שינוי קטן בפעולה – שינוי גדול בתוצאה

מספיק רגע אחד קטן.. שבו את אומרת לעצמך “כן”. רק כי משהו גורם לך לחיוך פנימי. להתרגשות. לשמחה של ילדה אהובה. וכל האנרגיה שלך יכולה לעבור ממצב של דכדוך, קושי וכובד… לתשוקה וחיבור ללב.
לא בהכרח צריך סדנאות בומבסטיות או חפירה בדפוסי ילדות כואבים.
לא בהכרח חייבים להגיע לשורש הניתוק. ולא בכל דבר צריך לטפל.

לפעמים… אפשר רק לקנות לעצמך משהו קטן כמו מחברת חדשה 😊 להיות כזאת “שטחית” ופשוטה. כזאת שפשוט בא לה, והיא עושה. והפלא ופלא.. כל המציאות ברגע אחד מתהפכת ממצב של כיווץ ומלחמה פנימית,
להשראה חדשה ליצירה ולעשיה.

אתמול, אחרי חצי יום כבד עם אנרגיה נמוכה, הסתובבתי בקניון בחיפוש אחרי מוצר שלא מצאתי, בהרגשה שכל העולם יושב לי על הגב. כל כך היה בא לי שזה ישתחרר.. לחזור לאנרגיה הגבוהה הרגילה. רק שהפעם אף אחד מהכלים אנרגטיים שהפעלתי לא הביא לתוצאה המצופה.

אחרי מנוחה קלה על קפה ועוגיות, המשכתי בטיול, ונמשכתי באופן כמעט בלתי רצוני, לשלט “כתיבה ויצירה” בחנות הספרים. בשניה שהרמתי מהמדף את המחברת שקראה לי “הולכת עד הסוף” של ענת אדלר, הילדה הפנימית שלי התעוררה בשמחה. פרפרים התחילו להשתולל בבטן. ההתרגשות חזרה לגוף. וכבדרך קסם, האנרגיה הכבדה התחילה להישטף, עד שהפכה לקלות ולזרימה.

בעיצומו של גל ההתלהבות, הרמתי את הספר “הרעיון” של יובל אברמוביץ’ (מחבר “הרשימה”). ופתחתי היישר באמצע, בעמוד שעורר בי השראה לרעיון עסקי חדש. וגם העיר בי תשוקה לחזור לפרויקט שאני רוצה להגשים וזנחתי בשנה האחרונה.

בהתאמה לאנרגיה החדשה שהתעוררה, המוצר שחיפשתי ולא היה בנמצא, פתאום הרגיש לי פחות רלוונטי. מצאתי דרך טובה יותר למקסם את הכסף שלי לרכישת שני מוצרים אחרים במקומו. יחד הם עונים על מגוון צרכים ורצונות רחב יותר. מאפשרים לי לעבוד בצורה נוחה יותר. ובכך תומכים בפרויקטים החדשים שהתעוררו.

מפה לשם, יצאתי מהקניון עם שני ספרים מלהיבים, ומחברות חדשות שפותחות את ליבי. פעם הייתי אומרת לעצמי שזאת קניה ממש מיותרת (“גם ככה אני נוסעת הרבה. זה כבד. ואני ממילא בקושי קוראת עשרה עמודים בספר”).

לשמחתי כבר למדתי שלגוף שלי אני מקשיבה, לא לראש. שזרימת האנרגיה היא זו שבוחרת בשבילי, לא התקיעות המחשבתית.
בזכות זה יצאתי הבייתה עם חיוך ותשוקה חדשה.
מפנטזת את ימי ההשראה החדשים שלי. ואיך בא לי שתיראה “סביבת העבודה”.

בדיעבד, אפשר לראות ש”הרכישה המשמחת” שלי, למעשה הייתה התגשמות במציאות הפיזית של אותה אנרגיה שאליה ביקשתי להתחבר רגע לפני.

וזו תזכורת נפלאה למטפלים, למטופלים ולמעמיקים שבינינו .. קצב הדברים מהיר בטירוף. לעיתים קרובות מספיק לבחור ולבקש באופן נחוש מה אנחנו רוצים.
ומיד להרפות אל הקיים כמו שהוא, בלי לחפור. המציאות כבר תגיש לנו את הכלים לעשות את השינוי המתאים דרך פעולות חדשות בבוא העת. לפעמים זה יהיה עניין של שעה או עשר דקות.

החיים הם קסם מענג כשאנחנו זוכרים להתמקד במה שטוב לנו, וליהנות מהם גם בימים היותר מאתגרים. מבחירה, זו המציאות שלי.
וכך החיים מגישים לי עוד ועוד אפשרויות לטעום מהם. ללמוד דרך הנאה, ולהתפתח בטירוף מכל רגע ורגע.

** הפלא ופלא, כשהגעתי הבייתה נזכרתי שבאותו בוקר “במקרה” ערכתי סרטון וידאו קצר וקולע שלי, שבו הזכרתי לי ולכם את מה שמסתבר יישמתי כבר באותו הערב. שינוי קטן בפעולה – שינוי גדול בתוצאה. מוזמנים ומוזמנות לצפות בו, ולהביא את הקסם הזה לחייכם ☺️ באהבה

ההחלטה להגשים את הייעוד שלך כבר מתקיימת! עכשיו בוא ליהנות

בוקר טוב עולם. אין דבר כזה אדם שלא חי את הייעוד שלו ! מה?? אני אחזור על זה רגע. א י ן אדם שחי כאן על פני כדור הארץ, ולא מגשים את הייעוד שלשמו הוא הגיע הנה, בכל רגע נתון. הייעוד של כולנו ז ה ה לחלוטין – להעביר דרכנו אנרגית חיים. להיות צינור מוליך אנרגיה שמחבר בין רוח לחומר. מה שאומר שאם אתה נושם. ואם את מתעוררת כל בוקר, אתם בהחלט מגשימים את “הייעוד” 
מה לעומת זאת יש, ו*זה* מה שכואב לנו ממש …? ה מ ו ן אנשים שלא נהנים. שמרגישים לא מסופקים בחיים האלה.

בינינו מסתובבים אנשים גאונים. מוכשרים. פורצי דרך. מרתקים. מלאי השראה. אנשים שיש בידיהם כוחות על. אנשים שהלב שלהם מרפא רק מלהיות בסביבתם. שאף אחד לא יודע את זה עליהם. אולי אפילו לא הם עצמם. או מעטים ממש, למרות שבאמת… בא להם לזרוח כשמש חיה ביום בהיר.
לפעמים הם מוותרים. ולפעמים מחפשים להגשים את “הייעוד” או “השליחות” שלהם, במקום … להתמקד בהנאה. במה שמדליק אותם ועושה להם שמחה.

התוצאה היא שבינינו מסתובבים אנשים מתוסכלים שחיים בפחד, בספק ובחוסר אמונה. שמתמכרים ל”שליחות” כבדה שהם לא באמת אוהבים. או עובדים בעבודה שלוקחת מהם אנרגיה במקום להיות מזינה.

אנשים שעוסקים ב”שליחות עם משמעות”, שהתגלתה אחרי שנים של ציפיה, ייאוש וחיפושים קדחניים. כשלמרבה האירוניה, בעוד זמן מה אותה אחת עתידה להפיל אותם לקרשים. להשאירם בחובות – פיזיים, אנרגטיים וכלכליים, כי בתהליך ההגשמה הם שכחו לאהוב את עצמם, ולהקשיב לצורכיהם ולרצונם.

ובעיקר … מסתובבים בינינו אנשים שמכורים לסטרס ולכאב. שמאמינים שהבחירה שלהם חייבת להיות דומה לזו של האנשים בסביבתם. שמעבירים את שנותיהם היפות בלרצות אחרים. בין אם את “אנשי המיינסטרים”, או את חברי ה”קהילה הרוחנית” שאליה הם שייכים, המדקלמת סיסמאות של “אור ואהבה”.

כמה מאיתנו מתביישים בפער הגדול הזה, שלפעמים נפער מתחת לרגליינו באמצע החיים?
אצלי הבושה הזאת עלתה לא מעט פעמים לאורך השנים. עד ששמטתי הכל. עד שוויתרתי על הכובד המשקל והרצינות היתרה ב”מסע ההגשמה”. ופשוט הזכרתי לעצמי מה אני ב א מ ת באמת רוצה.
(וממשיכה, כמובן, להזכיר כל כמה שעות, כי כל כך קל לשכוח אותי במרדף הבא).

כמה מאיתנו מתביישים בילדים המתוקים שבפנים, שרק מבקשים ליהנות מהחיים בפשטות..?
למרות שבקשה להנאה זוהי גאונות לשמה! הוכחה חיה לכך שלמרות הרעש החזק שמסביב, אנחנו ערים, נוכחים ומחוברים.

מתחת לכל הקולות, השאיפות והמגננות, יש בתוכנו עולם שלם של התמסרות ואהבה. עולם פתוח, ולעיתים קרובות פשוט הרבה מעבר למה שעד היום נגלה.

עולם שכולו השראה. שמה שיש בו טעים לנו ונעים. ממגנט אותנו ועושה לנו “וואוו” פנימי שאינו תלוי בדבר. זה הדבר הזה שאם נשמע את הצליל שלו ממרחקים. או נרגיש את הניחוח שלו מתקרב ובא..
מייד נשכח איפה היינו לפני רגע, ונרוץ לשחק בו. כן, דווקא בו, על פני כל הדברים ה”חשובים” יותר.

זהו זה יקיריי. שם…נמצא הדבר הזה.. שאין לו שום משמעות,
מלבד זה שהוא מאפשר לנו להזרים דרכנו עוד עונג. יותר אנרגית חיים.
יותר תשוקה. יותר השראה חיה.

ועל הדרך ממש…
להוות יותר השפעה חיובית על העולם. יותר הנאה ותרומה גם לאחרים.

את מה שבאמת חשוב, כבר עשיתם. בחרתם להגיע לכאן ולהיות אתם.
בזאת הנקודה, כל תפקיד אשלייתי שהיה להם על הכתפיים ירד.
הסרט השתנה. מעתה והלאה תפקידכם וייעודכם היחיד … הוא אהבה.

כולנו מפוטרים לאלתר – בעולם החדש משפיעים בעונג

תזכורת והבהרה חשובה: לכל מי שמרגיש או מרגישה צורך או רצון בוער, להשפיע בגדול יותר באמצעות ה”שליחות”. דחיפות להגדיל את העשיה. להיות משמעותי בחיים של רבים וכו… ההשפעה הכי משמעותית שלנו היא א נ ר ג ט י ת. מי שמשפיע הכי הרבה בעולם שלנו, מייצר שינוי מהותי, פריצות דרך גדולות, ותנועה חדשה .. אלה *לא* אנשים שעושים הרבה, אלא *אנשים מאושרים !* כאלה שרוטטים שמחה ועונג. כאלה שנהנים ביום יום. שחיים בשלמות ובשלווה עם רצונם המתגשם.

אין בהכרח קשר בין כמות האנשים שאנחנו מדברים אליהם, מלמדים אותם או מטפלים בהם. בין העשיה שאנחנו מייצרים. או הרמה שבה החיים שלנו מלאים ב”רעש וצלצולים”, למידת ההשפעה החיובית שלנו החוצה. אין.

סיכוי גבוה שבין חברי הפייסבוק שלי, יש אנשים שבאמצעות הנוכחות האמיצה, האמיתית והעוצמתית שלהם בעולם… משפיעים פי מיליון ממנהיגים כמו טוני רובינס.

נראה לכם הזוי, שאתם שיושבים עכשיו בשדות, מטיילים בחו”ל, או שרים לחבר או לחברה אחת בבית, משפיעים על העולם לפחות כמו ההוא שעומד מול קהל מעל במות ענק? אני מבינה לגמרי. זה כי אנחנו חיים בהתניה חברתית מטורפת, על מה זה אומר להשפיע ו”להגשים את הייעוד”.

האמת היא שאם אתם באמת שלמים עם איפה שאתם נמצאים. נהנים שם. ובוחרים במה שאתם עושים בלב שלם, אפילו כשלמראית עין זה “בקטן”.

אתם משפיעים פי כמה וכמה, מאותו אחד שחי את הקהל הגדול. עובד סביב השעון, מקבל אינסוף מחמאות, אבל משהו בסופו של יום חסר. או לא לגמרי יושב שלם.
למה? כי אם אותו אחד פועל מתוך התניה תרבותית, והפך את עורו ואת חייו כדי להגיע לאן שהגיע, למרות שהנשמה שלו בכלל קראה לו למקום אחר.. אז זו האנרגיה שהוא מגדיל בעולם: של מרדף. ריצוי. שקר כלשהו במסכה נוצצת.

לעומת מי שחי במלאות ובשלמות, שמשדר לעולם אנרגיה של רווחה, של רגיעה. של שלמות ושל שמחה *בכל רגע נתון*.

כמובן שאם הקריאה העמוקה שלכם היא לעשות בומים גדולים, רעש וצלצולים, ואתם מרגישים התרחבות והתרגשות אל מולה, נפלא!! עופו על זה בענק.
לעומת זאת, אם השקט שממלא אתכם חשוב לכם יותר ברמת המהות. אז זוהי הנתינה הכי גדולה שלכם לאנושות בזה הרגע. וגם זה נתון לשינוי.

תודה לאלה הגיעה התקופה שהשיט הרוח’ני מתחיל להתפורר לרסיסים. יחד עם הרדיפה הקולקטיבית, חסרת הפרופורציה, אחרי הכרה, הצלחה וכסף.

שימו לב איפה אתם נמצאים, ולאן אתם באמת ב א מ ת רוצים ללכת?
בהנחה שכל ההשפעה שבעולם כבר קרתה.
שכל החובות שלכם נגמרו. שלא נשאר לכם מה לעשות פה.
ולא, אף אחד לא באמת “צריך” אתכם.

במציאות שבה אתם חופשיים לחלוטין… מה הייתם עושים?
לאן הייתם הולכים?
מי אתם ואיך הייתם חיים בתסריט שכזה?

ברוכים הבאים לעולם החדש שכבר כאן. כולנו מפוטרים מתפקידינו הישנים. אין יותר מה להשיג, לאן להגיע או במה לטפל. כל הריפוי כבר קרה. המרדף אחרי ההגשמה יושב מפהק לו משעמום באיזו פינה.
סוף סוף אפשר פשוט … לחיות. איזה כיף לנו 😊 כמה עונג 😍

יוליה אור לב : שירה אנרגטית אקסטטית

לקח לי שנים לסמוך ככה על הרגע. לסמוך שאני לא צריכה לדעת. שאני זורמת את החיים עכשיו. ושאין שום צורך לשחזר אף יצירה, כי אינסוף כאלה נולדות עבורי ודרכי ברגע האמת. ככה אני גם חיה את חיי ויוצרת הכל. והכי מושלם בעיניי .. זה ביחד.

עם ניראל אני חווה חיבור אקסטטי מיוחד במוסיקה. אתמול במערה בים עברה דרכנו היצירה החד פעמית והספונטנית הזאת. וביום חמישי הקרוב, יש לי זכות להצטרף אליו לקטע אחד מתוך ההופעה המהפטנת שלו בעין הוד. יחד עם נגנים וירטואוזים נוספים. אין מילים לתאר את הכישרון שלו. מוזמנים ומוזמנות להגיע ולהתענג על כל צליל.

מסע חיי – כלים ליצירת עונג אחדות וזרימה בחיים

חוויה של קהילה

אני כל כך שמחה ומתרגשת על שיתופי הפעולה המדהימים שנרקמים ומתקיימים בחיים שלי מיום ליום. רוב חיי הרגשתי לבד, וחלמתי שיהיה לי שבט של אנשים סביבי, שיחד אנחנו מהווים את מי שאנחנו באמת. מבטאים את עוצמתנו האמיתית. חוגגים את השליחות שלנו יחד.
בימים אלו לא עובר יום, בלי לפחות שיחת טלפון אחת, עם אישה או גבר אמיתיים, עוצמתיים, מרתקים. כל אחד ואחת בדרכו ובדרכה.
לרוב זה גם מפגש פיזי. שיחה. חיבור לב. חיבוק. ושיתוף – בכלים שלנו. בחוכמה. בידע וביצירה שלנו.

אני מרגישה מיליונרית רק מההבנה של כמה משאבים הייתי צריכה להשקיע, כדי לקבל כל כך הרבה שפע חדשני, ייחודי ויצירתי, אילו הייתי יושבת כל היום בבית. מנסה לעשות דברים לבד. ובעיקר – אילו הייתי מנסה להתאים את עצמי למסגרות ישנות שכבר מזמן קיימות. במקום ליצור לעצמי מודל חיים ועסק, שמאפשרים לי לחיות מוקפת בכל השפע הזה בזמן אמת, על בסיס יומי.

בהודיה על כל אחד ואחת מכם ומכן. ומזמינה כעת ליצור דרכי את המסגרת החדשנית והמדויקת ביותר, שלשם שינוי, רק מרחיבה את היכולת שלי לעוף, לתת ולקבל. ולהביע את כל כולי – ביציבות. תוך כדי תנועה רב מימדית. ארצית ובינלאומית. פיזית ואנרגטית. שמרגישה ונחווית כמשחק אינסופי של החיים.

איזה עושר ואושר יש לנו מעצם היותנו, כשאנחנו חיים את החיים בהשתוקקות ובהתרגשות אינסופית.
מזמינה להמשיך ולהרחיב את רשת השפע, גם לאנשים שאולי מעולם לא דיברתי איתם. כאלה שמעולם לא דמיינתי שהחיבור בינינו יהיה מיידי, קוסמי, ומדויק להפליא. חיים – אתם מוזמנים להפתיע אותי לטובה    תודה !!!