תגית: דחף יצירתי

אני מתביישת. מרגישה קצת כמו קמצנית. כל כך קשה לי לתת שאיבדתי את עצמי לאחרונה.
נכון שזה קשור לזה שלא היה לי בית קבוע כבר כמעט שנתיים. ונכון שזאת הייתה תקופה משמעותית, ונקודת מפנה אדירה בחיים. ושתוך כדי נתתי המון, בדברים שקטים וקטנים שפעם לא ייחסתי להם חשיבות. והיום מבינה כמה הם בעלי ערך.

ועדיין .. משהו גדול מבקש לצאת דרכי כבר שנה. ואני מפחדת. מקטינה את עצמי. מצמצמת את הקול החזק שלי.
את האהבה שבי, שלא מוכנה יותר לשבת בצד ולהיחשב כלא מוכנה.

האמת שמתחת להכל פגשתי אגו גדול פגוע. חוסר אמון משווע כלפי אנשים. כלפי הבריאה. ומאבק ומאמץ שמתחולל לו מתחת. מבקש ממני להימנע מלהיות לבד. מלהתחבר למרכז העוצמה שבי. ולא לראות את האשמה שיושבת מתחת. מספרת לי שאינני ראויה או רצויה.

החודש האחרון היה פוקח עיניים. חזק. מעורר. מפחיד בטירוף.. ויחד עם זאת, כל כך משמעותי. מקפיץ ואוסף למרכז העוצמה שבי.

אני מרגישה שהגזמתי. הצל הזה חזק מדי מכדי שאתן לו להמשיך לנהל לי את הבחירות ואת החיים. ועם כמה שאני רוצה גם עדינות ושקט.. יש בי קושי אמיתי לשים את הלב שלי במרכז, כשגוף החושך החזק הזה צורח וצועק. ״אל תראי אותי לאף אחד״.
אני מתביישת בזה שכל כך הרבה כאב הצליח להסתתר בי. ולגרום לי לחשוב שאני באמת ובתמים לא ראויה. לא רצויה. או לא רוצה שתבואו לאירועים שאני מנחה.

נמאס לי מתפקידים מזמן. באמת שנמאס לי. ואני לא מתכוונת לספק שום תפקיד. שום דמות. ולא ״לעזור״ לאף אחד במכוון.

מה שכן יש לי להביא למרחב זו עוצמה אינסופית. מרעידה ועדינה כאחד.
שירה שמעוררת נשמה שנרדמה ושכחה את עוצמתה. את שורשיה, גבעותיה או נתיב חייה. או כזו שזוכרת ומבקשת לרחוץ במי אהבתה.

זה אומץ ואמון שלא הרבה אני נתקלת בכמוהו.
זו הסכמה להיות איך שאני באותו רגע. בתקווה בלי להתנצל או לרצות אף אחד.
זה סיפורי מסע מעוררי השראה. מהחיים בכלל. ומשנתיים של מסעות בלי בית (לא קבוע ולא סאבלטים) בלי רכב, ועם ידיעה שאני מודרכת ועושה אהבה עם העולם .
כל אלה, הם כנראה רק עטיפה לשיטה אנרגטית חדשה שנולדת. כהרגלי אדע בזמן אמת.
ועוד הרבה חוכמה וכלים מהדרך.
שמרוב שנראים לי מובנים מאיליהם, כי הם חלק בלתי נפרד ממני,
לפעמים אני שוכחת שלא לרבים יש כאלה בדיוק. ושחלקם לחלוטין חד פעמיים וייחודיים.

באמת ובתמים תודה לחיים על בעיטה חסרת רחמים בתחת  שהזכירו לי להזיז עניינים. אני רוצה לחזור ליצור מרחבים בקרוב.
ואין לי ספק שאצטרך הרבה עזרה מהחברים ומהקהילה שסביבי.
כי מה שבטוח, זה שמזמן התייאשתי מלנסות לעשות דברים לבד.

אלוהים קח אותי הבייתה. אלוהימה הראי לי את האדמה. אני רואה. עושה. ומוכנה.
פרטים נוספים (אינשאללה) בקרוב.

בשבועות האחרונים צללתי אל תוך ערוץ הYouTube שלי, ופתחתי לצפיה כמה פנינים שלא חשפתי מעולם. סרטונים שמתעדים את מסע הביטוי והיצירה שעברתי במהלך השנה וחצי שאני במסע ברחבי הארץ.

בעיקר חקרתי דרכים לפתיחת הביטוי- בציור, בשירה וכתיבה. בתהליכי שיווק יצירתיים. בשני סרטונים אשכרא שרתי הזמנות מאולתרות ומגניבות לסדנאות שמעולם לא הוצאתי לאור (כי הן מלכתחילה נועדו למטרת לימוד שיווק וביטוי יצירתי).

תוך כדי, בעיקר חקרתי איך עובד השימוש באנרגיה המינית בביטוי ויצירה. איך באמצעות השירה האנרגטית שלי נפתחות חסימות בביטוי באופן מיידי ועוד… מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפלייליסט של שבעה סרטונים מגניבים ביותר. כך הוא נקרא, ולחיצה על הלינק הזה יובי אתכם היישר לשם:
תהליך ביטוי יצירתי – כלים שמחברים לתשוקת החיים ולביטוי בעסק.
(ואפשר גם לצפות ישירות כאן בלחיצה, אבל ממליצה בכל זאת דרך הלינק לYouTube כי כאן האיכות משום מה נמוכה. לעומת זאת, בפנים אפשר להעביר ל-HD. על כפתור פליי).
אשמח לשמוע איך חוויתם את החגיגה הזאת  תיהנו!

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

לפני כשנתיים וחצי, אחרי אירוע שהיה נקודת מפנה משמעותית בחיים, קלטתי שמה שמרפא אותי באמת באמת, זה להפסיק להתעסק בבעיות.
בדברים שצריך לשנות או לרפא. ופשוט לעשות כיף. מאותו רגע התחלתי לשנות את חיי מקצה לקצה.. ואחד הדברים שקרו בעקבות זה,
זה שהייתי חייבת להפסיק להתעסק גם בבעיות של אחרים ואחרות.

אמאמא .. זה היה “ה”מקצוע שלי. בסיס הפרנסה שלי דאז. 
שלרגעים קפצה והרקיעה שחקים. ואז היו חודשים שבאמת, ברוך הלב, חייתי ממנה בשפע, עם סדנאות וקליניקה מלאה.

ההסכמה להיות מי שאת או אתה ולהתבטא במלאות, מתקיימת לא רק בראש או במערכת האמונות המנטלית שלך. הסכמה כזאת, בייחוד כשנובעת ממקום עמוק ולא מנותק, הישרדותי או סובל, מתרחשת בראש ובראשונה בגוף הפיזי שלך.

ככל שהגוף האהוב שלך מקבל לגיטימציה למנוחה. לשינה טובה ומספקת. לעונג ולסיפוק מיני מתוך חיבור. לחיבוק אוהב ולמגע. להזנה באוכל בריא. לנשימה שופעת מהבטן. ובעיקר, להקשבה אוהבת ונוכחת מצידך.

כך הוא מסכים להיות כלי בוטח, פתוח ויצירתי, לכל המתנות שיש לך להביא לידי ביטוי בעולם.
בין אם זו שירה. הרצאה. כתיבה יצירתית. הצגה. נוכחות מול לקוח בשיחת מכירה.
או מפגש עם אהוב או אהובה. 

גוף שמח יגיד לרוב ״כן!״ נלהב. הוא יאפשר לצמיחה לקרות כי רואים אותו. כי מקשיבים לו. כי סומכים על הבקשות ועל הגבולות שלו. הוא יאפשר כי הוא מסופק, רגוע ועטוף באהבה.

לעומת זאת, נסו לרגע להילחם בגוף .. בעצם אולי חלקכם כבר עושים את זה על בסיס קבוע.
וודאי תפגשו, בשלב זה או אחר, מאמץ, מאבק או תקיעות בתנועה היצירתית.
תנועת עשיה שבאופן טבעי יודעת להיות ממש משמחת, מטעינה ואף מענגת (גם פיזית!).

אם תמשיכו להתעלם מהסימנים המקדימים, יופיעו עם הזמן גם תסמינים פיזיים ״בלתי מוסברים״ כמו כאבי ראש או בטן. שכמות תפוסות. עייפות קיצונית. ועוד מיני מטעמים, תוצאת מתח מתמשך, ניתוק מהרצון האמיתי ושחיקה רגשית.

למרבה האבסורד, כולנו מכירים לפחות חלק מאלה, כתופעת לוואי ״נורמלית״ של חיים בעולם המודרני. עולם שהקצב הרגיל שלו גורם לנו לרוץ במשך שנים, כאילו מישהו רודף אחרינו עם גרזן מונף באוויר.
(אולי כך מצטייר לפעמים מנהל הבנק. עם או בלי קשר לכמה כסף יש או אין בחשבון ברגע נתון).

ככה נראה הסרט של כה רבים מאיתנו, שלרוב לא עוצרים ולו לרגע שפוי אחד, כדי לקלוט לאן בכלל אנחנו רצים.
ויותר חשוב מזה –
למה ??
והאם יש דרך אחרת לחיות ?

היופי הוא, שהנשמה הזאת נחתה אל תוך מערכת משומנת היטב, בייחוד כשמזינים ומטפחים אותה, שיודעת לדייק ולכוון אותנו.
כמובן, אם רק נסכים להקשיב.

למשל .. יכולתי להיות עכשיו בטבע עם חברים באירוע מגניב. בחרתי להקשיב לגוף שביקש לעצור ולהרפות לרגע ונשארתי בבית. בחרתי נכון.
הגוף שלי ביקש לנוח כדי שתוכל לעבור דרכי תנועה יצירתית מספקת.
מי בכלל היה מסוגל לזה, אם הייתי זזה בלי הפסקה כל סוף השבוע?

אז מה תכלס עושים ?
הנה כמה רעיונות ליישום מיידי:

* עצור לרגע באמצע יום עבודה. עצום עיינים ונשום כמה דקות לבטן התחתונה (רצוי בין חמש לעשר דקות לפחות, אבל גם דקה או שתיים יעשו הבדל ענק!). כך הגוף שלך נטען באנרגיית חיים חיונית ליצירה.

* עצמי עיניים והעבירי את תשומת ליבך לתחושות הגוף. הקשיבי פנימה – מה יש לגוף לומר לך? מה הוא צריך ממך עכשיו?
השתדלי לתת לו את זה מייד, במידת האפשר. אם לא ניתן, קבעי לזה זמן מקודש ביומן.

* ענגו את הגוף עם פירות טריים וטעימים. שייקים בריאים. ירקות מועדפים. או כל אוכל מזין וטוב שהגוף מבקש.

* נגעו בעצמכם ! זו לא בושה לענג את עצמנו. הגוף צריך את זה כדי להזרים דרכו אנרגיית חיים חיונית.
לגברים – לא הכוונה לחמש דקות של עינוג עצמי, שבסופן הזרע שלך מתפזר לכל עבר. השקיע בעצמך זמן לאהבה עצמית. ללמידת הגוף שלך. זרע מכיל בתוכו אנרגית חיים עצומה. חשוב ללמוד לנשום אותה פנימה, לשמר בגוף ולהשתמש בה לעשיה ולהגשמה שלך.

לנשים – גם לנו חשוב לשאוף פנימה אנרגיה אורגזמית, ולהעלותה במעלה עמוד השדרה. נסי וראי כמה זה מטעין אותך בעוצמה אדירה! מבטיחה לך שאיש לא יוכל לעמוד בפניך כשאת זורחת אחרי זה ! תוכלי לקבל מה שרק תבקשי מהעולם.

אז מה מכל הדברים האלה אתם מתחילים ליישם בחיים החל מעכשיו ..?

כל זה יקרים, הוא רק קצה המזלג של עולם ומלואו, שמחכה לתשומת הלב ולהעמקה שלכם.
מזכירה לכולנו שהחשוב מכל, שעומד תמיד בראש הרשימה, זו ה ק ש ב ה אוהבת.

תהיו טובים לעצמכם.
אחרי החגים שמח!
תמיד יש עוד סיבה לחגוג 
אוהבת