איך עזבתי חיים שלמים ויצאתי למסע בעקבות קריאת הלב? סיפור החזרת האמון והתשוקה שלי בעולם

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר. אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו. מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי? איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי? ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא? יוליה אור לב

Posted by Yulia Or Lev on Sunday, November 5, 2017

החזון האישי שלי – לחיי חופש כלכלי אמיתי

אני רוצה לחלוק איתכם פיסה קטנה מהחזון שלי לחיי חופש כלכלי אמיתי. חזון שנמצא בהתהוות כרגע, בזכות זה שלא היה לי איכפת לזוז לרגע מהמוכר ומהידוע שלי. אפילו להיות חייבת כסף לבנק, ובמקביל לפרוש מהמירוץ. בתמורת יצרתי וממשיכה ליצור לי בשנתיים וחצי האחרונות, חיי חופש, עונג וחגיגה. את התדר ואת הדרך הזאת אני חולקת כאן איתכם, מתוך כוונה לתת השראה. כי באמת שאפשר לחיות אחרת. וכך הוא:

יומיים וחצי בשבוע, זה הזמן האידיאלי מבחינתי לעבוד בו מול ״לקוחות״. באשר אני עושה.
שאר הזמן פנוי לי ליצירה זורמת. לציור ולשירה. לכתיבה והכנת תכנים מעוררי השראה. לחברים שלי. לילדים שלי ולאהובי לחיים.
יומיים וחצי בשבוע של התמסרות נלהבת לעשיה שאני הכי אוהבת, שממלאת את הלו״ז שלי באופן טבעי.

בשאר הזמן הלב שלי בוחר ברגע מה הכי נכון לי.
האם לעשות הפסקה מהכל ולבהות בטבע.
האם לשתול מלפפונים באדמה שלי.
האם לרחוץ במי האגם שליד ביתי.
האם לעוף על הספר החדש שהבריאה משדרת דרכי.

באותה מידה שאני נהנית להיות האישה המינית והחוגגת שאני. אני נהנית מהעסקים מהמגוונים שלי.

שישה חודשים בשנה, אני לגמרי פנויה. יכולה לבחור לטוס לאנשהו עם המשפחה שלי. פשוט לא לעבוד. או לעבוד רק אם בא לי.
*הכנסה פאסיבית* זה מה שאני מרוויחה ממנו הכי הרבה כסף.
עבדתי עליה זמן מה עד שהיא נוצרה. עכשיו התחזוקה לוקחת מינימום זמן ואנרגיה. בעוד העסק או העסקים האלה עובדים כמעט לבד.

העניין המרכזי מבחינתי זה שכבר היום, החזון הזה והעבודה עליו היא עונג. כי מבחינתי החיים הם עונג.
וכסף מחרמן אותי כמו גבר שאני מלאת תשוקה אליו (אמיתי לגמרי).

כסף הוא ביטוי של אהבה. של אנרגית הבריאה הממלאת את גופי ומשדרת דרכי חומר. אני נהנית להעניק לאנשים ריפוי באמצעות התפיסה שלי לגבי כסף וחומר. כי הם חלק מאותה האחדות שהבריאה שרה דרך קולי.

תודה רבה שמרגע לרגע נוצרת בחיי מציאות, שבה אני זוכה לשדר הזדמנויות עסקיות ושפע לכל עבר. תודה רבה שעוברים דרכי תכנים וחומרים, שמאפשרים לאנשים לחמול על הילדים הפנימיים שבהם. לשמח את החיים שלהם. לחוות את החלומות שלהם כמציאות קיימת. ליהנות ולאהוב הרבה יותר.

תודה רבה שלא הקשבתי לקולות של הפחד והמשכתי לאהוב אותי הכי הרבה, גם כשהיה לי קשה. והסכמתי בהתמסרות אינסופית, לעזוב חיים שלא אהבתי לפני כשנתיים וחצי. ובכל רגע שהבריאה מבקשת ממני…
אני פשוט נוסעת ונהנית מהחיים.
תודה רבה ! שזה מתגשם בחיי.

ושגם החזון העמוק והאמיתי ביותר שלך,
מתגשם בחייך. כבר עכשיו. כבר היום.
תודה רבה שכל עשיה ויצירה שבך מכוונת ישירות משם.

איזה כיף לנו שזכינו ככה !

עכשיו ברצינות.. זה לא רחוק. זה לא בשמים. זה בהתהווה יום יום. כאן באדמה. אלו הן חלק מהמטרות שאני עובדת עליהן יום יום בשנה האחרונה, מאז שהחזון הזה התבהר אצלי.
ומה איכפת לי כמה זמן זה יקח? אני הרי ממילא נהנית.

איזה מזל שברגע זה יש לי חוב לבנק. אחרת הייתי משועבדת עכשיו למציאות שבה (במקרה הטוב) יש לי כסף, אבל אין לי את עצמי.

ואיזה כיף שהחוב הזה הופך לאורגזמה קוסמית ומתנדף מהמציאות שלי בדרכים שמשמחות אותי.
כי עכשיו כבר יש לי את עצמי. והכסף הוא תוספת תומכת ומאירה.
פשוט וקל להיות מי שאנחנו כשמסכימים להתמסר. בחיי שהאשליה בעולם הזה יכולה להיות גדולה.
איזה מזל שאנחנו נושאים בתוכנו את האמת.

גם אני … העונג שאחרי

פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק האישי שלי במהלך הקמפיין: 

#גם_אני מכירה את התחושה שפולשים לי למרחב בלי רשות. פיזית או אנרגטית. גם אני רגילה לחיות בקיפאון מוחלט אל מול אנרגיה זכרית בכל צורותיה, בין אם היא בתוכי או מחוצה לי. וגם אני מוצאת את עצמי תוהה לפעמים.. איך היו נראים חיי, אילולא הכאב הבסיסי הזה הסתתר לו אי שם עמוק בפנים כל החיים.

גם אני יכולתי למלא פה יריעת סיפורים מטלטלים וקורעי לב, מגיל 3 ועד 23. הייתי מקבלת המון אהבה, ביטחון ותשומת לב.
אנשים היו מזדהים איתי ומכילים אותי. הייתי מרגישה עטופה.

#וגם_אני אחרי שנים שכבר עשיתי את זה. אחרי שנהניתי וגם סבלתי מהליהוק העצמי הגאוני שלי לתפקיד הקורבנית, חסרת האונים והסובלת (גם למען האנושות כולה ״כי אני כלי לריפוי״ וזה מצדיק את קיומי).
התעוררתי בוקר אחד, וקלטתי שפשוט .. נמאס לי. שזאת לא אהבה בשבילי להתעסק בעבר שוב ושוב. ושאין כבר ריפוי בלרדת לתחתית של התחתית בלי סוף, כדי למצוא שם חיזוק או נחמה..

שמותר לי. עכשיו! שאני ראויה להיות נשית ומינית. להפסיק להסתתר ולהחביא אותי. על כל כוחי – המואר. האקסטרה אפל. וכל מה שביניהם.
שמותר לי להשפיע ולהשמיע את קולי.
פשוט .. כי זהו מקומי הטבעי.

באותו בוקר התעוררתי ובחרתי. בחרתי לחגוג וליהנות מחיי, מעבר למה שדמיינתי או האמנתי שאפשרי.
בחרתי להתעסק אך ורק במה שעושה לי כיף ונעים. ולהפסיק לספר לי ולאחרים את אותם סיפורים ישנים, על מה שקרה לי ומה שזה יצר ב״אין חיים״ שלי.

בחרתי לעטוף את עצמי ב א ה ב ה ובחמלה.
ללמוד לתת אמון בי ובך. ולהחזיר את האמונה שהאהבה הבסיסית והקרובה מגיעה אלי בלי תנאים. גם כשקשה לי וגם כשטוב לי.

כך אני חיה בשנתיים וחצי האחרונות. מדי פעם, מזכירה לעצמי שמותר פשוט להרגיש. גם בלי להזין תודעת דרמה רעבה לטלטלות, ״סיפורי הצדקה״ או בני משפחה אשמים.

אז לא, אני ״לא מעבר לזה״. פשוט חוגגת את החיים. פשוט בוחרת לחיות בעוצמה ובתשוקה. מתוך חיבור להוויה שלי. לקריאת הלב והנשמה שלי.
פשוט בוחרת יום יום .. שעה שעה במה שמשמח ומלהיב אותי. במה שמצמיח ומסקרן אותי. פשוט מבטאת את עצמי .. בעשיה שמספקת את הרעב שלי לעונג ואת אהבתי חיים.

פשוט .. משמיעה את קולי דרך ריקוד, שירה ויצירה. נמצאת הרבה בטבע. וחולקת אהבה עם אנשים מדהימים.

פשוט .. נהנית מהגוף שלי.
מהכיף, האושר והעונג האנרגטי והפיזי שאני חווה .. מעצם היותי.

הנאה מייצרת שמחה. ושמחה, מעצם היותה מרכז הוויה שלנו, תופסת מקום!
הרבה מקום.

** מה שמשמח אותי זה מה שמרפא אותי **
אז אם יום אחד, ישמח אותי לכתוב או לספר את סיפור החיים הכואב שלי מהעבר,
כנראה שפשוט אתמסר.

עד אז .. אני מאשרת לעצמי פשוט להיות מי שאני.
ולחיות את החיים.
.
.
מה באמת ישמח את ליבך אהובה?
איזו הנאה מיוחדת וקרובה לליבך תאפשר לך להניח לעבר, ותמלא את חייך בחוויות חדשות של שמחה וחיות?
למה את הכי זקוקה כדי שזה יקרה?

אני מזמינה אותך לתת את זה לעצמך.
בלי קשר לכמה כבר נרפאת. איך נראים חייך. או מה מצב חשבון הבנק שלך.

את ראויה. כמו שאת.
עכשיו.

ביטוי יצירתי אמיתי – חיבור לגוף ככלי לביטוי עוצמתי בעולם

ההסכמה להיות מי שאת או אתה ולהתבטא במלאות, מתקיימת לא רק בראש או במערכת האמונות המנטלית שלך. הסכמה כזאת, בייחוד כשנובעת ממקום עמוק ולא מנותק, הישרדותי או סובל, מתרחשת בראש ובראשונה בגוף הפיזי שלך.

ככל שהגוף האהוב שלך מקבל לגיטימציה למנוחה. לשינה טובה ומספקת. לעונג ולסיפוק מיני מתוך חיבור. לחיבוק אוהב ולמגע. להזנה באוכל בריא. לנשימה שופעת מהבטן. ובעיקר, להקשבה אוהבת ונוכחת מצידך.

כך הוא מסכים להיות כלי בוטח, פתוח ויצירתי, לכל המתנות שיש לך להביא לידי ביטוי בעולם.
בין אם זו שירה. הרצאה. כתיבה יצירתית. הצגה. נוכחות מול לקוח בשיחת מכירה.
או מפגש עם אהוב או אהובה. 

גוף שמח יגיד לרוב ״כן!״ נלהב. הוא יאפשר לצמיחה לקרות כי רואים אותו. כי מקשיבים לו. כי סומכים על הבקשות ועל הגבולות שלו. הוא יאפשר כי הוא מסופק, רגוע ועטוף באהבה.

לעומת זאת, נסו לרגע להילחם בגוף .. בעצם אולי חלקכם כבר עושים את זה על בסיס קבוע.
וודאי תפגשו, בשלב זה או אחר, מאמץ, מאבק או תקיעות בתנועה היצירתית.
תנועת עשיה שבאופן טבעי יודעת להיות ממש משמחת, מטעינה ואף מענגת (גם פיזית!).

אם תמשיכו להתעלם מהסימנים המקדימים, יופיעו עם הזמן גם תסמינים פיזיים ״בלתי מוסברים״ כמו כאבי ראש או בטן. שכמות תפוסות. עייפות קיצונית. ועוד מיני מטעמים, תוצאת מתח מתמשך, ניתוק מהרצון האמיתי ושחיקה רגשית.

למרבה האבסורד, כולנו מכירים לפחות חלק מאלה, כתופעת לוואי ״נורמלית״ של חיים בעולם המודרני. עולם שהקצב הרגיל שלו גורם לנו לרוץ במשך שנים, כאילו מישהו רודף אחרינו עם גרזן מונף באוויר.
(אולי כך מצטייר לפעמים מנהל הבנק. עם או בלי קשר לכמה כסף יש או אין בחשבון ברגע נתון).

ככה נראה הסרט של כה רבים מאיתנו, שלרוב לא עוצרים ולו לרגע שפוי אחד, כדי לקלוט לאן בכלל אנחנו רצים.
ויותר חשוב מזה –
למה ??
והאם יש דרך אחרת לחיות ?

היופי הוא, שהנשמה הזאת נחתה אל תוך מערכת משומנת היטב, בייחוד כשמזינים ומטפחים אותה, שיודעת לדייק ולכוון אותנו.
כמובן, אם רק נסכים להקשיב.

למשל .. יכולתי להיות עכשיו בטבע עם חברים באירוע מגניב. בחרתי להקשיב לגוף שביקש לעצור ולהרפות לרגע ונשארתי בבית. בחרתי נכון.
הגוף שלי ביקש לנוח כדי שתוכל לעבור דרכי תנועה יצירתית מספקת.
מי בכלל היה מסוגל לזה, אם הייתי זזה בלי הפסקה כל סוף השבוע?

אז מה תכלס עושים ?
הנה כמה רעיונות ליישום מיידי:

* עצור לרגע באמצע יום עבודה. עצום עיינים ונשום כמה דקות לבטן התחתונה (רצוי בין חמש לעשר דקות לפחות, אבל גם דקה או שתיים יעשו הבדל ענק!). כך הגוף שלך נטען באנרגיית חיים חיונית ליצירה.

* עצמי עיניים והעבירי את תשומת ליבך לתחושות הגוף. הקשיבי פנימה – מה יש לגוף לומר לך? מה הוא צריך ממך עכשיו?
השתדלי לתת לו את זה מייד, במידת האפשר. אם לא ניתן, קבעי לזה זמן מקודש ביומן.

* ענגו את הגוף עם פירות טריים וטעימים. שייקים בריאים. ירקות מועדפים. או כל אוכל מזין וטוב שהגוף מבקש.

* נגעו בעצמכם ! זו לא בושה לענג את עצמנו. הגוף צריך את זה כדי להזרים דרכו אנרגיית חיים חיונית.
לגברים – לא הכוונה לחמש דקות של עינוג עצמי, שבסופן הזרע שלך מתפזר לכל עבר. השקיע בעצמך זמן לאהבה עצמית. ללמידת הגוף שלך. זרע מכיל בתוכו אנרגית חיים עצומה. חשוב ללמוד לנשום אותה פנימה, לשמר בגוף ולהשתמש בה לעשיה ולהגשמה שלך.

לנשים – גם לנו חשוב לשאוף פנימה אנרגיה אורגזמית, ולהעלותה במעלה עמוד השדרה. נסי וראי כמה זה מטעין אותך בעוצמה אדירה! מבטיחה לך שאיש לא יוכל לעמוד בפניך כשאת זורחת אחרי זה ! תוכלי לקבל מה שרק תבקשי מהעולם.

אז מה מכל הדברים האלה אתם מתחילים ליישם בחיים החל מעכשיו ..?

כל זה יקרים, הוא רק קצה המזלג של עולם ומלואו, שמחכה לתשומת הלב ולהעמקה שלכם.
מזכירה לכולנו שהחשוב מכל, שעומד תמיד בראש הרשימה, זו ה ק ש ב ה אוהבת.

תהיו טובים לעצמכם.
אחרי החגים שמח!
תמיד יש עוד סיבה לחגוג 
אוהבת

על הקשבה ויצירת שפע בחווית חיים אורגזמית

לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב חיים של אור ועונג. נתיב שכל כך קל לזהות כשאנחנו מתחברים להדרכה הפנימית שלנו, ומקשיבים לזרימת האנרגיה בגוף. למה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו.
בלי לדעת .. איפה שהקול הפנימי פשוט אומר “וואו !!”.
שם מחכה לנו דרך של שמחה, עונג ושפע. זה בכלל לא משנה מה השיקולים ומה הקולות הפנימיים שלנו אומרים. מה חשבון הבנק אומר.
ומה החשיבה שלנו חופרת לנו.

החגיגה הקיומית היא זכות בסיסית שלנו. נועדנו לרטוט את החיים האלה באקסטזה. כל כך הרבה קולות מופיעים שיכולים בקלות להוריד אותנו מהדרך היציבה שלנו למטרה מענגת, שסופה להעניק לנו עוד ועוד מאותו כיף ורוגע,
בכל צורת ביטוי.

רק שלא למדנו לסמוך ולהתמסר.
בייחוד כשמדובר בהחלטות מהותיות בעולם החומר, רובנו בוחרים מהראש.
עושים את מה שצריך. את מה שנכון. את מה שכדאי.
למה? כי ככה לימדו (או אולי יותר נכון לומר “אילפו”) אותנו.

לחיים יש גל ענק של אנרגיה שאפשר פשוט לרכב עליו.
בלי מאמץ. בלי סזיפיות. בלי דרמה.
הכל קורה כאילו מעצמו. ללא מאמץ.

כשהבחירה נעשית ממקום שלם בפנים ל”אני האמיתי”,
נוצרים בתוכנו ברגע גבולות ברורים. חיבור למי שאנחנו באמת.
וידיעה שאנחנו במקום הנכון.

איך יודעים? כל הגוף רוטט ומשפריץ אורות.
מתי נכנס הספק / חוסר האמונה..? כשאנחנו מפחדים, ושוכחים שפחד
הוא לא זה שבוחר עבורנו. הוא רק מורה הדרך.

עם השנים למדתי שאיפה שאני לא קשובה לעצמי, לאינטואיציה שלי,
לזרימת האנרגיה הטבעית בגופי, שם אני לעיתים מתערבבת עם האחר.
שמה לעצמי גבולות לא טבעיים.
מנתבת החלטות מהתודעה שבתוכה הייתי פעם – כשלא סמכתי ולא דייקתי את מי שאני.

חייתי כך לא מעט זמן מחיי – בספקות. בתחושה שאני צריכה ללכת אחרי מישהו שיודע, שיוביל אותי לאיזו מטרה. שהמתנה נמצאת אי שם בחוץ.
שמי שאיתי יודע, ככל הנראה, יותר טוב ממני.
גם אם הוא למד במקביל ממני ודרכי.
ושם.. נסגרו עבורי הרבה דלתות, שיכלו להיפתח כל כך בקלות.

מזל.. שגם אחרי שלמדתי לחיות את האמת שלי,
מדי פעם החיים מראים לי, איזו חווית חיים שונה הייתה יכולה להיות לי,
אילולא בחרתי בנתיב הרוגע, הקסם והכיף.
בינינו… שום דבר אחר לא משנה.

אם הלב נפתח חזק. והאהבה מנתבת את התשוקה הפנימית במעלה הגוף.
אם הגוף נטען בשפע של אנרגיית חיים בכל רגע.
משהו שם ככל הנראה פשוט נכון.
כי שם ממש נוצרת בנו עוד ועוד אנרגיה להגשמה, ליצירה ולביטוי עצמי פשוט, פתוח וזוהר.. בלי מאמץ.

מן הסתם ששם נמצא גם הכסף –
ביטוי מקורקע של יצירה ואנרגית חיים אינסופית.

כל מה שנשאר לנו,
זה רק להעיז וללכת עד הסוף עם הכיוון הכי חוגג ויצירתי שלנו.
איפה שאנחנו נטענים בהכי הרבה אנרגיה במינימום מאמץ.
זה מה שבסופו של דבר, מביא אותנו למים הכי נעימים וחמימים,
שאליהם הנשמה שלנו הובילה מלכתחילה.

איזה כיף לחגוג ולחיות את החיים !

לצלול אל תוך האהבה

הרבה מאוד שנים פחדתי לצלול אל תוך האהבה. להיכנס אליה ברגליים חשופות. חסרת צורה. ולא לדעת לאן אני הולכת. זה כמו לשוט על הדממה הכי פראית, שברגע יכולה להסתובב לכיוון אחד ואז לאחר. ולעולם לא נדע לאן היא הולכת. זה לא רק להתמסר. כי את זה אני עושה. זה להתמסר עד כדי כך, שאסכים שכל מי ומה שאני (חושבת שאני) יילקח ממני, כדי לדעת מי אני האמיתית. ואת זה ככל הנראה.. עדיין לא באמת לגמרי גיליתי.

כשהלב נפתח כל כך חזק, העתיד והעבר מתפוגגים. אני מכירה את רגעי הקסם האלה, שכל מה שנותר הוא להיות כרגע. ואין דרמה שמתחוללת בפנים. הכל רגוע. נדמה שהחיים עצרו, והמשיכו בלעדי בו זמנית. רק שאני .. כל כך מאוחדת על הכל..
שאינני שמה לב אפילו, שאני עצמי הם אלו החיים.

ואני כמהה לזה עד כדי כך. מהותי כמהה להיכנע ולאהוב. עד שלא אדע דבר.
עד שלא תישאר בי יותר דעת. והכוח הגדול, שהוא אלוהימה ואלוהים, ייקחו אותי חזרה הבייתה. לאן שהלב הנפתח הזה באמת בחר ללכת. בלי מילים.
הכל ברור. יש רק ידיעה אחת שלמה – אני האהבה.
אז מה עוד יש לחפש?
ולאן עוד נותר ללכת?

הערב הלכתי ברחוב, חולפת על פני חנויות. מכוניות נוסעות.
פתאום קול ברור ומובהק בתוכי שאל אותי:

“ומה אם היית כזו שלא נפגעה מעולם.. אם מעולם, לא בחיים האלה ולא בגלגולי עבר, לא נטשו אותך, אנסו אותך, בגדו בך, היו אלימים כלפייך..
מה היית עושה אז לגבי …………. ?”

ורצו בי, לפי הסדר, מגוון שאלות שאני שואלת את עצמי, ביום-יומיים-חודשיים-שנתיים האחרונות, במספר נושאים.

ופתאום הגיעו תשובות הרבה יותר ברורות ובטוחות.

מתוך מקום שבו אינני חיה על פי בחירות המבוססות על פגיעות העבר שלי.
על מי שהייתי או מה שכבר קרה.
ואין ציפיה אחת מוחלטת לגבי העתיד…
יש בי כל כך הרבה יותר אמון בבני אדם. בבריאה.
בגברים. בעצמי.

ומתוך אותה תודעה ותחושה, מופיעה בי ידיעה יותר ברורה-
מה אני *באמת* רוצה ?
איפה הפחד עוצר אותי,
ואיפה אני פועלת מתוך הבחירה של מהותי העמוקה ?

ומשם עולם שלם חדש של אפשרויות נפתח בתודעה.
הלבד כבר לא מרגיש כמו בדידות, אלא חיבור עמוק ואחדות עם הנשמה.
והביחד .. מרגיש הרבה יותר מזמין. שמח ואמיתי.
גם אם יש סיכוי שמתישהו אפגע.. תכלס, אז מה?
וגם אם מי שאיתי יבחר יום אחד ללכת ..
האהבה רק תשנה צורה.

מרגישה שמשהו בי נפתח, הרבה מעבר למה שאי פעם הכרתי ובחרתי.
ללכת את הדרך יחד. לתת אמון ולאהוב יותר.
לאפשר לעצמי לא לדעת ולטעות. להתנסות ולגלות..
ובעיקר.. לאפשר סיכוי אמיתי לאהבה