שיתוף עוצמתי ואינטימי- אחרי שנתיים של מסע בלי בית פיזי שלי

זה הסרטון אולי הכי חשוף, אמיתי ועוצמתי שלי. פעם ראשונה שאני בוכה לעיניי המצלמה. הוא צולם לפני פסח, כשהרגשתי שעומד לקרות שינוי מהותי. ושכל מה שדחה אותי עד עצם אותו רגע. כל מה שברחתי ממנו בתוכי ומחוצה לי, עומד להיחשף. אני חולקת בו את המסע שבו חייתי שנתיים בלי בית פיזי שלי. על הביטחון הטוטאלי, האמון והבית שמצאתי בתוכי.

על היצירה שחייתי בדרכים, שכללה הרבה עוצמה ותשוקה שנחשפה. ובו זמנית, אמירה עוצמתית שהסתתרה מאחורי שעות של צילומי וידאו, שאת חלקם בכוונתי לחשוף בקרוב.
אני מודה שקשה לי לשתף אותו. קצת כמו להתפשט מול העולם. אבל הגיע הזמן, שהאור הזה יהפוך להשראה – ליצירה. לביטוי חופשי. לעונג ולחגיגה אנרגטית בתוך החיים לכולנו

איך מודדים הצלחה ? מאת: רונן גפני מייסד ומפתח משחק FreshBiz

פוסט מעורר השראה של Ronen Gafni מייסד משחק היזמות FreshBiz. אם אתם עדיין לא מכירים את המשחק, רוצו להכיר ולשחק. מדובר בכלי פורץ דרך בעולם היזמות וההתנהלות העסקית.


איך מודדים הצלחה?
אחת השאלות שאנחנו מתחבטים בהן הכי הרבה היא, “איך מודדים הצלחה?”. או במילים אחרות, איך לעזאזל מודדים הצלחה?!

גם בפעילויות שלנו עם בעלי עסקים, גם מול המאמנים בעולם, גם בארגונים. השאלה הכי מורכבת היא איך באמת אפשר לדעת אם זה עובד. מה זה בדיוק עושה? איך זה משפיע? לכמה זמן? באיזו סבירות?

גם מה בכלל נחשבת הצלחה? יותר כסף בעסק? דיוק? איכות חיים? הכרה? מעורבות של העובדים? לקוחות מדוייקים? רווחיות? התפתחות? משמעות? כיף? אושר?

הכי קל בעולם זה לנסות לטפש או להשטיח את זה. להגיד תבואו…הצלחה מובטחת! תמכרו יותר! תרוויחו יותר! תעבדו שעתיים בחיים! תסעו בכל העולם ותפגשו אנשים מדהימים! החיים שלכם יהיו קלים יותר, נוחים יותר, מקסימים יותר, ורודים יותר, מעיפים יותר, שמחים יותר.
אפשר. אבל זה זה לא נכון.

החיים שלכם לא בטוח יהיו קלים יותר, לא מקסימים יותר, לא ורודים יותר. אתם לא בטוח תסעו ליותר מקומות בעולo, וגם לא בטוח שתעבדו פחות שעות. למה? כי ככה זה. החיים זה משחק מורכב! משחק מאוד מורכב!

הוא מורכב מכל כך הרבה חלקים נעים, ארועים שמתרחשים, הזדמנויות שמגיעות, כשרונות, נטיות, מאורעות, גישות.
מה שנראה לכם חשוב היום לא בהכרח יהיה חשוב מחר (אבל תאמינו לי הכי חשוב זו הבריאות).
מה שעובד היום לא בטוח יעבוד מחר (כנראה שלא).
אז למה לבוא? מה ההבטחה?
אז לנו יש רק הבטחה אחת. אתם תהיו שחקנים טובים יותר במשחק הזה.
או בכל מקרה, תקבלו כלים טובים להיות שחקנים טובים יותר.

כן, אין בסוף הפוסט הזה נצנצים, ולא זיקוקין. לא קונפטי ולא שטרות של דולרים שנופלים מהתקרה.
רק הזמנה. אבל אחלה הזמנה.

לבוא לשחק את החיים שלכם ברמה חדשה.
ואם תבואו מחר, אז גם תקבלו ספר מתנה, וגם תקבלו כרטיס מתנה לכנס שלנו “עסק רב מימדי”.

מה תעשו עם כל זה? זה כבר שלכם.
זה הכי טוב שאני יודע להבטיח לכם.
ובשביל זה אני עושה את כל מה שאני עושה. כדי לתת לכם את הזדמנות לבחור לשחק את החיים שלכם אחרת.

שהיה לנו בהצלחה 
הרשמה בתגובה הראשונה”.

לתוכן נוסף, לקבלת מידע על ספר ה”היזמים החדשים”
ועל סדנאות בארץ וברחבי העולם,

כנסו לאתר FreshBiz 

לפעמים השקט האמיתי מתגלה בלב הכאוס

היא כל כך הרבה יותר גדולה “ממני”, האישה שמבקשת לעבור דרכי. כל כך הרבה משמעות והשראה יש בה. כל כך הרבה עוצמה וריפוי.
היא פורצת דרך. מנהלת ארבע נישות עסקיות בו זמנית. ומאפשרת. בעיקר מאפשרת את כל הכוחות האלה מבפנים ומבחוץ, שיתאחדו למעשה אהבה אקסטטי על במות. מול לקוחות. בתכנים האינטרנטיים.
לפעמים אני מרגישה כאילו “היא” איננה בי. כי הערוץ שמבקש להיפתח כדי שכל העוצמה הזאת תעבור דרכי, מפרק אותי לרסיסים.

האגו שלי, הנפרדות, והבדידות… הערך העצמי הנמוך והגבוה. הידיעה העצמית שלי. כל מה שהכרתי בעבר … חייב להתמוטט.
לפני שנה בכיתי כי ידעתי כמה אני לא מוכנה. וכמה היא מבקשת.. הקטנתי את עצמי. וביקשתי עזרה – שרק ישאירו אותי ריקה ממני. ממנה. זה הצליח. היה לי שקט. ואורגזמיות זרמה דרכי ברכות מתוקה כזאת. נרגעתי. לעוד כמה שנים חשבתי… אולי. אבל “היא” לא מניחה לי.

ואני כל כך כואבת את הכאב של הלבד. כי אין לי הדרכה ברורה מבפנים למה שהיא *באמת* באמת רוצה (יש מ ל א הדרכה. אבל “היא” חסרת רסן לחלוטין ו”ההדרכה” הזאת קטנה עליה). כן. היא אחרת. פורצת דרך. אמנית. יזמית. שחקנית. היא אדמתית ונשמתית. ואין לה כל העכבות. היא תהיה כל מה שהקהל רוצה. ותשחק בקול. תשיר ותרקוד ותהיה מינית על הבמות.

וחוץ מהכאב העמוק שמפריד אותי ממני, כבר לא נשאר דבר שמרגיש לא מוכן. כל חלקיי האחרים משתוקקים ומבקשים להראות אותי-אותה. לאחד את הפרוד הפנימי. ולהפסיק להעתיק – אותי מפעם. ואת כל מי ומה שאני רואה סביבי.

כי האמת…
שעובר דרכי משהו כל כך עוצמתי ושונה וגדול. לא פגשתי בן אדם אחד,
שצפיתי בו או בה… ואמרתי – בדיוק. זה זה. בכל אחד ואחת ראיתי רק רסיסים של השראה, שאני אוספת כבר שנים.

ואני מתביישת בחלק הזה בי, שרוצה להשתיק את הקול העמוק והענק הזה, וללכת ל”טיפול רגשי”. כאילו זה יעזור.. עוד כמה שנים כאלה, ורק יצטבר בי יותר חומר נפץ לעבד. ויחד עם זאת, אני לא מוכנה ללכת לאיבוד אל הבמה. לפני שיש לי אותי במלואי.

מרגישה את ה”כן” הגדול בוער בי בכל הגוף הפיזי, המיני, הרגשי והאנרגטי. ופשוט פועם אהבה.
כבר לא מוכנה שאף אחד יתקרב אלי לאחרונה, מרוב ש”היא” רוצה את מקומה. והתינוקת הקטנה בוכה ומפחדת לא נותנת לי לעזוב אותי-אותה.

אני מבינה כמה חשוב לי להיות הכי אינטימית עם אנשים על הבמה הזאת. כמה חשוב לי להגיע לשם מלאה באהבתי שלי, ולא ריקה. מתמלאת מרסיסי אהבה חיצונית. וכמה בא לי להיות אחת עם כולם, ועם זאת, כל כך איתי…

בכל פעם שחוויתי כזאת אפשרות בחירה בעבר – בחרתי להישאר לבד, עם עצמי בחשיכה. הפעם יש בי חלק שמאחל לי לפגוש את החשיכה ואת האורות הכי גבוהים ולעשות איתם אהבה … מולכן. מולכם. בחוץ. בעולם.
באותה קלות שבה זורחת השמש בתום לילה ארוך.
בלי לשים לב, בוחרת בה כמו בכל בוקר, רק מעצם קיומה.

האמת.. שאין לי מושג האמת מתי יגיע היום שבו זה יקרה גם על הבמה.
ומבינה שזה גם לא העיקר. סומכת עלי באמונה שלמה.. כמו על השמש. שברגע האמת.. פשוט אדע.

#לאהוב_אותי_כמו_שאני_זו_משימת_החיים_הכי_אמיצה
#לפעמים_השקט_האמיתי_מתגלה_בלב_הכאוס

להסכים להיות שייכת – מפחד משתק לבחירה בעוצמה

ככה נראיתי לפני כשנתיים כשעזבתי את מרכז הארץ ועברתי לקהילה אנושית שאני כל כך אוהבת. אותה אחת שגם כל כך משמחת וגם כל כך מאתגרת אותי, לטוב ולפחות טוב.
לאחרונה מאתגרת ממש ! אני מוצאת את עצמי פוגשת את כלא הזהב שאני נמצאת בו כבר כמה שנים. מצד אחד קהילה כל כך מחבקת ועוטפת, עם כל כך הרבה שקט ושפע. מצד שני, כל כך הרבה חשיכה מודחקת שמונעת מאנשים לצאת החוצה בעוצמה.
להיות אינדיבידואלים. להסכים לפרוץ מוסכמות. להשמיע קול חזק וייחודי.
להראות כוח גדול. להסכים להתבלט. להיות שונים.
* ויחד עם זאת * להרגיש חלק. שיש מקום ל כ ו ל ם בתוך מערבולת האהבה הזאת.

וזה מפגיש אותי עם צל ענק שהיה מודחק עד כה בחיי.
בכל פעם שהסכמתי לבקש עזרה. להיתמך ולהיות חלק מקבוצה או משפחה או מרחב משותף, הייתי מבטלת את כוחותיי.
סוגרת את ליבי באיזשהו שלב. כי הרגשתי שכדי לבקש עזרה, אני צריכה להיות חלק מאותה קבוצה. להיות קרובה. וזה.. מפחיד אותי.
כי שם ממש בדיוק נפגעתי בילדותי. ובעשרות גלגולים לפחות.
ושם ממש למדתי להתאים את עצמי לקולקטיב. וככה להישאר מוגנת.

רמת המעורבות הקהילתית שלי הייתה ועדיין מאוד רחבה. הבנתי שעצם העובדה שאני עדיין בלי בית משלי, זו הבקשה שלי להכיר את המקומות האלה שבי, עד שאלמד.. סוג של למידת קצה, שמשחררת אותי להיות גם וגם. גם שייכת לעצמי וגם מרגישה חלק. גם מסכימה לבקש להיעזר ולהצטרך וגם להיות נאמנה לעוצמתי. סומכת על ליבי ועל גבולותיי… וגם רכה ואוהבת. בינתיים גם הגבולות שפעם סמכתי עליהם מאוד, פתאום הרגישו לי כמו גדרות ומגננות. אז מוססתי אותם. מה שגרם לי להתערבב עוד יותר. ולהתחיל לבנות יציבות פנימית אמיצה ואמיתית מאפס.

בערך פעם ביום עוברות בי מחשבות על לטוס לחו”ל, ולמוסס את כל הקיים בתוכי השייך לקבוצת התודעה שבה אני נמצאת. להפעיל את העסק שאני בונה, באופן אינטרנטי. לחתוך כבלים ולהתחיל ה כ ל מאפס.

ואז מזהה את הפרוד שקיים בתוכי. ששייך בחלקו לכאבי בדידותי. ובחלקו לתהליך הקהילתי המתקיים בסביבתי. ומבינה שזה זמן לנוע מבפנים ולהיות בשקט. לא לזוז. לא לבחור לברוח. ל ה י ש א ר נוכחת.

אני לא יודעת אם יש לי באמת מה *לתת* פה לקהילה, כשאני במקביל גם יכולה להרגיש שאני עפה על ראויות ושמחה וחגיגה, כמו שהייתה בי כשרק הגעתי..

חוץ מדבר אחד וודאי – להוביל את עצמי מעבר לפרוד האשלייתי הזה,
בין יצירת כסף, שפע וביטחון כלכלי, לתודעה של כיף שמחה ושקט אמיתי.
שקט מבחינתי זו הרמוניה פנימית שיכולה להתקיים על רמקול במסיבת טראנס, או על שפת הנחל בטבע. זוהי אחדות טנטרית בין הנקבי לזכרי.
מעשה אהבה עם החיים. זוהי אקסטזה. חיבור לתשוקה אלוהית-נשמתית.

ברור לי גם שהאתגר שביקשתי לחוות ולחגוג אותו, זה להעביר את השפע העסקי והתודעתי שלי, בראש ובראשונה, בלי מילים (כי לעיתים מילים מייצרות פרוד ועומס, ורק מונעות מהמהות הזאת להתממש).וואחד אתגר!

אז מבחינתי אני עושה את הדרך.. והולכת אותה מבפנים.
יחד עם זאת, לאחרונה מתגעגעת לרצון ולתשוקה שלי לתת ולהעביר גם ידע ותוכן. כולי תקווה שבקרוב אקבל אור ירוק מהאהבה האקסטטית שבתוכי, להעביר ולו חלקיק מהשפע שמרגיש לי כבר מוכן, בשל, מט לנפול מהעץ, דרך הרצאות חוויתיות וסרטונים מצולמים. הלוואי.
בינתיים לומדת לנשום אל האחדות, הפרוד, ואל כל החלקים.
ומפנה מקום למה שמבקש ליצור חלל גדול יותר בתוכי,
לכל העונג הזה שמגיע.

חג עצמאות שמח אהובים 
מי ייתן ונהיה חופשיים יצירתיים ומאוהבים בחיים בכל הרבדים

על תנועה מתוך חוסר אל מול תנועה מתוך כיף והנאה

לא יכולתי להסביר את זה יותר מדהים ! לנוע בעולם מתוך עונג והנאה.
לשם האנושות הולכת. זהו חופש. מרגישה מבורכת לחיות ככה את החיים 

חירות

חופש יכול להיות זמני. חירות היא אמיתית. מבחינתי חירות היא להיות קשובה לרצון האמיתי שלי. גם אם לוקח לי שנים להגיע לליבה שבי. וללכת איתו ואיתי עד הסוף. כי כשאני קשובה אלי באותה צורה, אני קשובה לכל היקום כולו. לבריאה כולה. מרפאה בעצם היותי. מורת דרך רוחנית בעצם הליכתי בשביל לקטוף פרחים. יוצרת עולם חדש מעצם נשימתי הפשוטה.
אין לאן להגיע. ואין מה להשיג.

גם כשנדמה ששום דבר לא עובד כפי שחשבתי.. חירות מבחינתי היא להיות קשובה לכאוס המתחולל בתוכי וסביבי. ולשים לב שהכל הוא בעצם הרמוניה אמיתית. שאין דבר, ולו קטן, שזז מהתכנית האלוהית.

ומכאן להסכים לפקוח את העיניים ולראות, איך כל פרט הכי קטן,
מופלא ומשמח. או כואב ומבאס, משרת את מטרת חיי הגבוהה.
מאפשר לי ליצור זהב מכל לב כואב או בנין הרוס בתוכי וסביבי.
ולראות איך הכניעה מייצרת נהרות של שקט ושפע בעולמי.

זה לדעת לוותר על חתיכה של חופש רגעי, למען חירות נצחית, שבתוכה יש גם אור וגם חשיכה. גם עונג וגם כאב.
זה לדעת להתמסר … כי בא לי באמת. לא כי אני עושה טובה. ולא כדי להגיע לאנשהו.. לנצח הזה שקורה בתוכי.
הנצח הזה שהוא אני.

חג שמח אהובים.
שיחבר את כולנו לאהבה עמוקה,
גם אם קשה לנו עם מה שקורה. וגם אם אנחנו חוגגים.
המציאות היא עונג. המציאות היא אהבה.
אם אנחנו רק מוכנים להרפות אל תוכה.
וליהנות ממה שיש כמו שזה. ויחד עם זאת, להתחבר אל העוצמה הכי טבעית שלנו, ולהדהד איתה ואותה החוצה.
בלי להסתתר ובלי להתבייש.

החירות האמיתית היא מי שאנחנו באמת.
לא הסיפורים המפחידים או הכואבים שהראש שלנו מספר.
מאחלת לכולנו לחוש ולהרגיש את מהותנו עמוק בפנים.
ולדעת אותה, הרבה מעבר למילים.