בוקר טוב עולם. אין דבר כזה אדם שלא חי את הייעוד שלו ! מה?? אני אחזור על זה רגע. א י ן אדם שחי כאן על פני כדור הארץ, ולא מגשים את הייעוד שלשמו הוא הגיע הנה, בכל רגע נתון. הייעוד של כולנו ז ה ה לחלוטין – להעביר דרכנו אנרגית חיים. להיות צינור מוליך אנרגיה שמחבר בין רוח לחומר. מה שאומר שאם אתה נושם. ואם את מתעוררת כל בוקר, אתם בהחלט מגשימים את “הייעוד” 
מה לעומת זאת יש, ו*זה* מה שכואב לנו ממש …? ה מ ו ן אנשים שלא נהנים. שמרגישים לא מסופקים בחיים האלה.
בינינו מסתובבים אנשים גאונים. מוכשרים. פורצי דרך. מרתקים. מלאי השראה. אנשים שיש בידיהם כוחות על. אנשים שהלב שלהם מרפא רק מלהיות בסביבתם. שאף אחד לא יודע את זה עליהם. אולי אפילו לא הם עצמם. או מעטים ממש, למרות שבאמת… בא להם לזרוח כשמש חיה ביום בהיר.
לפעמים הם מוותרים. ולפעמים מחפשים להגשים את “הייעוד” או “השליחות” שלהם, במקום … להתמקד בהנאה. במה שמדליק אותם ועושה להם שמחה.
התוצאה היא שבינינו מסתובבים אנשים מתוסכלים שחיים בפחד, בספק ובחוסר אמונה. שמתמכרים ל”שליחות” כבדה שהם לא באמת אוהבים. או עובדים בעבודה שלוקחת מהם אנרגיה במקום להיות מזינה.
אנשים שעוסקים ב”שליחות עם משמעות”, שהתגלתה אחרי שנים של ציפיה, ייאוש וחיפושים קדחניים. כשלמרבה האירוניה, בעוד זמן מה אותה אחת עתידה להפיל אותם לקרשים. להשאירם בחובות – פיזיים, אנרגטיים וכלכליים, כי בתהליך ההגשמה הם שכחו לאהוב את עצמם, ולהקשיב לצורכיהם ולרצונם.
ובעיקר … מסתובבים בינינו אנשים שמכורים לסטרס ולכאב. שמאמינים שהבחירה שלהם חייבת להיות דומה לזו של האנשים בסביבתם. שמעבירים את שנותיהם היפות בלרצות אחרים. בין אם את “אנשי המיינסטרים”, או את חברי ה”קהילה הרוחנית” שאליה הם שייכים, המדקלמת סיסמאות של “אור ואהבה”.
כמה מאיתנו מתביישים בפער הגדול הזה, שלפעמים נפער מתחת לרגליינו באמצע החיים?
אצלי הבושה הזאת עלתה לא מעט פעמים לאורך השנים. עד ששמטתי הכל. עד שוויתרתי על הכובד המשקל והרצינות היתרה ב”מסע ההגשמה”. ופשוט הזכרתי לעצמי מה אני ב א מ ת באמת רוצה.
(וממשיכה, כמובן, להזכיר כל כמה שעות, כי כל כך קל לשכוח אותי במרדף הבא).
כמה מאיתנו מתביישים בילדים המתוקים שבפנים, שרק מבקשים ליהנות מהחיים בפשטות..?
למרות שבקשה להנאה זוהי גאונות לשמה! הוכחה חיה לכך שלמרות הרעש החזק שמסביב, אנחנו ערים, נוכחים ומחוברים.
מתחת לכל הקולות, השאיפות והמגננות, יש בתוכנו עולם שלם של התמסרות ואהבה. עולם פתוח, ולעיתים קרובות פשוט הרבה מעבר למה שעד היום נגלה.
עולם שכולו השראה. שמה שיש בו טעים לנו ונעים. ממגנט אותנו ועושה לנו “וואוו” פנימי שאינו תלוי בדבר. זה הדבר הזה שאם נשמע את הצליל שלו ממרחקים. או נרגיש את הניחוח שלו מתקרב ובא..
מייד נשכח איפה היינו לפני רגע, ונרוץ לשחק בו. כן, דווקא בו, על פני כל הדברים ה”חשובים” יותר.
זהו זה יקיריי. שם…נמצא הדבר הזה.. שאין לו שום משמעות,
מלבד זה שהוא מאפשר לנו להזרים דרכנו עוד עונג. יותר אנרגית חיים.
יותר תשוקה. יותר השראה חיה.
ועל הדרך ממש…
להוות יותר השפעה חיובית על העולם. יותר הנאה ותרומה גם לאחרים.
את מה שבאמת חשוב, כבר עשיתם. בחרתם להגיע לכאן ולהיות אתם.
בזאת הנקודה, כל תפקיד אשלייתי שהיה להם על הכתפיים ירד.
הסרט השתנה. מעתה והלאה תפקידכם וייעודכם היחיד … הוא אהבה.
