תגית: חגיגת חושים

“ישועת השם כהרף עין”. כותבת את זה עם צמרמורת בכל גופי. כי באמת שיש בנו נגישות למשאבים עצומים! והם אינם נמצאים אי שם איפשהו, אצל מישהו. אלא רק בהסכמה להתמסרות מלאה – לאמון בהובלת הנשמה שלנו, שיודעת להוליך אותנו בחיים האלה במלואנו. למקומנו הטבעי ו”הנקי”. שם המנוחה העמוקה של הלב לוקחת פיקוד.

וכל ניסיון לסטות מהנתיב הזה יורגש כמו “לא” ברור. לעומת הליכה בתדר ובדרך שלנו.. שבה יש רווחה. התרחבות אל אהבה עצומה ועמוקה. וחיבור לתשוקה פנימית אינסופית. כי נובעת ממקור עליון. מתוך איחוד וחיבור לחלקינו הגבוהים.

אין בי רצון אחר, אלא לחלוק את השפע העמוק והעצום הזה שקיבלתי. להוות השפעה והשראה לשמחה ולאושר האינסופי שבחיבור הזה.
יודעת שאני מהווה ומהדהדת אותו מעצם היותי, בכל צורת ביטוי.
ורוצה להתרחב ולגדול אל המקום הזה עוד.

מבחירה חופשית, הטבע הנקבי שלי מבקש להגדיר כמה שפחות. להיות כמה שיותר ערוץ נקי וחסר מניירות לשפע הזה. שפע שמורגש בקלות כשאני נכנסת לחדר. וכך גם כל אחד ואחת שמשדרים אותו.

המגנטיות שמורגשת היא תוצר לוואי של חיבור לגוף הפיזי – האיחוד עם האנרגיה האורגזמית הפנימית
(אנרגיה מזוככת שמקורה באהבה ובעונג נשמתי טהור, שאינה תלויה בדבר חיצוני ולא באיש).

היא תוצאה של בחירה להתקרב לאנשים, ולהדהד הלאה את האהבה העצומה והעמוקה שאנחנו הלאה בעוצמה. של ההסכמה להאיר. לזהות עיניים במרחב ולהישאר איתן רגע בנוכחות בלי תזוזה. של נשימה עמוקה. של הסכמה להרגיש את מה שעובר בתוכי עכשיו ולתקשר את זה החוצה בלי פחד. בלי בושה.

הלוואי שיותר מאיתנו נאיר כך, ונעיז להביא את האור הזה בפשטות. עוד לפני שהתלבשו על זה הגדרות שכליות מתוחכמות. עוד לפני שחייבות להיות לזה תוצאות קונקרטיות וברורות. לפני שהמוח הספיק לספר סיפורים, על מי הייתי ומי אני היום. לאן אני הולכת, ומה אמשיך להיות מכאן והלאה.

תקשורת החוצה מתוך הערוץ המחובר והמענג הזה, הוא ריפוי עמוק בשבילי בעולם הזה.
במקום הנקי שלי… כשאני משדרת אותי כך החוצה, אני מרגישה אותי במלואי. מרגישה בית אמיתי. בית שקט, שמח, שלם ומלא אמון.
בא לי להרגיש כך עם היקום כולו.

זה לא תמיד היה כך בחיים שלי. ולא עם כל אחד או בכל מרחב זה קורה בטבעיות גם היום. גם כתוצאה מחוויות עבר שחוויתי בחיי, שיצרו בי פחד, כאב, ודחיה עצמית של חלקים מסויימים בתוכי.
וגם כי התדר הכללי על הכדור הזה, הרבה פעמים מרגיש לי לחוץ, עמוס ודחוס מידי ביחס לתדר הטבעי שלי.

יחד עם זאת, אני מעיזה בכל פעם.. להביא אותי יותר. להעיז לשחרר ולהרפות יותר. להתפתח ולגדול עוד במקום הזה. לא רק מול מי שהכי טבעי לי מולם במבט ראשון. אלא גם מול מי שמעולם לא הייתי רגילה להיות חופשיה איתם עד כדי כך.. אפילו רחוק מזה.

התוצאה היא, שמיום ליום החרדה העמוקה שנשאתי בתוכי רוב החיים מתפוגגת. ומפנה מקום לחיים חדשים, שהם מבחינתי התגלמות של חירות אמיתית וחופש. בחווית אמון בבני אדם מהמקום העמוק ביותר. זה שבו אי אפשר לפגוע בשום צורה – מקור הנשמה, שנחה את התגשמותה בגוף הפיזי.

כיום אני שואפת כמה שיותר, לבחור ולהסכים גם לחלק הזכרי שבתוכי, לתמוך בי במקום הזה. להכניס את האהבה שבי אל תוך מסגרת, שמרגישה בטוחה ומהנה בכל המובנים. גם עבורי וגם עבור מי שנמצא לצידי. כדי לאפשר לשפע הזה להאיר במלוא עוצמתו וזוהרו. בכל רגע ורגע. עוד הרבה יותר ממה שקורה כרגע.

מאחלת לזה להתחיל להיווצר ממש עכשיו.. ולהמשיך להדהד בעוצמה. עד התגשמות מלאה במציאות הפיזית. של דברים שאולי על חלקם אפילו עדיין לא הספקתי לחלום. וחלקם.. הטובים ביותר, נחים ומחכים לזמנם עמוק בפנים.

בהודיה עמוקה לשותפיי למסע מזה שנים ארוכות, ולאהובים חדשים ואהובות חדשות שמצטרפים לאורך הדרך.. מי הייתי בלעדיכם?
הרי רק דרך העיניים שלכם ודרך המפגשים בינינו, אני יכולה לראות כמה מדהים מה שכבר קרה. ולחוות המשך של צמיחה והתרחבות אינסופית אל האחד. באהבה ובעונג עמוק. בשפע שרק הולך וגדל ומתדייק מיום ליום. ויהי אור ❤