תגית: חגיגה

הגוף הזה שלך נושא עולם ועומק. שרק מלחוש אותו תדעי את עצמך. כי רק מלצלול פנימה אל תוכך, תגלי סודות שהאלוהות החכמה הטמיעה והסתירה כל כך עמוק. כך שרק מי שראוי וראויה, ישקיעו ויצעדו את הדרך לפה. לגלות את העינוגים הכי עמוקים של הנשמה, בכל תא ותא.

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש. זה הזמן להביע כוונה לעצור את המירוץ. ליצור מרחב בטוח לכבות בתוכו את השליטה. את התודעה שרצה למחר ולאתמול. ורק.. פשוט לנשום ולשהות. פה. בלי דרמה או טלטלה. רק לרגע אחד, בלי לחפש או לנסות להגיע למטרה.

** להזמין לכאן ועכשיו את העונג של הבורא והבוראת. להעיר את הקרקוע מתוך בחירה, שבכל צעד נפתח עוד עומק של עונג ואהבה **

כי רק מתוך היצירה. ומתוך הידיעה שהיא נעשית דרכנו על ידי החסד. ומתוך עוצמה שפורצת החוצה בלי דעת מפוזרת אי שם ברקיעים. אלא נחה במקומה.. אפשר ליצור עולם ומלואו של שפע, הנושא אותנו על כפות ידיו.

מי שנכנס אל המנהרה הזאת, לא יודע איך לחזור. לא רוצה להישאר באף תדר אחר. כי הוא זה והיא זו שטועמים את החיים. בלי פשרות. בלי יצירות לא תואמות. בלי לחץ אינסופי שמגלגל במורד מדרון שאין בו בחירת נשמה חופשיה. אלא בשיתוף פעולה מלא, בין אל ואלה מאוחדים ומאוהבים בכל רגע ורגע.

המימד הזה נמצא עמוק בפנים. בכל איש ואישה. בלי תלות באף אחד אחר. כאן ועכשיו. ברגע זה. הם נחים במקומם. משוחררים בעולמות העליונים והתחתונים כאחד.
בכל דקה, אפשר לבחור להסתנכרן עם הרצון האמיתי ..
התדר הזה ששקט עמוק, ועוצמה אדירה כאחד,
מעירים בתוכנו דרכם.

 

“הבית שלך תמיד נמצא איפה שאת נמצאת. גם אם נדמה לך שאת צריכה לברוח רחוק רחוק ממך.. לעולם תמצאי בית באשר הינך.
לעולם, לא משנה מה, בסוף תתעוררי בבוקר. ותגלי שהרבה.. אינסוף אהבה מובילה אותך לליבך. שהמון המון תמיכה עוטפת אותך. גם אם נדמה לך שאינך קרובה לקבל את כל מה שהלב שלך ביקש. מושא בקשתך תמיד כאן איתך. עמוק בתוכך.

לעולם.. לעולם דעי שאת רצויה וראויה כפי שאת.
לא משנה מה בליבך. ולעולם… לעולם תתעוררי ליום חדש, ואם רק תרשי ליקום כולו להרים אותך שמחה ומאושרת גם הבוקר,
באותה ההסכמה תאירי את יומך. לא משנה מה.
לא משנה איפה ועם מי את נמצאת.

וגם אם אחריות כבדה הייתה רגילה להיות תלויה על גופך ועל ליבך.
אחריות שאינה באמת שלך.. כל בוקר את רשאית, וכדאי לך(!) לפתוח את דלת הבית, להניח אותה על המפתן.. ולאשר למי שהיא שלו,
לבוא לקחת אותה ממך.

וגם אם נדמה לך שבלי זה את לא יכולה או לא יודעת לנשום..
תאמרי לעצמך שזה רק להיום. רק להיום את חופשיה.
רק להיום, צאי לדרך שלך, ועשי בדיוק את מה ש*את* רוצה.
וגם אם נדמה לך שאין יותר בחירה, כי בחרת בכל מה שיודע ליבך עד היום..

אז למדי אותו דבר אחר. כי אם זו כמיהתך ובקשתך באמת,
אז יש לה ולך מקום לחיים אחרים.
חיים מלאים המשקפים אותך החדשה.
חיים בהם רגלייך וליבך רוקדים את רצונך
על פני האדמה”.

* אחרי שלוש שנים בלי בית חיצוני אחד שהיה “שלי”. בנוודות פנימה והחוצה. בבחירה מלאה ושלמה בעצמי, כמו שאני.. יום יום. שעה שעה. בכל מצב רוח או מצב צבירה. באינסוף נסיעות בדרכים או במנוחה..
You can take my word for that.
כל מילה כאן היא ידיעה של הנשמה.

* צילום: מגשים החלומות Shmuel Yeshurun

בעצם .. אם אני צריכה לסכם מה עשיתי בשלושת השנים האחרונות, בהן חייתי בלי בית משלי.. עברתי בין מקומות. אנשים. קהילות וכו.. זה **התענגתי על ה”לא” שלי** 😊
מצחיק ככל שזה אולי יישמע.. אלו תנאי חיים הפכפכים, רדיקאליים, חד משמעיים בדיוק שנדרש. בייחוד עם רגישות כזאת גבוהה (ברמה שאם אבחר, יכולה להרגיש מישהו מתעטש במדינה אחרת.. וזה נאמר בלי להגזים). אז על אחת כמה וכמה.. ה”לא” וה”כן” הפנימיים הופכים להיות מוסיקה מענגת. מנגינה של אלוהים בפנים.

לרוב אין מרחב של “סטיית תקן”, שעדיין מאפשרת אנרגיה מרחיבה, ומציאות של כיף והנאה. אין מצב לומר למשהו שהוא “לא” נחרץ, “כן” או “אולי”.. ועדיין להרגיש ממש סבבה.

אחרי כל מה שחוויתי בשנים אלו, אני יכולה לומר חד משמעית, שהגבול הפנימי הוא בית מקדש שלא מחללים. לא בשם רעיון כלשהו או אג’נדה.
לא בשם ניסיון למצוא חן או לרצות כדי להיטיב עם האחר. ולא בכדי לשפר משהו פרקטי במציאות הפיזית.

לבחור לחיות חיים כאלה, כ”מרחב חקירה” או מסע של התקרבות לעצמי..
זה עולם ומלואו של הכרה ברצונות. בבחירות ומאיפה הן נובעות.
זוהי אמונה שתמיד יבוא משהו טוב או מתאים יותר, לא משנה למה או למי אמרתי “לא”.
זה אומר לשחרר רעיונות של כל מה ש”התחפשתי” בו ולפעול לטובתי הנעלה ולרווחתי המוחלטת.
זה לאהוב אותי. ולסמוך על הלב שלי. שמה שעושה לי טוב ונעים,
זוהי אהבה שמדייקת אותי בתנועתי.
וזה בהכרח לשים את ההרגלים ודפוסי הפעולה המוחלטים שלנו בצד, ולבחור אחרת. לפעול מזווית ראייה שונה, במציאות שמבקשת הסתגלות, לעיתים מתאגרת.

זה להפוך מחתול, לעיט, לסוס פרא, ולפעמים גם לזיקית.. תוך רגע להיות דג במים. במפתיע להתביית ככלב נאמן. או להסכים להיות עץ לכמה חודשים.
זה מלמד כמו שאף סדנה לא הייתה מעבירה אותי תהליך.
כמו שאף מורה חכם לא היה מעביר אלי חומר לימוד “מסחרי”.
זה עמוק כגודל הריק והמלאות של היקום כולו.
ויצירתי ברמה שאין בריאה שלא מתקיימת, מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד שהולכים לישון.
גם אם למראית עין, “בחוץ” לא קרה שום דבר מיוחד.
גם אם פיזית לא עשיתי הרבה או נשארתי כל היום באותו מקום.

ולא.. זה בהחלט לא ללב חלש.
מצד שני, גם לא הורות או זוגיות. גם לא לקום כל בוקר לעבודה של Nine to five. גם לא להיות יזם או בעלת עסק.

טפחו לעצמכם על השכם ממש עכשיו.. אנחנו ח י י ם !
המסע הזה יכול להיות כמו לונה פארק ביום רגיל, לא משנה מה התפאורה.
מה שמשנה את המסע זה לא איפה אנחנו נמצאים,
אלא עם מי. ו*איך אנחנו חיים?*

האם אלו חיים שטורפים אותנו לארוחת בוקר?
או שהם קינוח בטעמים מתחלפים?

בינתיים, לי ברור דבר אחד – כשאני אוכלת ארוחה שמורכבת מכמה מנות.. כל החלקים שלה יהיו לי טעימים, בדיוק כמו הקינוח בסוף הדרך.

“הדובדבן שבקצפת” אלו הם החיים כאן ועכשיו. היום.

אין שום סיבה שבעולם, לאכול ולו מנה אחת בטעם מר,
רק כדי להגיע לסוף הארוחה ולזכות “בפרס הגדול”.

כי הפרס הזה הוא את. והוא אתה.
ואיזה יופי שהוא כבר נמצא !

אז .. * מה עשית היום שגרם לך לחייך או להרגיש נעים ? *
אם עדיין לא היה כזה.. אל דאגה, זה רק אמצע היום
😉
זמן נהדר להתחיל.

לפני כמה ימים, כהרגלי בחודשים האחרונים, ניגשתי למכונה שמוכרת חטיפים בתחנת הרכבת לקנות לעצמי קינדר בואנו (יאמי! 😄 ). הייתי מנומנמת בתום נסיעה ארוכה, ומתוך החלום בהקיץ לחצתי בטעות על הספרה הלא נכונה וקניתי שוקולד אחר. יכולתי להתבאס ..
אלא שבמקרה, באותה נסיעה הייתי מלאת הודיה! הירהרתי בכל מה שממש (!) רציתי ולא קרה לי בשנתיים האחרונות, וחשבתי לי .. כמה שאני שמורה ומוגנת. כמה היקום אוהב אותי. כמה אלוהים עוטף אותי שלא אפגע. שלא אעשה צעדים מטלטלים מדי לרמת הרגישות הגבוהה שלי.

הייתי בהוכרת תודה על כך שלא קיבלתי את מבוקשי. כי היום, בעיניים חכמות יותר, אני כבר רואה למה חלק מהדברים האלה, הם בדיוק ההיפך הגמור ממה שאני *באמת רוצה*. ואיזה מזל שהקשבתי לאינטואיציה שלי, ועצרתי להמתין עד שמגיעה בהירות אחרת.

עם אותה ההוויה של “כל מה שקורה לי הוא לטובתי. ואיזה יופי שאני כל כך אהובה, אפילו שלפעמים אני מנסה לנהל לעצמי את החיים.. יותר טוב ממה שהם עצמם יודעים..” הסתכלתי על השוקולד שאני פחות אוהבת “בלי להתרגש” מהטעות, והחלטתי בכל זאת לקנות לי את הקינדר האהוב עלי.

מעבירה כרטיס בפעם השניה, מחכה.. ומה תגידו..: בלי להתבלבל המכונה זורקת לי החוצה שני (!) קינדר בואנו 🥳 שפע

“כמה מדהים אני חושבת לעצמי” כבר חודשים שאני נוסעת המון ברכבת. וכמעט בכל נסיעה מפנקת את עצמי במשהו מהמכונה הזאת. מעולם לא קיבלתי שני חטיפים בקניה אחת.

כמובן שישר קלטתי איך התדר המקבל שלי.. זה שהרגשתי שאני כל כך אהובה. זה שלא התבאסתי.. ובו זמנית, לא ויתרתי על מה שאני *כן רוצה*. איפשר ליקום לשלוח לי שפע גדול יותר.

עוד יותר הפתיע אותי החשק העז שהיה לי למתוק באותו סוף שבוע. הרבה יותר גדול ממה ששיערתי. וכמה מדהים שברגע שרציתי, היו לי שלושה שוקולדים במקום אחד.

(נכון שסוכר מעובד הוא לא בריא בלשון המעטה, ויחד עם זאת, היחסים שלי עם אוכל הם כאלה: אני מקבלת מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה. לרוב בזכות זה אני אוכלת די בריא. וגם אחרי תקופה של חוסר איזון, חוזרת בטבעיות למה שטוב, בריא ונכון לי. כמעט בלי להתעסק בזה. פשוט כי זה מה שהגוף שלי מבקש).

מאוד קל לנו להניף אצבע מאשימה על מה לא עשינו נכון. למה וכמה לא קיבלנו. ומה עוד לא קרה מרשימת הסטנדרטים שהצבנו לעצמנו, לחיים ולבריאה כולה..

מאוד קל להתאכזב ולהתבאס על עניינים לא פתורים שעדיין יש לנו בחיים. כשבעצם היינו בטוחים שזהו זה.. נגמר.

ויחד עם זאת, כשמתבוננים על החיים ועל עצמנו מפרספקטיבה גבוהה..
אין טעויות. הכל כאן מונח בסדר מופתי על מגש מכסף וזהב, לטובתנו המלאה. למרות שלפעמים נדמה שאנחנו באמצא כאוס.
אנחנו אהובים וראויים לא משנה מה קרה או לא קרה לנו עד היום.
וכל יום הוא יום חדש.. שבו מותר לחשב צעדים מבחירה נכונה ומיטיבה יותר.
לבחור אחרת. ולהמשיך קדימה בראש מורם. בגאווה על הדרך שכבר עשינו.
ועל מי שהפכנו להיות לעומת מי שהיינו בעבר.

** אז מה את או אתה בוחרים אחרת, החל מהשבוע החדש שהתחיל? **

אני התחלתי לרקוד, אחרי תקופה ארוכה שרציתי, וזה משמח את ליבי מאוד. משהו קטן כביכול. ויחד עם זאת, תומך בי ומשמח אותי בגדול.
לפעמים אלו הדברים הקטנים שמחלחלים לחיים בשקט, ומשנים הכל.

אמצע הלילה.. צמרמורת עוברת בגופי. פותחת מילים שנכתבו לפני שנים. בתחילת המסע שלי. בתחילת הדפוסים והשדים שעולים. בעיצומן של זעקות שבר וקריעת ים סוף לפחות. וקולטת ש ה כ ל ה כ ל (!) היה כתוב בליבי ובשיריי, שחור על גבי לבן, כבר אז, לפני 15 שנים.

כתובה שם ההזמנה לשיר בקול גדול. ההזמנה להופיע מול קהל. הבחירה לעטוף ולאהוב “ללא מילים”. הבחירה לחיות את חיי כחוויה יצירתית. לנוח ולהתענג על החיים. הקריאה המובהקת לרפא את הנשיות והגבריות בעולם. והבחירה לגלם אלוהות מזוקקת בחיים האלה .. לאחד בין בני אדם. בין שמים לאדמה.

קוראת עשרות שירים, לרגע כלא מאמינה. כמה התכנית האלוהית גאונית. כמה שהכל כבר מוכן. מחכה. כל כך הרבה שנים.. לרגע שגם אני אהיה מוכנה לאורות כל כך גדולים. לקהילה אמיתית שעוטפת אותי מכל הכיוונים. לילדים ולמשפחה שיאזנו “פיצוצים” גדולים של אורות.. שרק כלים המוכנים להישאר שלמים, יקבלו בעונג ובאהבה. שרק אדמה חזקה ויציבה, יכולה לתת להם בסיס אמיתי.

מדהים שלא משנה לאיזה כיוון החיים “כמעט” לוקחים אותי.. תמיד בסוף אני חוזרת הבייתה אלי. הלוואי שרק אמצא בליבי את המוכנות להאיר את כל האור הזה מול העולם. לחבר את כל חלקיי ליצירה אחת שלמה.

ברור לי שהשירים האלה נועדו להישמע.
כי הם פשוטו כמשמעו * הצילו את חיי * כי הכתיבה הייתה אי של שקט בעולם סוער, שרק מי שהכיר אותי אז, וקצת ראה מעבר למה שסיפרתי, יודע.

כי הכאב והחשיכה הכי גדולה שהייתי בה, הולידו אור אינסוף.
את מי שאני היום. וגם היא.. אותה החשיכה. אותו כאב מפלח שבו חייתי יום יום שעה שעה. הביא לרפואה עתיקה, את יומה האמיתי –
את התדר החדש, האורגזמי והעוצמתי שבו אני נהנית ונחה בזה הרגע. היום.

אז אם משהו ממי שאני.. ממי שהייתי וממה שליטשתי בחיי באלו השנים..
יכול לעטוף, לברוא וליצור חיים, אני … בפנים.
תודה שזכיתי בכלים רחבים לאהבה הכי גדולה הקיימת עלי אדמות. לאינטימיות אמיתית עם החיים. ולאומץ להלך את החיבור בין השניים.