תגית: דחף יצירתי

שיתפתי אתמול שהתעוררתי מכווצת עם שכמה תפוסה, מה שמנע ממני לצלם סרטונים.. אז אחרי סשן שירה עם התוף וריפוי אוברטונים (צלילים עילאיים), האנרגיה חזרה לזרום בגוף, הכיווץ התחיל להשתחרר, והשמחה חזרה ללב. כמובן שבסוף צילמתי בכיף. וגם הקלטתי לכם את כל הסשן הזה. ראשון מהסוג הזה שאני מעלה להאזנה, ונכון לעכשיו, גם להורדה חופשית.

שימו לב – זה סשן ריפוי עוצמתי. מומלץ *לא* להאזין בזמן נהיגה. לא לפני שינה (זה יכול להעיר אתכם  ). ולא סתם כמוסיקת רקע, אלא בישיבה/שכיבה עם התכוונות והרפיה של הגוף. ממליצה ברמקולים איכותיים שקולטים את האוברטונים. מצורף בתגובה הראשונה לפוסט. תיהנו !

תודעת המשחק והיצירה שאני נמצאת בה, היא לא במקרה. אני עושה יום יום פעולות פשוטות ופרקטיות כדי להיות בהוויה הזאת. לחגוג ולחיות אותה הלכה למעשה – בכל רגע ורגע בחיים. בעשיה. וגם בעסק.
אחד הדברים שמתאפשרים בזכות הנוכחות בתדר הזה, הוא אמון בעצמי ואהבה עצמית רחבה ועוטפת.
בוידאו שמצורף בתגובה הראשונה, אני מגלה מהן השאלות שאני שואלת את עצמי לפני שאני מקבלת החלטה אישית או עסקית. בכל בוקר. בכל יום לפני השינה. ולרוב הרבה מעבר לזה- בכל שעות היום. תיהנו !

ומה אם היינו מרשים לעצמנו לשחק בעסק שלנו כמו ילדים? לא לדעת. להעיז. לנסות. לשנות צורה. בלי לדעת ובלי לצפות גם..פשוט לאפשר לעצמנו מרחב של משחק ויצירה.

נכון שהחיים יכולים להיות כבדים ועמוסים לפעמים. ונכון שיש אחריות ופרנסה וכו’ וכו’.. העניין הוא שזה בדיוק מה שתוקע את רובנו.
התדר ההוויתי הזה שמוותר על הדבר שלשמו יצאנו לדרך –
הרצון לתת. לעשות משהו אינדיבידואלי שמרתק ומרגש אותנו.
הרצון להעיז להיות בזכות עצמנו – עצמאיים.
הלא הייתה שם תשוקה בתחילת הדרך? זרם אנרגיה לכיוון מסויים?
ואולי התעייפנו ממנו – אולי מאיך שאנחנו משווקים.
אולי מאיך שאנחנו עובדים עם לקוחות.
אולי משהו בגישה או בשיטה שלנו כבר לא תואם את מי שאנחנו באמת?

ומה אם היה לנו את כל המרחב.. את כל התעוזה.
לעלות על במה חדשה בחיינו.
להמציא את עצמנו מחדש. לתת לעצמנו שם אחר. זהות אחרת.
שהיא הכי הכי אני.
הכי אמיתית למי שאני (את או אתה) היום?
מה היא הייתה?

ומה אם כמו ילדים שבוכים ומשחקים. כועסים ומשחקים.
כואבים ומתבאסים.. אבל היי ! עדיין משחקים !!
מה אם היינו גם אנחנו לוקחים את החיים כמרחב ביטוי, יצירה ומשחק.
אינסופי. כזה שאין לו מטרה.

מה היה נולד שם? מה היה נברא?
האם בכלל נעיז להיכנס לאותו שדה משחקים שממנו אולי נצא אנשים חדשים?
כאלה שלא מזהים את עצמנו?
כאלה שכבר מזמן מחכים לנו שנגיד לעצמנו “כן !!”

אני יודעת שאני רוצה וצריכה כזאת במה.
ורוצה וצריכה כזה מרחב לעצמי.
וברגעים אלו ממש אני יוצרת אותו. לי ולחברים וחברות לדרך.
למה? כי בא לי.
מה ייצא לי מזה? אלוהים יודע/ת.
אבל אם זה מה שהלב שלי מבקש-ת.
I’M INN !