעה אם בא לך. ובואי להקליט אצלי באולפן”. ידעתי שזו הקריאה הגבוהה ובלי להתבלבל אמרתי ״כן!״.

מאז ועד היום .. עברתי בערך דרך כל משוכה אפשרית שעצרה אותי מלצאת לדרך ולהנחות סדנאות. בין היתר הרגשתי בדידות, לפעמים ניתוק מהאלוהות, חוסר ערך עצמי, מאבק בגבולות לא ברורים, פחד מלהיחשף, איסורים על להשמיע ולבטא את קולי ומה לא.

פגשתי מראות מגוונות. פחד מוות מלצאת לדרך. התנגדויות בכמות שלא היו מביישות שדה קרב חשוף. פחד ממין ומאינטימיות. פחד שאם אראה ואביע את עוצמתי ינדו אותי, יפגעו בי..
הכל קשור באופן ישיר לאותן כוונות שהבעתי.

ידעתי שיש בי המון עוצמה ואנרגיה מינית שרוצה לצאת לאור. ופחדתי לתת לזה במה ומקום. להגיד שהשירה שלי קשורה גם בעונג. עונג אורגזמי, אינסופי, רחב כמו האלוהות עצמה. שקט ורועם כסופה שנחה במקומה.
אני שרה מתוך תדר שמרפא את המיניות בגברים ובנשים. זה תדר שפותח בעוצמה את היצירה. את ההגשמה. מרפא את הלב, הנפש והנשמה.
זה קורה לגמרי מעצמו. בלי שאף אחד צריך להתעסק בטיפול או ריפוי.
רק לבוא בנוכחות, להדהד ולהקשיב.

אני בפחד מוות עדיין ממה שהולך לקרות בפסטיבל הזה, כי אין לי מושג איך אני אצא משם. מרגישה את העבר שלי נושר ועוזב מרגע לרגע. אני שרה, מבטאת .. והחיים נפתחים דרכי ובתוכי.

זו הפעם הראשונה שאני מנחה סדנה לגברים ולנשים ביחד. ולאט לאט מתקלפות בי אינסוף התנגדויות, כאבים עתיקים וכעסים מול גברים. הלב שלי נפתח בעוצמה מול אהובים שהיה בי קושי איתם.
אני נפעמת ומרגישה חסד אינסופי והודיה.

לא אופתע אם אחרי הסדנה הזאת אצא לשנת פגרה.. לא בטוחה עד כמה אני מוכנה לכל זה.. רוצה לתת ללב של הילדה שבי לנוח בביטחון וברוגע לפני המפץ הגדול. לא אופתע גם, אם אחרי הפסטיבל אצא עם סדנה חדשה ומדויקת הרבה מעבר למה שציפיתי ודמיינתי, ואאפשר לעצמי פשוט לזהור – לשיר. לבטא. לצלם. לצייר ולשתף.. את המתנות של השנה האחרונה. שנה שהייתה וואחד מסע, שיעור מדהים לחיים, ואולי הזמן הכי מרגש שזכיתי לו עד עכשיו.

פסטיבל glow – יום חמישי הקרוב.
מרחב לבוא ולעוף על עצמנו בביטוי ויצירה, לרקוד במסיבות איכותיות, הופעות מדהימות ועוד.

*הסדנה שאני מנחה – ‘להיות מי שאני באמת – חיבור לתשוקה היצירתית*

הלוואי ונדע לאפשר ללב שלנו להיפתח באמת ולזהור!
תודה לכל שותפיי המדהימים והמרגשים לדרך. על האהובים שלי. על האנשים שסביבי.. על התמיכה האינסופית.
נ.ב – איזה כיף שברגע האחרון ארג’ונה הצטרף אלינו, וינחה חניכה בפסטיבל.

חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:

(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?

אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…

אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.

במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.

בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.

הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.

איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך. 

כנראה שעשיתי את הבחירה הכי משוגעת. הכי לא מקובלת בעולם הטיפולי-רוחני-מודע. כנראה שאני גם ממש “מתאבדת” על הבחירה הזאת.. בחרתי לאפשר לילדה הפנימית שלי להוביל. גם לפגועה. גם לזו חסרת האמון. לזו שאף פעם לא האמנתי בה. לזו שתמיד הובילה אותי לבורות. למקומות כואבים. ככה לפחות האמנתי. ואתם יודעים מה? זו הבחירה הכי חכמה וגאונית שעשיתי בחיים שלי.

כי הילדה הזאת בתוכי.. המקומות הכואבים האלה, הם הלב שלי. הם הרצון הילדי הכי טהור בפנים. ואין שם אשמה, כמו שתמיד חשבתי.
יש שם אמת. אמת מטלטלת. פשוטה.
מחרישת אוזניים ומזעיקת אורות וחסדים מהבריאה כולה.

אין שם באמת תחושה שאני לא רצויה או לא ראויה כמו שפעם חשבתי.
יש שם בקשה להקשבה עדינה ועמוקה.
וככל שאני מקשיבה.. אני מגלה בי כל כך הרבה קרבה לעצמי.
כל כך הרבה אהבה. כל כך הרבה אמון מלא בחיים ובעצמי.

שלא הייתי מגלה לעולם, אילולא הייתי מקשיבה לחלק הזה בי.
ומאפשרת לה-לי להוביל אותי.

כמעט כל מה ששמעתי כעצות חכמות. גם ממני וגם מאחרים,
ניסו לדלג על הילדה הזאת בתוכי.
כל הידע הכי גבוה, שדחף אותי לאנשהו.
שניסה לגרום לי לעזוב דפוסי התנהגות. לתת אמון.
ללכת מעבר לפחדים.

כמעט כולם פספסו אותי. את המקום הכי עמוק בפנים שממילא בוחר.
שממילא הולך לאנשהו בהליכה נחושה ובטוחה.
ואם הוא בדרך לתהום עמוקה עכשיו.
ממילא ידרשו כוחות אלוהיים כדי להניע אותי ממנו.

אז במקום להילחם בחרתי בי. ככה כמו שאני.
מפורקת. בלי לדעת לאן אני הולכת או מה אני עושה בכלל.
החלטתי להאמין שאני יודעת מה אני עושה.
שיש בי חוכמה אדירה ועמוקה. שבוחרת בי תמיד.

ולאט לאט מתוך האהבה הזאת,
נגלה בי המקום הכי טבעי. זה שבוחר בהכי טוב בעבורי.
זה שנמנע מללכת דוך אל תוך עוד תהום רגשית.
זה שבוחר במערכת היחסים הכי תואמת עבורי.
זה שבוחר לתת אמון באנשים.
זה שיודע .. שהיציאה שלי לאור העולם היא אהבה.
שאני מוגנת ובטוחה.

ומעל הכל.. המקום הזה בי, שהנחתי לו פשוט להיות..
בוחר בביטוי. בוחר ביצירה. בוחר בנתינה ובקבלה.
פשוט.. כי הנחתי את הנשק הכבד.
כי אף אחד בתוכי כבר לא נלחם בי.
ומתוך חוסר השלמות הזאת בתוך ים של שלמות.
אני רואה כמה אור עולה מתוכי. כמה פתאום אני הכי אני.
הכי פשוטה וברורה לעצמי.
והכי ביצירה שאי פעם הייתי.

כי לא צריך הרבה. באמת.
רק דף ועט. רק מרחב לבטא ולהביע בו את קולי.
רק אישור מלא ושלם..
להיות מי שאני.