“אלוהים, אני באמת רוצה לעלות ולשיר. אתה תבחר מה יעבור דרכי ואיך. רק בבקשה תעשה שאני אשדר אותך הכי נקי ועמוק שיש. עם כמה שפחות סיפורים, ציפיות ורעיונות אישיים שלי. כן, אני מוכנה לזרוח אותך. גם על הבמה מול אנשים. תודה. וכך קורה” ואז.. עליתי לשיר את השיר הזה שהגיע אלי הקיץ. מילים, מנגינה ותדר שביקשו לעבור דרכי לעולם. השיר הראשון שלי. במה פתוחה בGLOW יחד עם יואב לחוביצקי המלך, שמצטרף באלתור בלי ששמע אותו פעם אחת.
רועד לי הלב!
תגית: השראה
איך לבטא את הקול האותנטי שלך? לכל מי שרוצה להעיז
שתיקה יצירתית
כמעט חודש וחצי התמדתי פה בשתיקה. בין לבין עלו בי בקשות להשמיע קול. לשתף משהו. “לעלות על הבמה”. אבל הבנתי שכרגע זה לא הזמן לחשיפה, אלא לעצירה. זמן לאפשר לעצבות לעלות. לאפשר לעצמי לפגוש רגשות עמוקים שצפים, ומבקשים ממני ביטוי ומקום.
שוב ושוב עולה בקשה של הילדה שבי להתכרבל בידיים אוהבות. ויחד עם זאת, פחד להיפתח ולהיפגע שוב. פחד שיראו אותי כמו שאני. חשופה. בלי הגנה.
התקלפו ממני כמה שכבות לאחרונה, שנדמה כאילו הן כל מה שהכרתי על עצמי עד עכשיו. הרבה דברים שהייתי ממוקדת בהם עד לא מזמן, התחילו לאבד משמעות.
כל התפקידים שהחזקתי. השליחות שהאמנתי בה. החיבור שלי לעסק שהיה.
העשיה הותיקה. הכל הולך ומתפוגג.
מפחיד אך משחרר. כי אני מזהה שאני.. מי שאני באמת.
זה לא מה שחוויתי עד כה.
הזהות ה”שטחית” שהחזקתי בה. האגו המתנשא, זה שחושב שאני “מישהי” “משהו”, ובאותה מידה חוסר הערך העצמי. כל מיני זהויות וסיפורים.
הכל נשטף בזרם חזק ביותר של אור.
כמו זרנוק של מים קרים באמצע הלילה במדבר.
לא כיף.. אבל בהחלט משחרר ומרפא.
והזוי. ממש הזוי. כי אני לא מכירה כלום. לא אותי. לא את העולם הזה.
לא את מערכת האמונות שלי. כלום. הכל כאילו מתחיל מאפס.
אז אני מאפשרת לעצמי רגע פשוט להיות.
ומבינה שככל הנראה בזמן הקרוב אשמיע את קולי בצורה שונה.
עם הרבה פחות מילים. פחות הסברים וסיפורים.
ויותר ביטוי יצירתי.
ציור. שירה ונגינה. כתיבת שירים. ריקוד. במה תיאטרלית.
בא לי.. פשוט לתת לילדה שבי מרחב למנוחה ולעשיה יצירתית.
שם אני פוגשת ומוצאת את הבית שבי, את הבית שלי על פני האדמה.
כשאני עוצרת ויוצרת אני במנוחה.
אז אולי תשמעו ממני פחות פה.
ואולי דווקא אעלה סרטונים שלי יוצרת ועושה את מה שאני עושה.
כרגע מקשיבה לנביעה הטבעית ומתמסרת לקריאה.
Put your Focus on what you have to say to the world. Not what the world has to say about You / Madonna
זו הפעם השלישית שאני צופה בנאום הבועט, המטלטל והעוצמתי עד לאין שיעור,
של אחת הנשים שהשפיעו עלי הכי הרבה לאורך החיים – מדונה.
צופה וליבי מחסיר פעימה. צופה ובוכה. צופה ונטענת בטונות של השראה.
ומתמלאת באומץ.
מדונה מלווה אותי כמודל השראה מאז שאני ילדה.
בעיניי היא אחת הנשים האמיצות שיש.
אישה עם תעוזה בלתי נתפסת.
עם כוח ועוצמה שמהדהדים לעולם כולו.
אישה שמבטאת את הנשיות והמיניות שלה בחופשיות ובלי בושה.
אישה שבדרכה עברה גיהנום. ולא משנה מה .. לא ויתרה והמשיכה בדרכה.
אישה שעומדת על שלה. שלא סותמת את הפה אלא אומרת ומבטאת את האמת שלה.
בהפגנתיות. בעומק. בחוצפה ששמורה רק לה.
ויחד עם זאת, באהבה כל כך גדולה.
התרסה ויכולת לגלות חמלה בעת ובעונה אחת. זה מה שאני רואה בה.
ועם התפקיד החזק והחשוב שהגיעה איתו לעולם,
מדונה מתריסה בשם כולנו.
כל מי מאיתנו שמודחק, מוחזק ולא מבטא עד הסוף.
היא מעניקה לו ולה את המילים. משחררת (גם) עבורנו את המיניות.
ונותנת לכולנו רשות להיות מי שאנחנו.
לכל אישה (והמסר הזה רלוונטי גם לגברים כמובן!) שמפחדת להביע ולבטא את עוצמתה.
את הנשיות והמיניות שלה, אני מציעה להקשיב לנאום של מדונה מספר פעמים.
לנשום עמוק..
ולהפנים את העובדה שאם יש לך משהו גדול וחזק להגיד.
אם את מבקשת להביא את עצמך לידי ביטוי.
אז מותר לך! יש לך זכות. מקום וכבוד.
גם כשאת מאוד מינית, נשית וסקסית.
גם כשהמיניות משפריצה ממך.
וכל עוד את מחוברת למקור העוצמה וההשראה שלך מבפנים ..
את בטוחה ומוגנת. את ראויה ומוערכת.
ויש לך זכות להביע את עצמך,
ולהופיע מול העולם כפי שאת באמת.
Put your Focus on what you have to say to the world. Not what the world has to say about You
זה אחד המסרים שמדונה מעבירה לנו בנאום שלה,
כזוכה באשת השנה לשנת 2016 של בילבורד, מגזין אמריקאי שעוסק בתעשיית המוסיקה.
אני מפנימה את המילים שלה.
ומציעה גם לך לקחת אותם איתך !
למי שעדיין לא האזין/נה .. וגם למי שכבר כן, ממליצה בחום לצפות לפחות פעם אחת בגרסה הלא מצונזרת (הוידאו שלמעלה).
מצרפת כאן גם את הנאום המקוצר והמצונזר ב-CloseUp :
חיבור לנשיות: יש מקום לנשיות ולמיניות שלך על במה
חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:
(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)
ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?
אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…
אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.
במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.
בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.
הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.
איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך.